פרשת נצבים - התחייבות לעתיד

בעוד כמה ימים נתייצב כולנו אי"ה לפני מלכו של עולם ונתפלל על עמנו וארצנו, על משפחתנו ועל עצמנו, נכריז בקול רם "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" ובתפילת מוסף נתפלל לפי ההסדר שקבעו חז"ל – 'מלכויות' 'זיכרונות' ו'שופרות'.

מסופר על רבי לוי-יצחק מברדיטשוב, שהיה ידוע בכינויו 'סנגורם של ישראל'. כשהגיע בתפילת הימים הנוראים של ראש השנה ויום הכפורים לתפילה מרטיטת הלב – "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיוֹם, וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ, וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ, וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת" – הכריז ואמר: "ריבונו של עולם! הנה אנחנו אומרים "וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת", ו"אמת" היא דבר שמתקיים. ואם כך, אם "יִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ" ותנהג בנו במידת החסד – הרי שיהיה זה דבר שמתקיים, ואתה אכן "תֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת". ואולם, אם חס-ושלום תגזור עלינו גזֵרות רעות – יבואו הצדיקים ויבטלו את גזרותיך ודבריך לא יתקיימו ולא יעמדו, ולא תשב על כיסאך ב"אֱמֶת".

דבריו של רבי לוי יצחק ידועים ככלל של "צדיק גוזר והקב"ה מקיים” המופיע בכמה מקומות בחז"ל ומתבסס על הפסוק (איוב כ"ב, כ"ח) –  "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" – בזה "איים" כביכול על הקב"ה לחון את עם ישראל.

נזכר אני בסיפור זה כדי ליישב בהמשך את השאלות הקשות המתעוררות בפרשתנו.

אך נעיין תחילה בכתובים, המתארים את אחד הרגעים המרגשים ביותר בתהליך הפרידה של משה מעם-ישראל. מיד בתחילת הפרשה, מכריז משה רבנו על כריתת ברית נצחית של הקב"ה עם עם-ישראל. משמעות הברית היא ההדדיות בין עם-ישראל לקב"ה .המיוחד בברית זו, שמשה מודיע בקול רם בשם ה', שהברית נכרתת לא רק עם אלה השומעים את דבריו, אלא גם עם מי שלא נמצא באותו מעמד –

"וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת: כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֣ק אֱלֹקינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם".

שאלה ראשונה נשאל – למי התכוון משה כאשר אמר, שגם מי שלא נמצא שם מחויב בברית הזו?

ה'אבן-עזרא' טוען, שמשה מתכוון רק לאנשים בדרגה ראשונה של קרבה, שעמדו במעמד הברית –

"…ולא אתכם לבדכם – רק עמכם ועם הבאים אחריכם, שהם בניכם ובני בניכם".

ר' יוסף בכור שור[הריב"ש מבעלי התוס'] מרחיב את מעגל המחויבים בברית, שלא מדובר רק על בני המשפחה הקרובים ביותר, אלא –

"…כי אף רוצה הוא שתקבלו הברית עליכם ועל זרעכם ועל כל הנלווים עליכם, אפילו הגרים שעתידין להתגייר".

רבנו בחיי מרחיב עוד יותר את המחויבים בברית, על פי המדרש. לשיטתו, כוונת משה רבנו לכל הנפשות שהיו מששת ימי בראשית, וזה לשונו:

"…אלא אפילו את אשר איננו פה עמנו היום, כלומר בברית הזאת. ואמר כן: לפי שהאב שרש, והבנים הם ענפים העתידים לצאת מכח השרש, ועל כן היה יכול השרש להביא באלה את הדורות הבאים. ודרשו רז"ל: (תנחומא יתרו יא) כל הנפשות שנבראו מבראשית היו שם, והגוף עדיין לא נברא. ולפי זה יהיה פירוש הכתוב: ואת אשר איננו פה, בגוף, עמנו היום…".

התרגום יונתן וכן רש"י בעקבותיו התייחסו על כל הדורות העתידיים. נראה את לשונו:

"אֲרוּם יַת כָּל דָרַיָא דְקָמוּן מִן יוֹמֵי עַלְמָא כֻּלְהוֹן הִנוּן דְקַיְימִין הָכָא עִמָנָא יוֹמָנָא קֳדָם ה' אֱלָהָנָא וְיַת כָּל דָרַיָא דַעֲתִידִין לְמֵיקוּם עַד סוֹף כָּל עַלְמָא כּוּלְהוֹן הִינוּן קַיְימִין הָכָא עִמָן יוֹמָנָא" ובתרגום לעברית של 'כתר יונתן' –

"כי את כל הדורות שעמדו [שקמו] מִן ימי העולם כולם המה שעומדים כאן עִמנו היום לפני ה' אלקינו ואת כל הדורות שעתידים לעמוד [לקום] עד סוף כל העולם כולם המה עומדים כאן עִמנו היום".

השאלה השניה – איך משה רבנו יכול לחייב את הדורות הבאים אחריו בברית שהם לא הסכימו על כך ואין אנו יודעים מה תהיה השקפת עולמם ובאיזה עולם הם יחיו?

נראה את ניסוח השאלה והתשובה בלשונו של רבי אפרים מלונצ'יץ (ש"ה-שע"ט) מחבר הספר 'כלי יקר':

"רוב המפרשים נתקשו מאד בשבועה זו שהייתה עליהם ועל זרעם שלא היו בעולם עדיין ואיך יכנסו בברית השבועה? ודעת חז"ל (תנחומא נצבים ג') שכל הנשמות שעתידין להיבראות היו שם.

והתשובה לשאלה היא שיש צורך לחייב את הדורות הבאים , מכיוון שהבנים לא עברו את התהליך שעברו הוריהם בשעבוד במצרים על כל המשתמע מכך ולכן היו צריכים להשביע אותם בברית, מחשש שהם יושפעו מהסביבה הנכרית שלידם, כפי שנלמד מהמשך דבריו של ה'כלי יקר' –

"…אלא שבא ליתן טעם למה יצטרך להשביע הבנים שעדיין לא נולדו, על כן אמר דרך משא ומתן כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ושם היינו עבדים לפרעה ויפדנו ה' משם על מנת שנקבל עלינו מצוות ה', אבל בניכם אשר לא ישבו בארץ מצרים ולא נפדו יטענו למה נקבל עלינו עול מצוותיו כי אותנו לא פדה ה'. על כן אני צריך להביא את בניכם בברית, ואם תאמרו אם כן למה יצטרך להשביע אותנו הלא דין יש לו יתברך עלינו כי על מנת כן פדה אותנו, על זה אמר ואת אשר עברנו בקרב הגוים ותראו את שקוציהם וגו', והרי שטר ושוברו עמו כי מצד שישבנו בארץ מצרים לא היה צריך להשביענו אבל מצד שראיתם שיקוצי הגוים אשר עברנו בתוכם יש לחוש פן יש בכם איש או אשה וגו' על כן צריך להשביעם".

ידועה תשובתו של ה'אברבנאל' לשאלה זו, אשר נשאלה בתקופתו על ידי חכמי אראגון, שהמחויבות העתידית נובעת משלש סיבות: העבדות, התורה והארץ.

"כל בר-ישראל מושבע מהר סיני, לפי שאז נכנסו לעבודת האל יתברך וכל זרעם היוצא מהם הוא באותו חיוב ועבדות לא יצא חפשי. הרי לך שמפאת הגוף ומפאת הנפש ומפאת ארץ מגוריה' אשר גרו בה. היו הבנים מחוייבי' ונכללים בברית שקבלו אבותם. לא מצד השבועה שעשו כי עם א]מדין העבדות אשר קבלו בהוציאו אותם מארץ מצרים ב]ומפאת התורה שקבלו בפקדון ג]והארץ הנבחר' שקבלו בהלואה. ואל זה בודאי כוונו חכמינו זכרונם לברכה במדרש תנחומא בפרשה זו באמרם שהיו הנשמות כלם בשעת הברית" (דברים כ"ט).

ברם, עדיין ניתן לכאורה לטעון, שההתחייבות העתידית לברית הייתה רק אם הנסיבות יהיו דומות לזמן ולתקופה בה ניתנה הברית, אבל אם הנסיבות ישתנו אז הברית אולי לא חלה. על כך התייחס יחזקאל הנביא, כפי שמסביר זאת הרש"ר הירש, שהברית חלה בכל זמן, בכל תקופה ובכל נסיבות החיים –

"…כדרך שההתחייבות לשאלת הברית איננה מוגבלת ביחס לאישים שהיא חלה עליהם, כך אין היא מוגבלת ביחס למשך הזמן שהיא תְּקֵפָה בו. היא כוללת את כל האנשים הנמנים עם ישראל בכל העתים, ובצורה שאיננה משתמעת לשני פנים שלל כאן הכתוב את דמיון השווא, כאילו ההתחייבות לתורה תְּקֵפָה רק בזמן מסוים, או כאילו אפשר להשתחרר מן ההתחייבות הזאת. וכך השיב יחזקאל לאנשים מזקני ישראל שביקשו ממנו הוראות חדשות לנסיבות החדשות של התקופה: "והעולה על – רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן; חי – אני נאום ה' אלוקים אם – לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כ, לב – לג)".

הנצי"ב מוולוז'ין בספרו 'העמק-דבר' רואה את הברית העתידית כפיוס גדול, ולכן אין בעיה בזה שהברית היא גם לדורות הבאים משום שיש בזה מתנה גדולה לעמנו .אחרי התוכחה שקראנו בפרשת 'כי-תבוא', על הייסורים הקשים שיבואו על עם-ישראל ראוי שנדע שעצם הדבר שהקב"ה כורת ברית עם עמנו לטווח ארוך כזה, מעיד שהוא רוצה בנו מאוד ובגלל זה מעניש אותנו. משל למלך שמעניש את עבדו שסרח במלקות. אם כוונת המלך למוכרו, אז לא ירבה במלקות, כי מה רווח יש לו בדבר, אבל אם כוונתו להשאירו אצלו הרי רוצה שילמד לקח ולכן מכהו. אבל סימן טוב יש בזה שמשאיר אותו. ולכן הקב"ה יכה את עם ישראל בעוצמה משום שרוצה אותו אצלו כעמו לנצח נצחים –

".. עוד פיוס על חומר העונשים, שמזה יודע לכם שהקב"ה אינו רוצה לעזוב אתכם בשום אופן לדורי דורות…והענין אם עבד חוטא הרבה לאדוניו והאדון בקצפו מכהו וגם מושיבו במאסר, ותלוי שני העונשים הללו בכוונת האדון ורצונו מה לעשות עם עבדו, אם רצונו למכרו לגמרי וממאס בשימושו, ה"ז ממעט במכותיו, כי אין בזה תועלת עוד אחר שלא ישמשנו, ורק מכהו מעט מחמת קצפו באותה שעה, אבל מניחו במאסר הרבה עד שמזדמן לו קונה אותו, משא"כ אם בכל העותו ערב לו שימושו, ואינו ממאס בו בשום אופן, ה"ז להיפך, מושיבו במאסר זמן מועט, אבל מכהו הרבה פעמים, כדי שיזכור ולא יחטא עוד, נמצא ממה שמכהו הרבה ניכר שהאדון רוצה בשמוש העבד ואינו ממאס בו, וזה האות שלא יניחנו הרבה במאסר…וכך אמרה תורה שמזה שהקב"ה מעניש אתכם ביסורים כל כך, הוא אות אשר ולא אתכם לבדכם וגו':"

הסבר מיוחד לשאלתנו מצאנו בדברי רבי יצחק ערמאה בספרו 'עקידת יצחק' (דברים פרשת נצבים שער צ"ט), שלדעתו אין כאן שאלה כלל, כי מעמד הר סיני שינה את המהות של עם ישראל וייחודיות זו עוברת מדור לדור בירושה, מאב לבן ומאם לבנה ובתה בצורה גנטית . וכשם שאדם לא יכול לבוא בטענות מדוע נולד זכר או נקבה, או מדוע ספג תכונות אלו מהוריו ולא משכניו וכדומה, כך עם-ישראל לא יכול לשנות את המהות שלו ולכן באופן אוטומטי השבועה והברית עוברות לדורות הבאים כשאר התכונות –

"…גם מה שאמר שהיו שם אוכלוסיא כוללת כל הדורות וכל הפרצופין כי על כן אמרו כי הרואה אוכלוסיא שיש בה שש מאות אלף רגלי יברך בא"י חכם הרזים (ברכות נ"ח א) כי מעתה א"א להמצא שום אדם בדורות הבאים שלא היה שם בדמותו וצלמו בגופו ונפשו ושלזה אין בשום אדם יכולת למחות במה שקבלו כלם בהר סיני באלה ושבועה".

נראה לעניות דעתי לענות על השאלה, כיצד אפשר לחייב את הדורות הבאים, באופן שונה על פי הסיפור שפתחנו בו את מאמרנו על הבעל שם טוב ועל הזכות שיש לצדיקים לגזור והקב"ה מקיים את גזרתן. אפשר לומר, שאכן משה רבנו יכול לגזור על הדורות הבאים את קיום הברית, שהרי משה רבנו גוזר ואפילו הקב"ה יקיים את גזרתו אז אין ספק שאף אחד בדורות הבאים לא יכול לבטל את מה שמשה רבנו גזר זה כוחו של איש המעלה נביא הנביאים משה רבנו .

בסייעתא דשמיא מצאתי בדברי המהר"ל בספרו 'גור-אריה' מעין הדברים הללו על פרשתנו –

"ואם תאמר, אחר שלא היו בעולם, איך אפשר לכרות ברית עמהם, והלא אינם בעולם? ויש לתרץ, דודאי שפיר הוא, דהא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדולים בחכמה ובמנין (מגילה ב.), ואין בית דין כמו בית דין של משה. וכיון שכך הוא, הרי שפיר יכולים לקבל עליהם ברית "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה".

נסיים בסיפור מתוך הגמרא במסכת חולין (ז'.), המספרת על ר' פנחס בן יאיר, שהלך לפדות שבויים. כשהגיע לנהר, לא הצליח לחצות אותו. אמר לנהר: "נהר, נהר, מבקש אני ממך שתבקע, עלי לעבור דרכך!" ענה לו הנהר: "הקב"ה גזר עלי לזרום; וכי רוצה אתה שאשנה את תפקידי?!" אמר לו ר' פנחס בן יאיר: "עלי לעבור כדי לקיים מצוה!" ענה לו הנהר: "וכי אם תעבור מובטח לך שתצליח לפדות את השבוי? אולי לא תצליח? אני, בוודאי ממלא את רצון קוני; אך אתה, גם אם תעבור, ספק אם תמלא את שליחותך." אמר ר' פנחס בן יאיר לנהר: "גוזרני עליך שתבקע!" והנהר – אכן נבקע!. אחד מתנאיו של הקב"ה בבריאת העולם היה, שהבריאה תהיה כפופה לתורה וללומדיה. מי שעמל בתורה, הבריאה כפופה לו לעשות כל אשר יגזרו עליהם – "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

נתפלל לקב"ה בימי הרחמים והסליחות וימי הדין הקרבים ובאים, שיתקבלו תפילותינו לרצון והקב"ה יגזור עלינו גזרות טובות – אכי"ר.

שבת שלום ושנה טובה לכל בית הישיבה