פרשת נצבים - מה בין החפץ חיים והרב קוק בראיית הגאולה

השבוע בכ"ד באלול מלאו 83 שנים להסתלקותו של מרן רבי ישראל-מאיר הכהן מראדין זצ"ל, הידוע בשמו "החפץ חיים" על שם ספרו הנודע, העוסק בהלכות לשון הרע. רבות נכתב ונאמר על אישיות יוצאת דופן זו, ולמרות שמרכז חייו היו בעיירה קטנה ששמה ראדין, בה חיו בסך הכל בין מאה למאתיים משפחות יהודיות, שמו נודע לתהילה בכל העולם היהודי וזאת בזכות ספריו הנודעים במיוחד "משנה ברורה" ו"חפץ חיים" שאותו סיים לכתוב לפני מאה ועשר שנים בדיוק.

רבי ישראל-מאיר הכהן עסק בשאלת גאולת ישראל וכתב את ספרו "חפץ חיים" על הלכות לשון הרע, משום שטען שהגאולה מתעכבת בגלל לשון הרע ורכילות שהיה רווח בעמנו ובזה רצה לתרום  את תרומתו לקרוב הגאולה.

מסופר, שלעת זקנתו התקשה החפץ חיים בשמיעה וכדי שישמע את הדובר אליו היה מוכרח הדובר לצעוק ממש לתוך אזנו. רבי מאיר שפירא מלובלין, שבא לבקרו ולהתייעץ עמו רבות, שאל את רבי ישראל מאיר, מדוע אינו דורש ברופאים לסייע לו בשמיעה. השיב ה'חפץ חיים', שכל חייו ידע להימנע מדיבור לשון הרע, אולם לגבי השמיעה לפעמים הדבר לא היה תלוי בו ולפעמים שמע בעל כורחו לשון הרע, עכשיו מי שירצה להשמיע לו לשון הרע יצטרך לצעוק לתוך אזנו…

ה"חפץ חיים" לא היה רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים ולא רק בצנעא לעצמו, אלא אתה הקורא מוזמן לקרוא בסוף המאמר על אירוע ציבורי חשוב ורב משתתפים שהשתתף בו החפץ חיים וכיצד הגיב קבל עם ועולם לדברי לשון הרע.

החפץ חיים כתב מאמר קצר בין שלשה פרקים, הנקרא "צפית לישועה", העוסק בעניין הגאולה. במאמר זה שואל החפץ חיים שאלה 'מאתגרת' על פרשתנו, פרשת נצבים, אותה נקרא אי"ה בשבת הקרובה – הרי מתוך הפרשה משמע, שבגאולה האחרונה הקב"ה ישיב אותנו לארצנו לאחר שעם ישראל ישוב בתשובה שלמה, ואילו בחז"ל רואים, שבגאולה האחרונה המצב הרוחני יהיה בעייתי! אם כך, כיצד הדברים מסתדרים? נביא את השאלה בלשונו הטהור:

"…כאשר יסתכל האדם בתנאי גאולה האחרונה הכתובה בפרשת נצבים שתהיה כאשר נשוב אל ה' לשמוע בקולו ככל המצווה אשר ציוונו בכל לבבינו ובכל נפשנו אנחנו ובנינו ואז ישיב ה' אלקינו את שבותנו וכו' כמבואר שם…לכאורהקשה לנו זאת על חז"ל עצמם שמסרו לנו חכמי המשנה והגמרא בסימני הגאולה סימנים שאינם לשבח כלל, כמו שאמרו במשנה סוף סוטה ובסנהדרין צ"ז,בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי וכו' ואין תוכחה, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו בפני קטנים, בן מנבל אב, בת קמה באמה וכלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו וכו' עוד שם חכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת נעדרת ובסנהדרין איתא דהיינו שנעשית עדרים עדרים והולכת לה, פירוש שתחסר האמת מן העולם יום יום בשטף גדול מאד, עוד שם אין בן דוד בא וכו' עד שירבו המלשינות וכיו"ב דברים רבים וכמה מהם סמכו גם על דברי תורה והנביאים, ואנו רואים בעו"ה שנתקימו כולם בדור הזה וגם כל שאר הדברים מעניין המצוקות ג"כ נתקיימו כולםולכאורה יפלא דהלא מפסוקי התורה נראה להפך שהגאולה תהיה כאשר נשוב אל ה', כמש"כ והיה כי יבואו אליך וגו' הברכה והקללה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' ואז ישיב ה' את שבותך וגו' והוא דבר הבטחה מה' שכן יהיה בוודאי".

עונה על כך החפץ חיים תשובה מפתיעה, אשר מתאימה להשקפת עולמו של הרב קוק. לדעת החפץ חיים, הגאולה תבוא בזכות שני הקצוות של עמנו. מצד אחד, אלו שמוסרים נפשם לחנך את ילדיהם ברוח התורה המסורה לנו מדור לדור,  גם כשהדבר קשה ביותר וכרוך בהוצאות רבות. ומאידך, גם אלו שהתנתקו מתורת ישראל ולא מחנכים את ילדיהם ברוח התורה, אלו גם אלו מקרבים את הגאולה. כן!! גם האחרונים מקרבים את הגאולה. ונקרא את דבריו המאלפים:

 "..ביאור הענין ..דבאחרית זמן הגאולה ימצאו שני סוגי אנשים ושניהם יעזרו בקירוב הגאולה כאשר נבאר, שימצאו חלק אנשים בישראל אשר יתחזקו עצמם לעבוד את ה' בכל לבבם ובכל נפשם הם ובניהם, והם הם שלומי אמוני ישראל עובדי ה' שבדור הזה ..אשר בשביל לעשות את בניהם יהודים כשרים כדת התורה מקבלים עליהם לחיות חיי עוני ודוחק כל ימיהם ומשארית עמלם יפרישו שכר למלמדים ומורים שיתחזקו בניהם  … ולא יום אחד ושנים אלא כמה וכמה ימים ושנים."…, אמנם גם זאת הגידו לנו חכמינו ז"ל מראש, כי לא הכל יעמדו במדרגה הזאת, ויקום דור החדש שהם להיפך הראשונים, שיעמדו במדרגה שפלה במצב הדת מאד ויתנהגו כל אחד כפי הישר בעיניו(ולא יקבלו תוכחה כמבואר במשנה) ואעפ"כ אל יפול לבנו מזה, כי זה גופא מסימני הגאולה כי אלה הראשונים יקרבו הגאולה במעשיהם הטובים ואלה נמי יקרבו הגאולה".

לדעת החפץ-חיים, גם אלו שמחנכים את בניהם כראוי וגם האחרים שאינם מחנכים על פי דרכה של תורה – שניהם תורמים להבאת הגאולה. הכיצד? וכאן מפתיע החפץ חיים באומרו, שאלו שאינם הולכים בדרכה של תורה, מקרבים את הגאולה בזה שהגלות שגזר הקב"ה על עם ישראל היה כדי להתחזק וברגע שזה לא קורה אז הגלות מיצתה את עצמה.

"…והיינו שבדורות הקודמים שהלכו הדורות כתיקונן וכל כלל ישראל עמדו במעמדן, האבות מסרו לבניהם את יסודי האמונה והדת והבנים קבלו באהבה וחיבה כל מה שנמסר להם מאבותיהם…אז לא הייתה הנחיצות כ"כ בקירוב הגאולה שמצב הדת עמד על תילו ובאריכות הגלות נתגדל ונתרבה זכותן של ישראל מדור דור הן מהזכיות בעצמם שנתוספו מכל דור, והם משכר ההמתנה שישראל מחכין ומצפין לביאתו של משיח זה זמן ארוך ועמודים באמונתן ובציפיותן לישועה, וכמו שאמרו חז"ל בסנהדרין (דף צ"ז) שכשם שאנו מחכין כן הקב"ה מחכה לגאלנו…ומאחר שהוא מחכה ואנו מחכים למה לא בא ? [אלא] להגדיל שכר. ולכן לא מיהר הקב"ה את הקץ.

אבל בעת הזאת שבעוה"ר קמו הפריצים ויחללו דת קודש ע"י ריבוי ספרי עמל ודעות חופשיות אשר יפיצו בקרב העם, כבו כמעט את שלהבת האמונה הטהורה מלב צעירי ישראל, והרבה התחילו למאן בקבלת אבותיהם והם חכמים בעיניהם נגד כל דורות הקודמים וכל החכמים ונבונים וקדושי עליון שבכל הדורות שהיו לפנינו שמסרו נפשם על כל חוק מחוקי התורה נקלה כבודם בעיניהם ואף נגד רבותינו בעלי המשנה והגמרא שהיו כמלאכי מרום מצאו איזה מהם עזות בנפשם לדבר נגדם, אוי לנו שכך עלתה בימינו והוא כנבואת חז"ל שחוצפא יסגי שגדל עד מאד בעוה"ר, וממילא אין ביכולת האבות למסור קבלתם הנאמנה להבנים מיסודי הדת וחביבות התורה והמצות מאחר שימאנו לקבל, וא"כ אין שום תועלת נרצה מאריכת הגלות כיון שהקבלה הולכת ונפסקת ח"ו … ובע"כ יחיש וימהר הקב"ה הגאולה .., כי חלילה לא יעזוב הקב"ה את בניו שיודחו, ..וכדכתיב ואף את גם זאת בהיותם בארץ אויביהם ..לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, ,,.נמצא ששני סוגי אנשים שימצאו בעת האחרונה שניהם יקרבו את הגאולה, אלה במעשיהם הטובים וגודל המצוקות שהם סובלים ואלה במעשיהם אשר לא טובים .היוצא מדברינו שבזמנינו יש יותר לצפות ולקוות שיתגלה כבוד השי"ת בעולם".

גם הרב קוק כותב על כך, שפושעי ישראל שבארץ ישראל תורמים לעם ישראל בדרכם המקולקלת אולם הולך בכיוון שונה מהחפץ חיים:

"הנפש של פושעי ישראל שבעקבתא דמשיחא, אותם שהם מתחברים באהבה אל ענייני כלל ישראל, לא"י ולתחיית האומה, יותר מתוקנת מהנפש של שלומי אמוני ישראל, שאין להם זה היתרון של הרגשה עצמית לטובת הכלל ובניין האומה והארץ, אבל הרוח הוא מתוקן הרבה יותר אצל יראי ה' ושומרי תורה ומצוות…התיקון שיבוא ע"י אורו של משיח…שיעשו ישראל אגודה אחת ותתוקן הנפש של היראים שומרי תורה ע"י שלמות הנפש שבפושעים הטובים ביחס לענייני הכלל…והרוח של הפושעים האלו תתוקן ע"י השפעתם של יראי ה' שומרי תורה וגדולי אמונה, וממילא יבוא לאלה ולאלה אור גדול, והופעת תשובה שלמה תבוא לעולם, ואז יהיו ישראל מוכנים לגאולה" (הראי"ה קוק זצ"ל מאמר "עקבתא דמשיחא" מתוך חזון הגאולה עמ' קל"ט).

הרב קוק מדבר על תרומה הדדית של פושעי ישראל וההפריה ההדדית, שמסירות נפשם על ארץ ישראל תורמת רבות לשומרי התורה, לעומת החפץ חיים שחושב, שמצבם הרוחני הירוד של חלק מעמנו יביא את הקב"ה לסיים את הגלות אבל לשיטתו הם לא תורמים כלום לשומרי התורה.

הרב קוק מחזק את דבריו באמצעות משל היין – "כשם שא"א ליין בלא שמרים – כך א"א לעולם בלא רשעים, וכשם שהשמרים מעמידים את היין ומשמרים אותו – כך הרצון הגס של הרשעים גורם קיום ועמה לשפעת החיים כולם, וכשהשמרים מתמעטים והיין עומד בלא שמריו – הרי הוא עלול לקלקול וחימוץ".

דבריו של הרב זצ"ל, שאי אפשר בלי הרשעים, מזכירים את דברי הגמרא במסכת כריתות (ו':) – "א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מהכא: 'ואגודתו על ארץ יסדה'…". וכן ידוע שארבעת המינים בלא ערבה אינם כשרים, על אף שהערבה אין בה לא טעם ולא ריח ומשולה למי שאין בו לא תורה ולא מצוות.

הרב קוק בסוף דבריו שם אכן מיישב ומסביר את שאלת החפץ חיים על הסתירה בין דברי חז"ל למה שיקרה בזמן הגאולה שהחוצפה תגבר וכו' ומסביר מה מקומה של אותה חוצפה:

"הרבה נשמות נידחות בין האומות שבות לכנסת-ישראל בעקבתא דמשיחא, וכוח העיכול אינו מספיק בתחילה להפכם למזון מבריא, ומזה נצמחה המחלה של חוצפה, אבל היא רק מחלה עוברת ומהרה תעלה ארוכה לה" (שם).

לסיום, גם החפץ חיים וגם הרב קוק מדברים על פושעי ישראל, שתורמים לגאולה כל אחד ממקומו וכל אחד לפי שיטתו. ואולי זה לא פלא, ששני גדולי עולם אלו היו בקשרי ידידות גדולה ומסופר על החפץ חיים, שעזב את הכינוס הראשון של" אגודת ישראל" הכנסייה הגדולה הראשונה שהייתה בשנת תרפ"ג בווינה שבאוסטריה, לאחר שבישיבת הפתיחה אחד הרבנים תקף את הרב קוק ואז זעק החפץ חיים: "פגעו במרא דארעא דישראל!  ויש לקרוע קריעה!". למרות ההפצרות הרבות לא הסכים החפץ חיים לחזור ולהשתתף בכינוס ונשאר באכסניה. באותו כינוס, באו אליו לאכסניה חברי המשלחת של אגודת ישראל מירושלים והחפץ חיים  לא הסכים ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!" והוסיף: "דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה" [על פי עדותו של הרב שמואל הכהן וינגרטן זצ"ל וכן בספר "שדה הראיה" על הרב קוק שנכתב על-ידי הרב נריה זצ"ל].

בחודש אלול חודש התשובה, בו הלכו לעולמם שני גדולי עולם אלה, נלמד מהאופן בו כיבדו האחד את השני ובעיקר להתפלל "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" ולהאמין ולקוות שעם ישראל בדרכו לגאולת ישראל וגאולת העולם כולו אכי"ר.

שבת שלום ושנה טובה לכל משפחת הישיבה ולכל בית  ישראל