פרשת נח - נינוה העיר הגדולה

השם של העיר "נינווה" עולה אצלנו תמיד בהקשר של תפילת מנחה ביום הכיפורים. קריאת ספר יונה בהפטרה של מנחה היא אחד האירועים המכוננים של יום הכפורים. ידוע מאז ומעולם, שלקרוא את ספר יונה ביום הכפורים זו זכות גדולה ויש המשלמים על כך סכומים נכבדים כדי לזכות בכך.

וזאת יש לדעת, שהעיר הגדולה נינווה, שהיא במרכז ספר יונה, נמצאת קרוב לעיל מוסול שבעירק ועד היום ישנם שרידים ארכיאולוגים מרשימים, שנעשו במאה הקודמת. בין השאר, נמצאו בה למעלה מעשרים-אלף תעודות בתחומים רבים כמדע, אסטרונומיה והיסטוריה, ובין התעודות נמצאה תעודה בת שבעים-ושבע שורות, שבה מצוינת השנה והחודש בה היה בסופו של דבר חורבן העיר, תאריך המתאים למה שקרה ארבעים שנה לאחר שתושבי העיר חזרו בתשובה. זאת אומרת, שההשפעה של הנביא יונה עזרה לתקופה קצרה של ארבעים שנה  ואז חזרה העיר לסורה וזה התרחש בחודש אב, שש-מאות ושתים-עשרה שנה לפני ספירת הנוצרים.

מדוע נזכרנו עכשיו ביום הכיפורים? והרי פרשת נח נקראת אחרי הימים הנוראים? לפני שנענה על שאלת מפתח זו, נמשיך ונשאל:

מה הסיבה לכך, שהקב"ה בחר דווקא את נינווה לשליחות של יונה? ומדוע יונה הנביא סירב? כמו כן, הרי לא מצינו שישלחו נביאים להחזיר בתשובה עיר של נכרים, למרות שהיו נביאים שניבאו עליהם ואם-כן, מדוע יונה נשלח לעיר של אומות העולם?

בפרשתנו, פרשת נח, מתחיל כל הסיפור של העיר נינווה אליה נשלח יונה. בפרק י' פסוק י"א מספרת לנו התורה מי בנה את העיר נינווה –

"מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח:  וְֽאֶת־רֶ֔סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹולָֽה".

רש"י בעקבות המדרשים מגלה לנו, שהעיר נינווה הוקמה מחשש חינוכי של אשור, שהיה מצאצאיו של שם, שחשש להשפעה רעה של נמרוד – נכדו של חם ונינו של נח – ולכן בנה עיר על טהרת האמונה. וזה לשון רש"י כאן:

"כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם".

אשור בנה ארבע ערים אחרות, כנגד ארבע ערים שעזב, כדברי הפסיקתא זוטרתא:

"מן הארץ ההוא יצא אשור. מן העצה ההיא יצא אשור, הניח ד' מקומות ובנה ד' תחתיהם, דכתיב ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח ואת רסן הוא העיר הגדולה, איני יודע אם רסן היא גדולה אם נינוה, כשהוא אומר ונינוה היתה עיר גדולה לא-ל-הים מהלך שלשת ימים – הוי אומר: נינוה היא העיר הגדולה".

הנציב מוולוז'ין טוען, שהיה כאן מין מטרופולין של שלש ערים וזה יצר את נינווה הגדולה –

"הוא העיר הגדולה. לפי הפשט אחר שבנה רסן בין שתי ערים הללו, נתחברו שלשת ערים הללו ונעשית עיר גדולה לאלקים, ואח"כ הוסב שלשת הערים על שם נינוה לבד…" (העמק דבר, פר' נח).

העיר נבנתה כתשובה למה שחולל נמרוד, שמרד באמונה בקב"ה. אשור, שחשש להשפעה על בניו, בנה עיר אחרת שהתשתית שלה מבוססת על אמונה בקב"ה וזו הסיבה שיונה נצטוה ללכת ולהינבא על נינווה, כדי שיחזרו בתשובה.

וכך מנמק זאת מדרש אגדה (בראשית) על פסוקנו:

"..ולפי שברח מהם ולא רצה להיות בעצתם למרוד בהקב"ה, לכך כשחטאו בני נינוה אמר הקדוש ברוך הוא ליונה בן אמתי שילך לשם וינבא עליהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא אביהם יצא מארצו לכבודי, לכך לך בשליחות אל בני עירו מה שלא מצינו בשאר הנביאים שהלכו לעיירות של אומות העולם, אף על פי שהיו מתנבאים עליהם".

כדאי שנתבונן במה שקרה כאן. מדובר על אירוע, שהתרחש לאחר תשע מאות שנים להקמת העיר וחז"ל בעומק ראייתם טוענים, שהקב"ה בחר את העיר הזאת כסמל לכך שהם ישמשו דוגמא לאפשרות לחזור בתשובה. ומדוע יונה נשלח לשם? – כי ראשיתה של העיר הייתה בנויה על יסודות של אמונה ואף על פי שעברו כל כך הרבה שנים, היות והתשתית הרוחנית של העיר נבנתה על אדני אמונה באלוקים, הרי האמונה הזו  טמונה ברגבי אדמתה וברגע שיש קריאה אמיתית הרי ההרגשה והחשיבה מעוררים את האמונה המושרשת עמוק בתודעה ובמציאות של העיר  וברגע האמת זו פורצת החוצה.

פרט מעניין הוא הרקע של יונה הנביא, שגם הוא ראשיתו בנס גדול. לדעת חז"ל, יונה הוא בנה של האישה הצרפתיה, שאליהו הנביא בירכה בבן.

למדנו מכאן יסוד גדול מאוד בהשקפתה של תורה, שישנה חשיבות עצומה לראשית ולהתחלה. אם היסודות טובים ובריאים, אזי גם ההמשך יהיה חיובי.

מסופר על הרב כהנמן זצ"ל מייסד ישיבת פוניבז' בבני ברק, שכאשר עשה טקס הנחת אבן הפינה, קיים זאת ביום הולדתו החמישים וחמש בתאריך כ"ח באייר ובמקום לציין זאת בשירה וברקודים, הוא צם במשך כל היום והתפלל בדמעות להצלחת הישיבה ויחד אתו עשו והתפללו החזון אי"ש והרב לנדא. מסופר גם על הגאון רבי חיים מוולוז'ין, שהתקשר אליו ראש-ישיבה אחד שהקים ישיבה והישיבה שלו לא כל כך צלחה בדרכה, ושאל את ר' חיים מה גרם להצלחה הגדולה של ישיבת וולוז'ין בראשותו, שהפכה לסמל ולאם הישיבות וממנה יצאו גדולי תורה ביניהם הרב קוק ואחרים?

במקום לענות לו, שאל אותו רבי חיים: "מה עשית אתה בחנוכת אבן הפינה של הישיבה שלך?" השיב לו אותו ראש ישיבה: "עשיתי חגיגה גדולה והזמנתי אורחים מכובדים רבים ועשיתי לכך פרסום גדול". ענה לו רבי חיים: "דע לך, שאני בחנוכת אבן הפינה של ישיבת וולוז'ין לא עצמתי עין לילה לפני כן, שכבתי על אבן הפינה וכל הלילה התפללתי ושפכתי דמעות רותחות ובדמעות אלו למחרת בבוקר גבלו עם הטיט ויצקו בצנעה. לדעתי זה סוד הצלחת של הישיבה, שראשית נבנתה בדמעות ובתפילה".

נדע גם, שישנו לצערנו כיוון הפוך, שגם מי שראשיתו הייתה טובה, עם כל זה אין שום ערבות שלא יהיה שינוי לרעה. וזה מה שקרה עם אשור, שלמרות שפרש מחברותו עם נמרוד, הוא רצה להצטרף עם בני לוט להרע לישראל (תהלים פרק פ"ג) – "גם־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤י֥וּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי־ל֣וֹט סֶֽלָה".

עם פתיחת זמן חורף בישיבה, נתפלל להקב"ה שנשכיל לייצר 'ראשית' כזו ותשתית טובה, שתלווה את תלמידינו לשנים ארוכות, בקדושה, לכבוד ולתפארת.