'שוברים שתיקה' - לפרשת ויגש

וסף שובר שתיקה!

חמשה-עשר פסוקים בפרשתנו מתארים, כיצד יוסף מתגלה לאחיו, מה הוא עושה ומה הוא אומר. סיפור דרמטי זה מגיע לשיאו, אולם במקום לתאר במילים בודדות שיוסף סוף-סוף הסיר את המסווה מעל פניו וגילה להם מי הוא, התורה מרחיבה יתר על המידה בתיאור הדברים שנאמרו ונעשו ובתוך האירוע הגדול וההיסטורי הזה, אבקש להתמקד דווקא בפרטים קטנים, שלכאורה אינם נצרכים בהשתלשלות הסיפור, וככל שיותיר לנו הנייר.

ראשית יש להבין את הפסוק "וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו". מדוע במעמד זה פנה יוסף לכל הסובבים אותו ובקש מהם לצאת? מדוע יציאתם היתה כה חשובה ליוסף ומדוע התורה בוחרת במלים אלה לפתוח את התיאור המרגש הזה? וכי מה חשוב כל כך פרט זה כדי לתאר את התגלות יוסף לאחיו?

ישנן שתי גישות להבין מדוע פעל יוסף באופן זה. האחת, לפי חלק מהראשונים, המפרשים בעקבות התרגום את המילה 'להתאפק' – 'להתחזק'. גישה זו מאמץ אף הרמב"ן וזה לשונו – "אבל אונקלוס תרגם לאתחסנא, להתחזק, וכן ואתאפק ואעלה העולה (ש"א יג יב), וכן כל לשון התאפקות בכל מקום חיזוק". וממשיך הרמב"ן ומבאר את מעשה יוסף "…והנכון בעיניי, שהיו שם מבית פרעה ומן המצרים אנשים רבים יחלו פניו למחול לבנימין, כי נכמרו רחמיהם על תחנוני יהודה, ולא יכול יוסף להתחזק לכולם. ויקרא לעבדיו הוציאו כל איש נכרי מעלי כי אדבר עמהם, ויצאו מעליו, ובצאתם מעליו נתן את קולו בבכי וישמעו מצרים ואנשי בית פרעה המוצאים מעליו כי עודם בחצר החיצונה."  לפי הרמב"ן ואחרים, יוסף פעל כך, היות ורחמיו התגברו לאחר שאפילו אנשי החצר שלו התחילו לרחם על בנימין בעקבות תחנוניו של יהודה ולכן הוציא אותם, משום שלא יכול היה לעמוד בפני הלחצים שלהם. ברם, גם הרמב"ן הרגיש עדיין בקושי סיבת ההוצאה ומתחבר לתשובתו של רש"י, שיוסף הוציא אותם משום ש -"…לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהודיעו להם".גם באירוע היסטורי זה ולאחר שנים רבות מלאות ברגשות וטעונות מול אחיו, יוסף הצדיק שם לב לפרטים הקטנים לכאורה בתוך הסיפור הגדול ומחליט ש'שבירת השתיקה' שלו לא צריכה להיעשות בפני 'גורמים זרים', העלולים לקחת את העובדה שלמעשה אחי יוסף מכרו אותו ואז להשתמש בזה נגדו ונגד אחיו. וכפי שכותב הרמב"ן בהמשך-  "…טעם בהוצאה, שהוציאם משם כדי שלא ישמעו בהזכירו להם המכירה, כי תהיה להם (לחרפה) וגם אליו למכשול, שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם, אלו אנשי בוגדות, לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמונותינו, בגדו באחיהם, גם באביהם בגדו, מה יעשו במלך ובעמו, וגם ביוסף לא יאמינו עוד".

להבדיל אלף-אלפי הבדלות, הדברים הללו אמורים כנגד ארגון נבזי, הקורא לעצמו "שוברים שתיקה", המוציא שם רע על חיילי צבא ההגנה לישראל בפני גורמים בינלאומיים, כל זאת כדי להכפיש את מדינת ישראל ואת צבאה המוסרי ביותר הקיים בעולם. חבל שאותם אנשים לא למדו מיוסף כיצד באמת ראוי 'לשבור שתיקה'. (כמובן שלא אתייחס לגופם של דברים ולגופם של עדויות שהם מביאים, שלטענת מומחים רבים ערוכים ומגמתיים ומוציאים דברים מהקשרם וטוב עשה מפקדי לשעבר, כיום שר הביטחון מר משה יעלון, שאסר עליהם להיכנס למחנות צה"ל).

תופעת המלשינות והוצאת שם רע על ישראל בפני אומות העולם היא פסולה והראוי ביותר הוא להביא את המעשים הדורשים תיקון בדיסקרטיות לגופים המוסמכים על כך ובטוחני שיעשו הכול כדי לתקן. מול אותם בודדים מוטים פוליטית, המציגים עצמם כחיילי צה"ל לשעבר, ומספרים תחת כל עץ רענן שרק מי שלחם ושירת ב'שטחים', כלשונם [= יהודה ושומרון כלשוננו], יודע מה שקורה שם, עומדים מולם בעוז אלפי לוחמים אחרים, ששירתו גם הם ביש"ע וראו פעילות מבצעית הנוהגת ברגישות וכשרה למהדרין.

אף אני יכול להעיד מתקופת שירותי הצבאי בצנחנים, כיצד מדינת ישראל וצה"ל נוהגים ברגישות רבה ולעיתים אף מעל ומעבר למה שמותר לצבא לעשות כדי להגן על אזרחיו.דברים אלו אינם אמורים רק בהתייחס לארגון פסול זה, אלא נוגעים בכלל לתופעת הלבנת הפנים, ה'שיימינג', שלצערנו פושה כאש בשדה קוצים במחוזותינו ובמיוחד כאשר הדברים נעשים 'מרחוק' באמצעות רשת האינטרנט ואפליקציות השיח הדיגיטלי ונראים כמותרים ח"ו.

המדרש מקשה, הרי האחים לא ידעו שהעומד בפניהם הוא יוסף וחשו כעס ושנאה כלפי השליט הזר, ואם-כן כיצד הרשה לעצמו יוסף להישאר איתם לבד? הרי היו  מסוגלים לפגוע בו? וזה לשון המדרש – "ולא יכול יוסף להתאפק, אמר רבי שמואל בר נחמני: בצרה גדולה הביא יוסף נפשו באותה שעה, שאלמלי הרגוהו אין כל בריה יכולה להצילו ואין כל בריה תובעו, ולמה אמר: 'הוציאו כל איש מעלי'? אמר: מוטב שאיהרג ולא אלבין פניהם ברבים" (תנחומא ויגש ה'). תשובה זו של מדרש תנחומא נלמדת שנים רבות לאחר מכן על-ידי רבי שמעון בר יוחאי, המלמדנו ש"המלבין פני חברו ברבים הרי הוא שופך דמים". יוסף הצדיק לקח את הסיכון העצום הזה ובלבד שלא להלבין את פני אחיו ברבים.

הקפדתו של יוסף על הפרטים הקטנים, גם בשעות גדולות אלו, בא לידי ביטוי גם בפנייתו אליהם – "גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה:"  (בראשית מ"ה). הרי הם היו לבד אתו ומדוע היו צריכים 'לגשת אליו'? – אלא הנה תשובה נפלאה של "דעת זקנים מבעלי התוספות" –  "גשו נא אלי ויגשו…לפי שאמר למעלה 'הוציאו כל איש מעלי' והמצרים היו עומדים בחוץ ומטין אזניהם מה הם מדברים, ולכך כשאמר 'אני יוסף אחיכם העוד אבי חי' לא חשש אם הם שומעין, אבל כשרצה לומר 'אשר מכרתם אותי' לא רצה שישמעו, לפי שהיה בדעתו להושיב אחיו במצרים ואילו היו שומעין שמכרו אחיהם יאמרו אנשים רעים הם מאד, שאפי' לאחיהם מכרו, כל שכן שיעשו עמנו רעה אם ישבו אתנו. ולכך אמר להם 'גשו נא אלי' ואומר לכם בחשאי". וטעם נוסף (שם) "…ד"א, מתחלה אמר להם יוסף 'אני יוסף אחיכם העוד אבי חי' ולא רצה להזכיר מכירתו, מפני בנימין אחיו, שלא יתביישו ממנו ושלא יגיד לאביו. והפליגן לצד אחר ואמר להם 'גשו נא אלי' – הפרידן מבנימין ויאמר 'אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי'…".

האדם, גדול ככל שיהיה, אינו נמדד רק באירועים הגדולים, אלא בעיקר בפרטים הקטנים ויוסף הצדיק נתן לנו דגם של הנהגה, שלמרות היותו מורם מעם ושליט כל-יכול, לא איבד את הרגישות לסביבתו ונהג בהם בכבוד ובדרך ארץ.

ברור לכולנו, שכאשר אדם או ארגון בוחר 'לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ', בין אם היא מלוכלכת או לא, מטרתם אינה כדי להרתיע אחרים מלעשות מעשים אלה, אלא רק על-מנת לבייש את הזולת, לגרום לו צער גדול ולפגוע במשפחתו הקרובה ובחבריו וידועים מקרים רבים בהם ה'שיימינג' גרם לשפיכת 'דם נקי' ללא תקנה.

האלטרנטיבה לאור תורתנו הקדושה היא, שגם כאשר יש דברים הדורשים תיקון, אפשר וניתן לעשות זאת בדרך טובה ובדיסקרטיות, זאת מבלי לפגוע בכבודו של האדם, גם אם חטא, ומנהיגי הדור ושופטיו הם שיחליטו האם לפרסם זאת כדי להזהיר אחרים מפני החוטא.

נתפלל אי"ה שנזכה לרוח טובה ולאהבת הבריות ושיהיו כל מעשינו לשם שמים.

שבת שלום לכל בית הישיבה