תיקון בכלל ובליל שבועות בפרט - לפרשת נשא ולחג השבועות ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

זכיתי לפני כחמישים שנה לשמש כר"מ ומחנך בשליחות חינוכית מטעם 'הסוכנות היהודית' בישיבת 'עץ חיים' בעיר מונטרה בשווייץ. כפי שסיפרתי במאמר בשבוע שעבר, בראשות הישיבה עמד הרב הגאון הרב משה בוצקו זצ"ל, דמות ענקית שידעה לשלב בין עבודת המסחר בעסק המשפחתי ושדרכה מימן את ישיבתו,  לבין הרבצת תורה לתלמידים בישיבה. הרב בוצ'קו היה אדם מקורי, שזכה להעלות את ישיבתו לארץ וכיום היא שוכנת בישוב 'כוכב יעקב', כאשר בנו הרב שאול-דוד שליט"א ממשיך את דרכו ועומד בראשות הישיבה.

היה זה ליל שבועות הראשון שלי כר"מ בישיבה ולהפתעתי ראש הישיבה הרב בוצ'קו זצ"ל הודיע לכל התלמידים, ש'סדר ליל שבועות' מסתיים בשעה 3:00 לפנות בוקר ולאחריה כולם מצווים ללכת לישון, כדי להיות עירניים בתפילת שחרית שזמנה נקבע לשעה 9:00 בבוקר (כמובן בשים-לב לכך שעלות-השחר והנץ מאוחרים באירופה, כך שאין בעיה עם זמן קריאת-שמע). לא אכחד שהיה לי מאוד  קשה לקבל הוראה זו, אך כמובן שכיבדתי אותה תוך הבנה שראש-הישיבה סבר שעדיף לתלמידים לקצר בלימוד ולא למתוח את החוויה הנפלאה של 'משמר' יותר מדי, משום שהמחיר יהיה להירדם בתפילה ובקריאת-שמע  ובקריאת מגילת-רות. הרב בוצ'קו הסתמך על גדולי הפוסקים, שאכן התריעו שאם המחיר של חוסר שינה יבוא על חשבון תפילה וק"ש כראוי, הרי עדיף  שהתלמידים ישנו כראוי והתפילה תהיה אז ראויה.

בישיבת 'קריית הרצוג' בבני-ברק, בה זכיתי לשמש בקודש כראש-ישיבה במשך שלושים-ושלש שנים, עמדתי על כך שיהיה 'משמר' כל הלילה, ואני מוכרח לציין שהלימוד היה סוחף והתלמידים ישבו ולמדו בהתלהבות רבה, משום שיחד עם  צוות הרמ"ים ערכנו הכנה מאוד יסודית על מעלת ה'תיקון' בליל שבועות. ואכן, התוצאה הייתה נפלאה שעל אף היותה של הישיבה ללא פנימייה, התלמידים הקרובים הגיעו רגלית לישיבה והרחוקים לנו על מזרנים וקיימו את הנאמר במסכת אבות (פרק  ו' משנה ד') –

"כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן – 'אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ'; 'אַשְׁרֶיךָ' – בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'וְטוֹב לָךְ' – לָעוֹלָם הַבָּא" (סעודות החג היו 'קצת' יותר מ"פת במלח"...).

במקביל ללימוד בחברותות בבית המדרש, היו שיעורים למעוניינים בבית המדרש הקטן וכן קיימנו 'תיקון ליל שבועות' לתלמידים בני עדות-המזרח, שרגילים היו לעשות 'תיקון' כמנהגם.

אם כן, יישאלו המחנכים מה עדיף - האם ללמוד בלילה אך להשאיר זמן לשינה כדי להתפלל בכוונה בבוקר, או ללמוד כל הלילה ולהתאמץ יותר על תפילת שחרית המוקדמת על-אף העייפות והעיניים הנעצמות מאליהן?

חשוב לומר שזו לא שאלה הלכתית גרידא, אלא בעיקר שאלה חינוכית, ולענ"ד כאשר אנו באים להעביר מסרים חינוכיים לנערים בגיל התיכון, מטרתנו ליצור חוויה רוחנית בלילה קדוש זה, גם אם המחיר היה שחלק מהתלמידים לא יחזיקו  מעמד ויירדמו על  ה'סטנדר', שגם בזה יש מעלה...

מהו סוד התיקון ומהי משמעותו וחשיבותו? ומדוע נוהגים בו בכל בתי הכנסת  בעולם, כל אחד לפי כוחו?

נקדים ונאמר את הידוע לכולנו, שלמעשה חג השבועות בתורה הוא חג הביכורים, בו מעלים לירושלים את ראשית פרי האדמה והוא למעשה חג עם מסר חזק ביותר של 'הכרת הטוב' לבורא עולם, על שהביא אותנו לארץ וזוכים לחיות ובה ולגדל את פירותיה. חשוב שנתבונן במה שאומר מביא הבכורים בפרשת 'כי תבוא' (פרק כ"ו, פסוק א'–י"א) –

"וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ:(ב) וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ ... וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְקֹוָ֛ק לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ (ט)...וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ (יא) וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ".

לאחר חורבן בית-המקדש, לצערנו לא הייתה אפשרות להביא ולקיים את מצוות הבאת הביכורים ולכן מה שנותר לחז"ל הוא לציין את ההיבט הנוסף של החג והוא ציון התאריך החשוב הזה, מפני שלפי החשבון בתאריך הזה ניתנה התורה לעם ישראל. ולכן, בתפילה אנו מזכירים את מתן תורתנו, כנאמר בפיוט של רבנו גרשום מאור הגולה - "הָעִיר הַקֹּדֶשׁ וְהַמְּחוֹזוֹת, הָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְבִזּוֹת, וְכָל־מַחֲמַדֶּיהָ טְבוּעוֹת וּגְנוּזוֹת, וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת".

בעלי הקבלה הם אשר הנהיגו את ה'תיקון' בליל שבועות, על ידי זה שנהיה ערים כל הלילה ונעסוק בתורה. תיקון זה כולל ליקוטים מהתנ"ך, מהמשנה ומהגמרא  וכן מה'זוהר'.

רבי אברהם אבלי (אַבֶּא'לֶה) הלוי גומבינר שימש רב, פוסק ודיין לפני כארבע-מאות שנה וכונה על שם ספרו 'מגן אברהם'. בחלק 'אורח-חיים' כתב בהקדמה להלכות שבועות (סימן תצ"ד) –

"איתא בזוהר, שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה, וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן. ואפשר לתת טעם על פי פשוטו, לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב״ה להעיר אותם, כדאיתא במדרש, לכן אנו צריכים לתקן זה...".

המדרש שאליו כנראה התכוון ה'מגן-אברהם' נמצא בשיר-השירים רבה (א, ב) וזה לשון המדרש שם  -

"ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצר, בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים...".

ממדרש זה נראה, שעם-ישראל לא עשה זאת במזיד חלילה ובזלזול במעמד הנשגב, אלא השינה 'נפלה' עליהם ולמרות כן זה מחייב תיקון, כי האדם נושא באחריות בין שוגג ובין במזיד, בין מתכוון ובין שאינו מתכוון.

בליל שבועות אנו מחזקים את אחד היסודות החשובים ביהדות, שאותו כתב רבי  נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תנינא קי"ב) –

"אם אתה מאמין, שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן".

וכפי שכתב רבי ישראל מסלנט –

"כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן".

כידוע, את האימרה הזו אמר רבי ישראל מסלנט, לאחר שראה סנדלר יושב בשעה מאוחרת לתקן נעליים והנר דולק ומאיר את עבודתו וכששאלו מדוע הוא עובד כל כך מאוחר, ענה לו שכל זמן שהנר דולק ניתן עדיין לתקן ומכך למד רבי ישראל מסר לחיים, שכל זמן שנר נשמתו של האדם דולקת - יכול הוא לתקן את מעשיו.

השנה אנו קוראים את פרשת 'נשא' בשבת הצמודה מיד לאחר חג השבועות ואחד  המסרים החשובים בפרשה הוא החשיבות לתקן - ותיקון הוא לא רק כשהגיע הקלקול בפועל, אלא צריך לתקן ולעשות משהו כדי למנוע את הקלקול. כוונתי לכך, שהתורה מקדישה בפרשתנו למעלה מעשרים פסוקים על אדם שהחליט להיות נזיר. התורה לא מצווה על האדם להיות נזיר וגם לא מעודדת אדם להיות  נזיר, אך התורה כותבת שאם אדם החליט להיות נזיר, עליו להידרש למחויבויות וכללים מסוימים, והתורה אף קוראת לו "קדוש לה' ".

התורה מלמדת אותנו מה יש לו לאדם לעשות ולהתחייב ולהיזהר כשהחליט על דעת עצמו להיות נזיר –

"אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽה' ".

מה שהתורה דורשת ממנו אלו שלשה דברים מרכזיים:

א.    להתרחק מיין ושכר וענבים לחים ויבשים ואסור לו לאכול מהם - "כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ מִכֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יֵעָשֶׂ֜ה מִגֶּ֣פֶן הַיַּ֗יִן מֵחַרְצַנִּ֛ים וְעַד־זָ֖ג לֹ֥א יֹאכֵֽל".

ב.    לא יעלה תער על בשרו.

ג.     לא ינהג אבלות במותם של בני משפחה קרובים מדרגה ראשונה, כדי שלא ייטמא להם.

והתורה מסיימת את ההוראה הראשונה –

"כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לַֽה' ".

לדעת חלק מהתנאים, פסוק זה אומר שהתורה רואה בו קדוש, כפי שכתוב ב'מדרש הגדול' (במדבר ו, ח') ולא  סתם אלא בדרגת נביא –

"...מפני שנזר דרך פרישות וטהרה נקרא קדוש, ולא עוד אלא ששקלו הכתוב בנביא שנאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב, יא)".

מאידך גיסא, יש מהתנאים הסוברים, שלא רק שהתורה לא מעודדת אדם להיות  נזיר, אלא שלחלק מהתנאים רואים בו אדם חוטא שצריך להביא קרבן, כפי שהתורה כותבת בעצמה –

"וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יָבִא֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד  וְעָשָׂ֣ה הַכֹּהֵ֗ן אֶחָ֤ד לְחַטָּאת֙ וְאֶחָ֣ד לְעֹלָ֔ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֔יו מֵאֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א עַל־הַנָּ֑פֶשׁ ..." [ועיין מחלוקת התנאים על מעמדו של הנזיר - תענית י"א.].

ברור, שהאדם שהחליט להיות נזיר עם כל המשמעות הנלווית לכך, לא עשה  זאת כדי לקיים מצווה כלשהיא, שהרי אין מצווה כזו. אלא מדוע עשה זאת?

חז"ל שמו לב, שפרשת נזיר נמצאת סמוך לפרשת סוטה שחל שם קלקול גדול. מה פשר הסמיכות הזו?

"תניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (ברכות ס"ג.).

חז"ל מעבירים לנו מסר, שבני אדם יכולים לתקן את דרכם, גם אם הקלקול לא פגש אותם אישית אלא נתקלו בו דרך ראיה, קריאה, שמועה, או גם במקרה שאנו יודעים שהקלקול הוא חולשה נוכחת בעבר אצל קבוצת אנשים ויכולה גם להגיע אליו. ועל כן, יש לאדם להקדים מעשה כדי שלא ייכשל בקלקול זה.

פתחנו את מאמרנו ב'תיקון' ליל שבועות שהיא דוגמא קלאסית לאירוע שהתרחש לפני אלפי שנים ומנהג התיקון שנוהג ברוב קהילות ישראל הוא על אותה שינה שהייתה בקבלת התורה אז במעמד הר סיני.

גדולי האומה הבינו ברוח קודשם, שאותן חולשות של עצלות ועייפות וכו' קיימות בטבע האנושי ועל האדם להילחם בהן, לכן המנהג של לימוד כל הלילה הוא בעצם  תיקון פנימי בעם-ישראל וזה לא משנה אם הלימוד נעשה באמצעות שיעורים או בקריאת פסוקים מהתורה ומהנביאים, או בלימוד משניות וקטעים מהזוהר.

אפשר לציין, שמאז פרוץ מלחמת התקומה, שהחלה בשמחת תורה תשפ"ד, אחרי הטבח הנורא, החל תהליך של חיזוק גדול מבחינה רוחנית בעם ישראל וזה בא לידי ביטוי גם בליל-שבועות, בו מתקיימים בכל רחבי הארץ ערבי לימוד  שנקראים 'תיקון ליל שבועות'.

נסיים בתפילה, שיתקיים בנו מאמר חז"ל בחג הפורים – "הדור קבלוה בימי מלחמת התקומה" ומתוך האסון תצמח ישועה גדולה וגאולה שלמה לעם-ישראל!

חג שמח ושבת  שלום!