פרשת שמות - גלות וגאולה

במאמרנו זה נתייחס בקצרה לתופעת הגלות והגאולה, שזו תופעה ייחודית לעם ישראל. אין עוד אומה בעולם שגלתה ממולדתה וארצה נגזלה בידי אחרים ובכל זאת שמרה על זהותה וחזרה ברבות הימים אל אדמתה.

אנו יודעים לומר, שגם הגלות וגם הגאולה הראשונית והאחרונה  היא תכנית אלוקית שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים –

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר׀ יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָֽה: וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדֽוֹל".

שואל המדרש, מדוע יש כפילות בפסוק – וזה לשונו:

"ויאמר לאברם ידוע תדע. שתי ידיעות הללו למה?".

עונה המדרש, שיש בכפילות זאת נבואה עתידית משמעותית ביותר –

"…ידוע שאני מפזרן, תדע שאני מכניסן. ידוע שאני ממשכנן, תדע שאני פורקן. ידוע שאני משעבדן, תדע שאני גואלן" (פסיקתא זוטרתא לקח טוב, לך לך פרק ט"ו סימן י"ג).

מה עומד מאחורי התכנית האלוקית הזו? מה מטרת הגלות בטרם היותנו לעם? המלבי"ם נותן הסבר שלקוח מעולם הילדות וזה לשונו של המלבי"ם [שם]:

"ויאמר לאברם, הודיע לו שכמו שבאיש הפרטי יעברו עליו בנעוריו כמה ייסורים ומכאובים, אם בעת הוולדו אם אח"כ מצמיחת השיניים והחלאים הנקרים בילדים [מחלות ילדות]…כן האומה אשר בחר ה' לסגולתו שם אותה תחלה בכור הברזל לצרף סיגי החומר ולזככה ולטהרה ע"י עוני ומכאובות, הודיע לו כי דור בניו טרם יזכו אל המדרגה הזאת שיהיו כולם לב וסגולה והעם אשר ידבק בם העניין האלוקי, ידוכא חומרם ע"י קושי השעבוד וכור עוני".

לדעת המלבי"ם, כפי שמחלות הילדות מחסנות את הילד גם פיזית וגם נפשית לעמוד בפני אתגרי ומשימות החיים, כן בניית אומה בריאה מתחילה ממקום נמוך של קשיים ואתגרים אשר מחסנים אותנו כאומה.

מסופר על החזון אי"ש, שתינוק ממשפחתו בכה רבות עקב צמיחת השיניים ואמו ואביו היו מודאגים וכאבו את כאבו של התינוק. אמר להם החזון אי"ש: "אין לכם כל כך להצטער, כי בכי זה מחסן אותו לקראת גדילתו ויודע הוא שיש דברים שקונים בעולם הזה מתוך כאב, מאמץ וסבל. זה בכי וצער שסופו תינוק וילד בריא יותר".

זוכר אני מתקופת ילדותי, שכאשר ילד חלה במחלות ילדות כחצבת או אדמת, דאגו לשים לידו ילדים בריאים, כדי שיידבקו במחלה וכך יתחסנו, שהרי לא היו חיסונים למחלות אלו וההורים ידעו, שהחיסון הבריא ביותר הוא לעבור את  המחלה בילדות.

גלות מצרים הייתה אם כן 'חיסון' לאומה, להיות רגישה לעבדות, לדיכוי, להשפלה וליחס לזר ולגר. בשנות הדיכוי הורגש הצורך והתקווה לחופש ולמנוחה וכך כבר הוכשרו הלבבות ליום מנוחה כמו השבת, שאותה אנו מקדשים בזיכרון יציאת מצרים בקידוש.

ה'שפת אמת' על פרשת שמות משנת תרנ"ז מחדש, ששורש המילה 'גלות' הוא מלשון 'התגלות', שהגלות מגלה כוחות חבויים באדם על ידי הניסיונות הקשים שמייצרת הגלות וכך האדם הפרטי והאומה מגלים את כוחם הפנימי, וזה לשונו:

"…ובאמת [מטרת] הגלות הוא להוציא כוח הנשמות אל הפועל…ועל ידי הגלות משתנות כוחות הנשמה באופנים שונים ולכן שורש שם גלות מלשון התגלות, שמתהפך האדם עלי ידי הניסיונות והגלות עד שמוציא מן הכוח אל הפועל כל הארת הנפש והנשמה. וזו שאמר הכתוב 'ואלה שמות' – מוסיף על הראשונים, כי דווקא על ידי הגלות נתגדלו ונתבררו אותן השמות בתוספת מרובה  אל השלימות".

הרמב"ן בהקדמה לספר שמות מציין את מהות ספר שמות כספר הגלות והגאולה ובכך מסביר מדוע בתחילת ספר שמות חוזרים על השמות של היורדים למצרים כאשר דבר זה הוזכר כבר בסוף ספר בראשית, וזה לשונו:

"…ונתייחד ספר ואלה שמות בעניין הגלות הראשון הנגזר בפי' ובגאולה ממנו ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אף על פי שכבר נכתב זה בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוחל".

הרמב"ן מסביר מתי נסתיימה אותה גלות מצרים –

"…והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם …ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד".

יש לפתיחת ספר שמות מנגינה מיוחדת, הבאה להדגיש, שלמרות שמנגינה עצובה מלווה את תחילת הספר עקב הגלות, הרי עצם הדבר שהתורה חוזרת למנות את בני ישראל למרות שעשתה כן בדיוק בסוף ספר בראשית, באה ללמדנו שכל אחד מעם ישראל הוא נכס יקר לבורא עולם והמנגינה היא של אהבה וחיבה, כפי שרש"י מציין בפסוק הראשון –

"אלה שמות בני ישראל – אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן], להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" (רש"י שמות א', א').

מורי ורבי הרב יעקב-חיים גולדוויכט זצ"ל, ראש ישיבת 'כרם ביבנה', מבדיל בין שני סוגים של מניה, להם נמשלו ישראל. בברכת ה' לאברהם בפרשת 'וירא' נאמר:

"כִּֽי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶֽת־זַרְעֲךָ 1]כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם 2]וכַחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם" (כ"ב י"ז). מנין 'ככוכבי השמים' בא לומר, שכל אחד הוא כוכב מיוחד ושונה מהאחר. "כל כוכב מגלם ומבטא עולם ייחודי שלם. ריבוי הכוכבים מלמד על גיוון הכוחות בשמים, מה שאין כן החול, שאמנם כל גרגיר הוא בריה בפני עצמה, אבל לאחר שנתגבש עם גרגירים אחרים איבד את שמו ואת ייחודו ולכן עם-ישראל במיטבו נמשל לכוכבים ואילו בירידתו ובנפילתו נמשל לחול אשר על שפת הים."[אסופת מערכות פרשת שמות ]

למרות שעם-ישראל התחיל את הגלות, הרי כל אחד ואחד לא היה מספר, אלא מהות ייחודית ככוכב שמיימי.

בשבוע שעבר ציינו כולנו את 'יום הקדיש הכללי', שבו תיקנה הרבנות הראשית לישראל לומר קדיש על כל נרצחי השואה שלא ידוע יום מותם. כולנו יודעים שבמחנות הגרמנים הסירו את שמות האנשים וכל אדם קיבל מספר ומאותו רגע לא היה לו שם. תקנה זו באה לומר, שאנו רוצים שעל כל יהודי יאמרו קדיש, ומבצע ידוע ורב-ערך עורכים אנשי 'יד-ושם' ש"נקרא לכל איש יש שם" וכך למסור את שמותם של אלו שנרצחו בשואה ולא הוכנס שמם לספר השמות שרשומים ב'יד-ושם' בירושלים.

לסיום, נביא את סיפורה של אישה אחת, שבאה לפני המגיד מקוז'ניץ ובכתה לפניו, כי בעלה ממש לא אוהב אותה ואפילו רחמנא ליצלן שונא אותה. "מה הסיבה?" – שאל אותה המגיד. כאשר שמע מהאישה  את טענת הבעל שהיא איננה יפה בעיניו, הסביר פניו אליה ושאל אותה לתדהמתה : "ואולי באמת אינך יפת מראה ?". ענתה האישה בקול ענות חלושה: "אוי לי! הלא ביום חופתי הייתי יפת מראה בעיניו וכך אמר לי כל הימים ואיך נעשיתי פתאום אישה מכוערת בעיניו?". לתשובה זו ציפה המגיד והרגיע אותה ובנוכחותה הרים את קולו ואמר: "ריבונו של עולם – כשנתת את התורה לעמך ישראל והם אמרו 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע', הלוא נקשרת עמם בקשרי חתונה. הלוא נאים היו בעיניך ובחרת בהם מכל האומות. וכיצד כעת בתקופת הגלות מאסת בנו והפכנו מכוערים בעיניך??".

גם אנו פונים לקב"ה וזועקים: "ראה כמה יפים אנחנו, שלא שכחנו את שמך ואת שמות בניך, לא שכחנו את ארצך ותורתך – יה"ר שהקב"ה ברחמיו יספור אותנו ככוכבים ולכולם שמות יקרא לזיכרון עולם ולחיים טובים וארוכים, אמן!".

שבת שלום לכל בית הישיבה!