קטגוריות המאמרים

הרב משה-צבי וקסלר בממלכה רחוקה חי חכם סיני זקן, אליו נהרו מכל קצוות הארץ כדי ללמוד חכמה. יום אחד הגיע אליו שר בכיר ועשיר מאוד מהקיסרות. השר היה רגיל שכולם משתחווים לפניו, מקשיבים רק לו, וכי כל תאוותיו מסופקות מיד. הוא ישב מול החכם, החל להתפאר בעושרו, בידע שלו ובמעמדו, ודרש מהחכם שילמד אותו את סודות החיים. החכם הקשיב בשקט, ולאחר מכן הציע לשר לשתות יחד עמו כוס תה. השר כמובן הסכים. החכם לקח את קנקן התה, והחל למזוג לתוך כוסו של השר העשיר. המים הגיעו למחצית הכוס והמשיכו לשפת הכוס,

הרב משה-צבי וקסלר ה'ראשון לציון' הרב יצחק ניסים זצ"ל ערך ביקור היסטורי וממלכתי בצרפת בחודש אדר ב' בשנת ה'תשכ"ה (1965), כשמטרת הסיור היתה לעודד עליית יהודים לארץ ישראל. הרב ניסים היה ציוני בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ו'חרש' את צרפת לאורכה ולרוחבה למטרה נעלה זו, כאשר כבר כשנה לאחר שנבחר לרב ראשי יצא למסע זה, זאת בעקבות בקשת 'הסוכנות היהודית' לאור הגירת יהודי אלג'יר לצרפת ולא לארץ ישראל. הרב, שנולד בבגדד, התגייס מיד למשימת קודש זו, מתוך ראייה רחבה על העמדת ערך העלייה לישראל כערך

הרב משה-צבי וקסלר אחד הנושאים המדוברים והטעונים בכותרות החדשות ובשיח התקשורתי והציבורי הוא נושא גיוס תלמידי הישיבות. נושא זה משמש כר פורה למאבק בין המפלגות השונות ובפרט עתה, חודשים ספורים לפני הבחירות לכנסת. למעשה, נושא זה אינו חדש וכבר דנים בו מתקופת הקמת המדינה והוויכוח עליו עולה ויורד לפי העיתוי הפוליטי והציבורי וכל צד עושה בו שימוש לפי האג'נדה שלו. אולם, נראה שבתקופה האחרונה הנושא עלה לכותרות והפעם גם מתוך כאב אמיתי על המלחמה הארוכה – מלחמת 'חרבות ברזל' שפרצה ב'שמחת תורה

הרב משה-צבי וקסלר כשאומרים על אדם שהוא 'תמים', הדבר נשמע בדרך-כלל כאמירה רחמנית, שאדם זה מנותק מהמציאות ולא מבין את מורכבות החיים, ולעיתים זה ביטוי מזלזל באדם הנחשב כטיפש. אולם, בתורתנו הקדושה המילה 'תמים' אינה נחשבת כמילת גנאי – ואדרבה, יש בה אמירה ערכית ביותר על החשיבות והצורך להיות תמים. ומתי לא נחשב 'תמים' כדבר חיובי? - עיין במאמרי לחג הפסח 'האם לחנך לתמימות', שם הארנו את הנושא מזוויות נוספות]. ואכן, ישנו פסוק אחד בפרשתנו, שמצד אחד קשור לפסוקים שקדמו לו, אך גם עומד בפני

הרב משה-צבי וקסלר מסופר שבעיירה רוז'ין אליה הגיע רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מרוז'ין, הידוע בכינויו 'הרוזינר', היה נהוג שהשוחט של העיירה שהיה דמות חשובה בחיים הדתיים בגולה, היה דואג לכל האורחים שבאו להתארח בעיירה. כמו כן, תפקידו של השוחט לדאוג לעניי המקום גם במזון וגם לתנאי חיים טובים יותר וכפי שנהגו ברוז'ין כך נהגו ברוב קהילות ישראל. אולם, ברוז'ין נפוצו שמועות שהשוחט מתרשל בתפקידו הנוסף ואינו דואג לאורחים והעניים המקומיים. רבי ישראל מרוז'ין שמע את הדברים ולאחר שדרש וחקר היטב ה

הרב משה-צבי וקסלר בעיצומו של חג "שמחת תורה" ה'תשפ"ד, חג שהפך מיום שמח לעצוב וקשה, הפכה קריאת "שמע-ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" לסמל של אמונה, חיים וגבורה, כאשר חיילים ואזרחים שהיו בתוך ממדי"ם, או במקומות מסתור שונים והסתתרו מפני הרוצחים הערבים וכדי לזהות שמי שעומד בחוץ ומבקש להיכנס איננו אויב, השתמשו בפסוק הכי מפורסם, שבאמצעותו ברגעים הקשים ביותר יכלו לוודא ולזהות שמולם אוהב ולא אויב . קריאת "שמע ישראל" הפכה לסמל הזיהוי המרכזי של העם היהודי, בשל הצהרת האמונה החד-משמעית באל אחד וה

הרב משה-צבי וקסלר בשבוע שעבר השתתפתי בירושלים במפגש שנקרא 'שיח חלומות', שאותו מארגן הפסיכואנליטיקן ד"ר אבי נוטקביץ עם כמה מחבריו לתחום. מטרת השיח היא לדון ולחלום על העתיד כעם וכמדינה. למען הגילוי הנאות, אבי הוא קרוב-רחוק של רעייתי ואנו בקשר עשרות שנים, משתייך למחנה השמאל הציוני, שירת בצנחנים ואדם מכבד וסובלני לדעות אחרות. לפני כשנתיים, בעקבות הקיטוב החברתי במדינה, הוא בקשני להשתתף במפגשים אלה ולהביא אנשים מהציונות הדתית כדי שיכולו להפרות אחד את השני. אינני יכול לומר שכל המשת

הרב משה-צבי וקסלר לפני כשלש שנים בערה הארץ, כאשר ממשלת-ישראל רצתה לבצע רפורמה במערכת המשפט הישראלית, אך מנגד חברי האופוזיציה בגיבוי ראשי ארגונים שונים קראו לרפורמה 'מהפכה משפטית' וניהלו מאבק נחוש, מתוך חשש שרפורמה זו תביא לשליטה מוחלטת של הממשלה על מערכת המשפט ומכאן, לטענתם, תהפוך מדינת-ישראל לדיקטטורה. המאבק היה קשה ונורא, כאשר המפגינים הפריעו בכל יום לסדר הציבורי, הודיעו שיפסיקו להתנדב כטייסים שמשמעותו שיתוק חיל-האוויר, הוצאת השקעות עד כדי פגיעה בחוסן הכלכלי של המדינה ועוד

הרב משה-צבי וקסלר כל מי שהיה חבר בתנועת נוער בצעירותו זוכר בגעגוע את המסעות שחווה באותן שנים. לכל מסע היה שם - 'מסע פסח', 'מסע סוכות', 'מסע ארצי' ועוד. גם לאחר מכן בשירות הצבאי היו לנו מסעות - 'מסע כומתה', 'מסע אלונקות' (שממנו חששנו ביותר בגלל הכאבים בכתף) ועוד. בפרשתנו, הפלא הוא שאין לא כותרת ולא שם למסעות. הפרשה נקראת 'מסעי' סתם, לא ''מסע הענן'' על שם הענן שליווה אותם, או אולי 'מסע האמונה והאהבה', שעליו מעיד הנביא ירמיהו (ב', ב') – "הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵי֙ יְרוּשָׁלַ

הרב משה-צבי וקסלר הפסוק "ובני קורח לא מתו" בפרשתנו מעורר פליאה עצומה! הרי בניו של קורח היו חלק בלתי נפרד מהמרד שארגן אביהם נגד משה-רבנו ואף הם נבלעו עם כל בני משפחתו של קורח, כפי שקראנו בפרשת קורח – "וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח...וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל:.". אז כיצד ניצלו? רש"י, בעקבות הגמרא בסנהדרין (

הרב משה-צבי וקסלר בין כל המילים והביטויים שכיכבו מאז האסון של שמחת תורה תשפ"ד, המכונה 'השביעי לאוקטובר', עלתה וצפה המילה 'הרתעה' בהטיותיה השונות. לפי נתוני גוגל, בשבוע שלאחר הטבח הנורא חל זינוק דרמטי דווקא במספר החיפושים של מילה זו והגיע למקסימום ההיסטורי שלו, זאת בעקבות הדיון הציבורי הנרחב על "קריסת הקונספציה" ואסטרטגיית ההרתעה ש'האויב מורתע'. האם מושג ה'הרתעה' שייך רק ל'ארגז כלי המלחמה' בעת החדשה, או שהרתעת האויב הינו מונח ישן חשוב ומשמעותי למלחמה מאז ומעולם? בפרשתנו אנו נ

הרב משה-צבי וקסלר לפני מספר ימים התבשר עם-ישראל, שבשעה טובה נולדה לה 'פרה אדומה' - או ליתר דיוק – נולד עגל חום-אדמדם שאמור להיות ואולי אף לשמש כ'פרה אדומה' בעוד כשנתיים. צילום: המדרשה לידע המקדש עגל זה נולד ברפת בצפון הארץ וכמובן עורר התרגשות גדולה, במיוחד אצל הציבור שעוסק כל השנה בענייני המקדש ובמידה ובעוד שנתיים יעמוד בכל הקריטריונים ההלכתיים, יוכלו להשתמש באפרו לטהרת מתים ובכך יתאפשר לעלות להר הבית ועוד. נודה על האמת - המציאות כיום היא, שרוב הציבור הישראלי, כולל שומרי המצ

הרב משה-צבי וקסלר אחד הביטויים המפורסמים בשפה העברית שמקורו במשנה (נידה מ"ד:), שם הביטוי מופיע כמשל המסביר כיצד דברים מסוימים אינם משאירים חותם או רושם אמיתי, קיבל בימינו משמעות אחרת ושונה לחלוטין. כוונתי לביטוי 'אצבע בעין'. ביטוי זה כיום כוונתו לאדם הלועג לאחר, מתריס בכוונה ויוצר מולו פרובוקציה מילולית. הביטוי בא לומר, שלפעמים האדם אינו רק מדבר, אלא גם עושה פעולה ממשית כדי 'להוציא לשני את העין', לגרום לו להתרגז ולהראות לו שאינו מתחשב בדעתו. ואיך פתיחה זו קשורה לפרשת קרח? אחר

הרב משה-צבי וקסלר ישנו משפט מפורסם, שרבים משתמשים בו לאירועים ומצבים שונים - "הכל תלוי במזל, אפילו ספר-תורה שבהיכל". את ה'סלוגן' הזה כתב ה'זוהר' הקדוש בפרשת נשא [קל"ד], ברם, כבר מזמן משתמשים במשפט זה לנושאים שונים ולכוונות שונות ובעיקר לומר, שלכל דבר בחיים צריך מזל, וספר-התורה משמש כעין משל לעניין. הכיצד? למרות קדושתו ומעמדו של ספר-תורה, אפילו הוא שנמצא בארון-הקודש יחד עם ספרי-תורה נוספים, הרי לא כל ספר זוכה שיקראו בו תדיר ויש ספרי-תורה שיכולים להישאר בארון זמן רב מבלי שיקראו

הרב משה צבי וקסלר אחת השאלות והדילמות החינוכיות העומדות תדיר בפני המחנכים היא, עד כמה להשקיע בתלמיד שלא מצליח כל כך בלימודיו? האם יש רגע שנאמר לו - כדאי שתפסיק להתאמץ בלימודך ותעשה משהו אחר, או שאין גבול להשקעה והמחנכים וההורים צריכים להמשיך בכל הכוח ואף להוציא ממון ככל שיכולים, בלי קשר לתוצאות ההשקעה? כמי שזכה לעסוק שנים רבות בחינוך, ראינו הורים רבים שלקחו לילדם שיעורים פרטיים בהוצאה עצומה, כדי לחזק את בנם במקצועות המתמטיקה והפיזיקה בעיקר וכן בלימודי אנגלית, על אף שהבן מתקשה

הרב משה-צבי וקסלר זכיתי לפני כחמישים שנה לשמש כר"מ ומחנך בשליחות חינוכית מטעם 'הסוכנות היהודית' בישיבת 'עץ חיים' בעיר מונטרה בשווייץ. כפי שסיפרתי במאמר בשבוע שעבר, בראשות הישיבה עמד הרב הגאון הרב משה בוצקו זצ"ל, דמות ענקית שידעה לשלב בין עבודת המסחר בעסק המשפחתי ושדרכה מימן את ישיבתו, לבין הרבצת תורה לתלמידים בישיבה. הרב בוצ'קו היה אדם מקורי, שזכה להעלות את ישיבתו לארץ וכיום היא שוכנת בישוב 'כוכב יעקב', כאשר בנו הרב שאול-דוד שליט"א ממשיך את דרכו ועומד בראשות הישיבה. היה זה ל

הרב משה-צבי וקסלר פרשת בחוקותיי ידועה בשם 'פרשת הקללות' או 'פרשת התוכחה'. פסוקי התוכחה נקראים בקול נמוך וכדי לא להלבין אף אחד, מעלים לתורה את בעל הקורא עצמו, או היו שנהגו כקהילות שהיו משלמים לאנשים עניים או כאלו שהיו משולי החברה שיעלו לתורה בפרשת הקללות והם שהכסף היה חשוב להם היו מוכנים. ראשי הקהל נהגו כך, כי חשבו שאותם אנשים לא כל כך מבינים את המשמעות וחלקם לא חששו מכך שיהיה להם מעין הדברים הרעים שבפרשה. ישנו סיפור מיוחד המיטיב לתאר את החשש בקהילות ישראל עד ימינו בקריאת 'פר

הרב משה-צבי וקסלר צמד המילים "חילול-השם" היווה מאז ומעולם תמרור אדום בוהק ואזהרה מאוד חמורה - לא להיכשל בחילול ה'. גדולי ישראל במשך כל הדורות היו זהירים בענין זה באופן קיצוני, שחס וחלילה לא יתפרשו מעשיהם ואמירותיהם כחילול ה'. מסופר על רבי ישראל-מאיר מראדין, הידוע בכינויו על שם ספרו ה'חפץ חיים' זצ"ל, שהוזמן לאירוע רב-משתתפים בעיר וילנה מתוקף מעמדו החשוב בעולם-היהודי והסכים להשתתף עקב הנושא החשוב שעמדו לדון שם. רבי ישראל-מאיר מיהר לתחנת הרכבת להספיק להגיע בזמן לכנס החשוב הזה, א

הרב משה-צבי וקסלר פרשות "אחרי-מות קדושים" נקראות סמוך ליום-העצמאות. במשך השנים, כפי שתוכלו לקרוא באתר זה ובספריי, הבאנו נקודות השקה בין היום החשוב הזה לבין הפרשיות וגם השנה נשתדל אי"ה למצוא חיבור לכך, אך בתחילה נתייחס לגוף הפרשה. פעמיים בפרשתנו מזהירה התורה שלא לעשות עוול במשפט. שתי האזהרות מופיעות לא רחוק האחת מהשנייה - הפעם הראשונה מופיעה בפרק י"ט פסוק ט"ו – "לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥

הרב משה-צבי וקסלר השבוע ציין עם-ישראל את 'יום השואה והגבורה', יום קשה לכל מי שנושא השואה הוא חלק מזהותו האישית והלאומית ובוודאי לשורדי השואה, המתמעטים והולכים. גם לי, כבן לשורדי שואה, יום זה הינו יום משמעותי, חשוב, מרגש ומיוחד, יום שמציף בי שוב גלים סוערים של עיסוק בשואה. באופן סימבולי, בשבוע זה אנו מציינים את ה'יארצייט' של אבי-מורי ר' יהודה-אריה וקסלר זצ"ל, שנפטר בכ"ט ניסן לפני י"ד שנים, יומיים לאחר ציון 'יום השואה'. אבא ז"ל, שנשא מספר על זרועו ועבר את שנות השואה כמעט מתחילת