חג סוכות והחיבור לארץ ישראל – לחג הסוכות ה'תשפ"ז

הרב משה-צבי וקסלר

לפני שנים רבות, בהיותי בשליחות חינוכית מטעם 'הסוכנות היהודית' בישיבה  התיכונית בעיר מונטרה אשר בשוויץ, התארחתי בחג הסוכות בעיר ז'נבה והיות ולמארחיי לא הייתה סוכה סמוך לביתם, סעדנו את ארוחות החג בסוכה שהוקמה  ליד בית הכנסת הגדול בעיר, סוכה בה סעדו רבים מתושבי העיר היהודיים. לפתע במהלך הסעודה, הגיעו לפתח הסוכה שני גברתנים בעלי קומה כשצלב מתנוסס על החזה והחלו לצעוק על יושבי הסוכה "מה אתם עושים כאן? לכו מפה!!! מקומכם לא כאן אלא בישראל!!".

כמובן שנבהלנו  מאוד ואמנם לא הייתה זו תקופה של אנטישמיות בראש חוצות, כפי שלצערנו אנו חווים עתה בחו"ל, אך בכל אופן למראה כזה ולדיבור כזה לא ציפינו. לאחר כמה שניות של התעשתות, המשיכו שני הגויים האלה לדבר, אך אם בתחילה השמיעו את קולם בצעקות נוזפות, שוב הפתיעו אותנו והחלו לדבר והפעם בחיוך ובטון רך ומפייס ואמרו לנו:

"דעו, כי יש לכם כיהודים אחריות להביא גאולה לעולם וחג הסוכות הוא חג שבו אתם דואגים לכל העולם [=כוונתם הייתה כנראה, ביודעם שבזמן שביהמ"ק היה קיים, היו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם] ולכן אתם צריכים להיות בארץ-ישראל ושם אתם צריכים להתפלל ולקיים את המצווה של סוכה למען שלום כל העולם".

כמובן שדבריהם האחרונים הרגיעו אותנו ושמחנו להבין שהם מדברים מתוך אהבה לעם ישראל וכשאמרנו להם שאנחנו למעשה מישראל, ממש רצו לחבק אותנו ולגעת בנו מהזכות להיות קרובים ליהודים מארץ-ישראל. לאחר מכן הבנו,  שהגברים הללו שייכים לנוצרים אוהבי ישראל, המאמינים שהגאולה תבוא לעולם אחרי שעם-ישראל ישוב לארץ-ישראל. כידוע, ישנם גם  כמה מיליונים של נוצרים אוונגליסטים כאלו בארצות-הברית, הקשורים לעם-היהודי ובמיוחד למדינת-ישראל, רבים מהם מבקרים בארץ ומעודדים התיישבות ביהודה-ושומרון. נוצרים אלו מאמינים בתנ"ך, אמנם באמונתם זה רק כשלב לפני התגלות המשיח לשיטתם - 'אותו האיש'...

למרות שהכוונות והמטרות ה'דתיות' שלהם שונות מהעם-היהודי, חשבתי לעצמי  כמה הם צודקים וכמה זה עלוב מצדנו לחוג דווקא בגלות את חג האמונה, חג הסוכות ושמיני עצרת.

לימים, נחשפתי לפירושו של רש"ר הירש על הפסוקים בפרשת ראה (ט"ז, י"ג), בו הוא מסביר מדוע התורה חוזרת על הציווי של מצוות סוכה בפרשת ראה, לאחר שמצוות סוכה נכתבה כבר קודם לכן בפרשת אמור בספר ויקרא. לכן, לדעתו של רש"ר הירש, הסיבה העיקרית לכך היא, שבפרשת ראה הדברים נאמרים לפני הכניסה לארץ ולכן ניסוח והדגשי המצווה מתייחסים בהקשר לכניסה  לארץ-ישראל, שם יש לחג הסוכות משמעות מיוחדת.

ראוי לחדד, שהרי טעמה של מצוות סוכה היא לתאר מה קרה בחג הסוכות במדבר - או משום ענני כבוד, או משום הקמת הסוכות במדבר [וראה מכתבי לתלמידיי בנושא זה - ההקדמה למסכת סוכות, מסכת של הכרת הטוב].

כמובן, שרק כאשר נמצאים בארץ-ישראל יש משמעות להודות על הניסים שהיו בעבר במדבר וזו תזכורת היסטורית חשובה בעיקר למהותה של המצווה.

להלן הפסוקים בפרשת ראה המדגישים זאת ומיד אח"כ לשונו הזהב של רש"ר הירש –

"שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְקֹוָ֑ק כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ: שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים בַּשָּׁנָ֡ה ....בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת...: אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ" (דברים ט"ז, ט"ו–י"ז).

וזה לשונו של רש"ר הירש –

"כבר הבענו את ההשערה שחג הסוכות נתקיים לראשונה בשעת הכניסה לארץ, ומשום כך היה צורך לחזור על מצות החג הזה בקובץ החוקים שנכתב לצורך באי הארץ. הן חג זה נועד להזכיר את מסע הסוכות במדבר ומסע זה היה עד כה מצב מוחשי של ההווה".

נוסיף לדבריו, שכל השמחה בחג מתבטאת בקשר לאדמת ארץ-ישראל וברכת ה' בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך ועל זה נאמר "והיית אך שמח". צריך להבין, שאין הכוונה שבגלל שיהיה לעם-ישראל תבואה אז הוא ישמח, כי תבואה יכולה להיות ליהודים גם בגלות, אלא הביטוי העצום של עצמאות וחיים בארצו של הקב"ה הוא, שאתה נהנה מהמקום שהקב"ה בחר, כפי שנכתב בפסוק –

"שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְקֹוָ֑ק כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ".

זה מזכיר לכל אחד מאתנו, שיש הבדל בין אדם המקבל מתנה מאדם אחר, לעומת אדם המקבל לעצמו דבר ממעשה ידיו ומעמלו וזה שייך לו.

מכאן נוסיף אמירה חשובה, שמעבר לחשיבות של ביטחון תזונתי במדינת ישראל, יש כאן אמירה ערכית שהקשר לארץ הוא בעיקר בעבודת האדמה ולכן חשיבותו של חג הסוכות כשמתקיים בארץ.

ואכן לעניות דעתי, יש להבין בצורה אחרת את החובה לסכך את הסוכה בסכך, במה שנראה כחסר-ערך ושאריות מהשדה. הסכך הוא הביטוי החזק ביותר לאהבת האדמה והארץ, שחוויית העצמאות שלנו אחרי שעבוד הגלות היא, שאפילו הפסולת של התוצרת החקלאית חשובה לנו ובזכותה מקיימים את מצוות הסוכה.

הרש"ר הירש מדגיש בהמשך דבריו, שאין אדם מסכך בפירות עצמם וממה שאסף, מהפירות הטריים, אלא דווקא מהפסולת שאינה מייצרת את תחושת הגאווה ואת יכולת האדם בבחינת 'כוחי ועוצם ידי' ובזה אנו מבטאים את הגנת ה' עלינו, שהפסולת היא הגג של על ראשנו. וזה לשונו –

"באספך מגורנך ומיקבך: תעשה לך את חג הסוכות על ידי שתאסוף מגורנך ומיקבך. אל תעשה את הסוכה מן המחובר לקרקע שעודנו ברשות הטבע, ואף לא ממה שתביא אל ביתך כברכת האסיף כדי להבטיח בו את עתידך, אלא ממה שהשארת כמחוסר ערך בגורן וביקב, מפסולת גרנך ויקבך", מה שאיננו מקבל טומאה משום שאין עליו החותמת של גדולת האדם - ממנו תְּקָרֶה את סוכת החג שתזכיר לך את הגנת ה'...".

וכבר הזכרנו במאמרנו על המעבר מהימים הנוראים לחג הסוכות את דבריו של הרב קוק זצ"ל, שחג הסוכות מאזן את הנפש אחרי המתח והחרדה של ימי הדין. בגישה זו כותב גם רש"ר הירש בפירושו לפסוק "שבעת ימים" בפרשת אמור (כ"ג, ל"ד) ומדגיש את השמחה הטבעית שמרגיש היהודי הארץ-ישראלי, כאשר רואה ונושם את מה שהארץ הקדושה מוציאה מאדמתה וזה כמובן מחבר אותנו למהותו של חג הסוכות, כשהוא ישוב וחי במקום הטבעי של עמנו, שהוא כמובן ארץ  ישראל. וזה לשונו –

"יום אחד של תרועה, יום אחד של צום כפרה, אך שבעה ימים של סוכות, מחזור מלא של ימים יוקדש לשמחת הסוכה וגידולי הארץ; הנה זה אופייני לאמיתה של תורה; לדידה, לא שברון רוח בקומה כפופה, אלא שמחת חיים בקומה זקופה היא היא הלך נפש רגיל של יהודי; בה יעבור את מסלול החיים של השנה ויקיים את חובתו בנאמנות".

יש היבט נוסף ומיוחד על כך, שחשיבותו של חג הסוכות הוא בקיומו בא"י וכך אנו לומדים מדברי הרמב"ם (מורה נבוכים ג', מ"ג), בו הוא מדבר על משמעות  החגים פסח וסוכות ולדבריו המכנה המשותף שלהם, שהם באים לקבע בדעתנו את הניסים שהיו ביציאת מצרים - חג הפסח - לקבע את הניסים שהיו במדבר -חג הסוכות - שאמנם אופי הניסים ששני החגים הללו מלמדים שונים, אך שני החגים באים ללמד את הכרת הטוב לעומת מה שהיה בעבר. ונראה את לשונו –

"ושני המועדים האלה, רוצה לומר, סוכות, ופסח, מלמדים דעות ומדות, אמנם הדעת בפסח, הזכרת אותות מצרים והתמדתם לדורות, אמנם הדעת בסוכות, להתמיד זכר אותות המדבר לדורות, אמנם המידות הוא שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה, בעבור שירבה להודות להשם ושילמד מידת ענוה ושפלות, יאכל מצה ומרור בפסח לזכור מה שאירע לנו, וכן יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני המדברות, לזכור שכן היה ענייננו בתחילה, כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו', ונעתקנו מן הענין ההוא לשכון בבתים המצוירים במקום הטוב שבארץ והשמן שבה בחסד השם וביעדיו לאבותינו, בעבור שהיו אנשים שלמים בדעותם ומדותם...".

למדנו מדבריו, שהקמת הסוכה בארץ-ישראל, דווקא 'במקום הטוב שבארץ', כדי לחדד במה שזכינו מאז שנכנסו לארץ. הסוכה מחברת אותנו לעברנו ששכנו בסוכות, וכמובן יחי 'ההבדל הקטן' בין המדבר לרווחה בארץ-ישראל.

נכון הוא, שכאשר נמצאים בגלות, אין פטור מלקיים את מצוות הסוכה, אך חשוב להפנים שעיקרה של המצווה היא בארץ-ישראל ובגלות אנו יכולים רק לספר ולציין  בבחינת 'הציבי לך ציונים'.

דבריו של הרמב"ם בהמשך על ארבעת-המינים שוב מחברים אותנו למשמעות המצוות של חג הסוכות דווקא בארץ-ישראל וזה לשונו –

"...והנראה לי בארבעת מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר אשר היה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות, ולקח לזיכרון זה הנאה שבפירות האדמה, והטוב שבריחו, והיפה שבעלין, והטוב שבעשבים ג"כ, רצונו לומר 'ערבי נחל'...".

הסיבה שהתורה בחרה דווקא בארבעת מינים אלו, כותב הרמב"ם, משום שהם נמצאים בשפע בארץ ושומרים על הטריות שלהם לאורך שבוע, מה שאין כן בפירות אחרים. וזה לשונו שם בהמשך –

"רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא והיה כל אדם יכול למוצאם, והעניין השני, טוב מראה ורעננותם ויש מהם טובים בריחם והם אתרוג והדס, אבל לולב וערבה אין להם ריח לא טוב ולא רע, והעניין השלישי, עומדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים ורמונים .. וכיוצא בהן".

הרמב"ם מדגיש, שעצם לקיחת ארבעה מינים בחג ובאופן זה לבטא את שמחת החג, הוא בהכרח השמחה והתחושה של החיבור לאדמת ארץ-ישראל ופירותיה. וזה לשונו שם –

"...ואשר נראה בטעם ארבעת המינים שבלולב, שהיא שמחה וששון על יציאתם מן המדבר שהיה 'לא מקום זרע ותאנה … ומים אין לשתות' אל מקום עצי פרי ונהרות (של  ארץ ישראל)."

ברור אם כן, שכל מצוות החג, הסוכה וארבעת המינים, קשורים בקשר בל ינתק לארץ ישראל.

לסיום, אי אפשר שלא להזכיר את מה שכבר כתבנו בעבר על שיטת רבי אליעזר מגרמיזא בספרו 'הרוקח', [-עיין בסוף המאמר שם] על כך שחג הסוכות בא לציין ולהזכיר את סוכות המלחמה, ששימשו מה שקרוי היום 'שטחי כינוס' והיערכות לקראת המלחמה על ארץ-ישראל ולדבריו ודאי שכל ענין חג הסוכות ומשמעותו הוא בארץ ישראל.

ונחתום בסיפור מתוק על הקשר בין הסוכה לארץ-ישראל.

מסופר על חסיד אחד, בעל רגש עמוק ואוהב ארץ ישראל, שחי בגולה המושלגת והקרה באירופה. כל ימיו השתוקק החסיד לעלות לארץ הקודש, אך עוניו הרב וקשיי הדרכים מנעו זאת ממנו. הדבר העיקרי שהחיה את נפשו היה חג הסוכות. מדי שנה, כשהיה החסיד נכנס לסוכה בלילה הראשון של החג, פניו היו קורנות מאור עליון. הוא היה פוסע פנימה בחרדת קודש, מביט בדפנות ובסכך, ופורץ בבכי של שמחה והתרגשות. חבריו החסידים הבחינו שבשונה משאר המצוות, בסוכה הוא מתנהג כאילו הוא פוסע על קרקע קדושה ממש. כששאלו אותו חבריו החסידים לפשר השמחה יוצאת הדופן הזו, השיב החסיד בהתרגשות:

"רבותיי! הרי כולנו יודעים שבחוץ לארץ האוויר טמא, ואנו נמצאים בגלות. אך כשאני נכנס לסוכה, אני מרגיש שזכיתי להגיע לארץ ישראל!!התורה ציוותה עלינו לצאת מדירת הקבע שלנו בחו"ל, ולהיכנס לתוך מבנה שכולו קדושה – דפנות של מצווה וסכך של מצווה. הסוכה היא המקום היחיד בגלות שאין בו אחיזה לטומאת חוץ לארץ. ברגע שאני מכניס את גופי, עם מגפיי והבגדים שלי אל תוך הסוכה, אני מקיים מצווה שמקיפה אותי מכף רגל ועד ראש – בדיוק כמו המגורים בארץ ישראל - הסוכה היא חתיכה מארץ ישראל שנשלחה אלינו לגלות כדי להגביר את הגעגועים אליה".

נודה להקב"ה על שזוכים אנו בדור הגאולה לשבת בסוכה בארץ-ישראל!

חג שמח ובשורות טובות לכל עם ישראל בכל העולם כולו!