top of page
הרב וקסלר

סופו של ישמעאל והלקח לדורנו - לפרשת חיי שרה ה'תשפ''ז

5 בנוב׳
זמן קריאה 4 דקות

הרב משה-צבי וקסלר


פרשת חיי שרה מסתיימת אצלי תמיד בתחושה מוזרה עד מאוד...

ציפיתי לסיום אחר, שבו הכתוב מספר על מעבר הדורות מאברהם אבינו ושרה אמנו, המוגדרים בלשוננו 'דור המייסדים', אל ממשיך דרכם, בנם יחידם  יצחק ורעייתו רבקה הצדקת.

במקום זאת אנו קוראים בסיום הפרשה תיאור די מפתיע ואפילו קצת מרגש על  פרידתו של ישמעאל מהעולם הזה בגיל מאה שלושים ושבע.


ונשאל – מהי הסיבה לתאר את מותו של ישמעאל ומדוע חשוב לתאר ולספר די בהרחבה על משפחתו ומקום מגוריו ולפרט את שמות בניו?

למי מידע זה חשוב? למי מידע זה משנה?

אולי אני טועה, אבל לי נשמע התיאור בתורה על מותו של ישמעאל  כתיאור עצוב ומצער, כביכול אנו נפרדים מאדם 'חשוב' ו'צדיק'. התורה אף מתארת זאת במילים השמורות בדרך כלל לגדולי האומה - "נאסף אל עמיו".


לפני שנענה על שאלות אלו, נקרא את הפסוקים עצמם, שהם ה'מפטיר' של  הפרשה –

"אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם:(יז) וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו:(יח) וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל" (כ"ה, ט"ז–י"ח).


מענה מפתיע שאינו מפורש בכתוב נמצא בחז"ל והרעיון המרכזי שם, שאכן מגיע לישמעאל 'סיקור חיובי' וגם מפרגן, המתאר את מותו כאחד הצדיקים, משום שעוד בחיי אביו אברהם, עשה ישמעאל תשובה.


חכמים בגמרא מצאו לזה רמז בכתוב (בבא בתרא ט"ז:), שם מספרת הגמרא שרבינא ורב חמא בר בוזי ישבו לפני רבא, כאשר האחרון נמנם. השניים שוחחו ביניהם ורבינא שאל את רב חמא - האם כשהכתוב מתאר מוות של מאן-דהו וכותב לשון 'ויגווע' זה מוות של צדיק? ענה לו רב חמא: אכן כן!. ברם, רבינא הקשה עליו, שהרי אצל דור המבול כתוב לשון גוויעה והם ודאי לא היו צדיקים? ורב חמא ענה לו, שאם כתוב 'ויגווע וייאסף אל עמיו' מדובר בצדיק, כפי שכתוב אצלנו על ישמעאל.

תוך כדי השיח ביניהם התעורר רבא ואמר להם בשם רבי יוחנן, שהיה הסמכות הבכירה ביותר אז בארץ-ישראל, שישמעאל עשה תשובה בחיי אביו ולכן היה ראוי לתאר את מיתתו כצדיק. ורבי יוחנן דרש זאת מכך, שהכתוב הקדים את יצחק לישמעאל בתיאור קבורתו של אברהם והקדמה זאת מוכיחה שישמעאל, שהיה בכור והיה צריך להופיע ראשון, נהג כבוד ביצחק ומכאן שעשה תשובה. ורש"י הביא את דברי חז"ל לאמור, שזה פשט הכתוב.


כמובן, שקצת קשה לנו לעכל את 'צדיקותו' של ישמעאל, על מי שהוגדר בתורה כ'פרא אדם' ואף גורש על ידי אברהם וגדל במדבר באורח חיים ללא גבולות, וכעת כשהתורה מדווחת על מותו, להערכתי לא נמצאו כאלו שיזילו דמעה על לכתו מן העולם ואולי אפילו קצת שמחים. והנה להפתעתנו הוא מתואר בתורה כאילו נפטר מן מהעולם אדם צדיק?!


אנו נאלצים לומר, שלא את הכול אנו מבינים ונראה שהתורה רצתה ללמדנו על כוחה של תשובה. גם אדם, אשר נחשב לאיש שלילי כישמעאל ועשה מהפך בחייו, אז אין סיבה ותירוץ לכל אדם שלא לעשות תשובה כמוהו. ישמעאל התחנך בתחילה בביתו של אברהם וכנראה תחילת דרכו הייתה לרוחו של אברהם, עד אשר שרה שמה לב לאיזה כיוון הוא הולך ולאחר שיצא לתרבות רעה מספרת לנו התורה שבסוף הוא עשה תשובה.


האם התשובה שלו הייתה אמיתית או רק כלפי חוץ?

לכאורה אנו לומדים מהפסוקים, על פי הבנת חז"ל, שזו הייתה תשובה ראויה ומשמעותית והיא למעשה חיפתה וכיסתה את כל שנות עברו הקשים וזאת רואים מכך שהתורה השתמשה באותן מילים לתאר את שנות חייו, בדומה לאופן שבו תיארה בתחילת הפרשה את שנות חייה של שרה אמנו - "מאה שנה עשרים שנה ושבע שנים" ודרשו חז"ל, שכל שנותיה היו שווין לטובה וזאת הסיבה לפירוט השנים בצורה מיוחדת - וכך כתבה התורה גם אצל ישמעאל –

"וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים" - וגם כאן אפשר  לדרוש שכולם היו שווים לטובה.

על ישמעאל לא נאמר שהוא הקים 'עולה של תשובה', אך אין ספק שהוא מסמל  את התשובה של אדם, שהתחנך בתחילת דרכו בבית של חסד ושל אמונה והדרדר עד  כדי כך ששרה ביקשה שיסתלק מהבית, ומכאן ההידרדרות נמשכה זמן רב והנה לקראת סוף ימיו התעשת ישמעאל ואולי הוא לא הקים 'עולה של תשובה', אך אין ספק שהוא היה הראשון שייסד את האפשרות לתיקון הדרך גם אם האדם נמצא בשפל המדרגה מבחינה רוחנית.


יש סיפורים רבים בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית על אנשים, שעברו תהליכים  מורכבים בחייהם לדרך הטובה.

אני רוצה להזכיר ולהתעכב בדוגמאות על שני אנשים - האחד שימש כאדמו"ר ורופא וסיפרנו עליו במאמרנו לפרשת משפטים על "האדמו"ר הרופא" , הלוא הוא הרב ד"ר חיים דוד ברנהרד זצ"ל.

והשני יבדל"א - משמש כמדען וכפרופסור לכימיה ובעל שם עולמי ושמו פרופ' דורון אורבך. דורון אורבך נולד בכפר סבא להורים ניצולי שואה (שלחמו במלחמת העצמאות), גדל ברמת גן כילד וכנער שאיננו שומר מצוות ולמד בתיכון בליך. לאחר סיום לימודי התיכון, שירת דורון בצה"ל בסיירת גולני ונלחם ממערב לתעלת סואץ במלחמת יום כיפור ומאוחר יותר חזר לחטיבת גולני כסמ"פ לחימה ושוחרר ממילואים בדרגת רב-סרן, בגיל 46, כקצין סיור בחיל השריון.

בתחילת שנות ה-80 חזר דורון בתשובה ולמד בישיבת "נתיבות עולם" בבני ברק. את חזרתו בתשובה הוא מייחס ללימודי המדע שהביאו אותו למסקנה, שהעולם לא נוצר במקרה ושהאבולוציה אינה מסבירה לגמרי את היווצרות החיים. מתוך לימוד עצמי של התנ"ך הסיק, שהתנ"ך איננו ספר היסטוריה אלא ספר דתי מחייב. כפרופסור לכימיה, יש לאורבך הסתייגות מהדרך בה מלמדים את תולדות החיים על פני האדמה כאוסף תהליכים מקריים ללא תכנון תבוני. פרופ' אורבך זכה בפרסים רבים על מחקריו והוציא למעלה מ-750 פרסומים מדעיים. הוא מספר, שדרך המדע הוא חזר בתשובה מלאה ופותח את היום בלימוד תורה ורק אח"כ הולך למעבדה בבר אילן.


כמובן שישנם עוד אלפי אנשים מתחומים שונים, שעשו מהפך רוחני בחייהם, אך לא אטעה אם אומר שישמעאל הוא הראשון שעשה מהפך בחייו, אמנם 'בדקה התשעים' לחייו, כפי שכתבנו לעיל, וזו הסיבה לדעת חז"ל לפירוט סיפור סיום חייו.


למדנו שוב ש"כל זמן שהנר דולק ניתן לתקן" כמאמרו של רבי ישראל מסלנט, או כמאמרו של רבי נחמן מברסלב - 'אין יאוש כלל בעולם'.

שנזכה!

שבת שלום ובשורות טובות!

פוסטים אחרונים

הצג הכול
הזכות להבעת דעה ללא מורא - לפרשת וירא ה'תשפ"ז

הרב משה-צבי וקסלר בשעה ששורות אלו נכתבות, עדיין לא ידוע מהי תוצאת הבחירות לכנסת העשרים-ושש. בין כך ובין כך, עצם היכולת שלנו לקיים בחירות דמוקרטיות במדינתנו, אחרי אלפיים שנות גלות שבהן אומות העולם בחרו

 
 
הרב וקסלר

הרב משה צבי וקסלר

 נולד בתל אביב בשנת תש"י.

עוסק בחינוך עשרות שנים, שימש לג שנים כראש ישיבה התיכונית בקרית הרצוג בבני ברק. זוכה פרס רוטשילד לחינוך

לקבלת דברי תורה ומאמרים חדשים של הרב

תודה על הרשמתך!

 כל הזכויות שמורות לרב משה צבי וקסלר   © 

  • Youtube
bottom of page