על בלעם, רבי יוסי בן קיסמא ורבי מאיר שפירא מלובלין - לפרשת בלק

מסופר על רבי מאיר שפירא מלובלין, מייסד ישיבת 'חכמי לובלין', שנסע לארצות הברית כדי לגייס כספים להקמת הישיבה ובאחת משיחותיו בבתי הכנסת, ראה שפני האנשים המקשיבים לשיחתו חתומים. לאחר השיחה ניגש רבי מאיר לילד קטן שהיה בשיחה ושאל אותו: "אמור נא לי, האם אתה הבנת על מה דברתי?". ענה לו הילד: "לא הבנתי כלום ורק שמעתי שהרב מדבר כל הזמן על כסף". אמר לו רבי מאיר שפירא: "מדוע אתה אומר שלא הבנת? אני חושב שאתה היחידי שהבנת באמת מה אני רוצה!!…".

רבים שואלים על דברי חז"ל המובאים ברש"י על הפסוק "וַיּעַן בִּלְעם וַיּאמֶר אֶל־עַבְדֵי בָלָק אִם־יִתֶּן־לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת־פִּי יְקֹוָק אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָֽה" – אומר רש"י: "מלא ביתו כסף וזהב – למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח"(במדבר כ"ב, י"ח).

דברי רש"י, המפרשים קטגורית את דברי בלעם, מעוררים תמיהה. מדוע לא ללמד זכות על בכיר נביאי אומות העולם? מדוע שלא נאמין לו ונפרש את דבריו כפשוטם? הרי אמר שמוכן לוותר על כל הכסף שיתן לו בלק ולא יהיה מוכן לעבור על דברי ה'?

חז"ל (ספרֵי דברים פיסקה שנ"ז) השוו את בלעם למשה רבנו. על הפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" – אומר הספרי: "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? זה בלעם בן בעור". והמדרש שם מונה כמה מעלות, שהיו לבלעם חלילה יותר ממשה – "…אלא הפרש [=הבדל] יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם:  משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כ"ד) 'נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל' ; משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנִדַבּר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר 'וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן'…". ואמנם, המדרש מקטין לאחר מכן את מעמדו של בלעם מול משה.

במדרש תנחומא (פר' בלק סימן א')מובא, שכל נבואתו של בלעם באה כדי למנוע טענות מצד אומות העולם  וזה לשון המדרש:

"זה שאמר הכתוב הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ וגו' (דברים לב), שלא הניח הקב"ה פתחון פה לאומות העולם לעתיד לבא לומר שאתה ריחקתנו, ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם הזה, מה עשה הקב"ה? כשם שהעמיד מלכים ונביאים וחכמים לישראל, כך העמיד מאומות העולם…כיוצא בה העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה, העמיד בלעם לאומות העולם כדי שידבר עמו כל זמן שירצה".

אמנם, התוצאה הייתה רעה כפי שאומר המדרש – "ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם? נביאי ישראל מזהירים את האומה על העבירות…ונביא שעמד מן האומות [בלעם] העמיד פירצה [=חטא בנות פעור] לאבד הבריות מן העולם הבא, ולא עוד אלא כל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם…וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה על חִנם, על לא דבר..".

אולם, עדיין אנו שואלים, הרי מדובר על התחלת דרכו של בלעם, וגם אם נסיק שהיה נביא עם כוונות זדון, מי אמר שהיה רודף ממון? מדוע לשים עליו גם את ה'תיק' הזה?

אפשר לענות בפשטות, שאכן אדם שרצה לאבד אומה שלמה, שניצל את כוח הנבואה שקיבל משמים לעשות רע, אדם כזה אכן לא נאמן. חז"ל פירשו את דבריו בהתאם לאישיותו ומידותיו.

כיוון מעין זה מצאנו אצל חז"ל, שדרשו על עשיו, שחזר עייף מהשדה והעייפות הזו באה כתוצאה ממעשים חמורים "...יום שמת אברהם, בישל יעקב תבשילים של עדשים וילך לנחם לאביו 'ויבא עשו מן השדה והוא עייף', חמש עברות עבר באותו היום עבד עבודה זרה, שפך דם נקי, ובא על נערה מאורשה וכפר בחיי עולם שיבוא וביזה את בכורתו" (כתר יונתן, פר' תולדות).

ולכאורה, מניין זאת לחז"ל? הרי בפסוק נאמר, שבסך הכל בא 'עייף' מהשדה? אלא חז"ל הניחו, שעייפותו לא נובעת ממעשים טובים שטרח עליהם בשדה, אלא  עייפות של רצח ושל אונס וכו'  [חז"ל גם מגבים זאת ממקבילות למילה "עייף"]. זה עשיו וזהו גם בלעם.

פתחנו בסיפור על רבי מאיר שפירא, להבדיל אלפי הבדלות, הרי בוודאי שהאישיות קובעת מה טיב כוונותיו ומעשיו של האדם. רבי מאיר דיבר על כסף, אולם כמובן כוונתו הייתה לכסף עבור לימוד תורה ואף אחד לא חשב חלילה אחרת.

מפרשי רש"י גם הם הרגישו בקושי להלביש על בלעם דבר שלא אמר במפורש למרות אישיותו הבעייתית בלבד. גדול פרשני רש"י, רבי אליהו מזרחי, שהיה חכם באשי אחרון בטורקיה במאה ה-15 מסביר, שאם כוונתו של בלעם היתה לומר, שבכל מצב לא יעבור על דבר ה', לא היה צריך בכלל להזכיר כסף וזהב, אלא היה צריך לומר לבלק, שאפילו אם יהרוג אותו לא יעבור על דבר ה'. הזכרת כסף וזהב הפלילה את מחשבותיו. זה לשונו של הרא"ם:

"…למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים, דאם לא כן, למה תלה העברת פי ה' בכסף וזהב. היה לו לומר: אם יהרגני, לא אוכל לעבור את פי ה'".

פרשן נוסף חשוב מאוד הוא רבי יוסף בכור-שור מהמאה ה-12 מבעלי התוספות, המשווה את דבריו של בלעם לדבריו של עפרון החיתי וזוקף את האמירה 'מלוא ביתו כסף וזהב' כמסגירה את תאוותו לכסף, כי מדוע נקט כמות ומידה ולא אמר סתם, שגם בשביל כסף לא יכול לעבור את פי ה'. אלא, נתינת קצבה היא דרכם של בעלי שוחד וזה לשונו:

"אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. כלומר, שוחד גדול כמו שראוי לדבר זה. לא אוכל לעבור וגו'. כך דרך בעלי שוחד, דרך עורמה, נותנין קצבת השוחד, כמו שאמר עפרון 'ארץ ארבע מאות שקל כסף וגו'. ולכך נתן קצבת הכסף, ואברהם שמע והבין ונתן לו. וכן כאן, כיון לעשות קצבה לשוחד כדי להרבות שוחד לעצמו".

ברם, למרות ההסברים היפים של פרשני רש"י, עדיין קשה, שהרי מצינו אותו לשון שאמר בלעם אצל אחד התנאים החשובים, הלא הוא רבי יוסי בן קסמא ושם אף אחד חלילה לא מעלה בדעתו לחשוד בו. וזה לשון המשנה (אבות ו', ט'): "אמר רבי יוסי בן קיסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. אמר לי: 'רבי! מאיזה מקום אתה?' אמרתי לו: 'מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני'. אמר לי: 'רבי! רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות?' אמרתי לו: 'בני! אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה". מה ההבדל בין דברי בלעם לרבי יוסי בן קסמא?

אפשר למצוא בדברי רש"ר הירש תשובה להבדל בין השניים – "…בלק לא רמז בשליחותו לשכר כספי, הוא רק הזכיר כבוד רב והביע נכונות למלא את כל משאלותיו. אך בלעם מתרגם כבוד לכסף…על כל פנים הכסף הוא בעיניו חשוב מהכל. וגם חז"ל מתארים כך את אופיו של בלעם (אבות ה): "נפש רחבה" בצד "רוח גבוהה" – אהבת בצע במקביל לגאווה". במילים אחרות – הציעו לבלעם כבוד והוא דיבר על כסף. רצה גם זה וגם את זה. 

בספר שו"ת ציץ אליעזר (חלק כ"א, סימן נ"ה) של הרב אליעזר ולדנברג זצ"ל  מגדולי הפוסקים בדורנו, דוחה את ההשוואה בין רבי יוסי בן קיסמא לבין בלעם [שר"י] וזה לשונו:

"ומה נעים מה שראיתי בספר הנודע שו"ת מים חיים, שמבאר…ההפרש בין דברי בלעם שאמר 'אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וכו' ', שדרשוהו לגנאי…לבין דברי רבי יוסי בן קסמא…שהזכירוהו לשבח בזה שהשיב, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה. והוא, מפני שבלעם השיב בלשון 'לא אוכל לעבור', משמע הא אם יכול לעבור היה עובר, אף על פי שהיה יודע דעת עליון…מ"מ תאוות וחמדת ממון גברה אצלו לעשות נגד רצון הש"י, אבל רבי יוסי בן קסמא אמר 'אפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם אין אני דר אלא במקום תורה שנאמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף', א"כ נראה מדבריו דאפילו היה יכול ליתן לו, מכל מקום התורה חביבה עליו יותר מכל כסף וזהב שבעולם". רבי יוסי הרי יכול היה לעבור דירה, רק ויתר על הממון למרות שיכול לעבור לעיר שהם ביקשו ואין ספק שגם היה מקים עולה של תורה, אבל לפי השקפתו, עדיף לו לשבת במקומו וזהו הפוך מבלעם שרצה אבל לא יכול.

מצא חן בעיניי פירושו של התורה תמימה, שלענ"ד מדייק בדבריו של ר' יוסי בן קסמא לעומת בלעם. אצל רבי יוסי בן קסמא, תושבי העיר הציעו לו לבוא ולגור אצלם והם יפצו אותו בכסף וזהב ולכן עונה להם בסירוב וזה סירוב אמיתי, כי הוא לא ביקש מיוזמתו דבר ואותו אדם העלה זאת בדבריו, אולם אצל בלעם אף אחד לא הציע לו שום הצעה כספית ודבריו נבעו ממוחו הקודח, מלא תאוות ממון והוא יוזם ואומר להם, שגם אם יציעו לו כסף וזהב וכו' ומכיוון שאף אחד לא הציע לו זאת אומרים חז"ל שהיה חומד ממון.

אין ספק, שבלעם היה ערמומי ויכול להסתיר את אישיותו האמיתית, אך חז"ל בעומק ראייתם חשפו בפנינו את בלעם האמיתי, שהיה מושחת במידותיו –

"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע" (אבות ה', י"ט). אמנם בלעם יכול היה להטעות את כלל הציבור, אבל תוצאות אישיותו ניכרות אצל התלמידים. ולהיפך, תוצאות הנהגתו של אברהם יבואו לידי ביטוי אצל התלמידים – התלמידים מוכיחים על רבותיהם. וזו גם הסברה, שהמשנה לא מתייחסת ישירות לאברהם ולבלעם אלא לתלמידיהם.

שנזכה בע"ה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו, בעלי עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה. זו בחירה שלנו!

שבת שלום לכל בית הישיבה!