פרשת ויצא –"בסוד היחיד והיחד" - לכבוד שבת הארגון של "בני-עקיבא"

כמדי שנה, עוד מתקופת היותי חניך ומדריך ב"בני-עקיבא", גואה בי ההתרגשות בחודש הארגון כשהשיא הוא בשבת הארגון. אין ספק, שנושא חודש-הארגון לשנה זו – "בסוד היחיד והיחד" – יש בו עומק רב וגם אמת גדולה.

העצמת היחיד היא תנאי לעוצמת היחד.

רגילים אנו לצטט את תלמידו של הרב קוק זצ"ל, הרב דוד הכהן, הידוע בכינויו "הרב הנזיר", שהלך לעולמו לפני 44 שנים בשנת תשל"ב, שאמר על הפסוק "מלאים זיו ומפיקים נגה" הלקוח מן הפיוט של שבת "אל אדון" – מי יכול 'להפיק נגה'? מי ש'מלא זיו'. ככל שהאדם מתמלא בזיו, באורה ובחכמה, כך יכול להפיק נגה ולהעצים את האחרים בבחינת 'טופח על מנת להטפיח'.

מצאנו בגמרא בפסחים [ס"ח:] עיקרון זה. הגמרא מספרת על רב ששת, שהיה חוזר על תלמודו כל שלושים יום ועמד בפתח הבית והכריז פעמיים "שמחת נפשי, שמחת נפשי, עבורך קראתי ועבורך שניתי ולמדתי" ["חדאי נפשאי, חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי"]. מיד שואלת הגמרא, מה מקום לשמחה אישית בלימוד תורה? הרי רבי אליעזר אמר, שללא לימוד תורה לא יתקיים העולם, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"? וממילא לומדים תורה לשם קיום העולם ולא לשם שמחה עצמית? ומשיבה הגמרא יסוד חשוב, שאמנם בתחילת הלימוד אדם לומד לעצמו ולהרגשתו ולשמחתו האישית, אולם בסופו של דבר לאחר שממלא את עצמו בתורה ובמוסר, הרי הוא עוזר בקיומו של העולם. במילים אחרות, הדרך להגיע לקיום העולם עוברת דרך ההתעצמות הרוחנית של האדם עצמו.

אם נתבונן בפרשתנו בנדר שיעקב אבינו נדר, נגלה שנדר זה הינו ייחודי בכל התורה כולה ולא מצאנו מי מהאבות ומהאימהות שנדרו נדר. "וידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים". עד כאן הנדר ומה בתמורה? יעקב אומר לקב"ה שאם כל בקשותיו תתמלאנה, אזי יהפוך את האבן והמקום למקום תפילה והתחברות לבורא – "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים". כלומר, היחיד ייתן את עצמו עבור הכלל למען היחד. ובהמשך הפסוקים אנו למדים שיעקב מדבר לכאורה על הצד החומרי – "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך.." אולם במדרש אגדה [ויצא פרק כ"ח סימן כ"ב]  אומר המדרש, שלא יעשר רק ממה שיקבל חומרית, אלא "ואפילו מבניו…". כלומר, יעקב אבינו 'תורם את בניו', כדי לקדם את היחד הכללי. ביתר פירוט אומר ה'פסיקתא זוטרתא' [ויצא פרק כ"ח סימן כ"ב] – "כותי אחד שאל את ר' מאיר, היכן עישר יעקב את בניו ? אמר לו: לוי עשירי קודש, כשתוציא ראובן ושמעון נשאר לוי ראש לעשרה הנותרים, והוא קודש לשרת בבית ה' ". יעקב אבינו הבין, שלא יוכל למלא את ייעודו אם לא יזכה לתמיכה אלוקית משמעותית ולכן נדר כדי להקדיש את משפחתו למעל הכלל.

יש לציין, שה'אבן-עזרא' התנגד לפירוש ש'עשירי' מדובר על שבט לוי וזה לשונו: "…ולהיות לוי עשירי דרך דרש, כי אין בתורה שייתן האדם מעשר בניו, רק מעשר בקר וצאן ותבואה". גם ה'אבן-עזרא' הבין, שיעקב רצה להתעצם לא עבור עצמו אלא לטובת הכלל ולכן מפרש "…וטעם יהיה בית אלקים מקום קבוע לתפלתי, ולהוציא שם מעשר מכל אשר תתן לי ממון לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ד' ".

בהקשר לכך, נפלאים הם דברי הרש"ר הירש, אשר מבאר את כל ענין ה'אבן' ו'בית האלקים'. לפי ביאורו, יעקב 'בנה' ראשית את עצמו ורק לאחר מכן הוא בונה את בית האלקים וממנו את בית ישראל וה'אבן' הזו היא אבן-הפינה לבניין האומה. וזה לשונו הזהב: "…'והאבן הזאת אשר שמתי מצבה' לזכר השעה הזאת, בה עמדתי כעני ואביון על פרשת דרכים, והשקפתי על עתידי המבורך, – האבן הזאת תהיה בית אלקים, בו יהיו החיים קדושים לה', ושכינתו בהם שרויה. רק בשעה שה' לנו לאלקים, רק אז יוכל גם ביתו של האדם להיות לבית אלקים…קדושת הבתים היא תנאי לקדושת בית ה', הנקרא "מקדש" – לא על שם שהוקצה בו מקום לקדושה – אלא שבו המרכז שממנו תחדור הקדושה לתחום האנושי וליחסי הבריות. "ועשו לי מקדש", הוא אומר ביחס לחיי האדם והאומה, אשר בית יעקב ייבנה על יסוד האבן הזאת, "ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח), "והתהלכתי בתוככם" (ויקרא כו, יב); "ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך" (דברים כג, טו) הוא אומר גם על מחנות הצבא, …על האבן הזאת ישקיף יעקב בשעת מותו, והוא יראה בה את אבן הפינה והיסוד לישראל…היא "האבן הראשה" (שם ד, ז), שתיווסד מחדש עם בנין הבית השני, אך "תשואות חן חן לה", וההגשמה הסופית מובטחת…עתידה של הארץ וכל ייעודה מושתתים על האבן הזאת – עליה יבנה האדם את "הבית האנושי לה'…".

על יסוד הדברים הללו, נאים דבריו של מזכ"ל בני עקיבא, דני הירשברג להורי החניכים באגרתו לכבוד חודש הארגון – "שמנו לנו למטרה לחזק את החיבור והקשר העמוק של חבר התנועה למעגלי היחד שלו. חיבור אל עצמי, אל משפחתי, אל התנועה ואל עם ישראל תוך הבנה שמעגלים אלה הם חלק מהותי מזהותי ומעצמי. גילוי וחיבור זה יחדש נאמנות ומסירות עמוקה לאלוקי ישראל, לעמו, תורתו וארצו. בבחינת "לְךָ, אָמַר לִבִּי – בַּקְּשׁוּ פָנָי, אֶת-פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ."…. נבהיר שלהיות באמת אני אינו אומר להיות לבד. כך נחשוף מעט בשנה זו את הסוד שהופך את היחיד ליחד, סוד הקובע שלא רק שהיחיד והיחד אינם סותרים זה את זה – הם משלימים, מעצימים ומאפשרים ליחיד ולכלל להגיע לעולמות ולגבהים חדשים".

נתפלל בע"ה, שאכן כל יחיד ויחיד יתעצם ויתעלה, כך שהיחד יהיה משמעותי ומתוך היחד הזה נזכה לקדש את חיינו בתורה ולטהרם בעבודה.

שבת שלום לכל משפחת הישיבה