'יקחו' – יקבלו - לפרשת תרומה ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

קולמוסים רבים נשברו כדי לפרש את פסוק הפתיחה של פרשתנו ובאופן מיוחד להבין את כוונת הכתוב - "ויקחו לי תרומה" – במקום שיהיה כתוב "ויתנו לי תרומה". וכי הקב"ה צריך את התרומות של עם-ישראל? והרי הכל שלו!!

רבים מהפרשנים טוענים, שהתורה רצתה להעביר מסר יסודי לחיים ואמת פשוטה, שכאשר אדם נותן לאחר הוא בעצם מקבל ובוודאי אם "נותנים" לקב"ה, הרי זו הקבלה הגדולה ביותר ועל כן אנחנו לוקחים ומקבלים כשאנו נותנים.

רש"י מפרש את המילה "ויקחו לי" – "לשמי", שמצוות הנתינה למשכן תהיה  לכבודו של ה', שלא תהיה חלילה נתינה עם כל מיני מחשבות ואינטרסים זרים, או סתם נתינה בלי מחשבה כלל.

ברם, במדרש-רבה וכן במדרשים רבים אחרים, נוטים הם לפרש את המילה 'ויקחו' מלשון 'לקח טוב'. ומהו 'לקח טוב'? - זו התורה, כנכתב במשלי (ד') - "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

הקב"ה נותן לנו את התורה ומבקש שנשים אותה במקום מיוחד במשכן, וזה לשון המדרש (פרשה לג, סימן א) –

"ויקחו לי תרומה, אל תעזבו את המקח שנתתי לכם, יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר (תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף, יש בו זהב שנאמר (תהלים יט) הנחמדים מזהב ומפז רב".

המדרש ממשיל את התורה לסוגי המתכות היוקרתיים. אנו יודעים, שלכל סוג מתכת יש בה תועלת אחרת ושימוש אחר, כך התורה בלולה בהשפעותיה על הנפש ועל הגוף, על התודעה ועל ההנהגות בין בני אדם, הן בתוך המשפחה והן במבנה המגוון של עם-ישראל.

המדרש ממשיך במשל נוסף, שכמו שיש בטבע גם שדות וגם כרמים, יש בשדות תבואה ויש בפרדס פירות, כך בתורה יש גם את היסוד - את הלחם - שזה הבסיס להשקפת התורה על החיים, ויש גם את ה'מותרות' - הפירות המתוקים, כפי ששלמה המלך אמר (משלי ט', ה') –

"לְ֭כוּ לַחֲמ֣וּ בְֽלַחֲמִ֑י וּ֝שְׁת֗וּ בְּיַ֣יִן מָסָֽכְתִּי".

וכהסברו של מצודת דוד –

"אם אין לכם משל עצמיכם בואו הנה ואכלו בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני והוא ענין מליצה לומר הלא חכמת התורה היא נחמדה מאירת עיניים וחוננת דעת להוגים בה וכאילו מכרזת ואומרת כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד ואם צפון לבו משכל אני השכילו דעה"

ועוד פרט מעניין אומר לנו המדרש על בקשת ה' 'ויקחו לי תרומה' –

"...[האם] יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו? אמר הקדוש ברוך הוא לישראל 'מכרתי' לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה...".

ומיד מביא המדרש את המשל המפורסם, על המלך שלא יכול להיפרד מבתו היחידה וביקש ממי שנשא אותה לאשה שישאיר לו חדר קטן בביתו שיוכל להיות בקרבתה.

"משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש".

אני כותב בדחילו ורחימו הערה קטנה על דברי המדרש הקדושים לטובת בני זמננו. המדרש בחר במשל שרוצה להדגים את הקשר המיוחד שיש לקב"ה עם כנסת ישראל, אך לעניות דעתי המשל הזה מעורר 'הרמת גבות' לדורנו - האם כל חתן יסכים שהחותן יגור בביתו? האם כל אבא ידור בבית בתו ולשבש את חיי הזוגיות? אולי דבר זה היה מקובל בזמנים עברו, אך גם אז גרם לעתים קרובות  ללא מעט סכסוכים ואי נעימויות.

אני מרשה לעצמי לומר זאת, דווקא משום שזכינו לגור באותו יישוב ובסמיכות ליד משפחותיהם של ארבעה מילדינו הנשואים, ובוודאי שאיננו גרים 'בתוך' בתיהם עמם אלא לידם, וגם הם וגם אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה ולתת מרחב לכל אחד. פעמים רבות אנחנו בבחינת 'עומד אחר כתלנו' ואילו במשל שהבאנו האבא נמצא וגר עם הבת ובעלה, שזה ודאי 'קשוח' בלשון ימינו...

אומר גם זאת, שגם בנמשל יש לנו השגחה צמודה של הקב"ה, ועלינו במיוחד בארץ ישראל, אולם זה נעשה מרחוק, כי גם הקב"ה מעונין שנהיה כמה שיותר עצמאיים ולא תלותיים.

וזה גם העיקרון של תורה שבע"פ - אלוקים ניצב בעדת א-ל, אך בי"ד פוסק וחי את התורה לפי ראות הדיינים של כל דור ודור, כפי שנאמר בגמרא בסיפור הידוע של תנורו של עכנאי (בבא מציעא נ"ט:), במחלוקת שבין רבי אליעזר לרבי יהושע –

"חזר ואמר להם [רבי אליעזר]: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני...".

ואכן, לעומת המדרש רבה שהבאנו, ה'פסיקתא זוטרתא' מנסח זאת בצורה יותר עדינה: הקב"ה רוצה ש'יקחו אותו' ולא מפרט איך. וזה לשונו –

"אני נתתי לכם את תורתי וקחו גם אותי, ומנין לומר לי במקום אותי, שנאמר ולי אני עבדך (מ"א א כו), ועשו לי מקדש (פסוק ח), לכך נאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה".

אפשר להבין זאת כפי שמתואר בשיר השירים (ב', ט'), שהדוד - הקב"ה - הוא עומד לידינו, אבל משקיף ומציץ –

"הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחַלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים".

כלומר, הקב"ה נותן לנו את האחריות ומשגיח מרחוק.

מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שזכינו ללמוד בכל שבוע בביתו באופן פרטי מספר אברכים מצומצם מישיבת 'כרם ביבנה', היה רגיל לצטט פעמים רבות את הפסוק הזה משיר השירים, לאמור: תהליך הגאולה לא יהיה בהתגלות חד פעמית גדולה, אלא 'משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים'.

לכן, לפי דעתי גם במשל מתכוון המדרש, שהאבא מבקש שיכינו לו קיטון - לא מקום קבע לגור, אלא שיכול מדי פעם לבוא ולהציץ ולעמוד מאחורי הכותל וכל הרצון שלו הוא לבטא את האהבה הגדולה שלו כאבא לבת – ובנמשל, בין הקב"ה לכנסת ישראל.

וכמה נפלאים דברי המדרש להלן, המבטאים שלמרות שהקב"ה מוסר את מה שבאמת אוהב מאוד, הוא שמח שזה נמצא אצלנו, כי זו בעצם מטרת התורה לא להישאר בשמים –

"בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, אדם מוכר כלי או חפץ לחברו מוכר עצב ולוקח שמח, אבל הקדוש ברוך הוא נותן תורה לישראל והוא מחבבה ומשבחה ושמח להם בה".

ונסיים במשל נוסף, אחד מני רבים נוספים שנמצאים במדרשים, המבטא את הכח של לימוד התורה בחברותא ובחבורה בכלל.

"כי לקח טוב, היה ר' שמעון בן לקיש מושלו משל למה הדבר דומה, לשני בני אדם עוסקין בפרקמטיא אמרו בואו ונחליף, החליפו נטל זה מה שביד זה וזה נטל מה שביד זה, נמצא מה שביד זה אינו ביד זה ומה שביד זה אינו ביד זה, אבל דברי תורה אינן כן, שני תלמידי חכמים פגעו זה בזה אחד שונה סדר מועד ואחד שונה סדר טהרות, אמרו בואו ונחליף, הישנו זה את זה נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים. וכן הוא אומר כי טוב סחרה מסחר כסף (משלי ג, יד)."

מדרש זה מזכיר לי אירוע, שהתרחש לפני שנים רבות בהיותי תלמיד בישיבת 'כרם ביבנה'. לישיבה הגיע מאירופה איש חינוך לא יהודי, פרופסור בכיר באחת האוניברסיטאות שם, ובמסגרת סיור לימודי בישראל נכנס לבית המדרש בזמן סדר הלימוד והיה בהלם! יושבים בחורים וצועקים אחד על השני, רועשים תוך כדי הלימוד, ואז גם שם לב שאחד מראה לשני משהו בספר והשני רץ למישהו שלישי ושואל ואז כולם דנים ומתווכחים. כמובן שאותו פרופסור לא הבין את הנושא, אך לאחר מכן התפעל מצורת לימוד זו, שכל אחד מנסה לאתגר את השני וכל אחד מקבל מהשני תובנות שמתבררות לו בגלל השיח הבית-מדרשי. לימים שמענו, שאף כתב תובנות מדעיות על הרושם האדיר שזה עשה עליו ומה שלמד מכך.

אי אפשר לסיים בלי דבריו החשובים של הרמב"ן על מטרת המשכן והסיבה לרצון ה' שיהיה כזה בית, וזה לשונו –

"וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' א-להינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו". והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו. ...וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי".

בתפילה לבורא, שישיב במהרה את שכינתו לציון ויבנה ביתו כבתחילה ונשמח כולנו בתיקונו, אכי"ר!

שבת שלום, חודש אדר שמח ורק בשורות טובות!