פרשת מסעי - האם יש מצווה ליישב את הארץ?

לאחרונה עמד חבר-הכנסת עופר כסיף מ'הרשימה המשותפת הערבית' במליאת הכנסת ובעזות מצח ובבורות מדהימה הביא את דברי רש"י הראשון בתורה, להוכיח שאין לעם ישראל שום קשר ומחויבות לארץ ישראל. לכאורה אין דבריו ראויים להתייחסות כלל בגלל דברי ההבל שהשמיע, אך מכיון שהוא יהודי  בהגדרתו והחשש שאולי יש עוד כמה יהודים הזויים ומבולבלים כמוהו, המשתפים פעולה עם שונאי מדינת ישראל בהשקפת עולמם, על כן ראוי להביא את דברי חז"ל, הראשונים והאחרונים, בדבר מצוות ישוב הארץ.

צריך לומר כבר בתחילה, שיש הטוענים שבימינו אין מצווה ליישב את הארץ, אבל לא מהנימוק שהעלה אותו חבר כנסת. לפני שנים רבות, עת הייתי בשליחות חינוכית בישיבה התיכונית בעיר מונטרה בשוויץ, שבתתי בקהילה היהודית בז'נבה ולאחר התפילה אמר לי אדם צעיר בעל משפחה: "אני לא אעלה לארץ ישראל, משום שקשה לשמור שם מצוות. כאן בחו"ל, גם אם יהודי מחלל שבת, אני אומר לילדים שלי שמדובר בגויים. הילד יודע שגוי זה גוי ויהודי זה מי שמכיר בקהילה הדתית ואילו בארץ ישראל אי אפשר לומר כן".

כהוכחה לדבריו הביא את דבריו של רבי חיים כהן, המובאים בתוספות (מסכת כתובות ק"י:) –

"הוא אומר לעלות כו' – אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם".

וכבר כתב על כך רבי יוסף מטראני [1568-1639], מגדולי חשובי הפוסקים, בספרו שו"ת מהרי"ט (יו"ד סימן כ"ח), שדברי רבי חיים כהן המובאים בתו' בסופם אינם שלו, אלא אחד התלמידים הוסיף זאת. וזה לשונו של המהרי"ט –

"ומצאתי בתשובות למהר"ם סי' קצ"ט שכתב בלשון הזה 'ועל כי ראיתי שיש בני אדם באים לחלק בין בזמן הזה בין בזמן הבית צריך אני לבאר דאין לחלק בזה…ההיא דירושלמי בזמן הזה ואפילו הכי  כופין את האשה לעלות . ומכאן אתה למד שדברי הרב חיים כהן אינן מיסוד התוס' …והאיר את עיני שמצאתי בהגהות מרדכי כלשון הזה כתב רבינו חיים כהן בתשובה דהני מילי בימיהם שהיה שלום אבל עכשיו שהדרכים משובשים אינו יכול לכופה דהו"ל כמו חפץ להוליכה למקום גדודי חיה ולסטים …הרי שתשובת הר' חיים כהן ז"ל לא באה אלא מטעם סכנת הדרכים ומה שכתב  בתו' דאין מצוה לדור בא"י הגהת תלמיד היא ולאו דסמכא היא כלל".

במילים אחרות, רבנו חיים כהן, שהיה מבעלי התוספות, פטר לעלות לארץ רק משום סכנת דרכים שהייתה בימיהם וכמובן שהיום בזמננו ניתן להגיע במטוס תוך כמה שעות לארץ. ומה שנכתב לכאורה בשמו שיש פטור משום שאי אפשר לקיים מצוות, הם לא דבריו.

בהמשך לכך, לענ"ד תמוהים מאוד דברי מרן הראשון-לציון, הגאון הגדול הרב יצחק יוסף שליט"א, שאמר ליהודי תוניס, שאם לא יגורו בארץ בשכונה חרדית ובסביבה חרדית, עדיף שלא יעלו לארץ. שהרי דבריו של רבי חיים כהן אינם שלו כאמור לעיל, ויתרה מכך – הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה') אומר, שבעצם המגורים בארץ נמחלים כל חטאיו, וזה לשונו (הלכה יא):

"אמרו חכמים: כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר וכפר אדמתו עמו".

ובסעיף י"ב כותב הרמב"ם בפירוש על פי הגמרא בכתובות (דף ק"י), שיש מצווה לגור בארץ ישראל, גם אם מבחינה רוחנית עובדים שם הגויים הגרים שם עבודה זרה –

"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו".

ידועה דעתו של הרמב"ן, שמפרשתנו לומד על חובת כיבוש וישוב הארץ וזו מצוות עשה מהתורה גם לימינו. יתרה מכך, לדעתו המצווה היא לקיים בה שלטון יהודי, כפי שכתב 'שלא נעזבנה ביד האומות' [ראה להלן בהשגותיו על הרמב"ם] וזה הביטוי המעשי של מצוות עשה של 'והורשתם את הארץ'. הפסוק בפרשתנו שעליו  התבסס הרמב"ן הוא בפרק ל"ג (פסוקים נ"ב-נ"ג) –

[נב]"וה֨וֹרַשְׁתֶּ֜ם אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וְאִ֨בַּדְתֶּ֔ם אֵ֖ת כָּל־מַשְׂכִּיֹּתָ֑ם וְאֵ֨ת כָּל־צַלְמֵ֤י מַסֵּֽכֹתָם֙ תְּאַבֵּ֔דוּ וְאֵ֥ת כָּל־בָּמוֹתָ֖ם תַּשְׁמִֽידוּ.[נג]וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ".

הרמב"ן בפרשתנו הוא חד-משמעי, שפסוק נ"ג  הוא מצוות עשה, וזה לשונו –

"והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה – על דעתי זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה'… ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי ב) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האישה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה".

הרמב"ן לא מתעלם מפירוש רש"י ואף לא מנסה להתווכח ולהוכיח שהוא טועה, אלא מביא אותו כלשונו ומסכם שפירושו שלו הוא העיקר. נראה את לשונו –

"…אבל רש"י פירש, והורשתם את הארץ, והורשתם אותה מיושביה, אז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה, ומה שפירשנו הוא העיקר".

רש"י חושב, שאין זו מצווה אלא רק הבטחה ודרישה לגרש את הגויים שלא יחטיאו את עם ישראל. כאמור, הרמב"ן לא מקבל את שיטתו ולדעתו כל האיסור של יציאה מארץ ישראל נובע מהמצווה לשבת בארץ ומכאן גם החובה לעלות לארץ ומי שלא עושה כן עובר על מצות עשה.

הרמב"ן חוזר על העיקרון הזה גם בהשגותיו על הרמב"ם ושם ביתר ביאור והרחבה אומר את דעתו על המצווה ועל חובת שלטון יהודי ומביא מקורות נוספים למצוות ישוב הארץ. למרות דבריו הארוכים, יש חשיבות בהבאת רוב דבריו [אחרי קיצורים רבים] –

"מצוה רביעית שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה. [=שלטון יהודי] והוא אמרו להם (מסעי ל"ג ) 'והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ'…".

כאן הרמב"ן מונה מקורות נוספים מעבר לפרשתנו על חובת ישוב הארץ והבאנו רק את חלקם –

"ונכפל כזה העניין במצווה זו במקומות אחרים כאומרו יתברך  (דברים א') 'באו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם' ופרט אותה להם במצווה זו כולה בגבוליה ומצריה…. והראיה שזו מצוה אמרו יתברך  בעניין המרגלים 'עלה רש כאשר דבר ה' אלהיך לך אל תירא ואל תחת'. ואמר עוד (עקב ט) 'ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם'… הוראה שהייתה מצוה לא יעוד והבטחה. וזו היא שהחכמים קורין אותה (סוטה פ"ח מ"ו) מלחמת מצוה. ….ואם רצו להשלים נשלים עמהם ונעזבם בתנאים ידועים אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות. …שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה. ,,,הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות".

כאן עולה הרמב"ן מדרגה בדעתו האמיצה, שמצווה זו אינה רק לדורות הקודמים כפי שיש הטוענים ונראה בהמשך, אלא שלטון יהודי זו מצוה לכל הדורות ובקטע הבא הרמב"ן עולה מדרגה נוספת וקובע, שאין זו מצווה כללית על כלל ישראל אלא גם מצווה פרטית על כל אחד ואחד מישראל, וזה לשונו (שם) –

"ואומר אני כי המצווה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל עד שאמרו 'שכל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלהים אחרים'  …הוא ממצות עשה הזה שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה..." (השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצוה ד).

כפי שנאמר לעיל, רש"י מפרש את פסוק נ"ב הראשון, שהמצווה 'והורשתם את יושבי הארץ' הכוונה לגרש את יושביה, ובפסוק נ"ג 'והורשתם את הארץ' – עצמה. מסביר רש"י –

"…'והורשתם את הארץ' – והורשתם אותה מיושביה [בשלב הראשון ]ואז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה".

וכן כותב תרגום יונתן (מתורגם בכתר יונתן) –

"ותגרשו את יושבי הארץ ותשבו בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר ל"ג, נ"ג).

מי שתומך בפירושו של רש"י הוא בעל 'אור החיים' הקדוש, האומר שאם הישיבה היא העיקר, היה הכתוב צריך לומר 'כי לכם נתתי לשבת בה' – ולא כפי שנאמר 'לכם נתתי לרשת אותה'. וזה לשונו –

"…ונראה פשט הכתוב כדברי רש"י ממה שגמר אומר כי לכם וגו' לרשת אותה, ואם הישיבה היא המצווה היה לו לתלות בעיקר המצוה ולומר כי לכם וגו' לשבת בה".

קשה לקבוע מתוך דברי רש"י כאן בפרשתנו, האם חושב שיש או אין מצוות עשה ליישב את הארץ. מפשט דברי רש"י נראה, כי אין זו מצווה חיובית על כל אחד, אלא יש לטהר את ארץ ישראל מעבודה זרה.

אך יש המוכיחים ממקומות אחרים ברש"י, שלדעתו יש כן מצווה בישוב הארץ. אחד המקומות שממנו מביאים ראיה לכך הוא ההיתר לכתוב בשבת 'שטר אונו' על ידי נוכרי, אם יש חשש שהגוי יעזוב את הארץ ולא תהיה אפשרות לרכוש את הקרקע לאחר עזיבתו. וזה לשון הגמרא (גיטין ח:) –

"והקונה שדה בסוריא – כקונה בפרוארי ירושלים; למאי הילכתא? אמר רב ששת: לומר, שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת. בשבת ס"ד? כדאמר רבא: אומר לעובד כוכבים ועושה, הכי נמי אומר לעובד כוכבים ועושה; ואף על גב דאמירה לעובד כוכבים שבות, משום ישוב א"י לא גזור רבנן".

על כך אומר רש"י שם –

"משום ישוב ארץ ישראל – לגרש עובדי כוכבים ולישב ישראל בה".

משמע בפירוש רש"י, שגם בתקופת חז"ל וכן כנראה בימינו יש מצווה ליישב את ארץ ישראל.

שאלת השאלות שמטרידה רבים מהפוסקים והפרשנים, אם אכן זו מצווה, מדוע הרמב"ם לא מונה זאת בספר המצוות שלו. כנראה שלדעת הרמב"ם אין מצווה ליישב את ארץ ישראל בימינו.

אחד מחשובי פרשני ספר המצוות של הרמב"ם, רבי יצחק דילאון מחבר הספר 'מגילת אסתר' חושב, שלדעת הרמב"ם באמת אין מצווה זו קיימת בימינו, אלא הייתה קיימת רק בדורו של משה, יהושע ודוד, ולכן הרמב"ם לא מנה מצווה זו בספר המצוות שלו ומתפלמס עם הרמב"ן. וזה לשונו –

"נראה לי כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח, כי אדרבא נצטוינו לפי מה שאמרו בסוף כתובות (דף קי"א) שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה והוכיחו מפסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו', ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה. ומה שאמר הרמב"ן שהחכמים אמרו כי כבוש הארץ היא מלחמת מצוה, זהו כאשר לא נהיה משועבדים לאומות. ומה שאמר עוד שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ, זה דווקא בזמן שבית המקדש קיים אבל עכשיו אין מצוה לדור בה, ..ועוד ראיה שאין בו מצוה ממה שאמרו ג"כ התם כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו, ואם היה מצוה בדירת א"י בכל הזמנים איך יבא נביא אחר משה לסתור את דבריו והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכ"ש לסתור. והמאמר שהביא מספרי שבכו וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה, נ"ל שעל שלא היה בידם לקיים מקרא זה לפי שהיה הבית חרב היו בוכים והראיה ממה שקרעו את בגדיהם שנראה שעל החרבן היו מתאבלים, שאם מצוה זו היתה נוהגת גם לאחר החורבן למה בכו וקרעו את בגדיהם והלא גם עתה היו יכולים לקיימה, לכך נאמר שבודאי מצוה זו אינה נוהגת אחר חורבן הבית שיבנה במהרה בימינו אמן".

רבים מהפוסקים שחושבים כדעת הרמב"ן הסבירו את שיטת הרמב"ם, שגם הוא סובר שיש מצוה מהתורה ליישב את ארץ ישראל וזה שלא מנה זאת בספר המצוות, משום שבשורש הרביעי של הרמב"ם כהקדמה לספר המצוות מסביר הרמב"ם, שמצווה כללית הוא לא מונה כמצווה בפני עצמה, משום שייכותה להרבה מצווות אחרות. וכך כותב בעל ספר 'אם הבנים שמחה' הרב ישכר שלמה טייכטל הי"ד, הידוע בכך שהיה גאון עצום וכתב את ספרו על פי הזיכרון מחוסר ספרים בשואת אירופה, וזה לשונו –

"אני תמה  על הגאון בעל מגילת אסתר שחושב בדעת רבנו הרמבם שסבירא ליה שעתה בזמן הגלות אין מצוה כלל לעסוק בהתיישבות בארץ [עמ' קנא ס"ק ח]ובהמשך  מרחיב את דבריו שהרי לדעת הרמב"ם שאם יעדרו חס ושלום בני ישראל מארץ ישראל הוי כנמחה מכל וכל איך אפשר לחשוב כך בדעת הרמב"ם וזה ש"..הרמב"ם, לא מנה מצוות עשה דיישוב ארץ ישראל בתרי"ג מצוות, אף דגם לדידיה הווי מן התורה, והוא על פי הכלל שהשריש בשורש הרביעי מספר המצוות, שלא למנות ציוויים הכוללים כל התורה כולה; אם כן, כיוון דיישוב ארץ ישראל הוא מצווה יקרה כל כך, שהוא כלולה מכל המצוות, וכוללת כל התורה, וכל קביעת המועדים וראשי חודשים וכל מצוותיה תלויין בה… וכן כל חיות האומה תלויה בה, אם כן הוא מצווה כוללת ולא פרטית, על כן אינה באה בחשבון המצוות, שבאה לחשבון רק מצוות פרטים" (אם הבנים שמחה, עמ' קנ"ד).

גם לדעת אלו שסוברים כרמב"ן, שיש מצווה בזמן הזה ליישב את ארץ ישראל, חלקם חושבים שהמצווה קיימת גם ביחידים בלבד  ואין צורך בריבונות דווקא כדי שמצוות ישוב הארץ תתקיים כראוי. מאידך גיסא, יש החושבים שדווקא החלת ריבונות היא המצווה בשלמותה, וכפי שראינו ברמב"ן שכתב שיש איסור 'לעזבנה בידי האומות'.

ברם, מצאנו בכתבי ר' צדוק הכהן מלובלין, שטוען שמצוות יישוב הארץ מתקיימת אך ורק אם היא מתבטאת בריבונות יהודית ולכן אומר שדעתו כדעת מגילת אסתר שהמצווה ליישב את הארץ הוא בזמן שבית המקדש קיים אבל מהמשך לשונו רואים באיזה מקרים כן מצווה לישב  . וזה לשונו –

"אין נקרא ישוב אלא בישיבה בשלווה… והיינו שהם אדוני הארץ… דההיא אישיבה דווקא כדרך ישיבת הארץ בשלווה ובממשלה, דזה נקרא ישיבה, והיינו בזמן שבית המקדש קיים. ומשחרב בית המקדש, אע"פ שלא גלו [כולם] ממנה, גם היושבים בה אין נקראין יושבי הארץ, ואין להם ישיבה בה, מאחר שהם עבדים עליה למלכי העמים המושלים שם, כמונו בח"ל, אין זה נקרא ישוב שיושבים בה בישיבה, רק גרות בעלמא, ולא מקיים 'וישבתם'…" (ר' צדוק הכהן, דברי סופרים, קטע  י"ד).

לשמחתנו, זכינו לראות שלטון יהודי בארץ ישראל, מה שלא זכה רבי צדוק הכהן (1823-1900) מגדולי רבני החסידות אליה התקרב לאחר היכרות עם ה'מי שילוח' רבי יוסף ליינר מאיזביזה. גדולתו בתורה של רבי צדוק הייתה ענקית בנגלה ובנסתר ובתורת החסידות וכמו כן היה בקי בחכמת התכונה ההנדסה והאלגברה. את ארוחת הבוקר שלו אכל כל בוקר כסעודת מצווה לאחר שסיים מסכת.

מי יגלה עפר לעיניו של רבי צדוק הכהן מלובלין שלמרות שבית המקדש לדאבון לבנו עדיין חרב  ברם אין אנחנו עבדים למלכי העמים המושלים עלינו .

יש להעיר, שנושא זה של מצוות ישוב ארץ ישראל רחב מני-ים ותקצר היריעה לדון בכל הנקודות שהעלו פרשנים ופוסקים ראשונים ואחרונים אותם הבאנו מקצת שבמקצת.

חשוב לנו לומר, שלעניות דעתנו בימינו אנו ממש, הרי שאלה זו ירדה כמעט מן הפרק, כי חלק מטענות השוללים את הגדרת ישוב הארץ כמצווה מדאורייתא ומסתפקים שזו 'מצווה מדרבנן' או כלל אינה מצווה, הנימוקים הם לא רלוונטיים לימינו, כגון הקושי להגיע לארץ או חוסר היכולת לקיים מצוות כמו שצריך בארמונו של מלך, וגויים שמושלים עלינו חלילה .

זכות גדולה נפלה בחלקנו לחיות בדור שארץ ישראל נותנת פירותיה וחשים את סימני וניצני הגאולה ובשביל אתחלתא דגאולה זה הרבה מאוד. יש לשים לב לדבריו של אחד מגדולי הפוסקים, רבי ישראל אליהו יהושע טרונק מקוטנא (1821-1893) בעל שו"ת 'ישועות מלכו' בספרו על יו"ד (סימן ס"ו), שחיבתו לארץ הייתה לשם דבר ואף ביקר בה והיה מן הראשונים שחתם על 'היתר המכירה' בפולמוס השמיטה שהיה בשנת 1889. כותב הוא  בספרו במענה לשאלה דברים מאוד חדים וברורים , שעיקר המצווה בישוב הארץ זה שלטון יהודי, וזה לשונו –

"העלייה לארץ ישראל מצווה גדולה היא. אמנם, גם לדברי הרמב"ן שמנה את ירושת ארץ ישראל למצוות עשה בפני עצמה, מכל מקום "עיקר המצווה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתנו", ואם כן עלייתם והתיישבותם של יחידים, כשאין יד ישראל תקיפה בארץ ישראל, אינה עיקר המצווה…אך כבר המשילו עניין זה למצוות עשה של אכילת מצה, כי עיקר המצווה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצווה והלישה והאפייה אינם גמר מצווה, ומכל מקום בוודאי מצווה גדולה היא. ועל זה נאמר "גומל לאיש חסד כמפעלו", גם על הפעולה של מצווה מקבל שכר. ונאמר "אשרי תמימי דרך", גם על הדרך של עושי מצווה יש בו שלמות".

יש בדבריו משב רוח מרענן, שגם מי שמוגדרים 'חילוניים', הרצון ליישב ולשמור על ארץ ישראל הוא חלק מחזונם והתנהגותם, והרב רואה בזה שרוח הגאולה מתנוצצת –

"אין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר "עוד אקבץ עליו לנקבציו", …ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים…המצווה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש א"י שתהיה תחת ירושתנו, לא על ביאה ריקנית של עתה… ומ"מ בוודאי מצווה גדולה היא… ואין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה" (ישועות מלכו, יו"ד ס"ו).

נתפלל בע"ה שנהיה ראויים לזכות הגדולה שנפלה לימינו לגור בנחלת ה' בארץ ישראל תחת שלטון ישראל, אמן ואמן!

שבת שלום לכל בית הישיבה ולכל עם ישראל!

חודש טוב שיבוא מנחם בחודש מנחם-אב הבא עלינו לטובה.