פרשת בהעלותך – 'החמוצים'

"בוקר טוב, כאן רשת ב' של קול ישראל מירושלים והנה החדשות מפי ראובן בן שמעון ותחילה עיקרן.

בעיר תל-אביב נרשמה עליה תלולה במספר המתנדבים מקרב בני הנוער לפעילות במד"א. כמו-כן, נמסר לכתבתנו רבקה בת יצחק, שעשרות בני-נוער מתנדבים באופן קבוע בבתי אבות ובבתי חולים דרך תנועות הנוער השונות.

כתבנו יצחק בן דוד מוסר, שסקר שערכה חברת "מדבר סקר תרחק" בקרב נהגים הממתינים בצמתים ומבקשים להשתלב בתנועה, נדרשו לענות לשאלת הסוקרים כמה זמן בממוצע הם נאלצים להמתין עד שנהגים אחרים מאפשרים להם להשתלב בתנועה בבטחה. הנתונים שנחשפו בפני כתבנו מלמדים, שממוצע הזמן שבו מתאפשר לנהגים להשתלב בתנועה הינו כשבע שניות בלבד.

כתבנו לעניין דתות משה רבינוביץ מוסר, שהשנה הוכנסו במדינת ישראל למעלה מחמשת-אלפים ספרי תורה חדשים בישובים שונים ברחבי הארץ, כולל ישובים שאינם מוגדרים כדתיים.

שליחת רשת ב' כאן חדשות לניו יורק מדווחת על עשרות אלפי יהודים ושאינם יהודים, שצעדו אמש במפגן אהדה ענק לישראל. שליחתנו הופתעה לטובה מפסטיבל האהדה הענק הזה בחוצות ניו יורק בחשבה שכל העולם נגדנו.

לסיום, נאחל לכם שתמשיכו להיות טובים זה לזה – עם ישראל חי! זה סוף החדשות מקול ישראל".

רוצים עוד חדשות טובות ?…לצערנו, לרוב לא תקבלו זאת ברשתות השידור השונות, אלא תשמעו שוב ושוב חדשות נגטיביות, על פרשיות שחיתות למיניהם, תוך הלבנת פנים ושפיכת דמם של אנשים, בדרך כלל אנשי ציבור, עם פרטים שהודלפו לפעמים מחדרי החקירות כשעל הכול מכסה המילה 'לכאורה'. לעתים רחוקות, נשמע גם איזה משהו קטן חיובי כדי "לאזן", אך התחושה המצטברת היא "רק רע כל היום".

הדברים נכונים גם אם אמנם מתרחשים מעשים שאינם ראויים, הואיל ואיסור 'לשון-הרע' חל גם על דברים נכונים. אין שום מצווה לפגוע בבן אדם, בוודאי כאשר העניין נמצא בבדיקה. פעמים רבות גם בעניינים ציבוריים מופצים "פייק ניוז", חדשות מפוברקות עם חצאי אמיתות. כמו כן נשמע את הגיגיו של כל מי שמשמיץ ופוגע במדינת ישראל, נשמע את אויבי ישראל מקבלים במה בתקשורת ומפיצים את ארסם על המדינה ושליחיה והכל בשם חופש הדיבור וזכות הציבור לדעת וכו'.

אחת הטענות המחייבות את הדיווחים השלילים הרבים הנשמעים תדיר בתקשורת היא, שהתקשורת היא 'כלב השמירה של הדמוקרטיה' ועל כן עליה לחשוף ולהתריע על כל מעשה שלילי המתרחש במדינה ובכך יפחתו מעשים שליליים, כי אנשים יירתעו מלעשות דברים רעים במחשכים. ברם, אם טענה זו הייתה נכונה, אזי במשך שבעים שנות מדינתנו, 'כלב השמירה' הזה – קרי התקשורת – לא הצליח לצערנו לשמור כל כך על טוהר המידות, שהרי חדשות לבקרים אנו ממשיכים לשמוע על פרשיות ועל כך שיש לנו מדינה רעה ובעייתית עם אנשים שכל הזמן מחפשים איך לפגוע בזולת. המסר וההרגשה אחרי 'מבול' הדיווחים השליליים הוא, שאין כמעט חסד במדינה ואין מסירות נפש.

אולי אם נשנה את הגישה, אם נרבה לספר על הדברים הנפלאים שקיימים במדינה, אולי 'כלב השמירה של הדמוקרטיה' יצליח יותר על ידי ניסיון לחקות מעשים טובים ויצירת אוירה שכדאי לחיות במדינת ישראל. זה לא אומר שצריך להסכים ולוותר מלהילחם במעשים מגונים ושליליים, אך השאלה האם זה צריך להיעשות בכיכר העיר, או שישנן דרכים אחרות וסולידיות להילחם ברוע.

בפרשתנו אנו נתקלים באירוע מוזר ביותר, בו עם-ישראל מתלונן על משהו אבל לא כתוב על מה מתלונן. וכך נכתב בפרשתנו (י"א, א'-ג') –

"וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְקֹוָ֔ק וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה: וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ: וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא תַּבְעֵרָ֑ה כִּֽי־בָעֲרָ֥ה בָ֖ם אֵ֥שׁ יְקֹוָֽק".

מה פירושה של המילה 'כמתאוננים'? מדוע נחשב רע בעיני ה' ומדוע העונש היה כה כבד? מדוע נכתב בתוספת כ"ף – כמתאוננים – שמשמעותה בלשון ימינו "כאילו מתלוננים", האם זו הכוונה שלא באמת התלוננו?

רש"י על פי המדרשים השונים מפרש את המילה 'להתאונן' מלשון 'עלילה, תואנה', כלומר: חיפשו תירוצים לברוח מהמחויבויות של מעמד הר סיני, לא רצו חיים עם חוקים וכללים ולכן הטענה הרשמית הייתה קשיי הדרך, אבל מה שהסתתר מתחת לטענה זו היה הרצון לפרוש מחיי תורה ומצוות. וזה לשון רש"י:

"כמתאננים – אין מתאוננים אלא לשון עלילה, מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום וכן הוא אומר בשמשון (שופטים י"ד, ד') כי תואנה הוא מבקש: רע באזני ה' – תואנה שהיא רעה באזני ה' שמתכוונים שתבא באזניו ויקניט. אמרו אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזה שלשה ימים, שלא נחנו מעינויי הדרך: ויחר אפו – אני הייתי מתכוין לטובתכם שתכנסו לארץ מיד".

רבי שמשון רפאל הירש הלך בדרכו של רש"י, אולם פירש את המילה 'מתאוננים' מלשון 'אנינות ואבלות', ועל כן מדגיש שהסיבה לרצון שלהם לפרוש ולייצר אווירת משבר נבע משום שמעמד הר סיני הונחת עליהם טרם יכולתם לעכל זאת. המעמד הזה היה גדול עליהם בכמה מידות וכל הרגשתם הייתה שהם רק הפסידו מכל הסיפור של יציאת מצרים. נראה את דבריו הנוקבים של רש"ר הירש, המתייחסים לפער שבין משה והעם וזה לשונו:

"ראינו בפסוקים הקודמים: משה קיבל בשמחה את הנהגת ה' והוא היה מוכן ללכת אחריו במדבר ובישימון מעתה ועד עולם. בהתמסרות גמורה וחסרת פניות ביטל את רצונו לרצון ה', ובכך גילה את הרוח ואת השקפת החיים שהייתה ראויה להיות נחלת העם כולו בכל חלקיו, אך העם היה עדיין רחוק משלמות רוחנית מוסרית זו. העם – בניגוד אל משה – היה כמתאוננים! הם היו כמתאבלים על עצמם…הם ראו את עצמם כאילו מתו כבר ונהגו, כביכול, אבילות על עצמם. ענן ה' עליהם, ארון ברית ה' לפניהם רק נתנו להם את תחושת הניתוק מכל העולם כולו, מתנאי חייו וגילוייו; והתמורה שקיבלו על כך, הקשר היחיד במינו עם ה', מקדש ה' בקרבם, התפקיד האלוהי שהלכו לקראתו – כל זה לא היה שוה להם ולא נראה להם תמורה הולמת; הם לא הרגישו שזכו בחיים נעלים יותר, מלאי אושר ושובע שמחות, אלא הם ראו את עצמם כנתונים בארון מתים והתאבלו על עצמם…".

ר' יוסף בכור שור [הריב"ש מבעלי התוס'] טוען, שכל הסיפור כאן הוא החשש ממלחמה בכניסה לארץ –

"כמתאוננים. כאוננים על מת, היו קצרי רוח ומתאבלים על שהיה רוצה הקדוש ברוך הוא להכניסם לארץ ויבאו למלחמה, כי היו יראים ומקטני אמנה".

צריך להדגיש ולומר, שהקבוצה הזו לא קיטרה בינה לבין עצמה או בסתר, אלא יצרו אווירת נכאים בכל הצבור ודאגו שאחרים ישמעו ובמיוחד שכביכול הקב"ה ישמע את הדברים. וכך דייק הספרי זוטא וטיבל את זה במשל על מה שכתוב "בְּאָזְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙" –

"באזני ה', מלמד שהיו מתכוונים להשמיע למקום…משל למה הדבר דומה? באחד שהיה עומד ומקלל את המלך בתוך השוק, נמצא המלך עובר, אמר לו: שתוק שלא ישמע המלך. אמר להם: מי יאמר לכם שלא נתכוונתי אלא להשמיעו. כך היו ישראל מתכוונין להשמיע את המקום".

הרמב"ן בניגוד לשאר הפרשנים טוען, שהסיבה שהתאוננו לא היתה לחפש תואנה ועלילה, אלא עקב סיבות אמיתיות ואובייקטיביות, מתוך דאגה כיצד הם יסתדרו במדבר הצחיח. ברם, בכל אופן נחשב להם הדבר לחטא, שהיו צריכים על סמך העבר לדעת שהקב"ה ידאג להם –

"…והנכון בעיני, כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה?, ואיך נחיה במדבר הזה?, ומה נאכל ומה נשתה,? ואיך נסבול העמל והענוי ?ומתי נצא ממנו?, מלשון מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג לט), שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו …וכאשר אמר הכתוב כי היו כואבים ומצטערים כבר הזכיר וספר החטא: ואמר "כמתאוננים", כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים".

הרמב"ן שואל, מדוע נענשו אם הביעו דאגה לגיטימית? ועל כך עונה הרמב"ן, שבמקום ללכת אחרי הקב"ה בביטחון ובשמחה הלכו אחריו בעל כורחם כאנוסים –

"והיה רע בעיני ה', שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחים מתאוננים ומתרעמים על עניינם".

ישנן דרכים נוספות לנסות להבין את ה'כמתאוננים', אך בגלל חובת הקיצור אומר שלפי עניות דעתי, קו החשיבה שמוביל את אמצעי התקשורת בימינו, שבבסיסו בוודאי כוונה טובה להועיל, אולי זו הייתה כוונתם של המתאוננים. הם ידעו שהם זוכים להשגחה אלוקית ואין להם שום מחסור, אך לפעמים זו עצמה צורת החיים של אנשים שהם "חמוצים", מחפשים ומעצימים את נקודות החולשה והתורפה ונותנים במה לתחושות השליליות שקיימות ואותם הם מדגישים. הם נהנים מהקיטורים והדבר נותן להם תחושה שבכך הם תורמים לחברה. הם אלו שתמיד מסתכלים על 'חצי כוס הריקה' ואותה הם שמים במרכז.

אין חדש תחת השמש, המתאוננים לובשים צורה ופושטים צורה ובכל דור ודור ה'קוטרים' למיניהם לעיתים עוטפים זאת באידאולוגיות שונות, אך אנו דבקים ש'אם תחשוב טוב – יהיה טוב' ו'מצווה גוררת מצוה' וחשיבה חיובית יוצרת אוירה מיטבית בין קבוצות קטנות ובין בשיח לאומי.

שנזכה בע"ה תמיד 'להעלות את הנרות' בכל אחד ואחד ולא לכבותם ח"ו ונראה את מעלות חברינו ולא חסרונם.

שבת שלום לכל בית הישיבה!