"להניח ברכה אל ביתך" – לפרשת שלח ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

ישנו משפט מפורסם, שרבים משתמשים בו לאירועים ומצבים שונים - "הכל תלוי במזל, אפילו ספר-תורה שבהיכל".

את ה'סלוגן' הזה כתב ה'זוהר' הקדוש בפרשת נשא [קל"ד], ברם, כבר מזמן משתמשים במשפט זה לנושאים שונים ולכוונות שונות ובעיקר לומר, שלכל דבר בחיים צריך מזל, וספר-התורה משמש כעין משל לעניין.

הכיצד?

למרות קדושתו ומעמדו של ספר-תורה, אפילו הוא שנמצא בארון-הקודש יחד עם ספרי-תורה נוספים, הרי לא כל ספר זוכה שיקראו בו תדיר ויש ספרי-תורה שיכולים להישאר בארון זמן רב מבלי שיקראו בהם, ולעומת זאת יש ספר-תורה שיש לו 'מזל' וקוראים בו לעתים מזומנות יותר. ואכן, רבים התורמים ספר-תורה כיום מסכמים ומחתימים את גבאי בית-הכנסת שיקראו בספר שתרמו לפי לוח זמנים ידוע מראש.

על דרך החיוב אפשר לומר, שיש לנו תרי"ג מצוות ויש חשיבות לכל מצווה ומצווה, אך ישנן מצוות ש'זכו' למזל גדול יותר וזכו שעם-ישראל ברובו ככולו רץ לקיימן,  למרות שחלקן אף קשים לקיום ואעפ"כ רבים מעמנו מקיימים אותה ואפילו בניגוד ל'הגיון'. דוגמא לכך היא מצוות 'ברית-המילה', כאשר במדינת-ישראל אין חוק המחייב למול תינוק נולד, אך במציאות כ-98% מלים את בניהם, רובם הגדול בטקס דתי וחלקם בטקס דתי על ידי רופא מוסמך.

מצווה נוספת שזוכה לעדנה, פופולריות ול'מזל' בשנים האחרונות אצל נשות ישראל היא מצוות 'הפרשת-חלה'. האם זה באמת רק ענין של מזל, או שיש משהו מיוחד במצווה זו, שגורם לכזה טרנד אצל נשות ישראל, האמונות בקיום מצווה זו?

במאמרנו זה נלמד על סגולתה של מצוות 'הפרשת-חלה' המופיעה בפרשתנו, נלמד להכירה וללמוד על מהותה ומדוע היא נחשקת כל כך.

וזאת יש לדעת, שחז"ל שיבחו מצוה זו והזהירו שחשוב מאוד לקיימה ואף הפליגו מאוד בזכות ובשכר של קיומה –

"לעולם יהא אדם זהיר במצות חלה, שאין רעב בא לעולם אלא בעוון ביטול חלה...לפיכך הכתוב מזהיר עליה כמה פעמים תרימו ממנו תרומה לה', חלה תרימו תרומה, כן תרימו אותה, תתנו לה' תרומה".

מצווה זו של הפרשת-חלה מופיעה לקראת סוף פרשתנו, לפני מצוות ציצית ואחרי מצוות הבאת נסכים. מצוה זו של הבאת נסכים היא חלק מתהליך התשובה שעם ישראל נדרש לעבור לכשיכנס לארץ (עיין מאמרנו סיפור המרגלים איך מתקנים  - שהתיקון ייעשה בעשיה שיש לה משמעות של חיבת ארץ-ישראל, על ידי עשייה למען ארץ ישראל, עיי"ש).

מתוך כך אנו מבינים מדוע מצוות 'הפרשת-חלה' גם היא נאמרה בהקשר של הכניסה לארץ. בניגוד לשאר המצוות הקשורות לארץ-ישראל, שנכנסות לתוקף רק אחרי כיבוש הארץ והתנחלות בה, הרי מצוות תרומת החלה היא מיד עם  כניסת עם-ישראל לארץ-ישראל וכפי שנבאר בהמשך.

אך תחילה נראה את הכתובים –

"ויְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בְּבֹֽאֲכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה וְהָיָ֕ה בַּאֲכָלְכֶ֖ם מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לַיקֹוָֽק רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה  כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ מֵרֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵיכֶ֔ם תִּתְּנ֥וּ לַיקֹוָ֖ק תְּרוּמָ֑ה לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם" (ט"ו, י"ז–כ"א).

רש"י שם לב, על פי חז"ל, לשוני שבתיאור הכניסה לארץ כאן במצוות חלה, לעומת שאר המקומות. בכל מקום התורה כותבת 'כי תבואו' או 'כי תבוא', אך כאן  התורה כותבת "בבואכם אל הארץ". על כך אומר רש"י –

"משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולן נאמר כי תבוא, כי תבואו, לפיכך כולן אלא לאחר ירושה וישיבה [מצוות תרומות ומעשרות] ... אבל זו [מצוות חלה] נאמר בה בבואכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה".

וכפי שנאמר לעיל, זהו חלק מתהליך התשובה לאחר חטא המרגלים, שמיד כשנכנסים לארץ תורמים מלחם הארץ, משום חביבותה של ארץ-ישראל.

ה'ספורנו' גם הוא מקשר את מצוות הפרשת-חלה כאמצעי תיקון לחטא המרגלים, ברם הוא מדגיש באופן מיוחד, שהפרשת החלה היא גם הדרך שהקב"ה ישלח ברכה בבתי ישראל. ועל כך יש הבטחת הנביא יחזקאל וזה לשונו –

"אחר חטא המרגלים הצריך גם החלה, למען יהיו ראויים שתחול ברכה בבתיהם כאומרו 'וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך' (יחזקאל מד, ל) וכן אליהו 'עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי' ולך ולבנך תעשי באחרונה כי כה אמר ה'... כד הקמח לא תכלה (מלכים - א יז, יג)".

אם שאלנו בתחילת מאמרנו, מדוע הפרשת-חלה נעשתה בשנים האחרונות מצווה-להיט בציבור הדתי והכללי, הרי כפי שראינו לעיל בפירושו של ה'ספורנו', מודגשת כאן הברכה והשפע שהפרשת חלה גורמת בבית - ומי לא רוצה ברכה בביתו?!

בדרך זו הלך גם הרש"ר הירש וזאת למד מתוך דברי הכתוב בפרשה - "כתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ".

ולכאורה, מה הדמיון לתרומת הגורן? ולכן מפרש הרש"ר הירש, שבשניהם בעצם - התרומה וההפרשה לה' - האדם מצהיר שהוא מכיר בכך שכל מה שיש לו זהו מה' יתברך –

"...כדרך שהגורן מראה לאדם את ברכת ה' בשדה, כן מראה לנו העריסה את ברכת ה' בבית; ולפיכך האמור בתבואת הגורן אמור גם בעריסה. אין בעל הגורן רשאי לאכול מן התבואה עד שלא יעשה את המעשה הסמלי של הפרשת תרומה גדולה לכהן; על ידי כך הוא מבטא שהוא יודע יפה שה' בירך את יבול אדמתו, ...הכרה זו מתחדשת בליבו כאשר הוא מכין לעצמו ולבני ביתו את הלחם לצרכי יום - יום. באותה שעה הוא רואה את השגחת ה' הפרטית על כל בית ועל כל נפש שבבית. ...הלחם הניתן לו יום - יום הוא תוצאה של השגחתו הפרטית של ה'. ולפיכך כדרך שהוא מפריש דגן מערימת התבואה, כן יפריש פרוסה מעריסת הלחם ו"ירים" אותה לה' ולמקדשו, וחלה זו נעשית קודש ודינה כדין תרומה לכל דבר".

יש להדגיש, שהפרשת-חלה נעשית גם בשנת השמיטה, למרות שבשנה זו אין הפרשת תרומות ומעשרות, הרי מיוחדת היא תרומת חלה שאיננה תלויה בתרומת הגורן והיא נוהגת לדורות, כפי שהתורה מדגישה 'לדורותיכם'. על כך כותב הרב הירש –

"...דין זה מבליט אותה בחינה של השגחת ה' הבאה לידי ביטוי בתרומת החלה - בצד הבחינה המובעת בתרומת הגורן. יש שהברכה שורה ביבול הכלל, ואף על פי כן היחיד וביתו רעבים ללחם; ואפילו נטל היחיד את חלקו בברכת הכלל, הרי אפשר שלחם ביתו לא נתברך. ויש היפוכו של דבר: היחיד וביתו אינם סובלים ממחסור אפילו בשנת רזון ויוקר כללי והם ניזונים מיד ה' הרחבה, אף על פי שאין הם נוטלים חלק בברכת היבול".

כפי שהורדת המן לעם-ישראל במדבר ביטאה את הידיעה, שה' זן ומפרנס את בריותיו, כך כשהאדם חורש וקוצר הוא יודע שהקב"ה משגיח עליו ולכן שיעור חלה הוא כשיעור המן –

"...וה' הזן ומפרנס את בריותיו איננו רק סוקר עולמות וארצות, אלא הוא משגיח בארצות על הערים, בערים - על הבתים, ובבתים - על הנפשות, והוא שם עיניו על כל נפש של גדול וקטן הקוראים אליו ומייחלים לחסדו. מצוות חלה מבטאת את ההשגחה הפרטית המיוחדת, ובכך היא מהווה השלמה מהותית למצוות מנחה ונסך שקדמה לה; שהרי זו מוקדשת להשגחתו הכללית של ה'."

הרש"ר הירש ממשיך לפרש את המיוחד במצוות חלה, בכך שהמצווה תלויה בזה שאנו יושבים בארץ ולאו דווקא אם החיטה עצמה גדלה בארץ. ויותר מכך, שהמצווה מדין תורה מתקיימת היא ישיבת כלל האומה בארץ וזהו התיקון הגדול  של חטא המרגלים, לראות בישיבת ארץ ישראל וכלל האומה כשאיפה הלאומית של עמנו, בניגוד למסר המחליש שזרעו והפיצו המרגלים. ולכן, ההלכה קובעת שמפרישים חלה בארץ-ישראל אפילו מתבואה שהגיעה מחו"ל ואין היא נוהגת בחוץ-לארץ בלחם שנעשה מתבואת הארץ שיצאה לחו"ל. זו מחלוקת תנאים, ברם נפסק להלכה, שלא מפרישים ממנה חלה. מה שנעשה בארץ-ישראל הוא נותן תוקף למצוות הפרשת-חלה, כפי שציינו שהיא באה לתקן את הדיבה שהוציאו המרגלים על קדושת הארץ ולכן רק לישת העיסה בארץ-ישראל, גם אם התבואה הגיעה מחו"ל, מתקיימת המצווה.

יש להדגיש, שכל מהותה של הפרשת חלה היא לתקן את המאכל וזה בתנאי  שרוצה לאכול. כך כותב הרב שטיינמן בספרו 'איילת השחר' וזה  לשונו –

"והיה באכלכם מלחם הארץ. בפשוטו משמע שחיוב הפרשת חלה זה דוקא כשרוצה לאכול" [וכמו שכתב ה'מגן אברהם' באו"ח סימן ח' ס"ק א' עי"ש].

החת"ם סופר רבי משה סופר בספרו 'תורת משה' על התורה לוקח אותנו למבט נוסף על כוונת המצווה על דרך הדרש. על הפסוק 'ראשית עריסותיכם' מבאר החת"ם סופר, שהמילה 'עריסה' היא מיטת תינוק והמילה 'תרומה' מורכבת מהמילה 'תורה' והאות 'מ' - תורה שניתנה לאחר מ' יום. ועל כן רואה החת"ם סופר, שהתורה גם רומזת שיש להשקיע בילדים בהרבצת תורה ואין לצפות שתהיה מאה אחוז הצלחה עם כל הילדים וזה לשונו –

"הגם שאין כולם [=כל הילדים] מצליחים, מ"מ יעשה שלו וילמדם תורה, כמאמר חז"ל (ויקרא רבה ב' א') 'אחד מאלף מצאתי' - אלף נכנסים לבית הספר יוצאים מאה, מהם נכנסים עשר למשנה, ומהם אחד לגמרא, וזהו 'כתרומת גורן כן תרימו אותה', שאחד ממאה הוא תרומת מעשר .. אמנם זה יהי' בטוח שעכ"פ אחד יצלח. וזהו 'מראשית עריסותיכם' - מראשית ולא כל ראשית, תתנו תרומה לה', לדורותיכם, שיישאר למדן לדורות עולם".

יש להוסיף ולציין, שמי שאחראי על 'הפרשת חלה' אלו נשות ישראל הצדיקות, הן שדואגות לתורה ולחינוך הילדים כבר מהיות התינוק בעריסה. אמנם, בחז"ל קבעו שהן קיבלו את תפקידן בהפרשת-חלה כתיקון על כך שהאישה הראשונה - חוה - החטיאה את אדם הראשון שנחשב ומוגדר על ידי חז"ל כ'חלה טהורה', שהרי  הקב"ה גיבל עפר ומים מן האדמה כמין חלה וכך נוצר האדם ולכן זכתה האישה במצוות חלה, שבכך תתקן את מה שפגמה ב'חלתו' של עולם, אדם הראשון וגרמה למותו. וכן, אדם הראשון היה נחשב כ'נרו של עולם', לכך זכתה האישה  שתתקן את מה שגרמה לאדם, על ידי מצוות הדלקת הנר. וכן הוטלה עליה מצוות טהרה מדם הנידה ובכך להיטהר מכך ששפכה את דמו של האדם, שנגרמה לו מיתה בעטיה. 

רבנו בחיי מוסיף, שכידוע מצוות חלה אינה נוהגת במדבר והחיוב היה רק כשנכנסו לארץ ומכאן מובן מדוע התורה הדגישה שהרמת התרומה תהיה מ'לחם הארץ', כי במדבר היו אוכלים מן שהוא 'לחם שמים', שהיה קדוש ברגע ירידתו. ולכן, ציווה להפריש ולאכול מ'לחם הארץ', שהמטרה בארץ-ישראל לקדש את החומר ועל ידי מצוות חלה אנו מקדשים את אכילת התבואה. ולכן, הכתוב מזכיר  את השם ואומר - "מלחם הארץ תרימו תרומה  לה' " , ואת הערך הזה של קידוש החומר ושילוב באדמת ארץ-ישראל המרגלים לא הבינו למרות שהיו גדולי הדור.

לסיכום, מצוות 'הפרשת-חלה' מבטאת את האמונה בקב"ה ובהשגחתו הפרטית שהוא זן ומפרנס לכל. מצווה זו זכתה, גם משום שהיא מבטאת את הקשר של  עם-ישראל לארץ-ישראל ואת קדושת ארץ-ישראל. ואחרון-אחרון חביב, מצווה זו הוטלה על נשות ישראל שמביאות את הברכה הביתה וזו הסגולה של 'הפרשת חלה'.

וראוי להביא את דברי 'ספר החינוך' על הסגולה בקיום מצווה זו (מצווה שפה) –

"משרשי המצוה, לפי שחיותו של אדם במזונות, ורוב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותנו במצוה תמידית בלחמנו כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצוה ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש. גם למען יחיו בו משרתי השם העוסקין תמיד בעבודתו והם הכהנים מבלי יגיעה כלל, שאילו בתרומת הגורן יש להם עמל להעביר התבואה בכברה ולטחון אותה, אבל כאן יבוא חוקם להם מבלי צער של כלום".

מסופר על נשים רבות, שהיו פונות אל הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה לקבלת עצה וישועה. אחת ההדרכות שחזרה עליהן תדיר, הייתה ההתחזקות במצוות המיוחדות לנשים, ובהן הפרשת חלה. נשים רבות העידו לאחר מכן על שיפור בשלום הבית, בבריאות או בפרנסה.

האמונה שמצווה זו מביאה ברכה, נזכרת גם על ידי הנביא יחזקאל –

"וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך" (יחזקאל מד ל).

הנה לנו הבטחה מהכתוב ביחזקאל, שהפרשת חלה תניח את ברכת השם בביתנו!

גם ה'בן איש חי' כותב על הברכה שמביאה מצוות הפרשת החלה –

"תפרישוה מעיסתכן, וה' ישים ברכה בבתיכן, ותאכלו בבריאות לחמכן" (חוקי הנשים מ).

אם בכל מצווה אסור לבחון את הקב"ה ולומר 'אני אעשה כך וכך אם אקבל ממך  את מה שאני מבקש', במצוות 'הפרשת-חלה' השייכת למצוות תרומה וצדקה – מותר! כפי שאומר הנביא מלאכי –

"ובחנוני נא בזאת...והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג י).

רבות מן הנשים עושות מאמצים גדולים לקיים 'הפרשת-חלה' לפני יום הדין ובמיוחד ב'עשרת ימי תשובה' ומי שמשבח ומעודד זאת הוא ה'בן איש חי', שאומר שכדאי להפריש חלה בעשרת ימי תשובה, כדי להרבות זכויות ליום הדין (בן איש חי שנה שנייה פרשת שמיני אות ג).

ישנם סיפורים רבים על נסים וסגולות הקשורות ל'הפרשת-חלה', ומקוצר היריעה נביא סיפור אחד, אותו סיפרה אמו של אחד החיילים, שניצל בחודש שבט ה'תשנ"ז באירוע הטראגי של 'אסון המסוקים', בו נהרגו שבעים-ושלושה חיילים בהתנגשות בין שני מסוקי יסעור שהיו בדרכם ללבנון. לפני שנביא את הסיפור נסייג כמובן, שאיננו 'רואי החשבון' של הקב"ה ואיננו יודעים חשבונות שמים, ומה שנותר לנו הוא להסתמך על דברי הנביאים ורבותינו חז"ל, ששיבחו את סגולתה של מצוות 'הפרשת-חלה' וכפי שביארנו עד כה.

וכך סיפרה אותה אם החייל:

"הבן שלי שירת ביחידה קרבית בלבנון. יום אחד, לפני שיצא מהבית, ביקש ממני להכין לו עוגיות, שיוכל לחגוג קצת עם החברים בין תרגיל למבצע. את העוגיות שלי הוא חיבב במיוחד, והרגשתי שאני יכולה להכניס שם את הלב שלי, כדי לשדר לו שאני אתו בכל מקום שהוא נמצא. אבל מלבד הלב שלי, רציתי להכניס עוד משהו בעוגיות. רציתי להכניס בהן ברכה והגנה לבן שלי, כפי שלמדתי בשיעור הפרשת חלה. חברות שלי היו צוחקות עליי: איך תכניסי הגנה בעוגיות? אבל אני ידעתי איך: 'אני אופה שניים ורבע קילו קמח, ואפריש חלה. עם המים אכניס גם דמעות של אמא יהודייה שדואגת לגורל בנה...'."

ממשיכה האם ומספרת: "הפרשתי חלה, וציידתי את בני בקופסה עמוסת עוגיות ולב מתפקע מרגשות. העוגיות לא אכזבו, וגם לא סגולת הפרשת החלה. בני הוא אחד משני החיילים שניצלו באסון המסוקים בשאר ישוב. הרגשתי בחוש שמצוות הפרשת חלה עמדה לבן שלי והגנה עליו משמים".

בברכת שבת שלום

ובתפילה להגנה ושמירה על חיילנו היקרים

המגינים בגופם ובכל נפשם על ארץ-ישראל!