ברכת משה לנפתלי – לפרשת וזאת הברכה ושמחת תורה ה'תשפ"ז

הרב משה צבי וקסלר

הפעם אני מבקש ללמוד ולעסוק בברכת משה לנפתלי וננסה להבין מה רצה משה רבנו לומר בברכה זו לנפתלי, שהרי כידוע כלל ברכותיו של משה לשבטים היו בעלי משמעות לשעתו ולדורות.

"וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְקֹוָ֑ק יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה:"

רש"י מפרש, שבנחלתו של נפתלי היה שפע רב של פירות ודגים, שגרמה לאנשים שביעות רצון –

"שהייתה ארצו שבעה כל רצון יושביה".

לפי פשט המילים שכתב רש"י, התורה משבחת את השובע הגשמי שהיה למי  ששכן בגבולו של נפתלי, כפי שאומר המדרש עליו ככל הנראה נשען רש"י –

"נפתלי שבע רצון. בימים בדגים ובספינות".

וכן כותב ב'תרגום יונתן' –

"ולשבט של נפתלי ברך משה נביא  ה' ויאמר 'נפתלי שׂבע רצון 'ושׂמח בדגי ים אשר נפלו בחלקו ומלא ברכות מִן פירות של בִקעת גינוסר שניתנו לו מִן לפני ה' ים של סופני וים של טבריה יירש".

רבי חזקיה בן מנוח, מגדולי רבני צרפת לפני כשבע-מאות שנה, בפירושו ה'חזקוני' על התורה משלב גם הוא את הצד הגשמי של 'שבע רצון' ולשיטתו הדבר מביא להודות לקב"ה על השפע שבחלקו. וזה לשונו –

"...'שבע רצון' פירותיו מבכרות וכל זמן שירצה יאכל וישבע מהם קודם שיאכל אדם פירות ממקום אחר. ומלא ברכת ה' כל הבא בארצו ורואה פירות מבכרות מודה ומברך את הקדוש ברוך הוא עליהם".

הרמב"ן מביא את דברי רש"י, אך טוען שהפירוש הנכון הוא, שברכת משה לנפתלי 'שבע  רצון' כוונתו  לקשר הרוחני שהיה לנפתלי עם הקב"ה –

"...שהוא נמשך אל השם הנכבד, יאמר שבע ומלא רצון השם הנכבד וברכתו".

והמשך הברכה 'ים ודרום ירשה' הם למעשה ביטויים מושאלים, על פי המדרש  של רבי נחוניה בן הקנה –

"כך אמר משה: אם תלך בחקותי תירש העולם הבא שהוא נמשל לים שנאמר (איוב יא ט) ורחבה מני ים, והעולם הזה שהוא נמשל לדרום שנאמר (יהושע טו יט) כי ארץ הנגב נתתני, ומאי דכתיב ירשה, ירש היה לו לומר, אלא אפילו הקדוש ברוך הוא בכלל, והיינו רש י-ה".

זאת אומרת, שייתן לו הקב"ה הכול, בתנאי שילך בדרך ה' כאילו ירש את ה'.

ה'מדרש תנאים' הוא כנראה אחד המקורות שעליהם הסתמך הרמב"ן ומפרש את דברי משה 'ומלא ברכת ה'...' –

"זה בית המדרש הגדול של טבריה, שהוא מלא ברכה שהוא בתוך חלקו של נפתלי".

רבי יעקב 'בעל הטורים' מפרש את ברכת 'שבע רצון' שנאמר על נפתלי לשבחו, בכך שהיה זריז ומהיר בלקיים את רצון ה'.

'בעל הטורים' מוצא לכך רמז בגימטרייה כדרכו –

"נפתלי שבע רצון. ראשי תיבות 'נשר' שהיה קל כנשר לעשות רצון אביו שבשמים (מדרש הגדול בראשית מט כא)".

האיר את עינינו רבי יצחק קארו, דודו של מרן ה'בית יוסף' בפירושו 'תולדות  יצחק', על כך שמשה רבנו רצה לציין את האישיות המיוחדת של נפתלי, שהיה גם עשיר וגם שמח בחלקו וזה לשונו –

"נפתלי שבע רצון, יש אנשים עניים ושמחים בחלקם, ויש עשירים ואינם שמחים בחלקם, כי אוהב כסף לא ישבע כסף [קהלת ה'ט'],אמר נפתלי לו שתיהם שמח בחלקו והוא עשיר, וזהו שבע רצון וגם מלא ברכת ה'...".

התורה מציינת את מיקומו של נפתלי ליד דן, כניגוד עם משמעות מסוימת, כפי שכותב רש"ר הירש –

"נפתלי - כנראה, בניגוד אל דן, ולפיכך נסמך אליו בלא חלוקה של פרשה - הוא שבע רצון, הוא מרוצה בנחלה שניתנה לו. וכך אמרו בספרי: "מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו". ואכן גבול נפתלי - הסמוך לגבולו הצפון - מזרחי של דן - הוא מלא ברכת ה'. בחלקו נפל ים כנרת, שהיה עשיר בדגים, וסביבתו הייתה מפורסמת בעושר פירותיה: פירות גינוסר".

הברכה שזכה נפתלי בזכות תכונת הנפש שלו חורגת מעבר למיקומו הגאוגרפי ולמרות שנחלתו בצפון מזרח הוא מושך את אנשי מערב ודרום בזכות פירותיו המשובחים, המצויים רק בארצו באותה שלמות וזה לדעת הרש"ר הירש כוונת הכתוב –

"ים ודרום ירשה. "יְרָשָה": כנראה מקור מארך, כדוגמת "העמק שאלה" (ישעיה ז, יא), ובמשמעות בלתי - מוגדרת מבחינת הזמן. "יורש" מערב ודרום; כביכול, הם נופלים בחלקו מאליהם והוא מושך אותם אליו בלי הרף. אפשר שכיבוש זה של נפתלי בדרכי שלום עומד כאן בניגוד לכיבושו המלחמתי של דן".

אדם שהוא שבע רצון, מצד זה שהוא שמח בחלקו ובמה שיש לו, זו כמובן ברכה ודרגה גבוהה.

ברם, בספר 'פנים יפות' על התורה, שחיבר ברוח חסידית רבה של פרנקפורט הגאון הרב פנחס הלוי איש הורוויץ (ה'תצ"א-ה'תקס"ה) שנודע בכינוי 'בעל ההפלאה', מבאר שהברכה והמחמאה שנתן משה רבנו לנפתלי היא גבוהה יותר מזה שהיה מסתפק במה שיש לו, אלא לא היו לו בכלל שאיפות גשמיות, אלא כולו היה שבע מתורה ומחכמה וממוסר ורוחניות. לא מדובר באדם שמבקש ומודה על מה שיש, אלא שבע מרצון ה' ושכרו שהקב"ה מעניק לו מהכול מבלי אפילו לבקש –

"ענינו כי כמו שיש שביעה במאכל ובמשתה, כמו כן יש שביעה ברצון, ...האדם הבוטח בה' נאמר בו [תהלים לג, יא] ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב, וז"ש דוד המלך  ע"ה [שם כג, א] ה' רועי לא אחסר, ..והוא שביעת הרצון והוא נקרא עובד על מנת  שלא לקבל פרס כיון שהוא שבע מרצונו, ע"ז נאמר [ירמיה יז, ז] ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו ששכרו הוא בשלימות ולא קבלת פרס שהיא לשון פרוסה דבר שאינו שלם, והיינו דאמר בעבור שנפתלי הוא שבע רצון ע"כ שכרו מלא ברכת ה' במלואה בלי חסרון והוא ברכת יעקב בלי מצרים, וז"ש ים ודרום ירשה".

כיוון אחר לברכת משה לנפתלי מביא הנצי"ב מוולז'ין בספרו 'העמק דבר' על התורה ופירושו הוא על בסיס דבריו של הרמב"ן, שהביא פירוש שני על פי מדרש, ש'נפתלי שבע רצון' זה על דברי תורה וכפי שיעקב בירך את נפתלי 'הנותן אמרי שפר' ומסביר הנצי"ב, שיש שני סוגי תלמידי חכמים - הסוג האחד תלמיד-חכם שיש לו חידושי תורה אך אין לו יכולת וכישרון להביא זאת לפני ציבור והוא חותר להגיע להביא את דבריו וחידושיו לציבור וכלשון הנצי"ב –

"אינו שקט ונח בדעתו, עד שיהא משכיל על שפתו, כדכתיב [משלי ט"ו כ"ג] שמחה לאיש במענה פיו".

סוג שני של תלמיד חכם, הוא זה שיש לו כושר דיבור ויכול להביא לפני הציבור דברי תורה בצורה מושכת, אך אדם זה יכול להביא דברי אחרים ואין לו את הכישרון לחדש בעצמו חידושים. הברכה לנפתלי, שתהיינה לו שתי היכולות - גם לדרוש בפני רבים וגם לחדש בעצמו - ולזה התכוון משה שהיה 'מלא ברכת ה'.

והנצי"ב מביא דוגמא מתקופת השופטים על המיוחד בשבט נפתלי, בשילוב של הדרשה לרבים עם כח החידוש וזה לשונו –

"...וכבר ביארנו בס' שופטים (ה') מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבולון מושכים בשבט סופר, משום שנבחרו במלחמת דבורה עשרת אלפים מבני זבולון ומבני נפתלי, והיינו משום שהיה אז כח התורה בקרבם, והיאך היה הדבר,... ושבט זבולון לא היה לו כח בפה להגדיל תורה, על כן היו מושכים בשבט סופר שהיו כותבים לעצמם, אבל נפתלי לא היה נצרך לכך, אלא היה כחו בפיו ליתן אמרי שפר".

וכן מפרש הנצי"ב את הברכה 'ים ודרום ירשה', שזה כינוי על לימוד מפי מורים ומלמדים, כפי שהגמרא (עירובין נ"ד) מפרשת את הפסוק "לא מעבר לים היא" ועיי"ש. וכך ממשיך ומבאר הנצי"ב –

"...ודרום הוא חלק יהודה שדר בדרום ארץ ישראל המחכים ונותן כח לחדש, כידוע כח חכמי דרום אפי' בבית שני, דלא דוקא שבט יהודה היה שם, אלא המקום גורם להחכים את יושביה בתורה ..ואמר שכח נפתלי יפה שיש לו ירושת ים ודרום, היינו לקלוט שמועותיו באופן יפה ומועיל לרבים, וגם לחדש מעצמו. והקדים ים ואח"כ דרום, דמתחילה ליגמיר אינש והדר ליסביר [=בתחילה ילמד בבקיאות ואח"כ יחדש ויסביר לאחרים]"...

נסיים בסיפור חסידי מתוק הממחיש את רעיונו של הנצי"ב בתכונת הנפש של  נפתלי.

מסופר על רבי יששכר בער מרדושיץ הידוע בכינויו 'הסבא קדישא מרדושיץ', שהיה תלמידו המובהק של 'החוזה מלובלין'. 'החוזה' היה ידוע בכך שדברי התורה שלו היו עמוקים, נשגבים ולעתים קרובות נאמרו ברמיזות ובקיצור נמרץ. חסידים רבים, במיוחד הצעירים שבהם, התקשו לעתים לרדת לסוף דעתו ולהבין כיצד ליישם את הדברים בעבודת השם היומיומית שלהם.

רבי יששכר בער ניחן בכישרון יוצא דופן. הוא היה יושב עם החסידים לאחר עריכת השולחן (ה"טיש") של הרבי, וביכולת הסבר מופלאה, בשפה ברורה ובמשלים קרובים אל השכל, היה "מתרגם" ומבאר את כל דבריו העמוקים של החוזה. החסידים היו אומרים שרבי ישכר בער הוא "המפתח" שפותח עבורם את תורת הרבי.

כששמע על כך 'החוזה מלובלין', קרא לו ואמר: "יששכר בער, השמיים חנכו אותך בצינור מיוחד של בינה. אתה מסוגל לקחת את המחשבות הכי כמוסות שלי ולהוריד אותן לעולם הזה, כך שכל נשמה תוכל לטעום מהן".

שנים חלפו, ורבי יששכר בער החל להנהיג עדה בעצמו ברדושיץ. כעת, הוא כבר לא היה רק "המסביר" של רבו, אלא מעיין נובע בפני עצמו. באחת השבתות, הגיע לביקור ברדושיץ אחד מחסידיו הוותיקים של 'החוזה מלובלין'. הוא זכר את רבי יששכר בער מימיו בלובלין, כמי שהיה חוזר ומסביר את דברי הרבי. הוא תהה בליבו: האם גם כעת, כשהוא אדמו"ר בזכות עצמו, הוא רק חוזר על תורת רבו בביאור רחב, או שיש לו תורה משלו?

בסעודה שלישית, נעמד רבי יששכר בער ואמר תורה עמוקה ומקורית על פרשת השבוע. החידוש היה מלא בפלפול, רגש חסידי ועמקות שלא נשמעה כמותה מעולם בלובלין. הדברים היו חדשים לחלוטין, ישר מליבו הטהור. במוצאי שבת ניגש אותו חסיד לרבי מרדושיץ ואמר לו בהתרגשות: "רבי! בעבר ראינו בך את הכוח לקחת תורה של אחרים ולהפוך אותה לשלנו. היום ראינו שאתה מסוגל לברוא עולמות חדשים בתורה משלך!. נענה רבי יששכר בער ואמר לו בענווה: "מי שמסוגל להקשיב באמת לתורתו של רבו עד שהוא מבין אותה לעומקה ולפרטיה, זוכה שהתורה נעשית חלק ממנו. ומתוך החיבור הזה, הקדוש ברוך הוא פותח לו מעיין פרטי של חידושים, שכולו שלו".

שנזכה לשמוח בשמחת תורה גם מתורתם של אחרים וגם נצליח בעצמנו לחדש דברי תורה אכי"ר.

יהיו דברי תורה אלו לעילוי נשמתם של נרצחי 'שמחת תורה' תשפ"ד ונשמתם של מגיני ארץ קודשנו.

שבת שלום וחג שמח!!