על יוסף הצדיק, 'פרש בלי סוס', 'מגילת אנטיוכוס' ומה שביניהם - לפרשת "וישב" - חנוכה

כידוע, חג החנוכה ופרשת "וישב" סמוכים הם ומקובלנו שסדר קריאת פרשות התורה נקבע כפי שהיה נוהג בבבל ומסיימים בכל שנה את כל התורה, כך שיש קשר בין המועד בו נקראת הפרשה לבין תוכנה של הפרשה.

בפרשתנו, פרשת "וישב", אנו נחשפים לעוצמות הכבירות של יוסף, שהתמודד במסירות נפש מול אוירה ותרבות שונים לחלוטין ממה שהיה רגיל בבית אבא והיה צריך לעמוד בניסיונות קשים במשך כל התקופה בה היה רחוק ממשפחתו ומבית אביו.

אחד האירועים הקשים, אותם חווה יוסף, היה בניסיונה של אשת פוטיפר לפתותו לדבר עבירה. יוסף, שעבודתו בבית השר המצרי היתה עבורו הצלת חייו, לא התפתה לשידוליה של אשת אדוניו ועמד בניסיון הקשה הזה, למרות שידע שבכך מסכן את חייו ועלול לאבד את משרתו – כפי שאכן אירע.

בהמשך חייו, יוסף לא הושפע מהתרבות המצרית גם כשעלה לגדולה והיה משנה למלך. יוסף הצדיק מהווה דוגמא ומופת לדורות הבאים להתמודד מול פיתויים של היצר הרע וכפי שהגמרא לוקחת את יוסף כסמל למי שעמד בניסיון, ולכן כאשר אדם יבוא לדין אחרי מאה ועשרים שנה וינסה לתרץ את עצמו, יוכיחו לו מיוסף שעמד בניסיון.

וזה לשון הגמרא [יומא ל"ה:]: "רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי, היו אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף? אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו: השמע לי! אמר לה: לאו. אמרה לו: הריני חובשתך בבית האסורין. – אמר לה: ה' מתיר אסורים – הריני כופפת קומתך – ה' זקף כפופים, – הריני מסמא את עיניך – ה' פקח עוורים. נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה…. נמצא…יוסף מחייב את הרשעים".

۩۩۩۩۩۩

המגילה, אותה אנו קוראים בחג הפורים, ידועה לכל אחת ואחד, אך לא כולם יודעים שגם לחג החנוכה ישנה מגילה, הנקראת "מגילה יוונית", "מגילת בני חשמונאי" או "מגילת אנטיוכוס". מגילה זו לא זכתה למעמד של כבוד בתודעה הלאומית כחלק חשוב של המסורת התרבותית והספרותית, המדרשית וההלכתית של חג החנוכה, למרות שקדמה לספרי המכבים. קיימות דעות שונות מי כתב את המגילה החשובה הזו. הרס"ג בהקדמתו ל'ספר הגילוי' מייחס אותה לבניו של מתתיהו ואף תרגם אותה מארמית לעברית. רבי שמעון קיירא (ראשית תקופת הגאונים) בספרו 'הלכות גדולות' גורס ש"זקני בית שמאי וזקני בית הלל כתבו את מגילת חשמונאי". יש שנהגו לקרוא את המגילה בצבור בחנוכה, "אך לא בירכו עליה, מפני שאין שורש חובה כלל" [תוספות רי"ד על מסכת סוכה]. יש שקראו מגילה זו ב'שבת-חנוכה' לאחר מנחה, אחר 'קדיש תתקבל', משום פרסומי ניסא.

אם נעיין מעט במגילה זו נראה, שעניין 'מסירות הנפש' לקיים את המצוות על אף איומי היוונים, עובר כחוט השני. אנו נפגשים באירוע טראומתי של נפילת אלף חסידים, איש ואישה, שלא רצו לחלל שבת וברחו למערה ואע"פ שהציעו להם לצאת אם יסכימו לאכול מלחמם ולשתות מיינם ולעשות כמעשיהם ולחלל את השבת – "ובני ישראל אשר במערה התחזקו ויאמרו איש לרעהו: זוכרים אנחנו את אשר צוונו על הר סיני – 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך'. עתה טוב מתינו במערה מחלל את יום השבת". ויחילו עד בוש…ויביאו עצים וישרפום על פי המערה".

אירוע נוסף היה לאחר שמצאו איש שמל את בנו, הוציא בגריס הרשע, סגנו של אנטיוכוס, את האב והאם יחד עם תינוקם להורג בתליה. במעשה זה רצו להרתיע את האוכלוסייה היהודית מלמול את בניהם. אך הם טעו בגדול! כאשר אישה, אשר נולד לה בן אחרי מות בעלה, מלה את בנה "ותעל על חומת ירושלים ובנה המהול בידיה. ותען ותאמר 'לך בגריס הרשע נקרא ונאמר: "התבטלו מאתנו את הברית אשר כרת ה' עמנו? לא נבטל שבת וראש חודש וברית-קודש מבנינו לא תוסר עד עולם. ותפל את בנה ארצה ותיפול אחריו ימותו גם שניהם ורבים מבני ישראל עושים כן בימים ההם ולא הפרו ברית אבותם".

מעשים אלו של יחידים נתנו את התקווה, שלמרות העדיפות המספרית של היוונים ושולחיהם, אי אפשר לנצח את הרוח היהודית שפעמה בליבותיהם של עם ישראל. בהתעוררות זו של מסירות נפש היה תיקון גדול לאווירת ההתרשלות וחוסר המוטיבציה למילי דקדושא, ששררו בימים ההם במשך תקופה די ארוכה. [על פי הב"ח סימן תרע"ו]/

۩۩۩۩۩۩

לפני מספר שנים הוקרן בטלוויזיה המצרית סרט אנטישמי הנושא את השם "פרש בלי סוס". למרות פניות של גורמים בין-לאומיים לנשיא מצרים דאז, חוסני מובארק, להוריד מהמרקע את הסרט האנטישמי הלזה, סירב הנשיא המצרי להיענות לבקשתם בנימוק שאינו מתערב בחיים התרבותיים.

הסרט הוא פרי יצירתם של במאים ומפיקים מצריים, בעידודה של ממשלת מצרים. בסרט מוציאים מהגניזה המצרית את "הפרוטוקולים של זקני ציון" הידועים לשמצה ובאחד הקטעים בסרט, לוחש אחד השחקנים ששמו בעלילה "בנימין" לרב אחד – "אסור שהפרוטוקולים יפלו לידי שלטונות מצריים, שלא יחשדו בנו שאנחנו זוממים לבצע כאן מה שתכננו ברוסיה להשתלט על העולם".

לצערנו אין חדש תחת השמש. את ההמצאה האנטישמית הזו, של השתלטות על העולם, לא המציאו המצרים וגם לא 'הפרוטוקולים של זקני ציון' ברוסיה, אלא קדם להם הרבה אנטיוכוס הרשע.

וכך נכתב במגילת אנטיוכוס [פרק א']:

"ויען אנטיוכוס ויאמר לשריו: הלוא ידעתם את עם היהודים אשר בינינו בירושלים. לא-להינו אינם מקריבים ודתנו אינם עושים, ואת דתי המלך הם זונחים, לעשות דתם. וגם מייחלים המה ליום שיברון המלכים והשלטוניים, ואומרים: מתי ימלוך עלינו מלכנו, ונשלוט בים וביבשה, וכל הארץ תנתן בידנו. אין שווה למלכות להניחם על פני האדמה, הבה נעלה עליהם, ונבטל מהם את הברית אשר כרתה להם: שבת, ראש חדש ומילה וייטב הדבר בעיני שריו ועבדיו".

אין לנו אפשרות להעריך, עד כמה האנטישמיות השפיעה על היהודים עצמם, שנטו לחשוב שמא יש בכל אופן משהו במה שמייחסים להם אויביהם, אולם אין ספק שזרעי 'האנטישמיות העצמית' קנו לעצמם שביתה אצל רבים מעמנו, בתקופות של התרופפות רוחנית בעם.

לדעת ה'תנא דבי-אליהו', רפיון רוחני מתרחש כאשר ישנו שילוב של הנהגה רוחנית מנותקת, אשר אינה יורדת אל העם ואינה טורחת לברר את מצבו הרוחני, המשולבת באווירה של מימוש עצמי מוגזם. רפיון זה מתרחש, כאשר מתבססים בארץ, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, כל אחד עסוק בענייניו הפרטיים ואין הוא מעוניין להשקיע בסוגיות כלליות ובבעיות ציבוריות. וכך לשון המדרש לגבי אירוע אחר, אך שורש העניין חד הוא:

"היה להן סנהדרין גדולה, שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עימהם, שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם, ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, ויחזרו בכל עיירות ישראל, יום אחד בבית אל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וילמדו את ישראל דרך ארץ, בשנה בשתים ובשלוש, עד שיתיישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש ששמו של הקב"ה בעולם כולו שברא מסוף העולם ועד סופו. הן לא עשו כן, אלא כשנכנסו לארצם, כל אחד ואחד נכנס לכרמו וליינם, אמר, שלום עליך נפשי" [אליהו-רבה, איש שלום, פרשה י"ב].

זאת גם הייתה האווירה בתקופת החשמונאים, כאשר כל אחד דאג לביתו לעצמו. התרבות ההלניסטית, אשר שלטה ברחוב היתה של 'מימוש עצמי' וכן ויתור על הערכים היהודים של כלל ישראל. תרבות זו סחפה אחריה את רוב הצעירים ולכן גבורת החשמונאים היתה בראש ובראשונה לצאת כנגד אווירת חוסר האכפתיות למה שקורה לעם ישראל.

۩۩۩۩۩۩

הנה כי כן, אנו רואים את דרכי ההתמודדות של יוסף, הן במעמדו הפרטי והן במעמדו הציבורי, שעמד בהצלחה בכל הניסיונות הקשים ודווקא משום 'עקשנותו' ועמידה על עקרונותיו הרוחניים זכה להיות שליט על מצרים. כך גם החשמונאים, למרות בדידותם הציבורית, היו נחושים להילחם בתרבות הזרה שחדרה לעם ישראל בתקופה ההיא וכך ניצחו המעטים את הרבים. ולצערנו, כאשר אין מסירות נפש ועמידה על העקרונות הרוחניים, או-אז הגבולות מיטשטשים ומחלחלת לה לאורך כל הדורות, באיטיות ובשיטתיות, האנטישמיות על פרצופיה השונים והמשונים, אשר סודקת את לב העם היהודי.

יהי רצון, שנפנים בתוכנו את ערכי מסירות הנפש לתורת ישראל, לעם ישראל ולארץ-ישראל ונזכה שיתקיים בנו הפסוק "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד".

שבת שלום וחג חנוכה מלא באור!