פרשת עקב - האם הכל תלוי במזל?

אי אפשר לפתוח בדברי תורה בפרשת השבוע מבלי להביע שאט-נפש משני אירועים חמורים שקרו השבוע, רצח תינוק ערבי ורצח נערה יהודייה. לכאורה אין קשר בין שני האירועים, אך כשמביטים לעומקם של דברים, אכן יש חוט שני המקשר ביניהם, שלצערנו גורם לאנשים צעירים לעשות מעשים קיצוניים ונוראיים, שאין רוח התורה ורוח חכמים נוחה הימנו. באירוע הראשון נחצו כל הקווים האדומים של המותר והאסור ביחס לתושבים הערביים הגרים עמנו ובמקרה של הנערה היהודייה, ברור לנו שאף שהיא מזוהה עם קבוצת-מיעוט שאין רוח חכמים נוחה עם מעשיהם, אבל מכאן ועד רצח?! ה' ירחם. אנו, הורים ואנשי חינוך, צריכים שוב ושוב לעסוק עם ילדינו ותלמידינו בנושאי המוסר והמשפט היהודי, קבלת סמכותה הבלעדית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ובמעמד של 'מלכות' שזו תפקידה לדאוג לאזרחיה ולא כל הרוצה ליטול את הדין נוטל.

זהו החוט המקשר בין האירועים הללו, שאותו צריך לעבות לחבל עב-ממדים ולהבנה, שתקופה כה עצומה לא הייתה בהיסטוריה של עם-ישראל ולמרות שישנם "סיבוכים", כלשונו של הרב צבי-יהודה זצ"ל, עלינו לחזק את הקו ההלכתי והציבורי ביחסנו למדינת-ישראל, שעליה אנו מברכים כל שנה כ'ראשית צמיחת גאולתנו'. בשנת הלימודים הקרובה נחזק אי"ה נושא זה בקרב תלמידנו.

במעבר חד, נעבור לעסוק בעניין שקשור לחיים של כולנו ונקשר אותו ואת אירועי השעה לפרשתנו.

האם החיים שלנו תלויים במזל? האם הפרנסה שלנו גם היא עניין של מזל בלבד? האם הצלחה בגידול הילדים ובעצם היכולת להקים דור המשך גם היא תלויה במזל?

על שאלות אלו אומר בצורה פסקנית רבא בגמרא (מועד-קטן, כ"ח.), ששלשת הדברים שהוזכרו לעיל אינם תלויים בזכות אלא באמת רק במזל! ורבא מוכיח זאת בגמרא, באורך-חייו של רב חסדא, שחי תשעים-ושתים שנה, לעומת קוצר חייו של רבה, שחי רק ארבעים שנה, וזאת על-אף ששניהם היו צדיקים גמורים ושניהם נענו כשהתפללו על הגשמים.  וזה לשון הגמרא שם: – "אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לאו בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין – רבה חיה ארבעין".

מה הקשר בין הנאמר עד כה לפרשת השבוע? על כך נענה בהמשך, אך לפני כן יש להביא את  שאלת 'בעלי-התוספות' במסכת שבת (קנ"ו.) על דברי רב ש'אין מזל לישראל', זאת אומרת שהמזל אינו שולט ואינו משפיע על ישראל, מדברי רבא  ש'הכל תלוי במזל' – "והא דאמר רבא בשילהי מו"ק (שם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא? ועונה תוס'  "מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה"[ועיין תוס' במו"ק תרוץ נוסף].

לפי הסבר תוס', אכן הכל תלוי במזל, אולם אם יש זכות גדולה, הרי זכות זו יכולה לשנות את הגזרה.

בירושלמי [שבת פרק ו', הלכה ח'] מובא סיפור על שני תלמידיו של רבי חנינה, שיצאו לאיזה מקום ולפני שיצאו פגש אותם אסטרולוג נוכרי ואמר להם, שהוא רואה באסטרולוגיה שרק אחד מתוך השניים יחזור בשלום ואילו השני ימות במסעו. אין ידוע אם הם פנו לאסטרולוג זה או שהוא אמר להם מיוזמתו את "נבואתו", אולם בכל אופן הם לא שמעו לדבריו, יצאו לדרך וחזרו שניהם בשלום. כמובן שאותו אסטרולוג הובך מאוד וביקש מהם שיספרו לו מה עבר עליהם, ואז סיפרו לו, שבדרכם ליעד פגשו זקן אחד שלא אכל שלשה ימים והיה רעב וביקש מהם שיתנו לו דבר-מה לאכול ואכן נתנו לו חצי מעיגול-דבילה שהיה עמהם. בקש מהם האסטרולוג שיראו לו את הדבילה ואז הבחינו כולם, שבחצי הדבילה שנשארה היה חצי נחש ואז אמר האסטרולוג 'מה אעשה והאלוקים של היהודים מתפייס בחצי עגול של דבילה'.

במילים אחרות, וכפי שתוס' הגדיר זאת, כאשר לאדם יש זכות גדולה, הרי גם אם מזלו היה גורם לו רעה, הרי זכות גדולה משנה זאת וכפי שמופיע בתלמוד הירושלמי (תענית פרק ב', א ) – "אמר ר' אלעזר, שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואילו הן: תפילה וצדקה ותשובה", שעל סמך זה חיבר הפייטן בתפילת 'ונתנה תוקף' בימים הנוראים "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה".

אם נתבונן היטב בפרשתנו, נבחין בקושי שרבים מהפרשנים מנסים להתמודד איתו –"כָּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְקֹוָ֖ק לַאֲבֹתֵיכֶֽם" [ח',א']. מה פירוש הביטוי 'כל המצווה'? ורש"י מביא לאחר 'פשוטו של מקרא' דבר אגדה להסביר זאת  וז"ל –  " ומדרש אגדה, אם התחלת במצווה גמור אותה, שאינה נקראת אלא על שם גומרה…". לדעת המדרש, המילה כלמבטאת את הצורך בעשיית המצווה בשלמות עד הסוף.

אולם "אור-החיים" הקדוש מקשה עוד מספר שאלות על פסוק זה ואלה הם שאלותיו שם: "צריך לדעת מה מצווה היא זאת? ועוד הלא כבר אמר 'עקב תשמעון…ושמרתם ועשיתם' ומה מקום לחזור לומר 'כל המצווה'?

ועונה רבי חיים בן עטר זצ"ל – "אכן הן האיש משה השכיל בלבות בני אדם…, והוא כי בעשות האדם ממצות ה' שנים  או שלשה מאשר תבואנה ומה גם אם יחזיקו באחת מכל מצות ה' בתמידות ובזריזות יולד בהם הולדה רעה להתעצל בשאר המצות הבאים לידם, ומה גם אם יהיו בידם כמה וכמה מהמצות שתמלא נפשם בקצת מהמצות, ומה מאוד פשה נגע זה ובפרט בלב ההולכים בתורת ה' להבזות המצות הקלות בראותם שהם לומדי תורה ומקיימים רוב המצות וכו'…ואשר לזה בא נביא ה' בתוכחותיו ואמר 'כל המצוה' יחס לכללות התורה למצוה אחת וצוה על כולה לבל יטעה בשגיון הנזכר".

לדעת ה'אור-החיים' הקדוש, לא די בכך שאדם עושה מצווה בשלמותה, אלא התורה באה לומר דבר נוסף שיש לעשות את כל המצוות כמכלול, כי הטבע האנושי נוטה לאחר מאמץ מסוים לוותר על שאר המצוות וזאת בא משה רבנו לשלול.

ומסביר רבי חיים בן עטר, שמשה רבנו התכוון באמרו 'למען תחיון', שכפי שאדם יחסר לו אבר בגופו יכאב כל גופו כן גם אם חסר מצווה אחת מרמ"ח מצוות עשה או עובר על לא תעשה ופוגע באחת משס"ה גידיו ולכן כל המצווה הכוונה לכל המצוות כמכלול ובמיוחד מופנים דבריו לבני התורה שבנו שחושבים שאם לומדים תורה אז אפשר חלילה לזלזל במצוות מסוימות ולוותר על כמה אחרות לא כל כך 'חשובות' ר"ל. ונצטט חלק מדבריו הנפלאים : "…נתכוון במאמר תחיון על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"א ק"ע ב) כי באדם יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים וכנגדם בא דבר ה' לשמור שס"ה מצות לא תעשה ורמ"ח מצות עשה, והנה ישער אדם בבא על אבר או גיד א' איזה מיחוש או מכאוב ויצעק לבו באוי ואבוי ממכאובו האם יקבל מענה לצעקו באמור לו הלא לך רמ"ח אברים ומהם רמ"ז שלמים ואם חלק מרמ"ח יחלה אין ראוי לקבול על זה, וזה דמיון שמירת המצות שהם מיוחדים כנגד האיברים והגידים וכשאדם עובר ומבטל אחת מהנה יפעיל הכאב בשכנגדו באברים ובגידים….והטעם 'למען תחיון' זה תלוי בזה וכשאתה מחסר אחת מכל המצות אתה מחסר כנגדו חיות אבר אחד".

לאחר הסבר זה, קובע רבי חיים בן עטר סיבה נוספת לחשיבות שמירת המצוות כמכלול וסיבה זו מקשרת אותנו לנושא המאמר וזה לשונו : "עוד יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו  'בני חיי ומזוני', לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא' ובא מאמר משה כאן.. בדבר חידוש שאם ישראל יתעצמו לשמור ולעשות כל המצות בכללות' יובטחו משלשתם יחד, והוא אומרו 'כל המצוה וגו' למען תחיון…' הרי חיים 'ורביתם' הרי בנים ובאתם וירשתם וגו' הרי מזוני ארץ ומלואה ובתים מלאים כל טוב וגו', ומעתה כל המתעצם בשלימות התורה והמצות מובטח בבני ובחיי ומזוני" .

דברי האור החיים הקדוש מחזקים את מה שאמר תוס', שכאשר יש זכות גדולה, אזי זה דוחה את המזל, ומוכיח זאת מאברהם אבינו, שלדעת חז"ל ראה אברהם באצטגנינות שלו, שלא יהיה לו בן וזה לשונו "וזה לך האות אברהם שהמזל היה מגיד עליו שלא יהיה לו בנים ולצד שהתעצם בשלימות בעבודת ה' נשתנה המזל והיו לו בנים".

כמובן שעלינו להזכיר כאן את שיטת הרמב"ם בהרבה מקומות, היוצא בצורה נחרצת נגד כל האמונה שיש מציאות של כוכבים ומזלות וכו' שמשפיעים על האדם. ונביא רק להמחשה את דבריו בפירוש המשנה (עבודה זרה פרק ד') – "…אמרתי זאת, מפני שאני יודע, שרוב בני אדם ואולי כולם נפתים אחריהם פתיות גדולה…וחושבים שהם דברים אמיתיים ואין הדבר כן  ואפילו טובים וחסידים מאנשי תורתנו חושבים שהם דברים נכונים אלא שהם אסורים מטעם התורה בלבד ואינם יודעים שהם דברים בטלים ושקריים הזהירה התורה עליהם כדרך שהזהירה על השקר והם דברים שנעשה להם פרסום רב אצל העמים… והם האנשים אשר רחק אברהם אבינו מהם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שנתן ה' בליבו מן החכמה . והם שיסדו את משפטי הכוכבים והכשפים ולחשים והורדת הרוחות והשיחות עם הכוכבים … אשר שלפה תורת האמת חרבה עליהם והם שורש עבודה זרה…".         

לדעת הרמב"ם, כל ענין המזלות הוא שקר ביסודו ואין לנו להאמין לכל חוזי הכוכבים, ואדרבה התורה נלחמה באותם מאמינים ולדעתו אף קרה לעמנו אסון כבד בחורבן הבית עקב כך שלא למדו את תורת המלחמה ועסקו בתחזיות הורוסקופיות וזה לשונו באגרת ששלח לפני 820 שנה לחכמי מונטפשליר (בתאריך י"א בתשרי, יום לאחר יום הכפורים שנת  ד'תתקנה=4955) – "…וזוהי שאבדה מלכותינו והחריבה היכלינו, לפי שמצאו ספרים רבים…של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה ודימו שהם חכמות מפוארות ושיש בהם תועלת גדולה ולא נתעסקו לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דימו שאותם דברים יועילו להם ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים…".

ונקשר לסיום בין כל הדברים הנאמרים לעיל. אחריות כבדה מונחת על כתפנו, אנשי החינוך, לגדל ולחנך את הבנים בדור הגאולה ובנס הנפלא של הקמת מדינת-ישראל, שיש לקיים את כל המצוות בכללותן, מבלי 'לבחור' בקיצוניות בין מצוות שאיתן 'נלך עד הסוף' ומצוות שעליהן 'נוותר', וכן לקיים חיים יהודיים ללא פנטזיות בדרך של מעשים וצבירת זכויות של חסד והבנה ש'אין לסמוך על המזל', מה שאנו מכנים 'תורת חיים' ואז נזכה בע"ה לבנים ההולכים בדרך התורה, לחיים טובים ומאושרים וכמובן לפרנסה טובה בריווח.

שבת של שלום ושלווה!