פרשת חוקת – מותו של אהרון הכהן

לפני כמאה ושלושים שנה השתוללה מגפת כולרה בעירק בכלל ובעיר בגדד בפרט. בין הנספים במגפה היה רבה של בגדד, הגאון רבי עובדיה-אברהם סומך זצ"ל, הידוע בכינויו הרב עבדאללה סומך. הרב עובדיה היה פוסק, ראש ישיבה, ומנהיגה של יהדות בבל ובין גדולי תלמידיו היה ה'בן איש חי'. הממשלה באותה תקופה הוציאה צו שאין לקבור מתים סמוך לבגדד מחשש להדבקה. לא עזרו כל הבקשות והתחינות של רבני בגדד, הרב ששון שמחה והרב אברהם הלל, אך הם הצליחו לפחות לשכנע את מושל בגדד לאשר להם לקבור אותו בבית הקברות מחוץ לעיר, שבו קבור יהושע הכהן גדול ליד נהר החידקל, שם קבורים גם דיינים ורבני עירק כרבי יעקב בר יוסף הרופא. אך גם שם התנגד מוכתר המקום ופרצו מהומות ובתוך כך פרצו את השער ובסופו של דבר נקבר שם רבי עובדיה סומך. המוכתר לא יכול היה להבליג על עלבונו והעליל עלילות על יהודי בגדד ולאחר פרעות, בהם נעצרו רבני בגדד בהוראת הממשל הבריטי, הוחלף המושל והמוכתר בלחץ קהילות יהודיות ברחבי העולם והסדר שב על כנו. יהודי בגדד החליטו בחלוף המגפה להעביר את רבם הנערץ לקבורה בעיר בגדד, שלשה חודשים לאחר הקבורה הראשונה. כשהוצאה גופתו של הרב, נמצא שלם כיום קבורתו ללא שום שינוי ולמרות האדמה הלחה בעיר. הדבר היה לפלא ובהלוויה השתתפו אלפי יהודים וכן ראשי הצבא והממשל המוסלמי ולאחר הספדים ודברי פרידה הראויים לגאון ישראל שקטה העיר .

אנו עדיין נמצאים לצערנו במגפת הקורונה, המשבשת את חיינו וגובה גם קורבנות בנפש. כואב לעסוק בענייני מגפות, מחלות ומוות, אך מה נעשה ופרשתנו עוסקת כבר בתחילתה על טהרת טמאי-מתים על ידי אפר פרה אדומה ולאחר מכן  מספרת על מותם של אהרון ומרים ומביאה פרטים רבים ושונים כדי לתאר את סדר מותם, כאשר חז"ל מרחיבים בתיאורים מה קרה לפני ומה התרחש אחרי מותם. לכאורה מה יש צורך לספר זאת לדורות ומה יש ללמוד מכך?

המדרש מספר על התגובה הקשה של עם ישראל, כשהבחינו שאהרון לא איתם יותר –

"ויראו כל העדה כי גווע אהרן, כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם ואמרו להם היכן אהרן? אמרו להם: מת!! אמרו: היאך מלאך המוות יכול לפגוע בו? אדם שעמד במלאך המוות ועצרו דכתיב (במדבר יז) ויעמד בין המתים ובין החיים, אם אתם מביאין אותו מוטב, אם לאו נסקל אתכם!! באותה שעה עמד משה בתפלה ואמר: רבש"ע הוציאנו מן החשד. מיד פתח הקדוש ברוך הוא את המערה והראהו להם, שנא' 'ויראו כל העדה כי גווע אהרן'".

עם ישראל אינו מאמין שמלאך המוות יכול לקחת להם את מי שעמד מולו במגפה. עד כדי כך לא האמינו למשה, עד שרצו לסקול אותו באבנים!! גם השינוי ההגנתי שהיה להם בדרך – ענני הכבוד – נעלמו כתוצאה ממותו של אהרון וזה לכשעצמו תרם להבנתם, שאכן אהרון הסתלק מן העולם. אולם, מה שהתרחש אחר כך כמובן גרם להם פחדים קשים, כפי שמתאר זאת המדרש (שם) בהמשך –

"מה כתיב אחריו? וישמע הכנעני מלך ערד את מוצא כיון שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד…מי היה מלך ערד? זה עמלק!! שנא' 'עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר' והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן והיה יושב על הפרצה כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד מיד נתגרה בהם". (רבה חוקת פרשה י"ט, סימן כ').

תיאור זה של המדרש חשוב לנו מבחינות רבות וראשית כדי לדעת כמובן את מעלתו של אהרון הכהן. ברם, ברצוני לשים את הדגש על כך, שדרך גדולתו של אהרון אנו חווים ורואים, שחשוב לשתף וללוות את פטירתו של האדם האהוב עלינו, משום שלעיתים אנו רואים אנשים שלצערנו לא מאמינים שקרוב משפחתם מת וככל שאנו מחוברים אליו יותר כך הקושי גדול. אנו רואים זאת למשל בקושי של חסידי חב"ד לעכל את מות רבם האהוב, הרבי מלובביץ', שאין ספק שהיה אחד מגדולי האדמורי"ם בדורנו וזכיתי בעצמי להיות בבית מדרשו ולראות מקרוב ולקבל את ברכתו. התורה וחז"ל מספרים לנו זאת, כדי שנלמד שיש לנקוט באמצעים מוחשיים, כדי שנפנים שהאדם הגדול הזה אכן הסתלק מן העולם הזה וזה גם מה שמתאר ה'תרגום יהונתן', כיצד ראו העם את משה חוזר מפרידתו מאהרון –

"וכיון שנח נפשו של אהרן הִסתלקו ענני הכבוד באחד לחודש של אב וראו כל העדה שבא משה יורד מִן ההר בגדיו קרועים והיה בוכה, ויאמר אוי לי עליך אהרן אחי עמוד תפִלתם של ישׂראל, גם הם בכו את אהרן שלושים ימים אנשים ונשים של ישׂראל" (כתר יונתן במדבר כ', פסוק כ"ט).

עד כדי כך לא האמינו בני ישראל שאהרון מת והיו אפילו מוכנים ליצור קונספירציה הזויה שחלילה משה הרגו. וזה לשון המדרש המובא ב'אלשיך' –

"עוד אפשר טעם אחר בדברי הכתוב. והוא, במאמר רבותינו ז"ל  האומרים כי חשבו ישראל את משה ואלעזר שהרגוהו. עד שבקש משה מן הקדוש ברוך הוא יפתח את פי המערה, וראוהו בעיניהם כי מת… ונבא אל הענין. והוא, כי הנה ידוע כי אין האדם מתפעל משמע אזן כאשר יתפעל מראיית עין. …וכדבר הזה קרה להם. כי הנה את משה לא ראוהו מת כי הוא יתברך קבר אותו. על כן לא התפעלו רק האנשים. אך את אהרן ראוהו כל העדה, שריבה הכל גם הנשים. על כן התפעלו גם הן וזהו ויראו כל העדה כי גוע אהרן. ועל ידי מה שראו התפעלו עד גדר שויבכו אותו כל בית ישראל. מה שאין כן במשה שלא ראוהו. וגם ראו שגוע, כלומר שהיתה גויעה ולא מיתה. כי הכירו בכבוד שראו במערה, כי לא כמות כל אדם מת רק גוע כצדיקים העצומים. ועל כן מררו בבכי. ועל כן לא נאמר כי מת כי אם כי גוע, כי הכירו" (אלשיך במדבר כ', כ"ט).צורת פטירתו של אהרון בזה שגוע תרם להבנה ולהפנמה שאהרון מת.

מהתיאור שמופיע בתורה, שעם ישראל בכה שלושים יום על לכתו של אהרון, מדייקים חז"ל באופן שזה כתוב – כל בית ישראל – מה שלא כתוב כך אצל משה. ומכך לומדים חז"ל, שעל אהרון בכו אנשים ונשים, משום שאהרון היה משכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. והמדרשים פה ממש מרנינים את הלב כיצד פעל אהרון וכל זה למדו ממילה אחת בתורה, המתארת את האבל הכללי שפשט בעם. וזה לשון המדרש המוכר והמתוק –

"ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל. גדול מה שנאמר באהרן, יותר ממה שנאמר במשה, במשה לא בכו אותו כי אם האנשים, אבל באהרן בכו אותו האנשים ונשים, לפי שהיה רודף שלום ואוהב שלום ומשים שלום בין איש לאשתו ובין אישה לחברתה…ומה אהרן הי' עושה?, כשהיה שומע שהיו מריבים שני בני אדם, או איש ואשתו, היה הולך אצל אחד מהם, והיה אומר לו חברך בא אצלי, ומטרף על לבו על שהכעיס אותך, ופייס ממני שאבוא אצלך כדי שיבוא אצלך שתמחול לו, ולא היה זז ממנו אהרן עד שהי' מסיר כל השנאה שבלבו, והי' משליך ביניהם שלום והולך, וכשהי' פוגע לחברו מיד היו מחבבין ומגפפין זה לזה ומנשקין זה את זה, וכן הי' כל ימי אהרן ע"ה, וכן מדתו כשהי' שומע שיש מריבה בין איש לאשתו, לא הי' זז מביניהם עד שהיו עושים שלום, לכך בכו לאהרן האנשים והנשים, אבל למשה רבינו ע"ה בכו כל הזכרים לבד. כל האנשים בכו אותו, לפי שהי' מוכיחן, ועוד כי משה הי' אומר יקוב הדין את ההר ואהרן מטיל פשרה בין שני בעלי דינין" (מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חוקת פרק כ', סימן כ"ט).

אין ספק שאהרון מנע הרבה אסונות במשפחות, שלצערנו אנו חווים בימינו אנו כרציחות של נשים על ידי בני זוגן. אהרון בעומק הבנתו הבין, שמריבה וסכסוך בין בני זוג יכול לגרור אחריו מעשים נוראיים, וככל שעוצמת הרגשות קיימת אצל בני זוג, כך הסכנה גדולה מאוד.

המיוחד בהשכנת השלום של אהרון הוא  שלא זז עד שהחזיר את השלום.

כאן באו התכונות  הבולטות אצל אהרון שהם התמדה וסבלנות לאורך זמן .

שלום הבית והשכנת שלום בין בעל ואשתו הביאו את אהרון לעשות מעשים, עד כדי השפלת עצמו בצורה מחרידה, כפי שמובא בראשונים בשם מדרשי חז"ל –

"מעשה באדם אחד שכעס על אשתו ושלחה מביתו ונשבע שלא תחזור לביתו עד שתהיה רוקקת בפנים של כהן גדול ונתודע לאהרן הדבר. מה עשה? הלך לפני האישה ויאמר לה שיש לו בעינו חולי גדול ולא יוכל להרפא לעולם אם לא תהי רוקקת בו הפציר בה ורקקה בעינו. אח"כ שלחה לבעלה וספרה לו והטיל שלום ביניהם" (הדר זקנים במדבר כ', כ"ט).

אהרון ויתר לא רק על כבודו כדי להשכין שלום בין איש לאשתו, אלא אף ויתר על עקרונותיו למטרה זו, כפי שמתאר המדרש בילקוט (חוקת תשס"ד), שהיה אהרן רודף שלום –

"אם פגע באדם רע או רשע נתן לו שלום, למחר ביקש אותו האיש לילך לעבור עבירה אמר אוי לי איך אשא פנים וכו'…".

על איזה עיקרון הבליג כאן אהרון? על מה שכתוב בישעיהו (מ"ח, כ"ב): "אין שלום אמר ה' לרשעים".

והמדרש מנסה להתנצל בשם אהרון שהיה עושה כן רק על רשע גמור אבל לא רשע שהיה סיכוי שכן ישנה את דרכו  ונראה את המדרש "..וכן הוא הענין ברשע שיש רשע שמתוך עושרו שמכבדין אותו בני אדם מפני עושרו הוא בוש מלעבור מחשש העדר כבודו, אז משפיע לו השי"ת עושר להמנעו מן העבירה, אבל רשע שיודע השי"ת שלא יועיל עשרו ויבעט ביותר, ולא יחוש לכבודו מעוצם רשעתו אז ירע לו כראוי לו, וזה הוא באהרן כשפגע ברשע שיודע שמחמת כבודו ימנע מן העבירה היה נתן לו שלום כדי להימנע מן העבירה מפני כבודו, משא"כ ברשע גמור אמר ה' אין שלום וכו':"

אם כן למדנו שמילה אחת בה התורה המתארת את האבל על אהרון מלמדת אותנו מה זה אהבת הבריות וכמה ניתן לעשות להשכין שלום בין הבריות.

האם משה רבנו לא דאג לנשות ישראל? מדוע רק אהרון זכה לכך שכל ישראל התאבלו עליו? על כך עונה המהר"ל בספרו 'גור אריה' על אתר וזו תשובתו לאחר שמביא את השאלה שלנו –

"ואם תאמר, סוף סוף היה משה גם כן מפרנס כל ישראל, וגם הנשים היה מפרנס, ולמה לא היו בוכים גם כן הנשים?. ויש לומר, דודאי משה היטיב הוא לאנשים ולנשים, אבל הטבה אחת, ולא היה [אלא] רק ענין אחד. אבל באהרן, אשר רדף שלום בין איש לאשתו, עשה שני דברים מתחלפים; לדבר עם האיש ענין מיוחד, ועם האישה ענין מיוחד, עד שהיה עושה שלום ביניהם. כי מי שהוא רוצה לעשות שלום בין שנים, צריך לדבר ביניהם בעניינים מתחלפים".

במילים אחרות, אהרון השקיע הרבה כוחות נפש וזמן והתמדה ולא עשה 'רק לפי הספר' ומה שצריך, אלא מעבר לכך עם כל צד מהצדדים.

רש"ר הירש מחדש לנו, שישנה סיבה נוספת מדוע אצל אהרון האבל הקיף את כל העם ואילו אצל משה רק הגברים – משום שדרכו של אהרון 'רודף שלום אוהב שלום' מורגשת בכל רבדי החברה, מה שאין כן מידתו של משה, שהיא מידת הדין האמת והצדק וזה לא דבר שנוח לכל אדם. נראה זאת בלשונו –

"…אהרן היה איש החסד אוהב שלום ורודף שלום, ולפיכך אבידתו הורגשה והוערכה על ידי כולם; כנגד זה מידת משה היא הדין, האמת והצדק, ושורת הדין איננה נוחה לכל אדם".

ולסיום, הדבר הבולט ביותר בכל הצער הגדול הזה –

"…שרק לפני ימים אחדים בא העם בטענות קשות ובתלונות בלתי מוצדקות והנה עתה כל שכבות העם ערכו לו מספד תמרורים. האבל הכבד הזה על אהרן מלמדנו: כל אותן התקוממויות שעכרו את חיי אהרן ומשה היו רק התרגזויות חולפות שנבעו מייאוש רגעי, אולם כשדעת העם הייתה מיושבת עליו הוא ידע להעריך זכויות מנהיגיו הגדולים".

מכירים אנו את התופעה הזו, שבחייו של אדם מעצימים את חסרונותיו, ואילו לאחר מותו נזכרים בדברים הטובים שעשה.

שנזכה להערכה למעשי זולתנו בעודם בחיים, נלמד לפרגן ולכבד כל אדם באשר הוא – ובכך נזכה להרבות שלום בעולם!

שבת שלום לכל בית הישיבה!