פטור משירות צבאי - לפרשת כי תצא ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

אחד הנושאים המדוברים והטעונים בכותרות החדשות ובשיח התקשורתי והציבורי הוא נושא גיוס תלמידי הישיבות. נושא זה משמש כר פורה למאבק בין המפלגות השונות ובפרט עתה, חודשים ספורים לפני הבחירות לכנסת.

למעשה, נושא זה אינו חדש וכבר דנים בו מתקופת הקמת המדינה והוויכוח עליו עולה ויורד לפי העיתוי הפוליטי והציבורי וכל צד עושה בו שימוש לפי האג'נדה  שלו.

אולם, נראה שבתקופה האחרונה הנושא עלה לכותרות והפעם גם מתוך כאב אמיתי על המלחמה הארוכה – מלחמת 'חרבות ברזל' שפרצה ב'שמחת תורה' תשפ"ד - בה נהרגו על קידוש ה' חיילים רבים ונפצעו אלפים רבים בגוף ובנפש, מלחמה שהתרחבה לשבע חזיתות שונות והמרחב שצה"ל נדרש לפעול בו היום גדול לאין-ערוך מאי פעם. במציאות זו, הצבא נדרש לאנשי מילואים רבים – מהם בעלי משפחות וילדים וכן אנשי מקצוע ועסקים - שעוזבים הכול במסירות ומבלי להסס מפסידים חיי משפחה ופרנסה, זאת כדי לתפוס את הזירות השונות. חיילים אלה משרתים מאות ימים בשנה כדי למלא את השורות וגם מציאות זו מוסיפה ערמונים לאש המחלוקת שמתנהלת היום בציבור על מעמד תלמידי-הישיבות.

במיוחד הדבר קשה, כאשר רואים תלמידי חכמים, בני-תורה ואברכים מהציבור הציוני-דתי, שכדוד-המלך בשעתו מחזיקים ספר ביד אחת וביד השניה נשק ורצים להילחם ב'מלחמת המצווה' שניחתה עלינו, מבלי להתפשר כלל על רמתם הרוחנית והתורנית.

ובוודאי יש לברר, מדוע ניתן פטור לאלה שאינם יושבים ולומדים תורה מבוקר ועד  לילה בישיבה, שהרי עוברים הם על איסורים רבים כ'לא תעמוד על דם רעך' ועוד.

אני מרשה לעצמי להתייחס לנושא, כמי שבעצמו שירת במסגרת ישיבת הסדר כלוחם בצנחנים ואח"כ כקצין ברבנות הצבאית, וכמי שילדיו ונכדיו וחתניו ונשותיהם נושאים בעול הכבד של המלחמה, ואשר בה גם נפצעו בני וחתני ולאחר שהחלימו חזרו להילחם בלי תירוצים, וכמי שמאות מתלמידיי השתתפו ומשתתפים במאמץ המלחמתי ולצערי רבים מהם נפצעו ובמלחמה האחרונה איבדנו בקרב את בוגרנו האהוב אוריאל כהן הי"ד ונרצח בוגר נוסף, אורי  טשרניחובסקי הי"ד.

מציאות זו מחייבת אותנו לבחון את הדבר בצורה הכי אמיתית וישרה ובלי ציניות.

חשוב לומר כאן, שכל מי שקורא מאמר זה לא יצפה לפסק-הלכה בסופו, אלא נשתדל בע"ה להתחבר לנושא טעון זה מתוך פרשת השבוע שלנו ואידך זיל גמור.

בפרשתנו, אנו מוצאים פסוק אחד בלבד, שפוטר גבר בריא וצעיר משירות-צבאי וזה כאשר האדם נמצא בשנתו הראשונה של הנישואין. וזה לשון הפסוק (כ"ד, ה') –

"כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח".

לפני שנדון במשמעות פטור זה ולמי בדיוק מכוון, נשאל שאלה מקדימה –

מדוע החריגה התורה פטור זה משאר ארבעת הפטורים המופיעים בפרשה הקודמת, פרשת  שופטים (כ', ה'-ח') –

"וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֘ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ:(ו) וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ:(ז) וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה:"(ח) וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֘ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי־הָאִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ".

רש"י לא מתייחס ישירות לשאלתנו, אלא עונה על שאלה נסתרת - מה כוונת  התורה בפרשתנו 'לא יצא לצבא לכל דבר' - מה הפירוש 'לכל דבר'? אך מדבריו ניתן ללמוד מדוע התורה הפרידה בין סוגי הפטורים.

הבדל מהותי יש בין מי שלקח אישה חדשה ובגלל זה לא יוצא כלל למלחמה, אפילו לא לתפקיד עורפי ולוגיסטי, כגון: לספק מים ומזון, לתקן את הדרכים או לדאוג לתחמושת ללוחמים, בניגוד לשאר המקרים שבהם הפטור היחידי הוא לא  להצטרף לכוח הלוחם פיזית, אך הם מחויבים להתגייס למערך הלוגיסטי של הצבא.

מקור הדברים של רש"י הוא המשנה (סוטה ח' עיי"ש) וזה לשונו של רש"י –

"...'לכל דבר' - שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים, אבל [=שאר הפטורים מגיוס] החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן, כגון בנה בית ולא חנכו או ארס אישה ולא לקחה, מספיקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים"

למדנו מרשימת פטורים אלו, שאמנם ערך הניצחון של הצבא חשוב מאוד, אך יש לשים לב לערכים חשובים אחרים שקיומם הוא בעצם קיום האומה. למשל, הקמת בית חדש בישראל, התורה רואה בזה ערך עליון ליציבות של עמנו ולכן הפטור הוא גורף, מה שאין כן שאר הפטורים החייבים להתגייס למערך הלוגיסטי ופטורים מגיוס למערך הלוחם, שם התורה מפרטת את הסיבות, שעיקרן הוא שאנו רוצים שהלוחמים ייצאו בלב שקט ולא יחששו מה יקרה עם ארוסתם, הבית  שהתחילו לבנות, או אם הוא מאלה בעלי לב 'רך' מדי, שאינם מתפקדים ועלולים להטיל מורך לב גם על חבריהם אם רואים חרב שלופה.

ננסה לברר בעקבות חז"ל מהי ההגדרה של 'אישה חדשה' ומי שייכת להיקרא כך?

את התשובה לכך מספר לנו 'מדרש תנאים'. המדרש נוקט אמירה ברורה, שאין הכוונה רק לבחורה צעירה בתולה, אלא אף אלמנה. אם כן, מהי הסיבה לכך שלא  יוצא למלחמה, והרי סוף-סוף זו לא ממש 'אישה חדשה', הואיל והייתה נשואה כבר?

לומדים מכך את מחשבת התורה על פי המדרש, שגם בזיווג שני יש חשיבות גדולה לשמח את בת הזוג, גם אם היא אלמנה - ולעניות דעתי יש לשמחה אפילו כפל כפליים. וזה לשון המדרש –

"אין לי אלא בתולה, מנין לרבות אלמנה ושומרת יבם? ת"ל ושמח את אשתו מכל מקום!! אם כן למה נאמר חדשה? מי שחידשה לו, פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן".

אומר המדרש, שהזוג הטרי ובייחוד הבעל צריך להיות משוחרר לגמרי –

"נקי יהיה לביתו - שלא יהיה עליו עול מלכות. ולא מתקנין דרך ולא שומרין בחומה ולא נותנין לפסי העיר שנאמר שנה אחת...".

ומוסיף הריב"ש מבעלי התוס' בספרו 'בכור שור' –

"...ולא יעבר עליו לכל דבר: לשום אנגריא. נקי יהיה ממסים וארנוניות".

הרמב"ן מחזק את דברי רש"י לאחר שמביאם ומציין שלשון רש"י הם מדברי רבותינו (ספרי קלז, סוטה מד א). ואם כן, יהיה "עליו" - על הצבא הנזכר. יאמר שלא יעבור האיש הזה על הצבא לכל דבר –

"...לא להיות פקיד על אנשי הצבא, או מצביא את עם הארץ, או לכל הצריך להם כגון סיפוק מים, לא ישגיח עליהם רק בשמחתו, והוא פירוש נכון".

היו גם אז כאלו שטענו, שאם הם לא תורמים למאמץ המלחמה, אפילו שיש להם סיבות מוצדקות כפי שראינו, אם כן לפחות ישלמו כסף לעזור למאמץ המלחמתי. על כך כותב רבי חזקיה ה'חזקוני', שפטור גם מזה וזה לשונו –

"ולא יעבר עליו קול כרוז לעונשו ממון". 

ומוסיף הרמב"ן תובנה מעניינת וחשובה, מדוע כל אלו הפטורים שבפרשת שופטים חייבים לתרום למאמץ המלחמתי בעורף? - משום שמדובר שם, שהם יצאו למלחמה לאחר שאירסו אישה, או שנטעו כרם והם ראו וחוו את המלחמה  והם מודעים למה שעוברים שאר הלוחמים ואת הפחדים שהם חווים ולא יתכן שיחזרו הביתה והם שם. וזה לשונו –

"כשאירס אישה ולא לקחה והלך למלחמה שהולך [כשחוזר] לביתו הואיל והיה עם אחיו במלחמה ואח"כ חזר אינה היא המידה שיהיה שהוי בביתו מכל דבר ואחיו יהיו בצרת פחד המלחמה דין הוא שיתקן דרכים להולכים במלחמה ויספיק להם מים ומזון".

על הביטוי המיוחד והלא כל כך שגרתי, בו התורה מציינת שהחתן הטרי יחזור לביתו, במילים "נקי יהיה לביתו", אומר רבי יעקב בן הרא"ש בספרו 'בעל הטורים' –

"שיהיה נקי בדיבור" - ומפרט רבי יעקב את חובת הגבר למלא את חובת עונתה וביחס נקי ומכבד בזמן שהוא מקיים את חובתו האינטימית. רמז יפה כותב 'בעל הטורים' על משמעות סופי-התיבות של "נקי יהיה לביתו שנה". האותיות האחרונות בסוף ארבעת המילים בפסוק זה יוצרות את שם ה' –

"...לומר, שהשם מעיד עליהם ומגיד שיחתן היתירה, שאפילו שיחה קטנה בין איש לאשתו מגידין לו שנ' (עמוס ד יג) ומגיד לאדם מה שיחו (חגיגה ה ב)...".

רמז יפה אחר כתב ר' חיים פלטיאל, שהתורה פוטרת את החתן הטרי מלצאת למלחמה כדי שישמח את אשתו ומשתמשת בפסוק הנ"ל הרומז על שם ה' –

"ושמח את אשתו, כלומר: כשהם בשמחה ובאהבה וברעות יחד, אז השם עמהם".

חז"ל במסכת סוטה מרחיבים את הפטור המלא משירות בצבא בשנה הראשונה, לא רק לחתן הטרי, אלא גם אם אדם נטע כרם חדש ולא חללו, או בנה בית. גם במקרים אלו, בשנה הראשונה אינו זז מביתו ולא מצטרף ללוחמים. ענין זה נלמד מהביטוי החריג 'נקי יהיה לביתו' - לכל מה שקשור להחזקת ביתו – ביתו וכרמו. מחשבת התורה היא, שמלבד המלחמה יש צורך לשמור על דברים בסיסיים בצרכי האדם, כי המלחמה תיגמר בשלב כלשהו וחשוב שמפעל חייו של האדם יישמר.

האם מותר לחתן בשנתו הראשונה להתנדב ולצאת בכל אופן למלחמה, כאשר אינו יכול לעמוד מנגד כשרואה את אחיו לוחמים ומסתכנים והוא יושב בביתו?

התשובה היא שאכן רשאי לצאת בכל זאת, כי אמנם התורה מאשרת  לו לשמח את אשתו, אך עקרונית מותר לו לצאת למלחמה ורצוי כמובן בהסכמת רעייתו החדשה ובברכתה.

זאת ההזדמנות לומר, שכל מה שכתבנו כאן זה ב'מלחמת הרשות', אבל ב'מלחמת מצווה' חתן יוצא מחופתו כדי להגן על עם-ישראל מפני צר ואויב.

ומעיר הנצי"ב מוולאז'ין בספרו 'העמק דבר', שאין החתן מחויב כל השנה ממש לשמח את אשתו ואין הדבר נחשב כ'מצוות-עשה' ואפילו לא 'מדרבנן', אלא מחויב רק בשבוע הראשון ואז גם מברכים 'שבע-ברכות'. אז למה התכוונה התורה "ושמח את אשתו" ו"נקי יהיה לביתו שנה אחת"?

כותב ספר 'היראים' המובא ב'העמק דבר' –

"חייב לשמחה בכל דבר שיודע שיש לה שמחה עכ"ל".

ומסביר הנצי"ב, ש'ושמח את אשתו' הכוונה לשמחת הלב, להשתדל למלא את רצונותיה. ומוסיף הנצי"ב, שהתורה אפשרה לו להפטר מחובת הגיוס, משום –

"...שהיא חדשה לו ועדיין לא נשרשו בחיים, ואם יסיח דעתו ממנה יוכל להיות שינתק החבל לגמרי, אבל בלי כפיה רשאי לצאת, וממילא לא יצא אם לא יהא ברור שישוב לאהבתה".

נכדו של החת"ם-סופר, רבי שמעון סופר, היה ממנהיגי יהדות הונגריה וגאון בתורה, בנו של בעל ה'כתב סופר'. רבי שמעון הי"ד נפטר בגיל תשעים-וחמש בתאריך כ"א סיון ה'תש"ד במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, לפני שיד המרצחים הגרמנים ימ"ש פגעו, לאחר שנשלח לשם יחד עם יהודי הונגריה. דברים נפלאים על סיבת הפטור מגיוס של מי שנשא אישה חדשה, כתב רבי שמעון סופר בספרו 'שיר מעון' על פרשיות-השבוע ואגב דבריו על סיבת הפטור לגיוס, משמיע לנו גם תובנות נפלאות על הסיבה מדוע הכלה מקיפה את החתן שבע פעמים תחת החופה למנהג האשכנזים. וזה לשונו –

"על פי מה  שראיתי בספרים, שאשה היא בבחינת אור מקיף לבעלה, ובזה יש ליתן טעם למנהג שנהגו תחת החופה השושבינות מוליכות את הכלה שבע פעמים סביב להחתן ומקפת אותו, וזה גם הטעם על מה שכתב הרמ"א (סי' כ"ז ס"א) הגם שאפשר לקדש אשה בכל מה שהוא שווה פרוטה, אבל נוהגין לקדש בטבעת, וכן הוא עפ"י קבלה וי"ל שהטבעת הוא עגול ומקיף האצבע ובזה נותן לה אור המקיף...וזה יש לרמז במה שאמרו חז"ל, שמי שאין לו אישה אין לו חומה [ביבמות סוף פרק הבא על יבמתו], כמו שהחומה מקפת הבית, כן האישה בבחינת חומה לבעלה, וכתוב בספרים שאור המקיף הוא מגן...".

שורש הטעם לפטור שיש למי שנושא אישה חדשה, כותב 'ספר החינוך' (מצווה תקפ"ב), שיש חשיבות לקשר הזוגי בשנה הראשונה ובכך הדבר מונע מחשבות או חלילה קשר מעשי עם אישה אחרת וכך גם יוולדו ילדים מקשר טהור בין בני הזוג. וזה לשונו –

"משורשי המצווה, כי האל ברוך הוא עלה במחשבה לפניו לברוא את העולם, וחפצו שיתיישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה שיזדווגו בהכשר, כי הזנות תועבה הוא לפניו, על כן גזר עלינו העם אשר בחר להיות נקרא על שמו שנשב עם האישה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלמה מעת שנשא אותה כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבא אצל הטבע כל מעשה אישה אחרת וכל ענייניה דרך זרות, כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האישה הראויה לו מחשבתו ויוכשרו הנולדים שתלד לו ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו...".

על כן כותב 'ספר החינוך' שם, שאם הבעל חושב לעזוב את הבית לימים רבים ואפילו כשהיא מסכימה לכך, הרי ביטל מצוות-עשה, ברם אם הוא רוצה בתוך השנה לצאת לדבר מצווה, או עם רעיו, על דעת שישוב בשמחה לאחר ימים מועטים של היעדרות, לא נחשב שביטל מצוות-עשה. ויש מקילים יותר, שאם האישה מוחלת ומסכימה, יכול לצאת לכל דבר בתנאי שזה באישורה ובהסכמתה.

כנאמר בפתיחה ובגוף המאמר, אין כאן הבעת דעה לגבי גיוס בני-ישיבות היום, גם משום שהמציאות שונה ובפרט אחרי אירועי שמחת תורה תשפ"ד, גם משום שפרשתנו עוסקת ב'מלחמת רשות' ואילו ב'מלחמת מצווה' חתן יוצא מחופתו וכו'.

מאידך, ישנה דאגה עמוקה למעמדו וחוזקו של עולם-התורה וצריך למצוא את הדרכים לשלב את שני הערכים החשובים הללו – לימוד תורה ושירות בצבא - כפי שיש רבים שעושים כך, גם בציבור הדתי-לאומי וגם בציבור החרדי, שהחליט להתגייס למסגרות שהוקמו לצורך שילובם. במאמרנו זה רק למדנו, שגם בזמן מלחמה, אסור לוותר על ערכים חשובים אחרים, כגון: משפחה, נישואין טריים וכדו'.

חשוב גם לומר, שאסור לקחת נושא כה חשוב זה ולשנוא יהודים אחרים! מותר להתווכח, אבל אין שום היתר לשנוא יהודי אחר, תהיה דעתו אשר תהיה, בין בנושא הגיוס ובין בנושאים אחרים של שלום ומלחמה, של היחס לארץ-ישראל וכו' ובמיוחד בימים אלו של חודש אלול נרבה אהבה ואחווה ושלום ורעות בין כל חלקי האומה.

בהמשך ישיר לכך ובעקבות שאלות שנשאלתי, לאחר ששיתפתי בדבר-התורה לפרשת 'ואתחנן' על "שיח-חלומות", מפגשים בהם אני משתתף בין דתיים ושאינם כאלה, אשתף במפגש הקרוב שיתקיים אי"ה בתל אביב ביום שישי ט"ו באלול (28.8) בין השעות 10:00-12:00 והמעוניינים להצטרף מוזמנים בשמחה לפנות אלי לנייד 052-4317296 .  

שבת שלום!