פרשת בראשית - האמונה בצדקת הדרך

וממשיך ה'כלי-יקר' ומבאר, שמצוות החודש עצמה הוקדמה להיות ראשונה במצוות, משום שהיא מתבססת על 'איסור גזל', שהוא יסוד האמונה בקב"ה –  "…ולפי שמניעת הגזל יסוד לכל האמונה, על כן הקדימו הקב"ה והזהיר עליו במצווה ראשונה 'החודש הזה לכם', כי שם נאמר 'משכו וקחו לכם צאן' (שם פסוק כא) – משלכם, להוציא הגזול…וכן יצחק, כשצווה להביא לו שני גדיי עזים, אחד לעשות ממנו קרבן פסח אמר 'וצודה לי ציד' (בראשית כז ג) פירש רש"י 'מן ההפקר ולא מן הגזל'… על כן סיבב הקדוש ברוך הוא שלא הביא כי אם יעקב שהיה נזהר בגזל. וכן שור שהקריב אדם הראשון…וכל זה כדי להרחיק הגזל והליסטיות המביא לידי כפירה ואפיקורסות." ומסכם ה'כלי-יקר' את תשובתו: "על כן, הוצרך להקדים סיפור חידוש העולם, להורות שלא על ידי לסטיות לקחו, כי אם בצדק ובמשפט, זה שאמר הכתוב 'כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו', כי עיקר הגדה זו שהגיד 'כוח מעשיו הגיד לעמו' הכל היה כדי להורות שמעשה ידיו אמת ומשפט, שהתורה והלוחות מעשה אלקים…הכול ב'אמת ומשפט' שהוא מונע הליסטיות, ו'נאמנים כל פקודיו' הפקודים אשר פקד ה' על ארצות שבע אומות, כי ברצונו יתברך נתנה להם וברצונו יתברך נטלה מהם ויפקד המלך ה' פקידים אחרים עליה". אך נותרה בלבי עדיין שאלה שמתחזקת דוקא בימנו בווכוח ובמלחמה על ארץ ישראל , וכי התשובה שתאמר לאומות העולם , שהקב"ה הוא 'בעל-הבית' של העולם והוא יקבע מה שייך לכל עם, זו תשובה שתשכנע אותם? האם אין כאן מידה של תמימות ונאיביות? וכי זו תסיר את טענת 'לסטים אתם'? 'כובשים אתם'? ונראה לומר את מה ששמעתי מרבותי , שאכן איננו בטוחים שנצליח לשכנע את אומות העולם בטענה שארץ-ישראל ניתנה לעם-ישראל על ידי בורא עולם, אך התורה פתחה בזכותנו על ארץ-ישראל, כדי שקודם כל אנחנו נדע זאת ואנחנו נבין ונאמין שזכותנו על הארץ היא מכוח ההבטחה האלוקית ורק אם אנחנו נפנים זאת ונאמין בכך, אזי יש סיכוי שגם אויבנו וגם אומות העולם יקבלו זאת. ואולי זו משמעות הפסוק שהביא בדבריו רבי יצחק – "כוח מעשיו הגיד לעמו" – שעם-ישראל יפנים את כוח מעשיו של הקב"ה. בהקשר לזה, מסופר על דוד בן גוריון, שכבר בשנת 1936 (למניינם), כשתים-עשרה שנה לפני קום המדינה, עמד כנציג היישוב היהודי בפני 'ועדת פיל', שהוקמה כדי למצוא פתרונות לסכסוך היהודי-ערבי על ארץ-ישראל (ורק אזכיר שהסכסוך כבר קיים היה בתקופה שמדינת-ישראל כלל לא הוקמה ואף לא ההתיישבות "מכשילת השלום" ביש"ע…). לאחר דבריו של דוד בן-גוריון בפני הוועדה, שאל אותו הלורד פיל מהיכן הגיע לארץ ובן-גוריון השיב, כי בא מפלונסק. הלורד המשיך ושאל, היכן היא פלונסק זו? ובן-גוריון ענה, כי פלונסק היא עיר בפולין. וכאן באה השאלה הנוקבת; הלורד שאל את בן-גוריון, האם יש בידו מסמך או שטר מכר הנותן לו, כמי שבא מארץ רחוקה, זכות לתפוס את מקומם של בני הארץ הערבים הגרים בה מזה דורות? על דוכן העדים היו מונחים ספר התנ"ך והקוראן עליהם הושבעו העדים. בן-גוריון נטל את ספר התנ"ך בידו וענה: "זה הקושאן שלנו !". בימים טרופים אלו, כשהטרור מרים ראש בארצנו, אנו חשים את רצון האויב הערבי לסלקנו מכאן, ורצונם מתגבר והולך כשהם רואים את חוסר הביטחון של אנשים בתוכנו בזכותם על כל ארץ-ישראל לאור ההבטחה האלוקית ואפילו קריאתו המהדהדת של דוד בן-גוריון נשכחה מהם לצערנו. רק אם נהיה כולנו בטוחים בצדקת דרכנו ונאמין בזכותנו על כל שעל מאדמת הקודש, גם אומות-העולם יקבלו זאת ואז אי"ה יתקיים בנו "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד". שבת שלום וחודש טוב לכל בית הישיבה

כמדומני, שדברי רבי יצחק המובאים ברש"י הראשון על התורה, הם מהמפורסמים ביותר מכלל פירושי רש"י על התורה ובמאמרי זה אבקש להתייחס לדברי רש"י אלו. "לא היה צריך להתחיל [את] התורה, אלא (שמות י"ב, ב') מ'החודש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח ב'בראשית'? – משום 'כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים קי"א, ו'), שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". כבר בקריאת שאלתו של רבי יצחק, מתעוררות תמיהות אצל פרשנים רבים. ראשית, מדוע קרא רבי יצחק למצות 'החודש' מצוה ראשונה? הרי 'שבע מצוות בני-נח', מצוות 'ברית-מילה' שנצטווה אברהם וכן 'גיד-הנשה' ליעקב הם היו המצוות הראשונות שנצטוו ישראל? שנית, לכאורה שאלת רבי יצחק אינה במקומה, שהרי אי אפשר היה להתחיל את התורה בענייני מצוות, אלא דווקא בבסיס האמונה היהודית, שהרי ללא אמונה בקב"ה אין ולא תהיה משמעות למצוות התורה? על השאלה הראשונה עונים פה אחד כמעט כל המקשים וכלשונו של ה'חזקוני' – "לפי שהיא ראשונה למצוות שנצטוו ישראל עליהם במעמד כולם" ורבי חיים פלטיאל מוסיף  "וכן משמע לשון רש"י, שאומר שהיא מצווה ראשונה שנצטווה לישראל, לאפוקי 'מילה' שלא נאמרה אלא לאברהם לבדו ו'גיד-הנשה' שלא נאמר אלא ליעקב". על השאלה השנייה אביא את תשובת הרמב"ן – "…מפני שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו, לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך ב'בראשית ברא' ". דהיינו: היות והתורה אינה מתיימרת לגלות לנו את סודות הבריאה, ממילא לדעת רבי יצחק התורה היתה צריכה לפתוח עם מטרתה העיקרית שהיא הוראת המצוות, ואם-כך, המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל היא 'קידוש החודש' וקביעת זמני העם היהודי על פי הלבנה. ואכמ"ל. אולם, ברצוני להרחיב מעט לאו-דווקא בשאלתו של רבי יצחק, אלא בתשובתו המפורסמת של רבי יצחק –  "…משום 'כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים קי"א, ו'), שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". תשובתו של רבי יצחק מרתקת, שהרי לדעתו, התורה פתחה ב'בריאת העולם', כדי שלא יעלילו על עם-ישראל שגזלו את ארץ ישראל. ועל כך שואל רבי אפרים מלונציץ בספרו 'כלי-יקר' – "וקשה! ומה בכך אם יאמרו לסטים אתם? וכי בעבור זה ישנה סדר התורה?". אם לדעת רבי יצחק היה צריך להתחיל את התורה ממצוות 'החודש', אז האם בגלל טענה שיטענו לסטים צריך לשנות את מה שהיה צריך להיות מלכתחילה?! ומשיב על כך ה'כלי-יקר' תשובה מקורית ומיוחדת, שלדעת רבי יצחק אכן התורה פתחה במרכיב מרכזי באמונה היהודית שהוא 'איסור גזל' וז"ל [מומלץ לראות את כל דבריו ורק משום אריכותם קיצרנו] – "תשובה לזה: לפי שדבר זה גורם כפירה בעיקר, כי יאמרו 'לית דין ולית דיין' ו'כל דאלים גבר', כי אילו היה לעולם מנהיג…למה לא מיחה בכם כשלקחתם בזרוע דרך לסטיות ארצות שבע אומות? כי מטעם זה לא נחתם גזר דינן של דור המבול כי אם בעבור הגזל…".