תורה בחיי המעשה – לחג החנוכה ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

ידועה לכל הגמרא במסכת שבת, העוסקת בענייני חנוכה. לאחר שקבעה הגמרא שמברכים על הדלקת נרות חנוכה "אשר קדשנו במצוותינו וציוונו להדליק נר [של] חנוכה", שואלת הגמרא - "והיכן ציוונו?" - והרי מצוות הדלקת נר חנוכה אינה מן התורה?

נראה במקור את שאלת הגמרא ואת שני תירוציה (שבת כ"ג.) –

"אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך...מאי מברך?  מברך 'אשר קדשנו במצותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה'. והיכן 'ציוונו'? רב אויא אמר: מ'לא תסור'. רב נחמיה אמר: 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'...".

בספרו 'אסופת מערכות' על חנוכה, שואל במבוא למאמרי חנוכה מורי ורבי ראש ישיבת כרם-ביבנה הגאון הרב חיים-יעקב גולדוויכט זצ"ל שלש שאלות:

א.   מדוע דווקא בחנוכה העמידו חז"ל את היסוד של החובה לשמוע בקול חכמים כציווי של תורה - משום שחל עליה חובה של "לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"?

ב.   ידוע מה שדרשו היוונים מעם-ישראל, שיכתבו במקום בולט - כמו על כלי העבודה החשוב שהיה בזמנם וזה השור - שלעם ישראל אין חלק באלוקי ישראל, כפי שמסופר במדרש "...'וחושך' זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם: 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק בא-לוקי ישראל'..." (בראשית רבה פרשה ב סימן ד). ועל כך שאל ראש הישיבה - הרי בגוף בקשתם יש סתירה, כי מצד אחד הם מכירים במציאות שיש אלוקים, באמרם "באלוקי ישראל" ומשמע שמכירים במציאותו ורק דורשים שעם ישראל יצהיר שאינו מציית או מאמין לאותו 'אלוקים' - ולכן שואל מו"ר, אם אתם היוונים מאמינים שיש אלוקים, איך אתם מבקשים מעם ישראל שלא יאמין ושלא יהיה חלק מזה?

ג.    במגילת אנטיוכוס נאמר, שהיוונים גזרו על שלשה דברים: שבת, מילה, וראש חודש. לגבי גזירות שבת ומילה אפשר קצת להבין מדוע גזרו היוונים ומה הפריע להם בשתי מצוות יסוד אלו, הנחשבים כאות בין הקב"ה לעם ישראל - אך מה חשיבות ראו היוונים לגזור על אי ציון ראש החודש העברי מדי חודש בחודשו?

כדרכו בקודש וכפי שנהג ראש הישיבה זצ"ל בשיעורים הכלליים בישיבה, הוא הציג מספר שאלות בפני התלמידים וענה בתשובה אחת על כל השאלות וגם כאן הניח יסוד אחד שעונה על שלשת השאלות.

הנחת היסוד היא, שהיוונים היו אנשים שמעריכים חכמה ודווקא משום כך הם נלחמו בחכמת ישראל, משום שראו והבינו שתורת ישראל איננה רק חכמה רגילה, אלא כפי שהגדיר זאת מו"ר "חכמת ישראל מהותה וייעודה הוא שלטון על חיי המעשה", או כפי ניסוח הגמרא (ברכות י"ז.) – 

"תכלית חכמה - תשובה ומעשים טובים".

דבריו אלו מסבירים ועונים על שאלתו הראשונה, משום שחכמי ישראל שימשו דוגמא ברמה המוסרית שלהם והנהגתם עם הבריות ולכן חובה עלינו לשמוע לקולם ואסור לסור מהוראתם ויסוד זה הוא היסוד של חג החנוכה - חיים על פי תורה! הפוך מדרכם של חכמי יוון, שלא היה קשר בין חכמתם לאורח חייהם.

ובזה גם שאלתו השנייה מקבלת מענה, שאכן היה חשוב ליוונים שעם-ישראל יכתוב על קרן השור ש'אין לנו חלק' וכו', כי הם האמינו שיש אלוקות כיישות קיימת ולצד זה השקפת עולמם הייתה על הפרדתה מהאישיות האנושית - "אין לנו בנפשנו בגופנו במהותנו חלק באלוקי ישראל" - ולכן גם נלחמו פיזית בחכמי ישראל, כי בהם ראו את הגורם לדרכה של תורה ובזה שהם משמשים דוגמא אישית. זו הסיבה שחז"ל הגדירו את היוונים כמי ש'החשיכו את עיניהם של ישראל', כי החכמים נקראו 'עיני העדה'.

ברם, מעניין להתבונן ולראות, ששאיפתם להשכיח את התורה מישראל לא מנעה מהיוונים לתרגם את התורה ליוונית וזאת משום שהעריכו את עצם חכמת התורה בתוך כלל החכמות וידוע שגדולי החכמים היו יוונים ושוחרי חכמה ומדע, אך כל מגמתם הייתה להשכיח את הזהות היהודית שבנויה על תורה בחיי המעשה. 

גם השאלה השלישית מקבלת מענה - חשיבות קביעת מועדי ישראל ע"פ הירח משדרת מסר, שקביעת ראשי החודשים על ידי חכמי ישראל הוא 'שילוב כוחות' – כוחם וחכמתם של חכמי ישראל שנובע ישירות מכוחו וגדולתו של הקב"ה. השילוב הזה של חכמה אנושית שמקורה הוא אלוקי בא לידי ביטוי באופן מאוד עוצמתי בראש חודשים ולכן בדיוק את השילוב הזה רצו לבטל היוונים.

נראה אם כן לדייק לענ"ד, שהיהדות האמיתית היא אמנות השילובים - כנגד שיטתם של ה'יוונים שבכל דור', הטוענים שלא ניתן לחבר שמים וארץ, שלא ניתן ללמוד תורה עם דרך ארץ, שלא ניתן להיות תלמידי חכמים ולצד זה לקיים עולם כלכלי ובטחוני, שלא ניתן לשלב בין תורה, עם וארץ וכו'.

התורה בחיי המעשה היא היא המפתח לקיום אמיתי ונכון של תורה ומצוות!!

ישנה אמירה ידועה של חז"ל, המשתלבת יפה עם מה שנאמר עד עתה –

"אם יאמר לך אדם 'יש חכמה בגוים' – תאמין. 'יש תורה בגוים' – אל תאמין" (איכה רבה פרשה ב' יג).

תורת השכל קיימת גם אצל הגויים, אך תורה שמלמדת ומשנה את האדם בפנימיותו אין לאומות העולם ודעתם גם שאין מטרת החכמה לפעול ליצירת אדם שלם יותר במידותיו.

חכמה ושכל אנושי בפני עצמם אינם מבטיחים חיים מוסריים אם אין מחויבות של תורה וערכים אלוקיים. השכל והחכמה יכולים לשמש מכשיר נורא להרע לבני אדם, כפי שראינו לצערנו בשנות החושך בשואת יהודי אירופה, שכל הישג מדעי נוצל להרע, ולעתים דווקא אנשים פשוטים, שלא בילו את מיטב שנותיהם בהיכלי החכמה הכללית והיו מוגבלים בהיקף ידיעותיהם היו גם מוגבלים ברמת רשעותם.

לכל אורך ההיסטוריה, התפתו רבים מבני עמינו להצטרף ואח"כ אף להוביל את כל מה שהתרבויות הציעו, מתוך להט ומחשבה שאפשר רק על ידי חכמה בלבד בלא תורה לשנות את העולם לטוב. לדאבון ליבנו דרך זו מעולם לא הסתיימה בטוב, החל מהמתייוונים, קומוניסטים, משכילי ברלין ועוד ועוד.

 החכמה נחוצה מאוד רק כשהיא באה כיסודה של תורה מעשית לחיים ואז היא מבטיחה תיקון עולם.

מסופר, שפעם אמר הבעל שם טוב לתלמידו, רבי צבי: "לך לשוק וקנה לי תפוחים". רבי צבי, שהיה גדול בתורה, התפלא אך יצא לשוק והתחיל ללמוד על התפוחים: מאיפה הם באו, איך גדלים, מי גידל, מי מכר, ואיך הם מגיעים לפה - תורה שלמה למד מכל תפוח.

כשחזר, הבעל שם טוב אמר לו: "ראית, רבי צבי? למדת תורה מתוך ה'דרך ארץ' של השוק. לא רק בבית המדרש לומדים את התורה, אלא בכל מקום. ה'דרך ארץ' – התנהגות, יושר, עמל, ותפילה על הכל – היא חלק בלתי נפרד מהתורה עצמה".

בימינו אלו ניטשת 'מלחמה' על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יש המדגישים את היותה בראש ובראשונה 'מדינה יהודית' וצורת המשטר שלה הוא 'דמוקרטי' - ויש הרואים קודם כל 'מדינה דמוקרטית' ואף הוסיפו למילה דמוקרטיה את המונח 'ליברלית' ורק אחר-כך 'יהודית'.

אין מטרת מאמר זה לנתח את המשמעות וההבדל בין שתי הגישות, אך עלינו להיזהר שלא נהפוך את צורת המשטר לערך רוחני וצורת חיים שמחייבת את כל הפרטים והוא עומד לפני כל ערך אחר, אלא שצורת ניהול המדינה בשיטה הזו, שלדעת רוב-רובה של האוכלוסייה היא הטובה ביותר לאפשר חיים משותפים לאנשים עם דעות שונות. אמנם, יש המושכים את ה'שמיכה' יותר ימינה ויש כאלו שמושכים יותר שמאלה ועל כך נצטרך כמדינה יהודית למצוא את הדרך הנכונה לאפשר לכולם למצוא את דרכם בה, אך צריך להיות מוסכם על כולם שזו 'מדינה יהודית' ולא 'מדינה ככל העמים', או כפי שנוהגים תומכיה לומר 'מדינת כל אזרחיה' ולא דווקא יהודית.

חג החנוכה הוא לא רק חג קולינרי נחמד של אכילת סופגניות ולביבות, אלא חג ניצחון היהדות על ההתיוונות ועל הניסיון לפגוע במסורת היהודית ובתרבות היהודית ובתורת-ישראל, שבשבילה נלחמו החשמונאים ומסרו את נפשם על כך.

שנזכה בע"ה לממש את האידאל של החשמונאים ו"בימים ההם בזמן הזה" נזכה לשלב במדינת ישראל את התורה בחיי המעשה ואת ניצחון הרוח היהודית בהכרזה בקול גדול: "יש לנו חלק באלוקי ישראל!".

חנוכה שמח ובשורות טובות לעם ישראל!