'באין מליץ יושר מול מגיד פשע' - ל'שבת תשובה' ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

בתפילת מוסף של ראש-השנה ויום-הכיפורים, מיד אחרי אמירת הקדושה, ישנו פיוט שמחברו אינו ידוע וההערכה שחובר לפני כאלף שנה (!!).

את רובו של הפיוט אפשר להבין כפשוטו ולחלקים ממנו אף חוברו מנגינות מאוד מרגשות, ששום תפילה ציבורית כיום אינה פוסחת על כך.

כוונתי כמובן לפיוט "חמול על מעשיך".

"חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ וְתִשְׂמַח בְּמַעֲשֶׂיךָ, וְיֹאמְרוּ לְךָ חוֹסֶיךָ בְּצַדֶּקְךָ עֲמוּסֶיךָ. תֻּקְדַּשׁ אָדוֹן עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, כִּי מַקְדִּישֶׁיךָ בִּקְדֻשָּׁתְךָ קִדַּשְׁתָּ, נָאֶה לְקָדוֹשׁ פְּאֵר מִקְּדוֹשִׁים.

בְּאֵין מֵלִיץ יֹשֶׁר מוּל מַגִּיד פֶּשַׁע, תַּגִּיד לְיַעֲקֹב דְּבַר חֹק וּמִשְׁפָּט, וְצַדְּקֵנוּ בַּמִּשְׁפָּט הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט.

עוֹד יִזְכָּר לָנוּ אַהֲבַת אֵיתָן אֲדוֹנֵינוּ, וּבַבֵּן הַנֶּעֱקַד יַשְׁבִּית מְדַיְּנֵנוּ, וּבִזְכוּת הַתָּם יוֹצִיא (הַיּוֹם) לְצֶדֶק דִּינֵנוּ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵינוּ".

אני מבקש להתמקד בחלק השני של פיוט זה –

"באין מליץ יושר מול מגיד פשע, תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט".

ננסה להבין מילים אלה בפיוט, בו אומר הפייטן האנונימי: אם לעם-ישראל אין מי שיסנגר עליו ואין מליץ יושר אחד שידבר בזכותם של ישראל, אזי אתה - הקב"ה - תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט, ועל ידי זה תזכנו במשפט.

ואנו שואלים, מה מציע בדיוק הפייטן כמענה לזה שאין לעם-ישראל אף סנגור שיכול לדבר בטובתו ולסנגר עליו? איזו סנגוריה יש באמירה 'תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט'?

ויתכן לפרש את המילים 'תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט', שהכוונה היא שאנו פונים לקב"ה ואומרים לו: הרי אתה הקב"ה קובע את הכללים במשפט ואתה יכול להחליט, שלמרות שאין אף סנגור שמוכן להמליץ על עם-ישראל, תזכה אותנו במשפט. ומדוע? כי אתה המלך! אתה השופט! ואתה קובע!.

לימוד זכות

ברם, ישנו פירוש נפלא שמובא בשם רבי שמחה-בונים מפשיסחא, שטוען שאנו לא מבקשים מהקב"ה שיקבע כללים לפי ראות עיניו, אלא בית דין של מעלה פועל כבית דין של מטה והרי המשנה אומרת (סנהדרין מ'.), שאם לא מצאו זכות לנאשם, דוחים את המשפט למחרת ויושבים הדיינים זוגות-זוגות, היו ממעטים במאכל ולא היו שותים יין כל היום ונושאים ונותנים ודנים כל הלילה ולמחרת משכימים ולא מאפשרים לזה שלימד זכות לחזור בו וללמד חובה, רק למי שלימד חובה יכול לשנות את דעתו וללמד זכות על הנאשם.

על סמך זה קבע רב כהנא להלכה (שם י"ז.), שאם כל הסנהדרין כולם ראו רק חובה - הנאשם נפטר מהעונש (!), כי לא יתכן שלא מצאו אף אחד שילמד עליו זכות והרי לשם כך דחו את המשפט כדי למצוא זכות ואם הדיינים לא מצאו שום זכות יש משהו לקוי בכך. מדהים!!

אם כן, מסביר רבי שמחה בונים, שאם אין שום 'מליץ יושר מול מגיד פשע', אז קובעת ההלכה והחוק, שהתוצאה של בית דין שאומר 'כולו חייב' היא – 'צדקנו במשפט' בהתאם לחוק והמשפט ובמקרה זה עם-ישראל יהיה זכאי.

בזכות העקידה

יש אפשרות נוספת לפרש זאת בהתאם לביטוי "כשנגמרים המילים - הלב מדבר". הכוונה היא,  שלא תמיד ניתן לבטא את מה שאדם חושב ומרגיש על ידי מילים. זו למשל כוחה של הנגינה, שהיא מעל המילים.

בראש השנה, עיקר מצוותו היא לא בדיבור אלא בהשמעת קול השופר – "יום תרועה יהיה לכם". ידועים דברי רבי סעדיה גאון על עשרת הטעמים לתקיעת השופר בר"ה, וביניהם מוזכר הטעם של זכות עקידת יצחק אותו מזכיר השופר, שעשוי מקרן של אייל. על כן, כאשר אין מילים של הגנה על עם-ישראל ו'אין מליץ יושר', יבוא השופר שמזכיר לנו זכות גדולה זו.

בזכות לימוד תורה

ביאור נוסף שאני מאוד אוהב הוא, שעל השופר נאמר "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לא-לוקי יעקב", שהבקשה שלנו מהקב"ה שיזכנו במשפט בזכות לימוד התורה. מצוות לימוד התורה היא מצווה כל כך בסיסית והיא לבד מזכה אותנו בדין, גם אם לא תמיד מצליחים לשמור את כל החוקים והכללים ואת כל תרי"ג מצוות. וזו הכוונה 'תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט', בהם עם-ישראל עוסק בתלמוד תורה שלו שהם חוקים ומשפטים.

ואכן, יש לנו זכות נוספת ועצומה בזה שאנו מקיימים את התורה, גם את אותם חלקים שהם בבחינת 'חוק' ו'משפט', שאין אנו יודעים את טעמה של המצווה ובכל זאת מקיימים - והזכות הזו של עם-ישראל היא מקור הבקשה לזכות בדין.

אהבת ישראל

לסיום, אנו מבקשים מהקב"ה ש'ילמד' מגדולי-ישראל, שלימדו זכות על עם-ישראל, גם אם לא היתה אפשרות לעשות זאת. אחד מהם הוא הראי"ה קוק זצ"ל, שמתח את תחום הסנגוריה על עם-ישראל עד הקצה וכפי שכתב ב'אורות ישראל' –

"הנפש של פושעי ישראל שבעקבתא דמשיחא, אותם שהם מתחברים באהבה אל עניני כלל ישראל, לארץ ישראל ולתחיית האומה, היא יותר מתוקנת מהנפש של שלמי אמוני ישראל, שאין להם זה היתרון של ההרגשה העצמית לטובת הכלל ובנין האומה הארץ. אבל הרוח הוא מתוקן הרבה יותר אצל יראי ד' ושומרי תורה ומצוות, אע"פ שההרגשה העצמית וההתעוררות של כח פעולה בעניני כלל ישראל אינן עדיין אמיצות אצלם...".

האהבה של הרב קוק לכל חלקי האומה היא מתוך אהבה גדולה לקב"ה, כדברי המהר"ל ('דרך חיים' על אבות פ"א מ"ו) –

"מי שאוהב את הש"ית, אוהב את הבריות שהם ברואיו".

אין סנגוריה מתאימה יותר לימינו, בהם אנו רואים שיש כאלו שמתחברים אל בטחון עם-ישראל בארצו ומוכנים למסור את הנפש, כפשוטו.

מסופר, שפעם אחת ישבו בהתוועדות חסידי רבנו הזקן 'בעל התניא', וישב עמם גם בנו, רבי דובער, שכונה לימים 'אדמו"ר האמצעי' בחסידות חב"ד.

במהלך ההתוועדות הרים אחד החסידים כוסית 'משקה' ואמר: "יזכני ה' שתהיה לי אהבת ה' אמיתית".

הרים רבי דובער גם-כן כוסית ואמר: "יזכני ה' באהבת-ישראל אמיתית".

התעורר ויכוח בין המתוועדים, איזו משתי האהבות גדולה יותר, אהבת ה' או אהבת-ישראל. אלה אומרים שאהבת ה' גבוהה לאין-ערוך מאהבת-ישראל, ואלה אומרים שאהבת-ישראל היא למעלה מאהבת ה'.

לא הצליחו החסידים להגיע לבירור העניין, והחליטו לשאול את 'בעל התניא' עצמו.

ענה להם הרבי: "אהבת ה' ואהבת-ישראל שתיהן כאחת חקוקות בנשמתו של כל יהודי. אולם מקרא מלא דיבר הכתוב: 'אהבתי אתכם אמר ה'', הרי שגדולה אהבת-ישראל, שאוהבים את מה שהאהוב אוהב"….

שבת זו היא השבת הראשונה של השנה ויש חשיבות עצומה לפתוח את השנה בעיון במצוות התשובה ולהתחיל קודם כל בחיזוק האהבה לכל אדם מישראל.

נתפלל בלב אוהב לחפש זכויות בעם-ישראל ובזכות זה ניוושע תשועת עולמים ותהיה לנו שנה טובה ומלאה בברכה ובשורות טובות, אכי"ר.

שבת שלום וגמר חתימה טובה!