עם הנצח - לפרשת נצבים ה'תשפ"ה

הרב משה-צבי וקסלר

פרשתנו פותחת במילה לא כל כך שגרתית, כדי לספר לנו על מעמד מיוחד של כינוס כל חלקי החברה בעם-ישראל - ראשי העם, השבטים, שבעים הזקנים שהם מורי הדור, השוטרים שממונים על אכיפת החוק, תינוקות, נשים, גרים שהצטרפו לעם-ישראל וכן אנשים מהמעמד הנמוך שבחברה - חוטבי העצים ושואבי המים.

המילה המתארת את המעמד הזה ועל שמה נקראת הפרשה היא "נצבים" .

מדוע לא השתמשה התורה במילה יותר נפוצה, למשל: 'אתם עומדים היום כולכם', או 'אתם באים' וכדו?

כריתת ברית

מטרת ההתייצבות הייתה כריתת ברית עם הקב"ה ובלשון הכתוב –

"אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם...לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם" (כ"ט, ט'–י"א).

רבי יעקב 'בעל הטורים' התייחס לשאלתנו לעיל במשפט קצר אחד ומוליך אותנו להבין, שהמעמד הזה שכינס משה רבנו הייתה לו משמעות אדירה, כמו מעמד הר סיני, וזה לשונו –

"נצבים. כדרך שנאמר בסיני (שמות יט יז) 'ויתייצבו בתחתית ההר', בו בלשון אמר כאן 'אתם נצבים'...".

לפי זה, המילה 'נצבים' באה לתאר מעמד גדול מאוד, בסדר גודל של קבלת התורה, משום שמטרת ההתייצבות הייתה כריתת ברית בו הקב"ה מקים את עם-ישראל להיות לו לעם הנצח גם עם הדורות הבאים –

"לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹקים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב: וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת:כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם".

נצבים ומאירים לעולם

המדרש מוסיף משהו מדהים, שלא רק בהר סיני הייתה קבלת התורה שבו השתמשה התורה באותו שורש של התייצבות, אלא גם במקומות האחרים וזה לשונו –

"אתם נצבים. בשלשה מקומות ניתנה התורה ובכולן כתיב יציבה. בסיני, ויתייצבו בתחתית ההר (שמות יט, יז), באהל מועד, ונצבו איש פתח אוהלו (שם לג, ח), בערבות מואב, אתם נצבים".

ושואל המדרש, האם המיקום שבו התורה מספרת לנו על הקמת העם הוא מקרי, או שיש לכך משמעות?

רש"י במקום מביא את השאלה ואת תשובת המדרש, שממנו שומעים עוד הבנה מדוע השתמשה התורה במילה 'נצבים', וזה לשונו –

"מדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות?, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כוהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו,? התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו...היום - כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו. ואף הפרשה שלמעלה מזו פיוסין הם".

למדנו ממדרש זה, שהמילה 'נצבים' באה להבטיח לנו משהו עצום לעתיד האומה,  שלמרות מה שעם-ישראל חלילה עתיד לעבור ולמרות כל המשברים והייסורים שעתיד להיות גורל עמנו, עדיין 'עם-ישראל-חי-וקיים' ויישאר עם-הנצח. המדרש מתאר את עם-ישראל כמו שביום השמש זורחת והאור בא אחרי החושך והלילה, כך יהיה גורל עמנו. ויותר מכך, אומר מדרש 'תנחומא', שהאור בתחילת היום הוא אפל וחשוך ורק אח"כ מאיר, כך גם ישראל בעתיד נאיר את כל העולם כולו –

"מה היום הזה תחילתו מאפיל ואחר כך מאיר, כך אפלה שלכם עתידה להאיר, שנאמר: (ישעיה ס, יט) "והיה לך ה' לאור עולם ואלקיך לתפארתך...".

נצבים למשפט

תובנה שלישית מביאים לנו חז"ל, מה כוונת התורה במילה 'נצבים', וזה שמשה-רבנו העמיד את עם-ישראל ל'משפט' לפני שהעביר את השרביט ליהושע וה'משפט' הזה היה למעשה מקבץ של הדרכות ואזהרות, שידעו שיש המשכיות ואותם חיובים שהיו כלפיו על פי ה', יש להמשיך גם עם יהושע. כדי לסבר את האוזן, דומה הדבר לטקס העברת הפיקוד, כפי שנעשה היום גם בצבא וגם במשרדי ממשלה. וזה לשון המדרש –

"אתם נצבים, לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס ממשה ליהושע, לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרזם וכן עשה יהושע וכן שמואל (שמואל א' יב, ז) התיצבו ואשפטה אתכם, כשיצאו מידו ונכנסו לידו של שאול".

נצבים – לנצח!

תובנה רביעית מהמילה הייחודית הזו 'נצבים' מלמדים אותנו חז"ל בהיגד משמעותי שתקף לתמיד ועוד יותר ובמיוחד בימינו אלו ממש, כאשר עם-ישראל ככלל ומדינת-ישראל בפרט נמצאים תחת מתקפה אנטישמית, עלינו להפנים ולדעת שאומות העולם מעמדם עולה ויורד, אבל עם-הנצח נשאר על במת ההיסטוריה לעולם ועד. וזה לשון המדרש –

"אתם נצבים. אומות העולם אין להן עמידה, אבל ישראל אתם נצבים, מלכות נכנסת ומלכות יוצאה, וישראל קיימין, שנאמר דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת (קהלת א, ד), ואין ארץ אלא ישראל, שנאמר כי תהיו אתם ארץ חפץ (מלאכי ג, יב)."

נצבים באחדות

תובנה חמישית ואולי חשובה תמיד וקריטית בימים אלו בשעת מלחמה, בה החיילים נלחמים שכם אחד בלי הבדלי השקפות ודעות, אף שלצערנו בעורף ישנן מחלוקות קשות שאין ספק שזה מרפה את ידי הלוחמים, ועל זה התורה רוצה להזהיר ערב כניסתם לארץ בשתי מילים 'נצבים כולכם', וזה לשון המדרש –

"אתם נצבים היום כולכם. אמר משה לישראל אם אתם אגודה אחת, אתם עומדים. וכן הוא אומר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד, יז), שאפילו נתחברו לעבודה זרה והן אגודה אחת אין מדת הדין נוגעת בהם, וכשהן נחלקים מה כתיב בהן, חלק לבם עתה יאשמו (שם י, ב). לפיכך משה מבקש מישראל שיהיו אגודה אחת, לכך נאמר אתם נצבים היום כולכם".

עצם ההתכנסות ביחד של כל החלקים בחברה, טוען ה'אור החיים' הקדוש, מטרתה לייצר ערבות הדדית ואחריות קולקטיבית. וזו הסיבה שהתורה פרטה את כל סוגי האנשים, למרות שיכלו לכתוב 'כל איש ישראל' וזהו.

נצבים עם השכינה

כיצד משה רבנו הצליח להחדיר בהם את אותם ערכים ואותן תובנות שמגולמים במילה 'נצבים'? - על כך מגלה לנו התורה על פי המדרשים, שמשה רבנו מכריז ואומר לעם-ישראל שיש להם השגחה מיוחדת והקב"ה נמצא בקרבם, וזה לשון המדרש –

"אתם נצבים. אין יציבה אלא שכינה, שנאמר והתיצבו שם עמך (במדבר יא, טז), אמר להן היו יודעין ששכינתו שלהקב"ה מתקיימת עליכם".

ועל כך הוסיף משה עוד שלש מילים –

"לפני ה' אלוקיכם. אמר להם דעו לפני מי אתם עומדין שלא לפני בשר ודם אתם עומדים אלא לפני השכינה".

הרמב"ן הרחיב את כוונת הכתוב 'לפני ה' אלוקיכם', שהיתה במעמד זה גם הקרבת עולה כמו במעמד הר סיני –

"...שאתם עומדים ומזומנים לפני השם כדי לעמוד בבריתו, כי לקבל התורה בביאורה נאספו אליו. או שהיו עומדים לפני הארון. והברית, הוא השבועה והאלה אשר יזכיר לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו - ויתכן שכרת עוד עמם ברית כברית הראשונה אשר כרת אתם בהר סיני (שמות כד ה - ח), שהקריב עליהם עולה ולקח חצי הדם לזרוק על המזבח וחצי הדם זרק על העם, אבל לא הוצרך להזכיר זה".

מסופר על הרב חיים פלאג'י (יר"ח), שיום אחד הגיע איש פשוט ועני לבית-הדין שלו וביקש להזמין את אחד מעשירי העיר למשפט. ביתו של העשיר עלה באש, והעני שהיה סבל במקצועו נקרא בדחיפות לסייע לו ולהוציא את רכושו מהבית הבוער. לאחר האירוע סירב העשיר לשלם לו כראוי.

הרב פלאג'י שהיה דיין זימן את העשיר לבית הדין, אך העשיר סירב להגיע משום שלא הסכים שסבל פשוט יגרור אותו למשפט. שלח הרב פלאג'י הזמנה שנייה אך גם הפעם סירב העשיר להגיע. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאנשים סירבו לעמוד למשפט, ומנהג העיר היה שאם הנידון מסרב בפעם השלישית מוטלים עליו עונשים כבדים. ההזמנה נכתבה והשליח כבר היה מוכן לצאת לדרך, אך הרב פלאג'י עצר אותו והורה לו:

"אל תחייב אותו לבוא מכוח החוק. אלא אמור לו בשמי: אם אתה מאמין שעמדו רגליך על הר סיני לצידו של העני הסבל, בוא. ואם אינך מאמין – אל תבוא". הלך שליח בית דין אל העשיר וציטט את דברי הרב.

שמע העשיר את הדברים ומייד הגיע לבית הדין. כעת נערך המשפט כסדרו והעשיר אף קיבל עליו את פסק הדין שחייבו בתשלום ושילם מייד לעני את חובו.

בסיום משפטו אמר העשיר:

"אם היה אומר לי להגיע בכוח החוק – לא הייתי בא. אך דבריו גרמו לי לרעדה ובאתי מייד לבית הדין וקיבלתי עליי את פסק הדין".

מדוע ברית נוספת?

על כך כותב רבינו בחיי, שזה נגרם בגלל חטא העגל, וזה לשונו –

"נתקבצו עתה בכאן כל ישראל בברית השני כשם שנתקבצו בברית הראשון במעמד הר סיני, ומפני שבטלו הברית הראשון שבסיני באמרם: (שמות לב, ד) "אלה א-להיך ישראל", לפיכך חזר כאן בארץ מואב לכרות עמהם ברית אחר וקבלוהו עליהם באלה ובשבועה...".

אחריות המנהיגים

על מי מוטלת האחריות כדי שעם-ישראל יגשים את דבריו האחרונים של משה רבנו?

לכאורה, התשובה היא פשוטה! כמובן שהאחריות בראש ובראשונה מוטלת על כל אחד ואחד מעם-ישראל ובשביל כך ובגלל זה כינס משה רבנו את כוווולם!!.

ברם, חז"ל במדרש טוענים, שכדי להוביל את עם-ישראל, שאכן כולם יבינו ויפעלו בהתאם לרוח התורה, אחריות-העל מוטלת על ראשי-העם, ראשי הסנהדרין וראשי השבטים. חכמינו זיכרונם לברכה לומדים זאת מכך שהם מופיעים ראשונים ברשימה של המשתתפים בכינוס החשוב הזה. וזה לשון המדרש –

"ראשיכם. למה הקדים הראשים? לפי שהכול תלוי בהם. כשבקש שקלים לא בקש אלא מן הראשים שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל, יב), וכשחטאו בשטים לא נפרע אלא מן הראשים קח את כל ראשי העם והוקע אותם (במדבר כה, ד), ועכשיו לא הוכיח אלא הראשים תחלה לכך נאמר ראשיכם".

נתפלל מעומק הלב לשנה הבאה עלינו לטובה, שתהיה שנה של אהבה ואחווה ושלום בינינו ונזכה אי"ה לניצחון ברור על כל אויבינו ונזכה לראות בשובם לשלום של כל החיילים וכל החטופים החיים והחללים שנמצאים בשבי, אכי"ר!

שבת שלום ושנה טובה!