פרשת דברים – תאוריית הקשר (קונספירציה)

המונח "קונספירציה", או בעברית "תאוריית קשר" מוכר לכולנו, כתאוריה שאנשים מפתחים כדי להסביר אירוע מיוחד שקשה לתת לו הסבר הגיוני ומפורט. בדרך כלל, אם יש כמה אירועים קטנים בתוך אירוע גדול ואין דיוק מלא בפרטים, זה עלול להוביל אנשים מסוימים לחשוב, שמה שסופר להם אינו אמיתי ומסתתרת אמת אחרת שיש למישהו אינטרס לא לחשוף אותה וכביכול יש פה מזימת קשר של אנשים מסוימים למטרות מסוימות.

אחת התאוריות המפורסמות של קונספירציה היא אודות הנחיתה על הירח,  על פיה הנחיתה על הירח לא התרחשה במציאות אלא זויפה בידי נאס"א, אולי בסיוע ה-CIA.  התאוריה גורסת, כי מטרת ההטעיה הייתה השגת הישג פוליטי והסברתי לארצות הברית ובלימת התקדמותה של ברית המועצות בחלל, שכן זו, לפי התאוריה, ויתרה על פרויקט הנחיתה שלה בעקבות הצלחת האמריקנים. מטרות נוספות המועלות על ידי חסידי התאוריה היו חיסכון בכסף, הענקת הצדקה לפרויקט החלל ויצירת הד תקשורתי חיובי, בזכות בימוי מהוקצע והימנעות מטעויות ומתקלות. התאוריה זכתה לפרסום רב, ובמשאל דעת קהל בארצות הברית שערך מכון גאלופ בשנת 1999 נמצא כי 6% מהנשאלים הטילו ספק בכך שהאסטרונאוטים של 'אפולו' הילכו על הירח [מתוך ויקיפדיה]. אף יצא ספר, שהכותרת שלו "מעולם לא הגענו לירח" ומחברו היה ביל קייסינג וכן ספר נוסף בשם "נאס"א שיטתה באמריקה" ועוד ספרים וסרטים, כך שהקונספירציה הזאת היא לא מנת חלקם של אנשים הזויים, אלא גם של אנשים רציניים.

וכאן שואל הקורא, כיצד הפתיחה הזו קשורה לפרשתנו? ומדוע נזכרתי בסיפור הנחיתה על הירח בפרשת דברים?

הסיבה לכך היא פשוטה. כשאנו קוראים בפרשתנו את הטענה של המרגלים והעם, שהקב"ה הוציא אותם ממצרים היות והוא שונא את עם ישראל, הרי כל אחד הקורא זאת מזדעזע, כיצד אפשר להמציא סיפור נורא והזוי כזה, שהקב"ה הוציא את עם ישראל מהשעבוד האיום והמדכא במצרים בגלל שהוא שונא אותם?

ובגלל טענת ה'שנאה' הזאת נגזר עלינו לומר בליל תשעה באב את מגילת 'איכה', שנפתחת במילים "איכה ישבה בדד העיר"- ראשי-תיבות איבה = שנאה.

לפנינו כאן המקרה הראשון בהיסטוריה לקונספירציה שכביכול הייתה כאן 'מזימה אלוקית'. רש"י במקום מוצא לנכון להגיב על דברי הבלע של המרגלים באמירה מאוד ברורה: חלילה לחשוב כך, שהרי ה' אוהב את עם ישראל. וזה לשונו:

"בשנאת ה' אתנו – והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו".

נשאלת השאלה, מה גרם לתאוריית הקשר=שקר ההזויה הזו, שכביכול הקב"ה שונא אותם ולכן הוציאם ממצרים? הרי אנו יודעים שכל קונספירציה נשענת תמיד על איזו שהיא הנחה מוטעית. לכן רש"י מביא משל המסביר מנין וכיצד צצה הקונספירציה הזו וזה לשונו:

"…משל למלך בשר ודם, שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות אחת של שקיא [=השקיה] ואחת של בעל. למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל [=שתלויה במי גשמים] והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען" (א', כ"ז).

ברור שטענה זו שקרית לחלוטין, שהרי הגשמים הם ברכה – אמנם רק בעונת החורף – אבל יש לגשמים יתרונות עצומים מול ההשקיה ממי הנילוס, משום שהמצרים היו צריכים להוביל את המים לשדות, אם על ידי דליים ואם בחביות וכמובן זו טרחה עצומה, כי ברוב השנה השדות המצרים היו גבוהים מנהר הנילוס. והתורה אומרת ש"למטר השמים תשתה מים" – ישירות, בלא צורך להוביל את המים. מכאן ברור, שהגשמים הם ברכה גדולה יותר ממי נהר הנילוס, אבל שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים נדמה שזו האמת.

הספורנו מביא נימוק אחר, המסביר מה גרם להם לחשוב כך –

"בשנאת ה' אותנו. על מה שעבדנו עבודה זרה במצרים: לתת אותנו ביד האמרי, שאע"פ שיש לאל ידו לכבוש את האמורים ולהמיתם יתן אותנו בידם להנקם".

ראינו שני נימוקים מה היה ה'דלק' שהבעיר את תאוריית השקר הזו. ברם, לעניות דעתי לתאוריה הזו כאן וכן ברוב המקרים בעולם, ה'דלק' שמבעיר את ה'אש' היא האישיות של האדם. כאן התורה מגלה לנו במילה אחת בפסוקנו, מה הביא אותם לומר שהקב"ה שונא אותם. המילה היא ייחודית בתורה – 'ותרגנו' – וכך הפסוק בשלמותו –

"וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאָהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת יְקֹוָק֙ אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ". מה פרוש 'ותרגנו'? – אומר רש"י במקום:

"ותרגנו – לשון הרע, וכן (משלי יח, ח) דברי נרגן, אדם המוציא דבה".

רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג' אות רל"א) מסביר, ש'נרגן' זה לא אדם שאומר לשון הרע רק כשמזדמן לו, ואינו אומר דברי רכילות ודברים רעים באקראי, אלא זה אדם  שכל מהותו הוא למצוא חסרונות אצל השני. וזה לשונו שם:

"נרגן. אמר שלמה עליו השלום (משלי י"ח, ח'): "דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן", פירוש: הנרגן הוא האיש אשר דרכו וחוקו להתאונן ולהתרעם וימצא תנואות על חברו תמיד, על מעשיו ועל דבריו, ואף על פי שחברו בתומו מתהלך עמו ולא זד עליו בדבר, וידון כל דבר לחובה ולא לזכות, וכל שגגה ישים לזדון…כי מי שילין תלונות על חברו כאשר לא נגעו וכאשר עשה עמו רק טוב, זה סער מתחולל על הלב, והנה הוא כיורה זיקים יורדים חדרי בטן".

זאת אומרת, הנרגן הוא המתלונן הסדרתי, שגם אם מישהו יעשה לו טובה, יראה בזה לרעה והוא מלא תלונות על כל העולם. הנרגן תמיד בטוח ומרגיש ש'מסדרים' אותו, משקרים אותו ואין לו אמון באף אחד. שלמה המלך אומר, שלמעשה הנרגן בסופו של דבר מאבד את כל חבריו ולא רק את משפחתו. וזה לשונו (שם) –

"עוד אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ט"ז, כ"ח) "ונרגן מפריד אלוף", רצונו לומר: כי יפריד מעליו אוהב וריע, כי לא יוכלון שאת חברתו…ופעמים רבות הנרגן כפוי טובה, גם יחשבה לרעה וישיב רעה תחת טובה, ..ופעמים יחשוב על חסדי ה' כי הם לנקם ושלם, כענין שנאמר (דברים א, כז): "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו וגו'". על כן התרחק מדרך הנרגנים, כי נתיבותיהם עקשו להם, כל דורך בה לא ידע שלום".

למדנו אם כן, שהתאוריה שפיתחו המרגלים והשומעים להם, נבעה לא מאיזה תובנה או עובדה שנחשפו אליה ועל כך יכלו לבסס את טענתם, אלא כל זה בא מהאופי הנרגני שלהם, שכל מה שהם רואים זה כאילו כל העולם רוצה לקפח אותם ולהזיק להם. את המסר הזה ואת הגישה הזאת לחיים הם הנחילו גם לילדיהם.

ונשאלת השאלה על הפסוק –

"וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאָהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת יְקֹוָק֙ אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ" –

מדוע מציין הכתוב שהנרגנות שלהם הייתה באוהלים שלהם? אלא אומר ה'תרגום יונתן', שהם הסיתו את ילדיהם לחשוב שרק כל העולם נגדם –

"והִתאוננתם באוהליכם לקחתם בניכם ובנותיכם בחיקכם לאמור ווי לכם מעונים, מחר אתם נהרגים בשביל שׁשׂונא ד' אותנו הוציאנו מִן ארץ של מִצרים לִמסור אותנו ביד של האמורי להכריתנו" (כתר יונתן דברים א', כ"ז).

ומוסיף האלשיך הקדוש דברים על מילות הפסוק "ותרגנו באוהליכם", שגם בני הבית רבו איתם על הקונספירציה שלהם והם אף פיתחו תאוריה שלמה, מדוע עשה להם הקב"ה נפלאות אם הוא שונא אותם ומדוע מביא אותם לארץ. וזה לשונו:

"…שרבו בכם בני בתיכם איך תאמרו שתפלו ביד האמורי? והלא שכחתם כל אשר עשה לכם ה' במצרים? וככוחו אז כוחו עתה כי לא ישתנה חלילה!!!. על כן בראותכם זה שבתם ואמרתם, כי לא שב ה' מלהיטיב כי לא אדם הוא להנחם, וגם לא מבלתי יכולת חלילה, כי אם שמאז הוציאנו ממצרים בכל הנפלאות היה למען הפילנו ביד האמורי, וזהו ותרגנו כו'. ולהשיב למריבים אתכם אמרתם כי בשנאת ה' אותנו שהוא על עבודת אלילים במצרים, הוציאנו בכל נפלאותיו לתת אותנו ביד האמורי. והוא כי לשמור שבועת האבות להביאם אל הארץ, רצה להביאם ואחרי כן ינקם מהם".

לכל טענה הייתה להם תשובה, שכל הניסים היו בסופו של דבר להביא אותם לאמורי, ומדוע? – כי חטאו בעבודת אלילים ומה שהביאם לארץ דווקא, כי הבטיח לאבות ורצה לקיים את שבועתו להם, אבל עם הגיעם לארץ ינקום בהם, רחמנא ליצלן!

לדעת הנצי"ב בספרו 'העמק דבר', הקונספירציה שלהם נולדה מהמחשבה, שאכן הקב"ה רוצה להכניס את הבנים לארץ ובגלל זה הוציא גם אותם למדבר, אבל את דור האבות ה' שונא. וזה לשונו:

"יש להבין איך עלה על הדעת לחשוב ולדבר כזאת? אם רצון ה' להשמידם למה היה לו להוציאם ממצרים ולהביאם לכנעני? אם חשבו שהקב"ה אוהב את הכנענים באהבה עזה לעשות להם זה הנחת רוח, אין שטות גדול מזה, ומה חשבו על ה' במה שהבטיח לאברהם יצחק ויעקב את הארץ, וגם התורה שניתנה בקולות וברקים מה תהא עליה".

עד כאן השאלות על חושבי הקונספירציה, שנראה מוזר להבין את מחשבתם. ועל כן מפרש הנצי"ב –

"אבל האמת שידעו בברור, שהקב"ה יתן את הארץ לדור שאחריהם, ולהם ובשבילם ניתנה התורה, ורק שחשבו כי את הדור ההוא שהמרו את ה' גם במצרים אותם שנא, ואם היה מאבידם במצרים או במדבר איך היה מנהיג את הטף לבדם, על כן הוציא גם אותם ויביאם לארץ ישראל, ושם ישמידום הכנענים, והטף ישארו בארץ ישראל, ואז תהי' השגחתו ית' עליהם לעשות אותם לו לעם, ולהאביד את הכנעני ובדור אחר ימח שמם".

הנצי"ב מוכיח זאת מהמשך לשון הכתוב –

"וזה מובן מלשון שאמרו ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז, ומאין ידעו שיהיו לבז ולא להריגה, וגם לשבי מיבעי כלשון המצוי על בני אדם, משא"כ לבז משמעו כ"פ שבוזזים את נכסיהם ולא את עצמם, אלא היינו דבריהם שפירש משה, שכסבור שהם הנשים והטף ישארו בהשגחה פרטית, רק הנכסים יהיו לבז עד שיגיע העת".

בחסידות נוהגים לפרש את התיאוריה ההזויה שלהם, מחשש שהתנאים הפיזיים בארץ ישראל יהיו גרועים מאוד. ומנין הסיקו זאת? על כך המגיד מדובנא ממשיל משל כהרגלו – על אדם אחד צדיק שחי בצניעות יתרה ואפילו מוגזמת, לא הרשה לעצמו להנות מהעולם הזה בכלום. כשהציעו לו לחתן את בנו עם אחד מעשירי העיר הסמוכה, שהיה גם כן אדם צדיק וחסיד אבל נהג בעושר ובהנהגה של גביר ממש, אבי הבן נסע להכיר את המשפחה וחזר נלהב מהאב ומהאם וכששאלו אותו על הכלה התלהב כפליים ואמר שהיא צדיקה וחסידה. שמע זאת הבן וסירב להצעת הנישואין הזו כבר בשלב כל כך מוקדם, משום שטען שאם אבא שלו כל כך התלהב מהכלה, סימן שהיא גם כן סגפנית כמוהו ואיננו רוצה לחיות את חייו כאביו.

והנמשל – אומר המגיד מדובנא – כשהקב"ה משבח כל כך את ארץ ישראל ולהוט כל כך שניכנס, הרי הקב"ה מצפה שנחיה חיים של פרישות, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ובוודאי מצפים לנו חיים קשים בארץ ישראל.

לסיום רק נשאל, מדוע מזכיר משה את הנרגנות שלהם כעת לפני הכניסה לארץ? מדוע הוא מספר את מה שהיה באהלים בחדרי חדרים? וכי מחפש הוא חלילה את גנותם של ישראל?!

אלא אומר הרש"ר הירש, שאדרבה –

"משה בעדינותו מזכיר רק את מה שאמרו באוהליהם בינם לבין עצמם אך הוא עובר בשתיקה על המהומות ועל המרד שמרדו בו ובה' .

התחלנו את מאמרנו בסיפור הנחיתה על הירח ונסיים בסערה הלכתית הקשורה לאותה תקופה. בעין הסערה עמדה שורה מתוך "קידוש לבנה" – "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה". יהודים שומרי מצוות רבים פנו לרבנות בשאלה, אם הקביעה ש"איני יכול לנגוע בך" עוד רלוונטית שעה שהאדם כבר "נגע" בירח.

הראשון שהזדרז לתקן את הנוסח המקובל היה הרב הצבאי הראשי ומי שנבחר לרבה של תל אביב, הרב האלוף שלמה גורן. הרב גורן קבע, כי מעתה יש לומר "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך", כלומר יכול לגעת – אך איני נוגע בפועל. הרב גם מצא נוסח קדום, במסכת סופרים בתלמוד, התואם את התיקון שלו. 

אולם לתיקון זה התנגדו בין השאר חסידי חב"ד, שטענו כי רבם, האדמו"ר מלובביץ', התייחס לסוגיה עוד כשאפולו 9 שוגרה לירח. הרבי קבע אז שאין צורך בתיקון התפילה, מאחר שהמילים "איני יכול לנגוע" מתייחסות למילים "כשם שאני רוקד", וברור שלא ניתן להגיע לירח בצעדי ריקודי. למעשה, הוסיף הרבי, בשום מקום לא נאמר ולא נכתב שהאדם לא יוכל להגיע לירח ואף לכוכבים, אדרבה – טיסות החלל רק "מגבירות את האמונה בבורא".

הרב יעקב אריאל התייחס במאמר בעיתון "הצופה" לנחיתה במבט אמוני וכתב: "יש הרואים בפלישת האדם אל החלל מעין חילול קדושתו ופגם בשלטון ה' בשמים, כביכול. גישה זו, שכאילו ה' נמצא בשמים יותר מאשר בארץ, שמץ אלילות יש בה. אחדותו של ה' אינה מוגבלת במקום ובזמן ומקיפה היא במידה שווה את השמים ממעל והארץ מתחת…בידע רב יותר ובתקוות גדולות יותר נצא מבושמים ושמחים לרחובה של עיר לברך על הלבנה ולהתפלל על מילוי פגימתה יחד עם פגימות נפשנו, ולאחל לחלל, ולעולם, פתיחת דף חדש בתולדות הרוח של האנושות, שבעקבות עם ישראל, עתידה אף היא להתחדש כמותה".

נישא תפילה לבורא עולם בימי 'בין המצרים' הללו, בהם עם ישראל וכל העולם כולו נלחמים בנגיף שמפיל חללים רבים וגורם נזק כלכלי למשפחות שלמות, שיאמר די לצרותנו ונזכה לראות כבר בביאת משיח צדקנו ובגאולת ישראל אמן ואמן!

שבת שלום לכל בית הישיבה