על חזון והכרת הטוב - שבת חזון ופרשת דברים

הרב משה-צבי וקסלר

ישנן מספר שבתות בשנה המכונות בשמות מיוחדים ואחת מהן היא השבת הבעל"ט - פרשת דברים – הידועה כ'שבת חזון', שנקראת כך על שם ההפטרה מפרק א' בישעיהו "חזון ישעיהו בן אמוץ".

ישנן עוד מספר מועט של שבתות בשנה עם שם מיוחד, כגון 'שבת שירה', על שם שקוראים בה את שירת הים, 'שבת הגדול' שלפני חג הפסח וכן השבת שאחרי תשעה באב, שנקראת 'שבת נחמו', על שם ההפטרה בישעיהו "נחמו נחמו עמי".

ב'שבת חזון', שיוצאת תמיד לפני תשעה באב, ישנן הלכות מיוחדות וההפטרה איננה רק הפטרה המשקפת את תוכן הפרשה כמו בכל שבת, אלא מבטאת את 'ימי בין המצרים' והיא ההפטרה האחרונה בסדרת שלוש ההפטרות שמבטאות את הפורענות. וכידוע, אחרי תשעה באב קוראים שבע הפטרות, המבטאות את הנחמה - כפליים ויותר מההפטרות עם תוכן של פורענות וצרות.

עצם קביעת ההפטרה הזו בשבת שלפני תשעה באב לא נוצרה כדבר ברור, משום שבגמרא (מגילה ל"א:) נאמר, שהפטרה זו נקראת בשבת שהיא ראש חודש אב ולא כפי שנוהגים היום. וזה לשון הגמרא שם –

"ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח".

ברם, התוס' במקום קובע –

"ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה 'שמעו דבר ה'  ובשבת שלפני תשעה באב 'חזון ישעיהו'. והטעם, לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן: 'דברי ירמיה' 'שמעו דבר ה' 'חזון ישעיהו'. [ועיין בתוס' בהמשך מדוע שינה ממה שכתוב בגמרא].

כפי שכתבנו לעיל, ישנן הלכות מיוחדות ל'שבת חזון', אך גם כאן חלק מההלכות המיוחדות הכתובות בספרי ההלכה לא נוהגות 'הלכה למעשה' במציאות - והבולטת שבהן היא ההלכה המופיעה ברמ"א (שולחן ערוך הלכות תשעה באב בתחילת סימן תקנ"א) בנוגע לברית מילה, שרק למוהל ובעל הברית מותר ללבוש בגדי שבת בתשעת הימים, אבל לכלל הציבור אסור ללבוש בגדי שבת בתשעת הימים. ומיד מוסיף הרמ"א בשם ארבעה מגדולי הפוסקים ביהדות אשכנז  (המרדכי, הגהות אשרי, האגודה והרוקח) –

"...אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כי אם הכתונת לבד. (מרדכי הל' תשעה באב והגהות אשירי פ"ב דתענית ואגודה ורוקח)...ומי שיש לו נישואין בשבת נחמו, מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון".

וכל זה, יש להדגיש, רק למנהג האשכנזים שפוסקים בהתאם לפסקי הרמ"א, שנשען על פוסקים אשכנזים - מה שאין כן רבי יוסף קארו, שלא מזכיר הלכה זאת כלל. ובאמת הדבר תמוה ביותר, שהרי לא מצינו שמותר להתאבל בשבת ובוודאי לא בפרהסיא ואין כמו לבישת בגדי חול בשבת כביטוי לאבלות?

וכבר כתב בספר ההלכתי 'מאמר מרדכי' של רבי מרדכי כרמי זצ"ל (היה רב ודיין באחת מערי פרובנס בצרפת ונפטר בשנת תקפ"ה לפני כמאתיים שנה) וזה לשונו –

"ואין כן מנהגינו, אלא אין משנין שבת זה משאר שבתות וכן עיקר".

וכן מביא ה'משנה-ברורה' (סימן תקנא) מה שנהגו בקהילת קודש וילנא על פי הגר"א, ללבוש בגדי שבת, ויש המשנים רק בגד אחד. וכן מביא בשם רבי יעקב עמדין בשם אביו, שצריך ללבוש בגדי שבת אפילו בשבת שחל תשעה באב, כלומר: לא רק שמותר, אלא חובה מפני כבוד השבת.

נחמה וגעגוע

רבי לוי יצחק מברדיטשב הסביר בספרו 'קדושת לוי' על מגילת איכה ותשעה באב, כי פירוש 'שבת חזון' לכאורה משדר ביקורת ודברים שהם לא לשבח ישראל, ברם לדעתו המילה 'חזון' מציגה גם פן אחר של אמירת נחמה, וזה לשונו –

"..יש לומר ש'חזון' לשון מחזה, מה שמראין היעודים רב טוב הצפון אחר כבוש המלחמה הגדולה בעזרת ה' לנפשות ישראל הנשלחים לעולם הזה, מחמת שהם אוהבי השם יתברך ואוהבים לו וכל מגמתם אליו, קודם שנשלחו לעולם הזה למלחמה מראין להם רב טוב הצפון. אך בעונותינו הרבים תרגז בטנם של שונאי ישראל עלינו. אך ממה שאנו זוכרים עניינו ומרודינו ותשוח עלינו נפשנו, מזה ניכר בבירור שלא אבד נצחינו ותוחלתינו חס ושלום...".

דברים מפתיעים ומיוחדים כתב רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא בספרו 'אוהב ישראל' על פרשת דברים. לדעתו, יש מעלה גדולה ל'שבת חזון' יותר משבת רגילה, משום ששבת זו מבטאת את צער הפרידה וכידוע פרידה גורמת לגעגוע וזה מגביר את האהבה. וזה לשונו –

"יש לומר אשר שבת חזון הוא יותר גדול במעלה מכל שבתות השנה. על דרך שנשאלתי פעם אחת לבאר המדרש..' לא היה יום מועד לישראל כיום שנחרב בית המקדש' והוא פלא. ...יש לומר בזה על דרך מאמר חכמינו ז"ל (יבמות סב ב) חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך. והמשכיל יבין..".

צירי הגאולה

שני מאורי החסידות שהבאנו ואיתם כל גדולי האדמו"רים רואים ב'שבת חזון' ובכלל ביום תשעה באב יום של תפילה ונחמה לגאולה. וכך גם פירש רבי לוי יצחק מברדיטשב את אחת הקינות הכי מרגשות, שנאמרות בקהילות אשכנז לקראת סיום הקינות בבוקר ויש האומרים קינה זאת בנגינה ובעמידה. אין ידוע מי חיבר קינה זו, אך היא מוערכת מתקופת הראשונים. הבית החוזר על עצמו הוא –

"אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ".

קינה זו מבטאת את הכאב והצירים שחווה אישה מעוברת. מה שנותן לה כוח לשאת כאבים אלו, היא הידיעה שלאחר מכן תהיה לידה. וזה לשונו בספרו 'קדושת לוי' על מגילת איכה ותשעה באב –

"...כי האישה בשעה שכורעת לילד יש לה צער, אבל באמת אחר כך כשתלד יהיה לה שמחה גדולה. וכן כל העומדים שם אפילו בשעת צערה יש להם שמחה, כי הם יודעים שבוודאי תלד בן או בת וזה באמת הוא שמחה. וגם לה באמת יהיה אחר כך שמחה כשתלד, רק שבשעת מעשה יש לה צער. כן באמת ציון, אפילו שעכשיו יש לה צער מחורבנה, הוא רק כמו 'אשה בציריה', אבל באמת הקדוש ברוך הוא יש לו שמחה מזה, כי הוא יודע שהצער הוא רק לשעה, אבל אחרי זה יבנה הקדוש ברוך הוא ביתר שאת ויתר עוז".

מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשב, שהיה נתון כל ימיו בציפייה עמוקה ובהכנה מתמדת לקראת בואו של משיח צדקנו. לקראת החתונה הגדולה בז'לובין, בה נישא הצאצא שלו עם צאצא של רבי שניאור זלמן, בעל התניא, הביאו לפני רבי לוי יצחק את נוסח ההזמנה, וכשראה את מקום החתונה המתוכנן, קרע את ההזמנה וציוה לכותבה מחדש:

"החתונה תתקיים אם ירצה השם בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש תובב"א, ובאם משיח צדקנו לא יבוא ח"ו עד אז – תתקיים החתונה בעיר ז'לובין…".

הכרת הטוב

בהפטרת 'שבת חזון' אנו קוראים על החזון של הנביא ישעיהו. היינו מצפים אולי לשמוע סיסמאות גדולות על מה שעתיד להיות, אך זה לא מה שאומר הנביא ובמקום זאת יוצא בביקורת חריפה ביותר על עם-ישראל, כשהנקודה המרכזית היא חוסר הכרת הטוב –

"בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי  ידע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן".

זו המידה הגרועה ביותר והיא 'אם כל חטאת'! עד כדי כך שאפילו בעלי החיים יודעים להעריך את מה שעושים בשבילם בעליהם.

אני נזכר בהיותנו בשליחות חינוכית בעיר מונטרה בשוויץ לפני שנים רבות. יום אחד ישבנו רעייתי ואני יחד עם שניים מילדינו ושמענו שיחה באוטובוס בין שתי נשים זקנות, האחת החזיקה כלבלב חמוד והשנייה חתול מחמד. ושתיהן מספרות האחת לחברתה עד כמה בעלי החיים שלהן מחזירים להן אהבה...ופתאום אחת מהן מפנה את המבט אלינו ואומרת 'בשקט': "בעלי החיים מגיבים ומכירים טובה לבעליהם -  בניגוד לילדים שלא תמיד יודעים להודות ולהעריך את מה שעושים בשבילם...".

כמובן שלא הגבנו לנשים אלה, אך חשבנו כמה מסכנות הן אותן נשים, המעדיפות לגדל חיות מחמד ולא ילדים. אמנם, גם אם יש אמת לפעמים, שילדים אינם יודעים תמיד להעריך את כל מה שעושים בשבילם, אך בסופו של דבר ההמשכיות של הילדים למסורת המשפחתית והלאומית היא העיקר. הנביא מדבר ברמה הלאומית, שהדברים שצריכים תיקון הם היחסים שבין אדם לחברו, משפט צדק ומלחמה בשחיתות השלטונית.

דברי הביקורת של הנביא הם החזון האמיתי לאומה, כאשר המוסר האישי והצדק והמשפט הם ערכי היסוד והעתיד של עמנו ייבנה בעקבות כך וזה חלק מהחזון המוסרי של הנביא –

"...יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ. לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה. אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים. כַּסְפֵּ֖ךְ הָיָ֣ה לְסִיגִ֑ים סָבְאֵ֖ךְ מָה֥וּל בַּמָּֽיִם. שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹֽא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם".

בימים מיוחדים אלו, כאשר אנו עדיין בתוך מלחמה עם אויבים אכזריים כשיהודים שבויים בידיהם, נמשיך להתפלל -  "צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקה" .

שבת שלום ובשורות טובות לכל עם-ישראל!