למען ציון לא אחשה - ליום ירושלים ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

לפני חמישים שנה זכיתי להיות שליח של מדינת-ישראל כמחנך וכר"מ בישיבת 'עץ חיים' בעיר מונטרה אשר בשוויץ. ראש הישיבה דאז, הרב משה בוצ'קו זצ"ל, היה אישיות נדירה, מקורית ומיוחדת, אשר במקביל להיותו ראש הישיבה עסק יחד עם אחותו הרבנית וינגורט בניהול עסק בעיר. בכל בוקר לאחר התפילה ירד הרב בוצ'קו לבית העסק ולאחר כשעתיים עלה רגלית לישיבה, ששכנה על הר, זאת כדי להעביר שיעור תורני לתלמידים.

הרב בוצ'קו עשה מהפך באופייה של הישיבה, שאותה הקים אביו הרב ירחמיאל בוצ'קו זצ"ל, כאשר במשך שנים רבות הישיבה, שהיתה ידועה במצויינותה בכל רחבי אירופה, נשאה אופי חרדי, ובנו הרב משה זצ"ל הפך אותה לישיבה ציונית עם חיבור משמעותי לארץ ישראל, כולל הבאת שליחים – אברכים ציוניים - מישראל ללמד בה. ואכן, לאחר שנים רבות בהן שכנה הישיבה בשווייץ, העלה הרב משה את הישיבה לישראל, כאשר בתחילה שכנה הישיבה בירושלים ולימים עברה לישוב 'כוכב יעקב' והפכה לישיבת הסדר, אשר בראשה עומד כיום בנו הרב שאול דוד בוצ'קו שליט"א.

הרב משה בוצ'קו נהג להזמין רבנים חשובים במשך כל השנה וגם בימים מיוחדים כגון 'יום ירושלים'. אחד האורחים שהגיע לישיבה בתקופת שהותי בשליחות בשווייץ, היה הרב חיים דרוקמן זצ"ל, שהופעתו השאירה רושם רב בישיבה. אורח נוסף שהשאיר חותם בביקורו אצלנו היה הראשון-לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אשר נשא שיעור לכבודה של ירושלים וזכה לקבלת פנים חמה ומרגשת.

באחת הפעמים, אורח הכבוד בישיבה היה הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ראש ישיבת 'הר עציון' בגוש עציון וזכיתי שסעד את ארוחת הערב בביתנו וזכורני שבמהלך הסעודה דיבר על הסכסוך הישראלי-ערבי. בתוך דבריו זכורה לי אמירתו החדה והברורה על שורש המאבק של ערביי ארץ-ישראל במדינת-ישראל ולדעתו עומק ופנימיות הסכסוך הוא על ירושלים! המציאות שבה עם-ישראל חזר לארצו ובונה ומתרחב, כשהלב הפועם שלה היא העיר ירושלים, היה לצנינים בעיני אומות-העולם ובמיוחד לערבים שהשתלטו בעבר על הר-הבית ובנו על חורבות בית המקדש את מסגדם הידוע לשמצה. שאר הנושאים בסכסוך זה הם שוליים לעומת הגרעין הפנימי.

הרב עמיטל הדגיש זאת, מול ההתמקדות של רבים בצדדים האחרים של הסכסוך עימם, וכידוע, כאשר רצו לעורר שנאה כלפינו, הכריזו שהעם היהודי רוצה לסלק אותם מהר-הבית ובזה הסיתו את ערביי ארץ-ישראל לפגע בנו (הרבה לפני ש'לקחנו להם' את יהודה ושומרון...).

עדויות מוצקות לכך כולנו שמענו וראינו, כאשר לאחר האסון ב'שמחת תורה' תשפ"ד, כשכוחות צה"ל נכנסו לעזה, החיילים דיווחו שכמעט בכל בית היתה תמונה של המסגד שלהם ששוכן על הר-הבית. מכוח אותו 'חיבור' שהם מנכסים לעצמם על ירושלים בכלל ועל הר הבית בפרט, יצאו לרצוח לטבוח ולשרוף ולחטוף יהודים.

ב'יום ירושלים' השנה כדאי שנלמד לעומק את דברי הנביא ישעיהו (פרק ס"ב), בו מנבא לעתיד-לבוא כיצד הקב"ה יינקם מאויבי ישראל וכל זה למען ירושלים.

האם זה כבר התחיל?...

ואלו דברי הנביא :

"לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלִַ֖ם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר: וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכָל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְקֹוָ֖ק יִקֳּבֶֽנּוּ: וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְקֹוָ֑ק וצנוף וּצְנִ֥יף מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ:(ד) לֹֽא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ...".

נשאלת השאלה - מי אומר את דברי הנחמה הללו בנבואת ישעיהו?

רבי אברהם אבן-עזרא מביא שתי אפשרויות ולא מכריע ביניהן, וזה לשונו –

"אלה דברי ה', ורבים אמרו שגם אלה דברי ישראל בגלות".

לעומתו, הרד"ק פוסק חד-משמעית –

"אלה הם דברי ה' בהיות ישראל בגלות ואמר למען ציון אשר נקרא שמי עליה, וזכר ציון וירושלם הוא כפל ענין במלות שונות וכן לא אחשה ולא אשקוט כי ציון וירושלם עיר אחת אלא שהמצודה נקראת ציון".

כל אחד מאתנו בוודאי שואל את עצמו, האם ציון וירושלים - או כלל ישראל כולו - יזכו בכל הטוב הגדול הזה שה' מבטיח, גם אם חלילה לא יהיו ראויים לכך?

ה'אלשיך' הקדוש טוען, שבכל מצב הקב"ה ישפיע את חסדו וזה יהיה באופן טבעי כפי שהאדמה מוציאה את צמחיה, וזה לשונו –

"למען ציון לא אחשה כו'. אחרי אמור ישראל כי גם שאין אנו ראויים, הוא יתברך יעשה מעצמו כחסדו, כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח מצד עצמה, כן ה' אלוקים...יצמיח מאשר לה מלמעלה שפע צדקה ותהילה נגד כל הגויים...".

רבי משה אלשיך מוסיף דברים אמיצים ומפרש, שהקב"ה אומר לעם-ישראל: תפסיקו לשדר נמיכות-קומה שאתם כביכול לא ראויים! וזה לשונו בהמשך –

"משיב הוא יתברך [לעם-ישראל] ואומר [להם], הלא מיעטתם עצמכם והקטנתם זכיותיכם...אדרבא, זכיותיכם הם הגורמים כל הטובה, וכן אגלה צדקתך לעיני הכל...אל תקלו בכבוד עצמכם שאין לכם זכות, והנני מפרסם זכיותיכם עד כי וראו גוים צדקך, שידעו שאתם ראויים אל הכבוד, ואח"כ וכל מלכים כבודך, ומאליהם יקראו לך כל הגויים שם חדש אשר לא נאמר להם...".

עד כדי כך יהיה כבודם של ירושלים וציון, שהם יקראו לה בשמו של הקב"ה ויחשיבו את עם-ישראל כא-לוה, כפי שחז"ל אמרו שעתידים הצדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, וזה לשונו –

"...והוא כי יחשיבוך לאלוה בראות כבודך ויקראוך בשם ה', והוא מה שעתיד הוא יתברך לקרא את הצדיקים כמאמרם ז"ל, 'עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר כל הנקרא בשמי...".

קדושתה ועוצמתה של ירושלים וציון תאיר לכל העולם, כלשון הנביא - "כלפיד יבער" - כלפיד הבוער שרואים אותו מרחוק, כן את צדקך וישועתך יראו הגויים הרחוקים.

צריך גם לשים לב, שהעתיד המזהיר הזה של ירושלים וציון יתרחש, לא רק בגלל הקדושה שעם-ישראל יקרין לעולם כולו, אלא תהיה בזה גם נקמה על מה שעוללו הגויים לעם-ישראל. כך מפרש רש"י וזה לשונו –

"למען ציון - אעשה ולא אחשה על מה שעשו לה".

וכן על זו הדרך כותב בעל ה'מצודת-דוד' בהדגשה, שבהריסת העיר ירושלים, מעבר לנזק הגדול הם גם גרמו לעלבון כבד –

"למען ציון לא אחשה - לא אשתוק לה עלבון שעשו לציון שהחריבו אותה עד היסוד".

והתיקון למה שנעשה לעם-ישראל יבוא על ידי הקב"ה, שלמעשה אומר שזו המחויבות שלו לתקן את העוול הזה שנגרם לירושלים ולציון –

"לא אשקוט - לא יהיה מנוחה לפני עד אשר יראה הצדקה שאעשה לה כדבר המנהיר ומזריח והישועה שאביא עליה יהיה נראה לכל כלפיד אש הבוער".

אנו רגילים לבטא את 'ציון וירושלים' כיחידה אחת, אך המלבי"ם על אתר מפרש –

"והנה ציון תצייר צדקת ישראל, כי בציון היה מושב הסנהדרין והמקדש, וירושלים תציין תשועת ישראל כי שם ישבו ההמון ולשם יתקבצו פזוריהם, כמ"ש (נב, א) לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים, ציון תלבש עוז הפנימי הצלחות הנפשיות, וירושלים בגדים החיצונים הצלחות הגופניות...למען ירושלים לא אשקוט - לא אשב במנוחה מבלי לעשות דבר, רק אהיה זריז להושיעם...למען ציון לא אחשה - שהיא צדקת תורתם ואמונתם, ולמען ירושלים לא אשקוט עד ישועתה כלפיד יבער - שהיא התשועה".

ונחתום בגישתו של הראי"ה קוק זצ"ל, שחוזר במקומות רבים על עקרון יסודי בשיטתו ורואה את 'ציון' כשלב ראשון של הכנה לקראת 'ירושלים'. ירושלים מבטאת את הליבה של העיר וציון את החלק החיצוני והחומרי, כאשר ירושלים מתפשטת ומשפיעה על ציון –

"שתי המטרות המעטרות את כנסת ישראל הן ממלכת כוהנים וגוי קדוש. הצביון של הממלכה הובלט בציון... אמנם משכן הקודש הלא הוא ירושלים" (עולת ראי"ה ב, עמוד פז).

כלומר, על פי משנתו של הראי"ה קוק, ישנו הבדל מהותי וסמלי בין המושגים 'ציון' ו'ירושלים', המבטאים שתי בחינות שונות בתהליך הגאולה ובמהות הרוחנית של ארץ ישראל. 'ציון' מייצגת את הלאומיות, החזרה לארץ, בניין הארץ, הכוח הצבאי, וההיבט המדיני והחומרי של הגאולה. זהו השלב הראשון, שבהרבה מקרים מובל על ידי התנועה הציונית הכללית (שאינה דתית). 

על גבה עומדת 'ירושלים', המייצגת את הנשמה, המקדש, התורה, הנבואה, התפילה והצד המוסרי-אלוקי. היא מייצגת את התוכן הפנימי שאמור למלא את המסגרת הלאומית שבנתה 'ציון'.

בדרך זו הסביר הרב קוק את דברי הנביא ישעיהו –

"על הר גּבוה עלי לך מבשּרת ציּוֹן הרימי בכּח קולך מבשרת ירוּשׁלים, הרימי אל תּיראי אמרי לערי יהוּדה הנּה א-לקיכם (ל"ז, ל"א-ל"ב). 

מבשרת ציון, העולה על הר גבוה, אינה צריכה להסתפק ב'הר' השלטון, אלא להרים את קולה יותר אל עבר ירושלים המבטאת את הקדושה. לא מספיק שיהיה בית לאומי ככל העמים, אלא רצוננו למדינה שיש בה קדושה מרוממת. הרב קוק לא ראה במושגים אלו רעיונות בלבד, אלא שאף להפוך אותם למעשים והקים את תנועת 'דגל ירושלים' אשר שאפה למסד רעיון זה.

"המגמה האחרונה של הקודש אינה רק המדינה, כי אם כסא ה' אשר בירושלים" (אגרות הראי"ה ד, עמוד פג).

לסיום, מסופר על הראי"ה קוק זצ"ל, שנכנסו אליו חסידים ואנשי מעשה, וקבלו לפניו על החלוצים הפועלים, העוסקים ביישובה של ארץ-ישראל, אך הם מתנהגים כקלי דרך ופרוצים בדברים ש'בין אדם למקום', והרי הארץ היא ארץ קדושה.השיב להם הרב קוק, שבזמן שבית המקדש היה קיים, זר לא היה נכנס לקודש הקדשים חוץ מהכהן הגדול ואף הוא אינו נכנס אלא פעם אחת בשנה ביום הכיפורים, ובבגדי כהונה, ובבגדי לבן, ואפילו לאחר טבילה ... אבל אם היה צורך לעשות תיקונים בבית המקדש, היה יכול כל פועל להיכנס למקדש ואפילו לפני ולפנים בכל יום ובכל שעה...

בברכת מועדים לשמחה לגאולה השלמה –

שנזכה לתשועה גדולה ובנין ירושלים ובית המקדש השלישי במהרה בימינו!