'ונושנתם בארץ' - לפרשת ואתחנן ולתשעה באב ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

בשבוע שעבר השתתפתי בירושלים במפגש שנקרא 'שיח חלומות', שאותו מארגן הפסיכואנליטיקן ד"ר אבי נוטקביץ עם כמה מחבריו לתחום. מטרת השיח היא לדון ולחלום על העתיד כעם וכמדינה. למען הגילוי הנאות, אבי הוא קרוב-רחוק של רעייתי ואנו בקשר עשרות שנים, משתייך למחנה השמאל הציוני, שירת בצנחנים ואדם מכבד וסובלני לדעות אחרות. לפני כשנתיים, בעקבות הקיטוב החברתי במדינה, הוא בקשני להשתתף במפגשים אלה ולהביא אנשים מהציונות  הדתית כדי שיכולו להפרות אחד את השני. אינני יכול לומר שכל המשתתפים האחרים הינם בעלי אורך-רוח ונפש חפצה לשמוע את האחר כמו אבי, אך בהחלט המפגשים נעשים ברוח טובה ובאווירה רצינית ומכבדת. עד היום התקיימו כבר שבעה-עשר מפגשים כאלה, גם בתל אביב וגם בירושלים.

יש הרבה לספר על המרחק העצום, בין מה שאני מרגיש וחושב לבין חלק  מהקבוצה הכללית, ברם במאמר זה ברצוני לשתף בקצרה במה שאני אמרתי במפגשים אלו פעמים רבות, כל פעם בהדגשה - להתבונן במה שעברנו כעם, מול תחושות הקבוצה השנייה, שמשדרת בכנות אכזבה מהארץ וניתוק מכל מה שחשוב לנו כערכי ארץ-ישראל. חלק מהאנשים מביעים את דעתם מתוך דאגה כנה ואמתית, כיצד תיראה המדינה שלא לפי השקפתם ה'דמוקרטית' וה'ליברלית' כפי שהם מבינים, ולכן שוקלים ברצינות לצערנו הרב לעשות כלשונם 'רילוקיישן'  ולרדת מהארץ.

לא אחזור ואאריך במה שאמרתי להם, אלא רק אשתף שסיפרתי לקבוצה, שכבן להורים שורדי-שואה שאיבדו את הכל (!), ביקרתי עם תלמידיי עשרות פעמים בדרכי פולין האבלות, ואני מעריך ומתרגש בכל פעם לראות את שיבת ציון בימינו האדירה והמתקדמת ואת חזרת עם-ישראל לארצו ולמולדתו ההיסטורית עם שפתו המקורית, עם החוסן הצבאי והכלכלי, מדינה עם עוצמות אדירות למעלה  מההיגיון הרגיל.

וגם אם אסכים לכל החסרונות שהם מצליחים למצוא בארצנו ואותם הם מעלים לראש סדר היום הציבורי, הרי זה מצד "וישמן ישורון ויבעט". התרגלנו לכל הטוב שיש לנו וזו סכנה גדולה שקיימת לפתחם של הדורות שלנו כיום, שמקבלים את מדינת ישראל כמובנת מאליה.

לאחר אחד המפגשים, ניגשה אלי אחת המשתתפות עם התרגשות בפיה, שעוררתי בה לחשוב יותר בכל הנושא של העבר שלנו כעם ומצבנו כיום. לצערי אני לא יכול להתרשם שכולם הבינו והפנימו את גודל הנס אחרי שבעים ושמונה שנות עצמאות.

השבוע יחול יום 'תשעה באב' ביום חמישי ובקריאת התורה קוראים מתוך פרשת השבוע הסמוכה לצום תשעה באב, בפרשת ואתחנן. הפסוקים שנבחרו להלכה מתוך מספר אפשרויות המופיעות בגמרא (מגילה ל"א) לקריאת התורה ביום זה, הם הפסוקים שמודיעים לעם-ישראל שאם יכעיסו את הקב"ה אזי החורבן והגלות תהיה התוצאה הנוראית, כפי שלצערנו קרה במציאות שממנה עד היום אנו סובלים - חורבן בית המקדש והיציאה לגלות. ועל כך הזהיר הכתוב בפרשתנו –

"כִּֽי־תוֹלִ֤יד בָּנִים֙ וּבְנֵ֣י בָנִ֔ים וְנוֹשַׁנְתֶּ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְהִשְׁחַתֶּ֗ם .... וַעֲשִׂיתֶ֥ם הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְקֹוָֽק־אֱלֹהֶ֖יךָ לְהַכְעִיסֽוֹ הַעִידֹתִי֩ בָכֶ֨ם הַיּ֜וֹם אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ כִּֽי־אָבֹ֣ד תֹּאבֵדוּן֘ מַהֵר֒ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ לֹֽא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עָלֶ֔יהָ כִּ֥י הִשָּׁמֵ֖ד תִּשָּׁמֵדֽוּן: וְהֵפִ֧יץ יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּ֑ים וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר בַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁ֨ר יְנַהֵ֧ג יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה".

מילים קשות מאוד אומר כאן משה רבנו לעם-ישראל. והמסר שלו ברור מאוד, מה יקרה לעם-ישראל אם חלילה יעשה הרע בעיני ה'.

ברם, ההקדמה ל'איום' שזה יקרה לאחר שעם-ישראל יהיה במצב של "נושנתם"  אינה מובנת. אם אינני טועה, זו הפעם היחידה בתנ"ך שמופיעה המילה 'ונושנתם'. משה רבנו אומר לעם-ישראל: מתי זה יקרה? - כאשר תולידו בנים ובני בנים, מציאות לכאורה יפה מאוד של התבססות בארץ. יש דור אבות ויש דור של סבים ונכדים והכל לכאורה מצוין, אולם משה מזהיר שהתבססות זו עלולה להביא "ונושנתם" בארץ, כלומר להרגשה שכלום לא יכול לקרות לנו - וזה מתכון בטוח לירידה מוסרית.

ואכן, כך ראה והשכיל הרמב"ן בפסוקים אלו –

"ענין הכתוב הזה, שיזכיר ויאמר כי תוליד בנים ובני בנים ובעבור היותכם ישנים בארץ ותשבו לבטח אולי תשכחו את השם...".

הרמב"ן מוסיף באומץ, שהתורה אומרת שאכן זה יקרה - לא 'אולי' ולא 'תלוי' - אלא זו תהיה המציאות בוודאות, ולכך התורה רמזה אפילו למספר השנים והשתמשה במילה נדירה של 'ונושנתם' וזה לשונו –

"...והפרשה הזו אף על פי שהיא אזהרה לא נאמרה בלשון "אם", והטעם כי הוא כמתנבא על עניינם, וידבר בלשון ישמש בשני פנים בלשון אזהרה ובלשון עתיד לבא, יאמר שיעשו ויהיה להם ככה, ולא יגזור עליהם. ומפני זה אמרו רבותינו (גיטין פח א) שרמז לגלות בית ראשון במילת "ונושנתם" בגימטריא, והיתה קבלה בידם כי יש בפרשה הזאת רמז לזמן הגלות, וכאשר בא עליהם התבוננו בה בינה".

גם רש"י ראה לנכון להביא את הגימטריה בפירושו היחיד לפסוקנו, ולא כפרפרת לפשט. וזה לשונו –

"ונושנתם - רמז להם שיגלו ממנה לסוף שמונה מאות וחמשים ושתים שנה, כמנין ונושנתם. והוא הקדים והגלם לסוף שמונה מאות וחמשים והקדים שתי שנים לונושנתם, כדי שלא יתקיים בהם (פסוק כו) כי אבד תאבדון".

מעבר לפירוש היחידי הנשען על גימטריה, שזה כשלעצמו דבר חריג, הגמרא (גיטין פ"ח.) מפרשת את המילה 'ונושנתם' כהתבססות בחטא ובמעשה השלילי.

וזה לשון הגמרא –

"כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם. א"ר יהושע בן לוי: לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה ז' בתי דינים ע"ז, ואלו הן: ירבעם בן נבט, ובעשא בן אחיה, ואחאב בן עמרי, ויהוא בן נמשי, ופקח בן רמליהו, ומנחם בן גדי, והושע בן אלה שנאמר: 'אומללה יולדת השבעה'...".

משה רבנו צופה את פני העתיד כנבואה מפי ה' ומביע את החשש מה יקרה  כאשר תחול שחיקה בהרגשת הרעננות של הזכות לחיות בארץ. הרש"ר הירש על אתר כדרכו מנסח זאת בצורה מאוד ברורה ומדויקת וזה לשונו –

"אין משה חושש שיחטאו מיד אחרי בואם אל הארץ; אך ככל שיאריכו ימיהם בארץ, כן גדולה הסכנה שיגיעו לידי חטא. לפיכך משה רואה את הסכנה קרבה, אחרי שכבר נולד דור שני ודור שלישי בארץ וכבר "התיישנו" בארץ: ונושנתם בארץ. "ישן" - בניגוד ל"זקן" - איננו היפוכו של "צעיר" אלא הוא היפוכו של "חדש" ו"רענן...אחרי שכבר יעברו על האומה שניים, שלושה דורות בארץ, אזרחיה יראו את עצמם כבני עם שנולד בארץ, צמח בארץ, וישתכח מלבם הזמן כאשר עדיין היו מחוסרי מולדת ונטולי קרקע. כך ישכחו את מוצאם ויסיחו דעתם ממי שנתן להם את הארץ ומקיים אותם בארץ".

הדברים ממש נאמרים גם לתקופתנו!

סכנת ההרגל היא אחת הסכנות הגדולות של האדם הפרטי וגם של אומה שלמה, שהתרגלה וחושבת שמגיע לה הכל. על כן אומר הרש"ר הירש, שהתורה נותנת לנו מערכת מצוות וחוקים, שנועדו לתזכר את אדם מנין הגיע ולדעת להכיר טובה  למה שיש. וזה לשונו –

"...משום כך ניתנו לנו מצוות רבות הבאות לקדם את סכנת "ההתיישנות". כך ציוונו ה' "למען תזכר את - יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (להלן טז, ג); במצווה זו ארג ה' את גאולת מצרים בתודעתנו היום - יומית למען נזכור אותה בכל עת מחדש...".

ולא רק תזכורת רוחנית שתשמר את העבר כלפי ההווה והעתיד, אלא גם מערכת מעשית של מצוות המחברת את היהודי לעברו ולארצו וזה לשונו בהמשך –

"כמו כן נתן לנו חגים וזמנים וציוונו לקיים שמיטה ויובל; במצוות אלה, החוזרות לפרקים קבועים, האומה כולה מבטאת במעשים משותפים שהיא מכירה את מוצאה והיא יודעת כי לה' הארץ...".

משל יפה וקולע מעולם  הרפואה המונעת והטיפולית נותן  לנו הפרשן החשוב דון יצחק אברבנאל על מבנה ותוכן אזהרת משה בטרם כניסתם לארץ, שקודם נתן להם  כללים כרפואה מונעת, כדי שלא יבואו לידי חולי רוחני ואם חלילה זה לא הועיל, אז מציע להם דרך להירפא, וזה  לשונו –

"...כמו שמלאכת הרפואות תשלם בשני דברים בהנהגת הבריאו' וסדרו כדי שלא יבא האדם לידי חולי. ובהסרת החולי ורפואתו כשחלה כך ראה אדוננו משה לעשו' לישראל לתת להם הנהגה וסדר בשמירת המצות. והרחקת העבירות כמו שזכר כדי שבזה יהיו בריאים וטובים עם הש"י וישבו בארצו בשובה ונחת. האמנם כאשר יבאו לידי מחלה כפי הנהגתם הרעה הנה אז לא תספיק ולא תועיל הנהגת שמירת הבריאות אשר קדמה. ולכן למדם רפואת החולי והסרתו בפרש' הזאת...".

כי כאשר כבר חולים, אזי אין ברירה וצריך להפעיל ולבצע טיפול כואב וקשה –

"...הודעתי לכם נאמנה שתענשו על זה עונש גדול. לפי שיהיה החולי הזה אשר לנפשותיכם כבד מאד".

וכאן משה מתייחס לחולי של עבודה זרה ומכאן ההדרדרות גם לרצח ולניאוף, כדברי ה'אבן-עזרא' וזה יעשה חלילה מתוך שיודעים את ה' ומתכוונים למרוד בו. וזה לשונו שם בהמשך –

"...ויהיה עוד מרוע החולי הזה שיהיו מעשיהם לא לעזר ולא להועיל כי אם בהיותכם יודעים את ריבונכם ומתכונים למרוד בו. והוא אמרו להכעיסו. והנה כשיהיה זה העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר...".

לסיום, חשוב לנו לומר, שהקריאה ב'פרשת התוכחה והחורבן' ביום תשעה באב אינה רק עדות היסטורית למה שהיה, אלא מראה נוקבת לדורות כולם. משה רבנו מזהיר אותנו מן הסכנה האורבת בתוך השקט – 'ונושנתם' – הסכנה שבהתרגלות, בשגרה ובאובדן הזיכרון האמוני. עם זאת, פרשה זו אינה חותמת בגזרת כליה, אלא פותחת צוהר של תקווה והרבה מילות נחמה ועידוד נאמרו בפרשתנו ובהפטרה של 'נחמו נחמו עמי'. התוכחה של משה איננה קטגוריה מייאשת, אלא קריאת השכמה. מתוך שבר החורבן והצום, אנו למדים כי סוד הקיום היהודי טמון ביכולת שלנו להתעורר, להתבונן פנימה, כנאמר  בפרשתנו –

"וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶךָ֒ כִּ֤י יְקֹוָק֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים" (ד, ל"ט–מ').

בתפילה לבשורות טובות ולגאולה שלמה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו!!!

שבת שלום ונחמה גדולה לעם-ישראל!