ברכת משה ליוסף - לפרשת 'וזאת הברכה' ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

שורות אלו נכתבות בערב 'הושענא-רבה', ביום השישי לחול המועד סוכות, וכאשר אמרתי בתפילה בבוקר את ההושענא 'אדון המושיע' הבנוי לפי סדר הא-ב והקפתי את הבמה, חשבתי על המילים הללו כמה מתאימות הן לימינו ממש.

כמו כל אזרחי מדינת ישראל, אנו שמחים שבע"ה בערב חג 'שמחת תורה', יחזרו החטופים לארצנו, וזאת מבלי להתייחס כעת למחיר אם היה מוגזם או לא,  אלא בוודאי אני מאמין שאין יהודי אחד בעולם שלא שמח לראות את אחינו חוזרים מהשבי האכזרי של רוצחי החמאס המנוולים.

ודאי ישנם שותפים רבים לחזרתם של החטופים - בראש ובראשונה לחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים ולכל כוחות הביטחון, שנלחמו כאריות מאותו יום 'שמחת תורה' תשפ"ד ועד עצם היום הזה, אשר בסופו של דבר הביא את החמאס להיכנע ולהסכים  ולשחרר את החטופים. לראש הממשלה מר בנימין נתניהו וצוותו  שהוביל את המהלך מתחילתו, למרות כפויי הטובה שקיימים בתוכנו שלא יודעים ולא מסוגלים לפרגן. לנשיא טראמפ ידיד ישראל ובמיוחד ידידו של ראש הממשלה, שאיתו שיתף פעולה נגד אירן ובהכנעת חיזבאללה וסוריה, תוך אספקת הנשק שישראל זקוקה לו וגם כאן לצערנו יש אנשים שמתוך שנאתם לנתניהו לא יכולים ולא מסוגלים לפרגן.

כיהודים מאמינים אנו יודעים שהכל נעשה על ידי הקב"ה וכל אלו שהוזכרו לעיל לטובה, הם שליחיו של מקום וזה מה שאמרנו היום בתפילה, שהקב"ה הוא 'אדון המושיע' –

"אָדוֹן הַמּוֹשִׁיעַ, בִּלְתְּךָ אַיִן לְהוֹשִׁיעַ, גִּבּוֹר וְרַב לְהוֹשִׁיעַ דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ וּמַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ זוֹעֲקֶיךָ תוֹשִׁיעַ...קוֹרְאֶיךָ תוֹשִׁיעַ רְחוּמֶיךָ תוֹשִׁיעַ שוֹחֲרֶיךָ הוֹשִׁיעַ תְּמִימֶיךָ תוֹשִׁיעַ הוֹשַׁע נָא".

ואחרי מילות הפתיחה שיגיעו אליכם בע"ה לאחר שחרור החטופים, אנו עומדים לקרוא את הפרשה האחרונה בתורה בחג 'שמחת תורה', פרשת "וזאת הברכה", שהיא תיאור סיום שליחותו של משה רבנו - ואולי אפשר לומר סיום טראגי למי  שהוביל את כל מהלך גאולת ישראל ממצרים לארץ ישראל והוא עצמו לא זכה להיכנס לארץ.

משה ידע תקופות קשות לאורך כל השנים שהנהיג את עם-ישראל, כולל חוסר פירגון, תלונות בלי סוף וגם חשדות בכוונותיו עד כדי שרצו לסקול אותו באבנים. מי שמסר את כל חייו למען עם-ישראל ונחשד על ידי העם בכל מיני פייק-ניוז -   ואעפ"כ מצא כוחות נפש להמשיך באהבה גדולה לעם ישראל. משה מסיים את חייו כאשר מברך הוא כל שבט ושבט באופן אישי עם התבוננות על העבר והבטחה ונבואה גדולה לעתיד.

ברכת יעקב ומשה ליוסף

במאמרנו זה מפאת קוצר היריעה נתייחס אך ורק לברכה שבירך משה את יוסף, שהוא האושפיזין היום, ביום השישי לחג הסוכות, עם השוואה לברכה שבירך אותו  אביו, יעקב אבינו.

מיד ניתן לשים לב, שהברכה שבירך משה את יוסף היא ברכה שהמוטיב המרכזי בה היא של שפע כלכלי הקשור ומחובר להתיישבות בארץ ישראל, אליה עומדים להיכנס וכך בירכו –

"וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְקֹוָ֖ק אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת: וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו".

כשאנו מתבוננים בברכתו של יעקב ליוסף, הרי אנו רואים שהוא מתייחס בעיקר לאישיותו של יוסף, שלא לחינם נקרא בפי חז"ל 'יוסף הצדיק', למרות שהיה בתוך מצרים האלילית גם כאסיר שנתון לאיום מתמיד וגם לאחר מכן כשהגלגל התהפך ונעשה מלך, אעפ"כ שם שמים היה שגור בפיו. למרות הפיתויים מצד אחד והאיומים עליו מאידך, את כולם צלח בהצלחה ולמרות יופיו החיצוני שאליו הביטו בנות שצעדו על החומה לראותו, נשאר באמונתו. הוא יוסף הצדיק בתחילתו ועד סופו. אי אפשר כמובן לדלג על מה שקרה בינו לבין אחיו ולמרות שאחיו מררו את חייו וישטמהו, הוא ישב איתן בדרכו ואף סלח להם, למרות שהטיח בהם – "אתם מכרתם אותי...אבל האלוקים חשבה לטובה" - וזוהי היתה ברכתו של יעקב ליוסף בתיאור זכויותיו ועברו, אולי כדי שיהווה מודל לעם ישראל כיצד להתמודד עם היצר וכדברי הגמרא (יומא ל"ה:) –

"רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף? אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום ויום הייתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים...ולא שמע אליה נמצא יוסף מחייב את הרשעים".

ועל כן יעקב בירך את יוסף על כך –

"בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר: וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים: וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל" (ויחי מ"ט, כ"ב – כ"ד).

ברכה לשפע כלכלי

אומרים חז"ל במדרשים וכך הביא את זה רש"י, שאין שבט בישראל שזכה לכזה שפע גשמי כמו יוסף –

"...'מברכת ה' ארצו' - שלא הייתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף".

מדוע דווקא יוסף הוא זה שזכה שהייתה ארצו בשפע גשמי כה גדול יותר משאר השבטים? - נאמרו על כך מספר טעמים וכדרכנו אנו חושבים שכל הטעמים נכונים.

רבים הם המפרשים, הרואים בזה 'מידה כנגד מידה', כפי שיוסף כילכל את כל בית יעקב לחם לפי הטף ושלח לאביו בר ולחם ומזון ולכן אמר ה' ש'מבורכת ארצו'. וכן כתב בספר 'תולדות יצחק', שחיבר רבי יצחק בן יוסף קארו דודו של בעל השולחן ערוך, שחי לפני כשש-מאות שנה.

יש מפרשים רבים אחרים שתולים את הסיבה לשפע העצום שזכה שבטו של יוסף, שלא נפל ברשתה של אשת פוטיפר.

ומה הקשר לברכת השפע?

מסביר רבי יחזקאל בן מנוח [1250-1310], שיוסף לא נשמע לפיתוי של אשת פוטיפר ואילו אדם הראשון התפתה לדברי חוה אשתו ולכן אדם קולל על כך ויוסף התברך על כך. וזה לשונו –

"וליוסף אמר מברכת ה' ארצו גבי אדם[הראשון] כתיב 'ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ארורה האדמה בעבורך'. אבל יוסף לא שמע לקול האשה כדכתיב 'ולא שמע אליה' ולפיכך מברכת ה' ארצו...".

ה'אור החיים' הקדוש מוסיף, שלא רק שפירנס את משפחתו אלא –

"לפי שיוסף זן ופרנס כל ישראל, ומצינו שהעלה ה' עליו בשביל זה כאילו ילדם דכתיב (תהלים ע"ז) בני יעקב ויוסף סלה, ואמרו ז"ל (סנהדרין י"ט ב) לפי שפרנסם נקראו על שמו, לזה ברכו ברוב טובת הארץ מדה כנגד מדה".

ועל כך מוסיף הרב שטיינמן זצ"ל בספרו 'איילת השחר', שהקב"ה נתן לו שפע משום שמי שטבע בשבטו את מידת החסד מובטח שגם צאצאיו ינצלו את השפע לעשות עמו חסד. וזה לשונו –

"...ויתכן כוונתו [של ה'אור החיים' הקדוש], דמי שהקב"ה יודע שיעשה חסד מקבל שכר שנותנים לו אפשרות לעשות חסד, ושבט יוסף שהי' מסוגל לעשיית חסד כמו שיוסף עשה עם אחיו במצרים, נתנו להם אפשרות לעשות חסד ולפרנס אחרים".

ברם, רבים הם הפרשנים וביניהם רבי חיים פלטיאל שחי בצרפת לפני כשבע-מאות שנה, הטוענים שהסיבה היא טכנית כלכלית. יוסף קיבל שטח גדול וקרקע באזור שמניב פירות משום שהיה שבט גדול מאוד כפי שהדברים כתובים בספר יהושע (י"ז, י"ד) –

"וַֽיְדַבְּרוּ֙ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר מַדּוּעַ֩ נָתַ֨תָּה לִּ֜י נַחֲלָ֗ה גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ וְחֶ֣בֶל אֶחָ֔ד וַֽאֲנִ֣י עַם־רָ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־עַד־כֹּ֖ה בֵּֽרְכַ֥נִי יְקֹוָֽק".

רש"י בסיום הסבר ברכת משה ליוסף קובע איזה כלל שעלינו לנסות להבינו. הוא טוען שבכל השבטים "ברכתו של משה היא מעין ברכתו של יעקב" ומדוע רש"י אמר את הכלל הזה אצל יוסף ודווקא בפסוק זה?

אומר על כך המהר"ל בספרו 'גור אריה' –

"...נראה מה שהוצרך לכתוב זה פה, מפני שנראה בברכת יוסף שכל ברכתו כמו ברכת יעקב (בראשית מט, כה), והוקשה כיון שכבר בירך יעקב אותו בברכה זאת, לא הוצרך משה לברך...".

כוונתו, שבברכתו של משה ליוסף בירך משה את יוסף לשפע כלכלי - "מְבֹרֶ֥כֶת יְקֹוָ֖ק אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת: וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ" - ולרש"י היה קשה שהרי כמעט מילה במילה בירך כך יעקב את יוסף - "וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם".

ועונה המהר"ל, שרש"י בדבריו בעצם מתרץ את השאלה וזה לשון המהר"ל שם –

"...ותירץ [רש"י] שכן תמצא בכל השבטים, שברכת משה מעין ברכת יעקב. ועל כורחך צריך לומר, שאם לא היה ברכת משה, אף על גב שלא היה מקוים בכל שבט יוסף הברכה שבירך אותם יעקב, כיון שמקוים במקצת, הוי שפיר, שלא ברך השבט כולו, רק ברך יוסף. לכך ברכם משה עוד, שיהא ברכה זאת בכל השבט. וכן בכל השבטים, היה ברכת משה שתתקיים הברכה בכל השבט".

ברכה עקב הייסורין

החת"ם סופר בספרו 'תורת משה' עה"ת, שיש בהם אמירה מאוד חשובה במיוחד לימינו. הוא מאיר את הברכה של משה בכך, שלמרות שיהיה לו שפע כלכלי, הרי שבטו יעסוק בתורה ויחבר בין עושר לתורה, למרות שבדרך כלל אין התורה נקנית ברוב מאכל ומשתה וזה קיבל יוסף, משום שסבל יסורין מאחיו. וזה לשונו –

"מבורכת ה' ארצו וגו' ורצון שוכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו. נראה אף על גב דבכל השבטים אין התורה נקנית מתוך רוב מאכל ומשתה, כי כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' (אבות פ"ו מ"ד), ולזה רמז שוכני סנה ית"ש במקום חורב אין זרע ואין קציר, מ"מ לשבטו של יוסף הבטיח מבורכת ה' ארצו, ויהי' לו רצון כמו שוכני סנה, כמו עוסקים מתוך דוחק ועוני, והטעם, שסבל יוסף יסורין ע"י אחיו לכן יזכה לזה, והיינו תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו".

ונסיים בסיפור חסידי מתוק המשלב ברכות ופדיון שבויים...

רבי אלימלך מליז'נסק סייע פעם לידידו רבי שמלקֶה מניקלשבורג במאבקו במתנגדיו. בשל כך, כאשר יצא מניקלשבורג, שמע בת קול שהכריזה כי במשך יממה שלמה אחת כל ברכה שיברך תקום ותתקיים. לא מצא ר' אלימלך אף אדם לברכו, בכה וביקש מאת השם: "הלוא נתת לי עשרים וארבע שעות, אולם אין לי מי שאברכו."

עוד הוא מדבר וראה פתאום אישה אחת הולכת בשדה, מיד התחיל ר' אלימלך לברך את האישה, אך זו נבהלה והחלה מתרחקת מן האיש המוזר. "אל תפחדי," אמר לה ר' אלימלך. "כוונתי לטובה, הגידי לי בבקשה מאין את ומה פרנסתך." האמינה לו האישה וענתה על שאלותיו, ורבי אלימלך בירך אותה ואחר כך המשיך בדרכו.

שבה האישה לביתה וסיפרה לבעלה על האיש שפגשה ועל הברכה שבירך. ואכן, מאותו היום הצליחו בני הזוג במסחרם ועלו מעלה מעלה עד שהתעשרו מאוד. הברכה הייתה שרויה בכל מעשה ידיהם, ולכן הניחו כי האיש שבירכם לא היה אלא אליהו הנביא בכבודו ובעצמו.

בינתיים עבר הזוג להתגורר בעיר ופיזרו ממון רב לצדקה. בעלה של האישה אמר למשרתים שלהם כי הם רשאים לתת עד דינר זהב לכל עני המבקש צדקה, וזאת בלי לבקש את רשותו. ואם יבקש העני יותר מדינר – יהיה עליהם לבוא אליו ולקבל את רשותו.

הזמן חלף, ור' אלימלך ואחיו ר' זוּשָא יצאו לדרכים כדי לאסוף כסף עבור פדיון שבויים. והנה שמעו כי בעיר אחת גר עשיר גדול שהוא נדבן ובעל צדקה. נסעו לשם ונכנסו לבית הגביר העשיר. אך כאשר הציעו להם המשרתים צדקה, אפילו דינר זהב שלם, סירבו לקבל.

ראתה אשת הגביר את רבי אלימלך, נבהלה והתעלפה. נרעשו כולם והשיבו את נפשה של האישה, וכששבה נפשה אליה אמרה לבעלה: "הנה זה אליהו הנביא שבירך אותי לפני שנים. עתה ודאי בא לקחת מאתנו את ברכתו."

"אל תפחדו," אמר ר' אלימלך. "אין אני אליהו ולא באתי לקחת מכם את ברכת העושר. להפך, תודה לאל שברכתי עשתה פּירות."

אז שאל אותו העשיר מה הסכום הנדרש עבור מצוות פדיון שבויים, וכששמע שהם מקווים לאסוף חמש מאות "אדומים" (זהובים), הלך מיד ונתן להם את מלוא הסכום. אך האחים סירבו לקבל את כל הסכום מידיו, ואמרו כי ברצונם לתת גם לאחרים אפשרות לקחת חלק בקיום המצווה. רק לאחר הפצרות רבות הסכימו לקבל ממנו חצי מן הסכום.

בתפילה לבורא עולם, שנזכה לשמוח השנה שמחה אמיתית ב'שמחת תורה' ותשרור אהבה ואחווה בין כל חלקי האומה ונוכל לסלוח אחד לשני כפי שיוסף עשה זאת.

פתקא טבא, בשורות טובות וחג שמח, אכי"ר!

חג שמח לכל עם-ישראל!