פורים - גזירה פיזית או גם רוחנית - לשבת זכור-תרומה

ידוע ומקובל, שחג הפורים מצוותו באכילה ושתיה וקיום מצוות סעודת פורים, משום שהגזירה הייתה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" – בניגוד לחג החנוכה שכל מטרתם של היוונים הייתה "להשכיחם תורתך".

במאמר זה נברר, האם הגזירה האיומה בימי מרדכי ואסתר היתה של השמדה פיזית – או שזו היתה 'גזירה אנטישמית', שנבעה משנאת עם ישראל ודתו.

אם נתבונן בהלכה, ישנה מחלוקת בין הפוסקים מתי יש למול ילד יהודי שברית המילה שלו חל בפורים – לפני קריאת המגילה או לאחריה. אגב, כפי שכנראה מלו את משה רבנו, שנולד בז' באדר, ממילא הברית שלו היה בי"ד באדר שלימים הפך לחג פורים. הרמ"א כותב (סימן תרצ"ג סעיף ד') –

"כשיש מילה בפורים, מלין התינוק קודם קריאת המגילה (מהרי"ל ומנהגים)".

ומסביר המשנה ברורה (ס"ק י"ב), שהמקור לדברי הרמ"א הוא המהרי"ל בהלכות פורים (אות יא, עמוד תכו) והטעם, משום שכתוב במגילה –

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון" – 'וששון' מרמז על מילה ו'אורה' זו תורה, כפי שנדרש להלן, ולכן מילה צריכה להיות לאחר קריאת התורה ולפני קריאת המגילה.

המשנה ברורה מביא גם את דעת ה'פרי חדש' וכן את דעת הגאון מוילנא, שיש להקדים את קריאת המגילה. הגאון מוילנא בפירושו לשו"ע כותב –

"וצ"ע דאף עבודה דרבים מאחרים וזמנה בבוקר, כל שכן מילה דאינה אלא משום זריזין כו' וכ"כ הפרי חדש".

כוונת הגר"א, שאפילו כוהנים שזמן עבודתם במקדש בבוקר הוא קבוע, מבטלים את עבודתם ובאים לשמוע קריאת מגילה, כל שכן ברית מילה שכל חיובא בבוקר הוא משום 'זריזים מקדימים', נדחית מפני קריאת מגילה.

במסכת מגילה (ט"ז:) דורשת הגמרא את הפסוק –

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אמר רב יהודה: אורה – זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור. שמחה – זה יום טוב, וכן הוא אומר ושמחת בחגך, ששון – זו מילה, וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך, ויקר – אלו תפלין, וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

ואומר רש"י במקום –

"אורה זו תורה – שגזר עליהן המן שלא יעסקו בתורה. זהו יום טוב – קיימו עליהם ימים טובים. זו מילה – ועל כל אלה גזר".

למדנו מכך לפי דברי חז"ל, שלפי שתי הדעות בין אם עושים את הברית לאחר המגילה או לפניה, השמחה והששון הם לא רק בגלל שניצלו גופנית, אלא בעיקר על כך שנצלו מגזירת השמד שלא לקיים מצוות חשובות ביותר, כגון לימוד תורה, תפילין ומילה.

יש לזכור, שהמן האגגי היה מזרע עמלק ואין פה רק רצון להשמיד את עם ישראל פיזית, שכמובן זה נורא ואיום, כי המן האגגי הוא חלק מהד.נ.א העמלקי וכידוע על המילה "ויזנב בך" מתוך הפסוקים בפרשת 'כי תצא' מפרש המדרש תנחומא (סימן י'), שעמלק רצה להוכיח לקב"ה, שעם ישראל לא שומר על ערכיו, בייחוד במצווה כל כך חשובה של ברית המילה.

"זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם, אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים" – דא"ר חיננא בר שיקלא, מה היו בית עמלק עושין חותכין מילותיהן של ישראל וזורקין כלפי מעלה ואומרין בזה בחרת? הוי לך מה שבחרת!!".

עמלק רצה להראות כביכול לקב"ה, שעם ישראל לא נימול במדבר. למרות מאבקו של עמלק בישראל ולמרות שהצליח 'לצנן' בעבר את עם ישראל – "אשר קרך בדרך" – זה היה במעטפת החיצונית, כי בתוך-תוכם עם-ישראל קיים את ברית המילה בשמחה, כפי שאומרת הגמרא (שבת ק"ל.) –

"תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב – עדיין עושין אותה בשמחה".

בתקופת מסך הברזל ברוסיה, נאסר על היהודים לערוך ברית מילה לילדיהם.מסופר על אמה יהודייה, שברית המילה של בנה התעכבה בגלל האיסור וכשהגיעה לאוזניה ידיעה שמשפחה אחרת עושה ברית מילה בסתר, הביאה אף היא את הבן שלה כדי שימולו אותו. והנה, ברגע שהשיבו את הילד לאימו לאחר המילה התעלפה האשה במקום וכששאלוה לאחר מכן איך קרה שהתעלפה דווקא לאחר שהמילה כבר בוצעה, השיבה הצדקת המופלאה הזו והסבירה, שכאשר נולד הבן ראתה שהוא נאה ונחמד, ולא מש מבטה ממנו – "ורציתי לנשק לו בלחייו, אבל כל פעם עצרתי את עצמי ואמרתי בליבי שעד שלא יבוא בברית אבותיו אין לי רשות לנשקו, שהרי עוד לא אמרתי תודה להקב"ה ולא נתתי לאלוקיי מאומה על החסד הגדול שעשה איתי". רק לאחר הברית התירה האמא לעצמה לנשק את ילדה, ומרוב התרגשות התעלפה.

המן גם נכשל בניסיונו לשנות את עם ישראל מאמונתו. המאבק שלו במרדכי לא היה רק ענין של כבוד, אלא על פי חז"ל היה על חזהו עבודה זרה ומרדכי שעמד בגבורה מולו הביא את המן להבנה, שעם ישראל הוא עם עקשן ומרדכי מייצג את  רוב רובו של העם. ולכן החליט המן, שאם רוצה להתגבר על העם היהודי, אי אפשר ללכת רק על 'ראשו' של מרדכי וכפי שמסופר במגילה (אסתר ג') –

"וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי".

המן פעל ממניע אנטישמי מובהק להשמדה של עם באופן טוטאלי והפסוקים (שם) חושפים את המניע הפנימי שלו –

"וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם".

לדעת חז"ל המן טען את כל הטענות האנטישמיות הקלאסיות ולצערנו חווינו זאת בשואת-אירופה וגם שם המניע הפנימי היה שנאה לעם ישראל ולתורתו. בכל מקום התעללו ברבנים ובנושאי דגל התורה, השפילו אותם ולעגו להם, קצצו את פאותיהם וזקנם. מרבית האקציות שלהם בוצעו בימי מועד וחג של עם ישראל, זאת כדי לשבש את מועדי-ישראל.

אבל ברוך השם, כאז כן עתה התקיים בנו – "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" – העם היהודי ניצח אז, והעם היהודי קם גם בתקופתנו מהאפר וניצח והקים מדינה. אחרי כל מה שהיהודים עברו עם 'האנטישמי התורן', המן הרשע, עם ישראל הוכיח לעצמו שאינו מקיים את התורה משום הכפייה, אלא משום שזה דרך חייו והוא מוכן להיאבק על כך – "הדר קיבלוה בימי אחשוורוש".

שבת שלום ופורים שמח לכל בית הישיבה!