פרשת וישלח - "קטונתי מכל החסדים"

"קטונתי מכל החסדים" הוא אחד הלחנים המפורסמים של יונתן רזאל, האהובים עלי ביותר. לחן זה בנוי מתוך הפסוקים מפרשתנו –

"קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת".

בשיר זה משלב רזאל את הכתוב בפרשתנו, עם פסוק מספר תהלים (פ"ו, י"ג) –

"כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה".

מדוע ראה המלחין והזמר יונתן רזאל לחבר בין תפילתו של יעקב לתפילתו של דוד המלך?

ברור, שגם יעקב אבינו וגם דוד מתפללים על כך שהקב"ה יציל אותם בעת צרתם, זה מצרתו של עשיו וזה מצרת זדים ורשעים. ברם, המיוחד בשני פסוקים אלו, שלמרות ששניהם היו בצרה, לא שכחו להודות לקב"ה על מה שזכו עד עתה ולא התעלמו מהשפע שהקב"ה השפיע עליהם.

נוסף לכך, בפסוקים אלו המופיעים לפני בקשת ההצלה, מודים הם לקב"ה על מה שקבלו עד עכשיו. כך זה אצל יעקב אבינו, שלפני הבקשה מהקב"ה שיציל אותו מיד עשיו הוא מקדים את ההודאה לה' ומודיע 'קטונתי…' ואז באה בקשתו – "הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים". גם דוד המלך לפני שמבקש שהקב"ה שיציל אותו מהזדים והרשעים אומר – " אֱלֹק֤ים׀ זֵ֮דִ֤ים קָֽמוּ־עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם" – גם הוא כיעקב אבינו לא שוכח להודות לקב"ה על כל מה שגמל איתו חסד ולפני הבקשה על כך שהקב"ה יציל אותו מודה דוד המלך לקב"ה – "כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה".

לצערנו יש אנשים, שברגע שהם במצוקה כלשהי, כלכלית, חברתית או בריאותית, שוכחים את הטוב שהיה להם עד עתה וממש לא "זוכרים" שאי פעם היה להם טוב ועוד יותר לא מסוגלים בעת כזאת להודות על מה שיש להם ומה שהיה להם. יעקב אבינו ודוד המלך משמשים לנו כמורי דרך לכך, שניתן לבקש על העתיד מהקב"ה אבל לא לשכוח להודות על העבר, להכיר טובה לבורא עולם על ה'יש' הקיים, למרות הצרה  שנתונים בה עתה.

וכן, אף בזמן שמחה יש להזכיר איך הגענו לכך למרות מצבנו בעבר ולהודות על כך. זו הסיבה שיעקב אבינו מזכיר, שבמקלו עבר את הירדן, כי חשוב לזכור את העבר הקשה והמאתגר דווקא בימים הטובים, בדיוק כפי שבזמן החופה ובשיא השמחה  שוברים את כוס להזכיר את חורבן ירושלים, וכן אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז', י"ד) – "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה".

ברם, ההודאה של יעקב לקב"ה טעונה הסבר – מה פירוש "קטונתי מכל החסדים"? מדוע יעקב לא אומר כמו דוד המלך "כי חסדך גדול עלי"? מדוע יעקב מוריד מערכו וכאילו לא מגיע לו?

עקב שאלה זו מפרש רש"י, ש'קטונתי' אין כוונתה שיעקב אומר שלא מגיע לו, אלא יעקב חושש שהוא עלול להפסיד מכך שקיבל טובות מהקב"ה, כפי שנוהגים לומר היום 'אין ארוחות חינם'. וזה לשון רש"י:

"קטנתי מכל החסדים – נתמעטו זכויותיי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשו".

המקור לדברי רש"י זו הגמרא (שבת ל"ב.), שם לומד רבי ינאי על פי הסברו של רבי חנין מהפסוק 'קטונתי', שאם עושים לאדם נס – מנכים מזכויותיו. וזה לשון הגמרא שם:

"רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס – שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס – מנכין לו מזכיותיו. אמר רבי חנין: מאי קראה – קטנתי מכל החסדים ומכל האמת".

לפי פירוש זה, הרי יעקב אבינו חשש, שבגלל הטוב שהקב"ה זיכה אותו עד עתה לא יהיו לו מספיק זכויות ויקטנו זכיותיו עד כדי כך שיוכה על ידי עשיו.

במדרש אגדה מצאנו גישה שונה להבנת דברי יעקב 'קטונתי'. לדעת המדרש, יעקב אבינו אכן חשב שלא מגיע לו כל החסד שקיבל וממילא חשש להילחם בעשיו, שמא אין לו באמתחתו מספיק דברים שעשה, ואולי ניצל את כל 'האשראי' שהקב"ה העניק לו. וזה לשון המדרש:

"קטנתי מכל החסדים. התחיל ממעט עצמו והיה מתיירא שמא יגרום החטא" (מדרש אגדה וישלח פרק ל"ב, סימן י"א).

במדרש שכל טוב אותו ליקט וחיבר רבי מנחם בן שלמה [1138], כותב בצורה יותר ברורה, שלכאורה יעקב הקטין עצמו לומר – "אני איני כדאי לקבל כזה חסד". וזה לשון המדרש:

"קטנתי מכל החסדים. כלומר החסדים והאמת שגמלתני להשיב לי כפועלי הרי הן גדולין ומרובין ואני קטן ואיני כדאי להשתלם חסד כל כך: אשר עשית את עבדך. יותר מזכותי…".

לאחר שניסינו להבין מה התכוון יעקב אבינו באמירה "קטונתי", ננסה להבין מה התכוון באומרו "מכל החסדים ומכל האמת". וכבר לפני כ-300 שנה שאל רבי חיים בן עטר מחבר ה'אור החיים', שהיה צריך להקדים את ה"אמת" לפני ה"חסדים", כי 'אמת' היא לקבל מצד הדין ו'חסד' זה לפנים משורת הדין. וזה לשונו:

"אומרו מכל החסדים ואחר כך מכל האמת ומן הראוי היה לו להקדים האמת ואחר כך החסד שהוא לפנים משורת הדין…".

ועונה רבי חיים בן עטר, שחסד שהקב"ה עושה עמנו נקרא 'חסד של אמת'. המילה 'אמת' מתארת את ה'חסד', משום שאי אפשר לשלם על כך ואין פירושה כאן מצד הדין אלא נסמכת למילה 'חסד' –  

"…נתכוון לומר שחסד א-ל, אין כח באדם לשלם לא-ל עליון ואליו יקרא אמת, כי אין לו תשלום מאדם, כאומרו (איוב לה) אם צדקת מה תתן לו, וכפי זה יקרא חסד של אמת על דרך אומרם ז"ל (ב"ר פ' צ"ו) חסד העשוי עם המתים קרוי של אמת".

פירוש שני אומר רבי חיים בן עטר, שהקב"ה היטיב עם יעקב מצד החסד שהעניק לו, אולם פעמים שהקב"ה נותן לו לאדם והוא מפסיד את אותו החסד ומאבד אותו לאחרים, וכאן החסד והאמת הם שהקב"ה נתן ליעקב בזה שהשאיר לו את מה שהעניק לו. ויותר מכך, לפעמים אדם נגזל ומאבד את החסד והקב"ה מפצה אותו על כך וזו חצי נחמה, אבל אם הקב"ה מחזיר לו מאותו אדם שגזל ממנו זו נחמה שלמה. וזה מה שקרה כאן ליעקב עם לבן וזהו החסד והאמת. נראה זאת בלשונו של ה'אור החיים' הקדוש:

"…עוד יכוין לומר ב' פרטי הטבה, האחד החסד שנתחסד עמו ה' ברוב טוב, והב' שהעמידו בידו ולא נתנו ללבן לגוזלו ולחומסו ושמר לו האמת פי' שהעמיד בידו את החסד, ויש לך לדעת כי לפעמים יתחסד ה' עם אדם ויהיה נגזל מהזולת להיות בחירי וה' ישוב ירחמהו תמורת הנחסר, והנה מציאות זה הוא חצי נחמה לנגזל ולא נחמה שלימה כי תמיד חושב בחסרונו אשר גזלו הגזלן לב' סיבות, האחד שיחשוב כי אם לא היה גוזלו היה לו לתוספת הגזול והנוסף. והב' על כל פנים יכאב לבו על הגזלן אשר עשה והצליח מה שאין כן אם יעשה ה' השלמת הגזילה מהגזלן עצמו שיוציא בולעו מפיו נחמה זו נחמה, והוא מה שעשה ליעקב שהיה משלם לו מנכסי גזלן עצמו הוא לבן דכתיב (לעיל ל"א ט') ויצל ה' את מקנה אביכם ויתן לי שהיה מוציא בולעו של לבן מפיו ומחזיר ממונו של יעקב, והוא אומרו ומכל האמת ונכון".

מצאנו הסבר נפלא אצל רבנו בחיי על תפילת יעקב 'מכל האמת', שזו הבטחה ומתנה שקיבל מהקב"ה את ארץ ישראל מצד הדין והאמת. וזה לשונו:

"מה שהזכיר הכתוב 'אמת', בדרך הפשט לפי שמתנת הארץ שהבטיחו הקדוש ברוך הוא היא במידת האמת, לפי שכבר נשבע לאברהם בזה, וזהו פשט הכתוב (מיכה ז', כ') 'תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם', כלומר מה שנתת הארץ לאברהם, היה חסד שנתת לו הארץ ונשבעת לו בזה, אבל יעקב בדין היה לפי שכבר נשבע לו לאברהם".

בתפילתו זו של יעקב ובהעצמה שזכינו לה מהזמר הנפלא יונתן רזאל, יש כלפי האדם תביעה ברורה להתבונן ולראות את כל הטובות שהקב"ה עושה עמו ולכן התורה מביאה את תפילתו של יעקב כדי שנלמד מכך. וכך גם תובע מאתנו הפרשן רבנו בחיי וזה לשונו –

"קטנתי מכל החסדים. מכאן שראוי לאדם שיתבונן בתפלתו חסרון עצמו ופחיתותו ואדנות האדון אשר הוא אליו עבד, זהו שאמר: 'את עבדך'. ושיתבונן בריבוי חסדי השם יתברך וטובותיו עליו, וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים ט"ז, ב') 'טובתי בל עליך'. יאמר: מתבונן אני בדרכי השם יתברך שהוא אדון לכל העולם מיטיב אותם טובות האדון על העבד לא בחיוב, רק חסד גמור, זהו: 'טובתי בל עליך', כלומר איננה חיוב שתהא מוטלת עליך. ואחר שיתבונן בכל זה ישאל צרכיו. וכן אמר יעקב: 'הצילני נא'…".

נסיים במוסר השכל מקטע תפילה מרגש זה של יעקב לחיינו אנו. אחת הסכנות לאדם שמצליח בעסקיו בזה שהוא תולה את הצלחתו בכוחו ובכישרונותיו הברוכים. מדוע האדם מגיע להרגיש ולחשוב כך? – כי הקב"ה משפיע שפע לאדם אבל בתנאי שהוא עושה את ההשתדלות שלו ואז הקב"ה מצמיח את הצלחתו מתוך מעשיו. וכאן טמונה הסכנה, שיחשוב שהכל כתוצאה ממה שעשה והכל תלוי בו. ולכן מלמד אותנו רבי שלמה אפרים מלונטשיץ מחבר ה'כלי יקר' על התורה, שלכן התורה הדגישה בתפילתו של יעקב  "ואתה אמרת היטיב היטב עמך" ולא  כתבה "לך". נראה את לשונו:

"והנה בעניין ההטבה, היה לו לומר ואטיבה לך, אלא שנקט עמך, להורות שבעניין קבלת הטובות צריך להיות בעליו עמו במלאכתו, כי האדם צריך לעשות בדרך הטבע כל אשר ימצא בכוחו לעשות, והקב"ה יגמור על ידו ויוסיף לו שפע ברכה, כמבואר למעלה בפסוק ויהי לי שור וחמור, וזהו שאמר ואיטיבה עמך, ….ואמר קטונתי מכל החסדים כי קטן יעקב ודל כוחו מלתלות כל מציאות הונו ורכושו בכוחו ועוצם ידו, אלא ודאי שחסד אל כל היום, הוא עשה לו את החיל הזה".

נתפלל להקב"ה שייטיב עמנו וישפיע שפע רב על עמנו, על הכלל ועל הפרט, ולא חלילה ינכו לנו מזכיותינו ונמשיך לפרוח ולעלות בשיבת ציון ונודה לה' על כל הטובות שהעניק  לנו בהלל ובהודיה אכי"ר.

שבת שלום לכל בית הישיבה