פרשת וישב – 'בן זקונים'

לפני מספר שנים, שאל אותי תלמיד כתה י"א מהו לדעתי הסיפור הטראגי ביותר בתורה?!

אינני יודע מדוע העסיקה אותו שאלה זו, אך התייחסתי לשאלתו ברצינות והשבתי לו כ'יהודי טוב' בשאלה…"ומה לדעתך המקרה הטראגי ביותר בתורה?!".

לפי תשובתו המהירה הבנתי, שיש לו אמירה חשובה לומר לי. תשובתו היתה: "הרצח של הבל בידי קין!!". וכשהקשיתי עליו, מדוע אירוע זה נראה לו כל כך חמור, תשובתו הייתה מיידית – "העובדה שאדם קם והורג את אחיו היא מזעזעת ביותר!". המשיך תלמידי היקר והרחיב את תשובתו: "רצח זה חמור שבעתיים, שהרי אפילו סיבת הרצח אינה ידועה בבירור, שהרי התורה אינה מגלה לנו את הסיבה, למרות שעל פניו נראה שקין קינא בהבל, מה עוד שיש בחז"ל כמה דעות מה היה הוויכוח ביניהם בשדה  שהוביל לרצח".

מובן שהיה עכשיו תורי לענות ותשובתי אליו הייתה, שכמובן ש"רצח הוא רצח הוא רצח" ובמיוחד שזה הרצח הראשון המופיע בתורה ואכן הוא מזעזע ונורא, אך לי נראה ש'מכירת יוסף' וכל המאבק שהתלווה לכך – זו הפרשה הקשה מכולן, למרות  ששם זה לא הסתיים ברצח. במכירת יוסף לא היתה התפרצות רגשות וכעס חד-פעמי, אך ישנו מאבק קשה וממושך  במשפחת יעקב, שהיה יכול בהחלט להסתיים ברצח.

תלמידי ביקש הסבר לדבריי ועניתי לו, שאנו רואים שהתורה מאריכה מאוד בסיפור וכמעט שלש פרשות שלמות מוקדשות לכל מה שהתלווה בסכסוך הקשה שבין האחים, משום שאנו עדים כאן לדרמה קשה וקושי לחיות ביחד ולקבל את השני ואת האחר. זו טרגדיה נוראית, כי מדובר במקרה שנמשך והקיף את כל החיים של משפחת יעקב. לצערנו ריב אחים ומאבקים  בתוך עם ישראל הוא לא דבר נדיר .

כיצד התפתחה מחלוקת נוראית זו?

ובכן, הכול התחיל ביחס המיוחד שקיבל יוסף מאביו. כולנו מכירים את הפסוקים ובכל אופן אני מבקש לרדת לשורשי הסיפור.

"אֵלֶּה׀ תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת־בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת־בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־דִּבָּתָם רָעָה אֶל־אֲבִיהֶֽם:(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת־יוֹסֵף מִכָּל־בָּנָיו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּֽים:(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּֽי־אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָיו וַֽיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹֽם".

מה גרם ליעקב אבינו, שהכתוב מעיד עליו שאהב את יוסף מכל בניו? גם הנימוק שהכתוב מעלה, שיוסף היה עבורו "בן זקונים" טעון הסבר – מה המשמעות שהיה "בן זקונים" שגרם לו לאהוב אותו יותר משאר האחים?

יש לציין, שבתחילה אכן ישנה במדרש דעת ר"ל בשם רבי אליעזר בן עזריה –

"צריך אדם שלא לשנות בן מבניו, שע"י כתונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף וישנאו אותו וגו'…". ולפיכך השאלה מתעצמת אף יותר – וכי יעקב אבינו, בחיר האבות כפי שמגדירים אותו חז"ל, לא לקח בחשבון את תוצאות הפגנת אהבתו ליוסף דווקא? האם ברוח קדשו לא צפה את המחירים הכבדים שתשלם המשפחה מאהבתו כלפי יוסף והאם לא הבין שכתונת פסים זו היא מכשול גדול??

כדי לענות על שאלות אלו, ננסה תחילה להבין את משמעות המילים – "כי בן זקונים הוא לו". העובדה שרש"י מביא שלשה פירושים להבנת המילים "בן זקונים" נראה לעניות דעתי, שכל אחד מן הפירושים אין בו כדי להסביר מדוע הפגין אהבה כה רבה דווקא ליוסף ובשל כך נגרמה הטרגדיה.

אבקש להתחיל דווקא עם הפירוש השלישי ברש"י. דברי רש"י לקוחים מהמדרש (בראשית רבה וילנא, פרשת וישב פרשה פד סימן ח'), המביא את דעת רבי יהודה שאומר, שכוונת הביטוי "בן זקונים" הוא –

"…שהיה זיו איקונין שלו דומה לו…".

ובלשון ימינו, כפי שמופיע במדרש אגדה – "שהיה דיוקנו וצורתו ודומתו דומה לו", או בלשון הפסיקתא זוטרתא על אתר – "כי בן זקונים הוא לו. שהיה חביב וזריז כמותו".

מה שעולה מלשון המדרשים ומרש"י, שאהבתו של יעקב ליוסף יותר מכל בניו נבעה מכך, שהיה הרבה מן המשותף ביניהם. הדמיון בין יעקב ליוסף היה גם במראה החיצוני, כלשון ה'כתר יונתן', שתווי פניו של יוסף דמו לתווי פניו של יעקב, אך בעיקר הדמיון בתכונות האופי. לענ"ד רש"י הביא פירוש זה אחרון, כדי ללמדנו שאין הדבר כה פשוט, שדמיון בין האבא לבן הוא מרשם בטוח של קשר מיוחד ואדרבה, לפעמים זה בדיוק להיפך, כשהאבא והאמא מחפשים בבן תכונות שאין בהם ולפעמים תכונות דומות הן עצמן גורם לסכסוך ולאי הסכמות. ולכן זה המיוחד בסיפור לפי פירוש זה, שהתורה מציינת שכאן הדמיון היה הגורם לקשר המיוחד ולא לחיכוכים. וכפי שידוע בהמשך, הקשר הטוב היה הדדי, שכאשר יוסף נקלע לאירוע המורכב עם אשת פוטיפר, מה שחסם אותו מלהיכשל היתה דמות דיוקנו של אביו שנגלה אליו. האבא האהוב שיוסף מאוד הזדהה עמו, שמר עליו בניסיון הקשה שהיה צריך להתמודד.

יתכן שזו הסיבה שרש"י הביא פירוש נוסף והוא הפרוש הראשון ל"בן זקונים" – "שנולד לו לעת זקנתו". אולם, גם לפירוש זה קשה, שהרי בנימין נולד אחרי יוסף ובנימין הוא שהיה צריך להיקרא "בן זקונים"? ועוד, מדוע לא מוצאים שהכתוב מדגיש את אהבתו המרובה לבנימין או לפחות  גם לבנימין?  ועוד שואל הרד"ק, הרי כל הבנים נולדו במשך שבע שנים ואם כן מדוע דווקא יוסף נקרא 'בן זקונים'?

ואולי בגלל שאלות אלו הביא רש"י פירוש שני נוסף [ועיין מאמרנו בספרי "אעירה שחר" חלק א' עמ' 34 – 'התמודדות' – הסבר על פירושו השני של רש"י וצרף].

כדי ליישב את פירוש רש"י נאמרו הסברים שונים וננסה לדלות מהם תובנות חשובות. הרשב"ם עונה, שמכיוון שהיה הפרש זמנים גדול יחסית בין לידת יוסף ללידת בנימין, מבחינת יעקב הוא היה בן זקונים וכך התפתחה האהבה ביניהם. אם נדייק בלשון רש"י נראה, שהוא לא כתב שיוסף נולד אחרון, כפי שנוהגים לפרש היום את הביטוי 'בן זקונים', אלא יוסף נולד לעת זקנתו, זאת אומרת שהיה זקן. אין זה אומר שלא נולד ליעקב עוד ילד אחד כשהוא זקן. כך כותב ה'אבן-עזרא', שגם בנימין נקרא 'בן זקונים' וזה לשונו –

"…כי בן זקונים הוא כמשמעו, כי הולידו והוא בן תשעים ואחת שנה, גם כן אחיו בנימין קראו וילד זקונים (ברא' מד, כ), ואחר אלה שניהם לא נולד לו." (ל"ז, ג').

פירוש אחר לחלוטין מביא רבי יוסף בכור שור, שעקב הקשר המיוחד שהיה ליעקב עם רחל נולד יוסף, שנולד מתוך אהבה ולא בגלל שאבא של לאה הביא ליעקב ועל כן נוצר הקשר המיוחד –

"…עתה מפרש והולך למה שנאוהו בני לאה. כי בן זקונים הוא לו: לא היה לו בן מרחל עד שעת זקנתו, ועל ידי תאוה נולד לו, ולכך היה חביב עליו".

אבל עדיין קשה, אם היה חביב עליו בגלל רחל, הרי גם בנימין נולד מרחל ומדוע אין אהבתו לבנימין מוזכרת באופן הזה כמו אצל יוסף?

ועל כך עונה בצורה מפתיעה רבי חזקיה בן מנוח בפירושו 'חזקוני', משום שלמעשה מיד אחרי לידת בנימין מתה רחל אמו –

" וא"ת הרי בנימין בן זקונים? אלא אין אהבת בנימין קשורה בלבו של יעקב כאהבתו של יוסף, לפי שכשילדתו אמו מתה".

ובמחילה, אינני מבין את תשובתו – האם כוונתו שמכיוון שמתה אמו של בנימין לא הייתה מי שתביא את התינוק לפניו ותעורר את אהבתו לילד? או חלילה משום שנגמרה המחויבות לבנימין עקב פטירת אהבתו? או שהצער והכעס והכאב לא אפשרו לו להתחבר לבנימין? אתמהה.

בצורה קיצונית וישירה כותבים בעלי התוספות, שיעקב כעס על בנימין ש"בגללו" מתה רעייתו. נביא את הדברים בלשונם –

"וא"ת והלא בנימין היה קטן ממנו? י"ל דאינו אוהבו כ"כ, מפני שמתה אמו ממנו".

ברם, כנראה לא היה נוח להם בפירוש זה, שהרי ברור שהכל היה בתת-מודע של יעקב, שהיה לו קשה ולא יכול היה להתחבר למי שגרם למותה של אהובתו, למרות שבשכלו הבין שאין לבנימין שום אחריות למה שקרה – ולכן הביאו בעלי התוס' שני פירושים נוספים –

"…אי-נמי, בנימין היה קטן יותר מדאי ואין אדם אוהב בנו כשהוא קטן כ"כ. עוד י"ל, שראה יעקב ברוח הקדש שעתיד יוסף להיות מלך בזקנותו של יעקב".

הרמב"ן דוחה את פירושו של רש"י ואבן עזרא ואחרים ואומר –

"ואיננו נכון בעיני, כי הכתוב אמר שאהב את יוסף מכל בניו בעבור שהוא בן זקונים, וגם כל בניו נולדו לו בזקוניו, והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק כשנה או שנתיים…"

ולכן מפרש אחרת וזה לשונו –

"והנראה בעיני, כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו, והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו, והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד, ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק".

פירוש מעניין נוסף אומר ה'כלי-יקר', שיוסף ידע להתנהג בהתאם למקום ולמצב שבו היה, כי עם בני השפחות התנהג כנער במעשי נערות ועם אביו היה 'בן זקונים לו' – מדגיש את המילה "לו", שלפני אביו נהג כזקן וחכם. יתכן ותכונות אלו עמדו לו להסתגל בכל מקום שנקלע אליו אחר כך, אם בבית האסורים, אם בבית פוטיפר ואם בבית פרעה.

ראוי להביא את דברי הרש"ר הירש בהתייחס לכל הסיפור של  יוסף והאחים –

"…למרות החולשות הנזכרות היתה אישיות נהדרת טמונה ביוסף. וישראל – לא 'יעקב' – ראה בו את בחיר בניו, כי בן זקנים הוא לו, הוא ראה את עצמו חוזר וקם בדמותו; בו ראה את היורש לכל קנייניו הרוחניים".

ואי אפשר לסיים את המאמר בלי להביא חלקים קצרים יחסית לדברים ארוכים שכתב האלשיך הקדוש, כדי שלא נתייחס חלילה לשבטי ק-ה בזלזול וכאנשים רגילים:

"…אך הנה להסיר תועה מלב הרואה מעשה השבטים שבטי יה והקדוש אביהם איש האלוקים, כי הלא מי יראה כאלה ולא יפלא, קדוש אלוקים כיוסף יישא שמע שווא ויביא את דיבתם רעה אל אביהם. ומי כאביהם קדוש ה' יקבלנה. ומי כשבטים קדושי עליונים ישנאו את אחיהם ויקנאו בו ויביאוהו עד שערי מות, ואותו דמו להרוג וישליכו אותו אל בור נחשים ועקרבים, ובעלותם אותו מכרוהו לישמעאלים, האם אנשי אמת יעשו כמעשיהם. על כן היה מקום לאיש שוגה ופתי לחשוב מחשבות אשר לא טובות על זרע יעקב, לאמר, אולי חלילה וחס לא נכון לבם עם א-ל. ואולי ידמו וישוו לזרע אחי אביהם עשו הוא אדום, או איזה דמות נערוך למו, כי על כן, זה מוציא דבה, ואלה נוטרי איבה. וגם אם על יעקב לא ישלחו רסן לשונם על קבלת דיבת יוסף, באומרם כי ברית כרותה ללשון הרע שיקובל שמץ מנהו, הלא גם לבל יושר לבב יחשבוהו שלא כראוי לאיש כמוהו. על כן על כל הדברים האלו, באה תורת ה' תמימה ותאמר, מה יחשבון על זרע אלוקים דמיון אל בני בליעל חלילה, כי הלא אלה, שהם יוסף וכל אחיו האמורים בפסוק, אלה תולדות יעקב. ולא בוי"ו ואלה תולדות יאמר עליהם, להוסיף על של עשו האמורים בפרשה הקודמת, כי כולו זרע אמת".

ומפרט האלשיך, מדוע אין לראות כך את השבטים, אך מקוצר היריעה לא נביא זאת וראוי לעיין בדבריו וכן בדברי הרב קוק בספר 'שמועות הראי"ה', כדי להבין את גודל המחלוקת בין השבטים.

ומסיים האלשיך – " כלל הדברים כי כל האנשים ההם שלמים הם ולא עם כבד עון היו חלילה. כ"א שהוא יתברך מדקדק עם חסידיו כחוט השערה".

שבת פרשת "וישב" מקדימה את חג החנוכה ובוודאי מכינה אותנו לראות את משפחת יעקב, המשפחה של שבטי ישראל, מתמודדת ביום-יום עם רגשות, אהבות ומאבקים ומכל זה נלמד, שניצחון החשמונאים היה כשהיו מאוחדים וברגע שהתחילו מאבקים פנימיים הרי מלכות ישראל שרדה רק מאתיים שנה.

שבת שלום וחנוכה שמח לכל בית הישיבה!