top of page
הרב וקסלר

כוחה של ברכה - לפרשת תולדות ה'תשפ"ז

12 בנוב׳
זמן קריאה 9 דקות

הרב משה-צבי וקסלר


מאמר זה נכתב לאחר סיום הבחירות לכנסת העשרים-ושש, לאחר שכל צד בפוליטיקה הישראלית לא בחל בשום אמצעי כמעט להוכיח שהצד השני טועה. המאבקים לא היו סטריליים ולצערי לא מעט אנשים מכל הצדדים לעגו לאנשים אחרים במקרה 'הטוב' ובמקרה הפחות טוב ממש העליבו ופגעו אישית באנשים ובמשפחתם ה' ירחם.

אך אני מוכרח לציין, שלשמחתנו - ואני מאוד מקווה שאינני טועה - לא שמענו הפעם זלזול באלו שהולכים לרבנים ולאדמו"רים ולמקובלים לקבל ברכה, או כפי שכונו בעבר 'מנשקי המזוזות והקמיעות'. הפעם, לפני הבחירות הלכו משני הצדדים לקבל ברכה מאדמו"רים וממקובלים ונסעו להתפלל בכותל המערבי ולכן כדאי שנשמח ונציין גם את הדברים החיוביים שהיו בקמפיינים ולא רק את השליליים...

ברצוני לפתוח את המאמר לפרשת 'תולדות', שיעסוק הפעם בנושא 'הברכות', ולשתף באירוע מרגש ואישי שאירע לי לפני למעלה מחמישים שנה. נקדים ונאמר, שהרצון שלי לספר על אירוע זה, הוא משום שאנו הולכים בפרשתנו להיפגש עם כמעט פרק שלם העוסק  במאבק שניטש על הברכות בבית רבקה, שבו אמור יצחק לברך את הבנים. הפרשה מעצימה את חשיבות הברכות, עד כדי כך שרבקה עושה הכל ואפילו בעורמה כדי שיעקב בנה הוא אשר יזכה בברכות החשובות מיצחק אביו ולא עשיו אחיו. ראינו כמה עשיו נפגע כשהבין שיעקב 'גנב' ממנו את הברכות והחליט שיבוא יום כאשר יצחק אביו ילך  לבית עולמו, ואז יבוא עם יעקב חשבון וייפרע ממנו על כל מה שעולל לו.

לפני  שנצלול  לעומק הנושא של המשמעות והחשיבות של ברכות בכלל וברכות מאנשים צדיקים בפרט, ברצוני לשתף אתכם כאמור בברכה שקיבלתי לפני למעלה מחמישים שנה מכמה מגדולי ישראל.

ישנם רגעים בחייו של אדם שאינם נשכחים. לעיתים אלה רגעים קצרים, מפגש של דקות אחדות, מילה טובה או לחיצת יד, אך הם מותירים רושם המלווה את האדם שנים רבות. יש מהם שנדמה כי חלפו ונשכחו, אך ברגעים מיוחדים הם שבים ועולים ומאירים את הדרך. אחד הרגעים הללו הוא קבלת ברכה מאדם גדול בתורה, מצדיק שעמל כל ימיו בעבודת ה', בתפילה ובגמילות חסדים.

מהי סודה של ברכת הצדיק? האם יש לה כוח מיוחד? ומה מקומה בחייו של האדם המאמין?

תובנה זו, שהברכה היא ערובה להצלחה לשפע ומשפיעה על כל מהלך החיים של המתברך אינה חדשה. שורשיה נטועים בתורה במקומות רבים וגם כמובן בפרשתנו בברכות יצחק ובדברי חז"ל ובדברי גדולי ישראל לדורותיהם.

ככזה הוא בעבורי זיכרון הברכה שקיבלתי מהאדמו"ר ממכנובקה, ומעוד אדמו"רים חשובים וצדיקים לפני גיוסי לצה"ל בשנת תשכ"ח (1968).

אבי, ר' יהודה אריה וקסלר ז"ל, היה ניצול שואה, יליד פולין, ובן למשפחה שהייתה קשורה לחסידות טריסק שמקורה מצ'רנוביל. אבא ז"ל נולד בעיירה קטנה דומברובה גורניצ'ה שבפולין, שבה התגוררה משפחתו. סבי, ר' משה צבי וקסלר ז"ל, שאני קרוי על שמו  היה בעל תחנת קמח בעיירה. שמעתי באופן אישי מהאדמו"ר מראדזין זצ"ל, שהכיר את סבי הי"ד וסיפר שסבי היה חסיד בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, נטוע בעבודת ה' יחד עם עמלו לפרנס את המשפחה. עם הכיבוש הגרמני נגזלה תחנת הקמח מידיו, והוא עצמו נרצח בשואה יחד עם רעייתו, סבתי חיה הי"ד ושאר בני המשפחה. אבי שרד יחידי את התופת ועלה לארץ ישראל בשנת ה'תש"ז (1947).

אבא נשא עמו את זיכרונות העולם היהודי שלפני השואה, עולם של בתי מדרש, אדמו"רים וחסידים, עולם שכמעט כולו חרב. הוא היה קשור לחסידות בכלל ולחסידות טריסק צ'רנוביל, אך לאחר השואה, כך נהג לספר, חסידי טריסק נותרו ללא אדמו"ר. הם נקראו בפי כל ביידיש "טויטא חסידים" – חסידים מתים, כביכול, חסידים שנותרו בלי רבי ובלי חצר חסידית שתמשיך להנהיגם.

אולם, הקשר החסידי לא נעלם מלבו. אבא סיפר, כי מי שהמשיך במידה מסוימת את הקשר עם מורשת טריסק בארץ היה האדמו"ר ממכנובקה, רבי אַבְרָהָם יְהוֹשֻעַ הֶשִׁיל טְבֶרְסְקִי, שהיה ממשפחת אדמו"רים גדולה שמקורה במגיד הקדוש מצ'רנוביל. אבא ראה בו דמות הקשורה לעולמו החסידי ולמסורת שממנה בא ולכן לקראת גיוסי לצה"ל, לקח אותי אבא ז"ל בראש ובראשונה ובהתרגשות גדולה אליו, כדי לקבל את ברכתו. 

אני זוכר את המעמד המרגש  הזה עד היום למרות שחלפו שנים רבות. נכנסנו אל הרבי, ואבא ביקש ממנו לברך אותי לקראת צאתי לשירות הצבאי. הרבי, שהיה כבר קשיש ובא בימים, היה רכון על דף גמרא, רגליו היו טבולות בגיגית מים כדי שיישאר עירני, משום שהיה ידוע בהתמדתו בלימוד תורה ביום ובלילה ללא הפסקה וזה היה מחזה שעשה עלי רושם רב.

הרבי בירך אותי מכל הלב. הייתה זו ברכה פשוטה, אך מורגשת מאוד, ברכה שיצאה מלבו של אדם, שכל חייו היו מוקדשים לתורה, לתפילה ולעבודת ה'. הרבי ישב ולמד והתפלל במשך כל היום. הייתה בו רצינות של צדיק השקוע בעולמו הרוחני, ולצד זאת יחס חם לבבי ואנושי לכל מי שבא לבקש את ברכתו. אבל הרגשתי שהיה לו יחס מאוד חם לאבא שהכיר היטב.

מאז עברו שנים מטלטלות. עברתי מלחמות ופעולות צבאיות, התמודדתי עם משימות משפחתיות ותפקידים שונים, כמעט כולם בתחום החינוך, ובכל אותן שנים ליוותה וממשיכה ללוות אותי תחושת הברכה שקיבלתי באותו מעמד. אינני יודע להסביר את כל מה שזכיתי ב"ה בחיי ואני מאמין בכל לבי, שברכתו של אותו צדיק עמדה לי וסייעה לי. בכל פעם שאני נזכר באותה פגישה, אני חש הכרת הטוב עמוקה לאבא ז"ל , שטרח לקחת אותי אל הרבי, ולרבי עצמו, שברך אותי מכל הלב. אוסיף ואומר, שלמרות הקשר המיוחד שהיה לו עם האדמו"ר ממכנובקה, אבא שהיה כולו נטוע בעולם החסידות טרח ועלה אתי גם לירושלים לביתו של האדמו"ר מגור שגם הוא יברך אותי לפני הגיוס. ואם חשבתם שבזה אבא ז"ל הסתפק בכך אז טעיתם...החשיבות שהוא ראה בברכתם של צדיקים ואדמו"רים גרם לו לקחת אותי לאדמו"ר מנדבורנא, שעלה ארצה מארה"ב וקבע את מושבו ב'שיכון הפועל המזרחי' בתל אביב שם גרנו.

היום, במבט לאחור, אני מבין שהפגישות האלו עם צדיקי עולם היו  הרבה יותר מבקשת ברכה לפני גיוס. זה היה עבורי מפגש בין שני עולמות: מצד אחד, העולם היהודי של פולין, עולם ילדותו של אבא, עולם חסידות שנחרב בשואה; ומצד שני, העולם החסידי שנבנה מחדש בארץ ישראל, ובו מצאו שרידי החסידיות את דרכם להמשך החיים.

אבא, יהודה אריה וקסלר ז"ל, לא זכה לראות את עולמו הישן חוזר. אביו ואמו, אחותו וארבעת אחיו ושאר כל בני המשפחה נרצחו בשואה, ותחנת הקמח המשפחתית נלקחה בידי הגרמנים ימ"ש, אבל המסורת, האמונה והקשר לצדיקים נשארו בנשמתו ובכל צעד שעשה בחייו ואכן אבא היה ממתפללי בית המדרש של האדמו"ר מראדזין בבני ברק.

ואני, שזכיתי לקבל את ברכתו של האדמו"ר ממכנובקה ושאר האדמו"רים לפני צאתי לצבא, נושא עמי את הזיכרון המתוק הזה עד היום ומודה על הזכות להתברך על ידי צדיקים אמיתיים.


אז לאחר ההקדמה הזו ברור לגמרי ואין ספק, שברכתו של יצחק הייתה בעלת משמעות מרחיקת לכת, מהידיעה וההבנה שצדיק גוזר והקב"ה מקיים – וזה שורש המאבק בין שני בניו של יצחק.

מלבד פרשתנו, בו הנושא של ברכת יצחק תופס מקום חשוב, הרי בתורה אנו מוצאים את חשיבות ברכותיהם של האבות. כאשר יעקב אבינו מברך את בני יוסף, אפרים ומנשה, הוא אינו מסתפק בברכה אישית לבניו, אלא קובע נוסח שיהפוך לברכה לדורות –

"בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה" (בראשית מ"ח).

ברכת יעקב נהפכה 'מטבע' של ברכה, העוברת מאב לבן ומדור לדור. יש בכך ללמדנו, כי ברכתו של אדם גדול אינה מסתיימת ברגע שבו נאמרה, אלא היא עשויה להפוך למורשת רוחנית המלווה דורות.

חז"ל הפליגו בחשיבות הברכה, ואף קבעו במסכת ברכות (ז'.) –

"אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך"

אם לברכתו של אדם רגיל ופשוט יש חשיבות, קל וחומר שיש להתייחס בכובד ראש לברכתו של אדם צדיק שכל חייו מוקדשים לתורה, לתפילה ולמעשים טובים, כפי שהגמרא (בבא בתרא קט"ז.) מביאה את דרשתו של ר' פנחס בר חמא –

"כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא': חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה".

חז"ל אינם אומרים רק שילך האדם לבקש עצה, אלא שיבקש מהחכם להתפלל עליו. יש בכוחה של תפילת תלמיד חכם, אשר חייו מוקדשים לעבודת הבורא, לעורר רחמי שמים על הזולת.

אנו מוצאים רעיון זה גם בדברי חז"ל (מועד קטן ט"ז:), שהקב"ה כביכול אומר –

"אני מושל באדם, מי מושל בי? - צדיק!! שאני גוזר גזרה ומבטלה".

אין הכוונה שהצדיק פועל מכוח עצמו, חלילה, אלא שתפילתו, זכותו ודבקותו בקב"ה עשויות להיות גורם משמעותי לשינוי הגזירה.

כך גם בסיפור הידוע על חוני המעגל (תענית כ"ג.), שבו מתגלה כוח תפילתו של הצדיק המבקש גשמים. חוני אינו מתפלל רק על עצמו, אלא על הציבור כולו. דמותו מלמדת כי הצדיק נושא בלבו את צורכי הכלל, וכי תפילתו נובעת מתוך אחריות ואהבה לכלל ישראל.


דברים נפלאים ונקודה עמוקה במיוחד עולה מדברי ה'אברבנאל' בפירושו לפרשתנו, העוסק בברכות יצחק ליעקב ולעשיו. ה'אברבנאל' מסביר, כי ברכותיהם של אנשים, ובייחוד של נביאים וחסידים, הן למעשה תפילה לקב"ה שישפיע מטובו על המבורך. לפי תפיסה זו, הברכה אינה כוח עצמאי הנתון בידי האדם. הקב"ה הוא מקור הברכה, והצדיק הוא המתפלל ומבקש שהשפע האלוקי יגיע אל האדם שעליו הוא מברך.

בפירושו של ה'אברבנאל' לספר בראשית (פרק כ"ז), כתשובה לשאלה השמינית, ה'אברבנאל' דן שם בשאלה מהו כוחן של הברכות, וכיצד ברכת יצחק ליעקב יכולה הייתה לחול ולהתקיים. הוא דוחה את ההסבר, שלפיו הברכה היא רק תפילה או הגדת עתידות, ומציע הסבר עמוק יותר וזה לשונו –

"...אבל אמיתת העניין הזה הוא...שברכות האנשים אלו לאלו בין שיהיו נביאים או חסידים ואנשי מעשה אינן אלא נתינת הכנה למבורך ותפלה לש"י שישפיע עליו מטובו. וזה לפי שהשפע העליון נשפע על המקבל בהדרגות ובתנאי שהיה המקבל מוכן אליו וכבר לא יהיה המקבל מוכן מצד עצמו ויכינהו המברך בתפלתו ויהיה המברך ההוא אמצעי בהורדת השפע ההוא ולזה היו המברכים סומכים ידיהם על המבורכים כדי להכינם לקבל השפע והטוב ההוא...הנביא או הצדיק הוא צינור להמשיך השפע על ידו...".

בהמשך, ה'אברבנאל' מוסיף משפט יסודי ביותר –

"כי המברך אינו אלא כלי".

ה'אברבנאל' מציע כאן תפיסה עמוקה של ברכת הצדיק, שמקור הברכה הוא הקב"ה בלבד. אדם המתברך צריך להיות מוכן לקבל את השפע האלוקי והמברך בתפילתו מכין את האדם לקבלת הברכה. הצדיק משמש אמצעי להורדת השפע, אך אינו מקורו.

ה'אברבנאל' אף מדמה זאת, לאדם הפותח חלון בבית חשוך כדי להכניס אור. גם לאחר שהחלון מסתלק, האור שכבר נכנס אינו מסתלק. זהו דימוי יפהפה להסביר כיצד ברכת צדיק יכולה להשאיר את רישומה גם לאחר שהמפגש עצמו הסתיים.


גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ב'עין אי"ה' (ברכות פרק ראשון פסקה ס"ח עמ' 29) מעניק לברכה משמעות רחבה יותר. הוא מסביר שברכת אדם לחברו מבטאת קשר של אהבה ורצון להיטיב. עצם העובדה שהקב"ה העניק משמעות לברכות שבני אדם מעניקים זה לזה, מחנכת את הבריות לחיות בשלום ובאהבה ולהיות ראויים לברכת הזולת. וזה לשונו של הרב קוק –

"..והנה חקק השי"ת שתועיל תפילה, מפני התכלית המוסרית היוצאת מהתפילה, לרומם את הנפש ולסור מרע וכן חקק שברכה תהי' דבר המועיל, כדי שישתדלו הבריות לחיות בשלום ואהבה, ויהיו ראויים זה מזה לברכה...על כן לא תהי' ברכת הדיוט קלה בעיניך, שאין הברכה מועלת רק מצד ערכו הפרטי של המברך, כי אם  חוק כללי הוא מצד שלמות כלל המציאות, ביחושו המוסרי".

לדעת הרב קוק, הקב"ה טבע בבריאה כוח ומשמעות לברכת אדם לחברו, כדי ליצור עולם של אהבה, שלום ואחווה. אבל הרב קוק מוסיף במפורש, שיש יתרון לברכתו של אדם גדול וצדיק.

נמצא שהברכה אינה רק בקשה לקבלת טובה מן השמים, אלא היא גם ביטוי לקשר שבין בני אדם, לאחריות הדדית ולרצון לראות את האחר מצליח ומתברך.


במדרש רות רבה אנו מוצאים התייחסות מיוחדת לברכותיהם של צדיקים בהקשר של פקידת עקרות. המדרש קושר בין ברכותיהם של צדיקים לבין פקידתם של רות ובועז, ומלמד על משמעותן של ברכות הצדיקים בהבאת ישועה לעולם. וזה לשון המדרש שם (פרשה ו',ב') –

"ויאמר ברוכה את בתי לה'  א"ר יוחנן, לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אחר זקן לברכו. בעז בן שמנים שנה  היה ולא נפקד. וכיון שנתפללה עליו אותה צדקת נפקד, ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה'  א"ר שמעון בן לקיש, רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה וכיון שנתפלל עליה אותו צדיק מיד נפקדה, ויאמר ברוכה את בתי לה'  ויתן ה' לה הריון ותלד בן".


דוגמה נוספת אנו מוצאים בברכת יעקב לבניו. ברכתו של יעקב אינה רק איחול אישי לרגע מסוים, אלא מבט לדורות הבאים. גם כאשר אדם מקבל ברכה מצדיק, הוא עשוי לשאת אותה בלבו לאורך שנים, להזכיר אותה בשעות קשות ולהתחזק מכוחה.

יש הבדל בין אדם השומע איחול טוב לבין אדם המקבל ברכה ממי שהוא רואה בו דמות של קדושה, תורה ואמונה. במקרה השני, הברכה נעשית עבורו מעין התחייבות רוחנית לזכור שיש מי שהתפלל עליו, ויש מי שביקש עבורו טוב מלפני הקב"ה.

יש להדגיש, כי לברכת צדיק יש גם משמעות חינוכית ומוסרית. הצדיק אינו מתכנס בתוך עולמו הרוחני בלבד. גדולתו מתבטאת גם בכך שהוא רואה את צרכיו של הזולת, מקשיב למצוקתו ומבקש עליו רחמים.

בכך מתגלה אחד מיסודותיה של מנהיגות רוחנית בישראל, גדולת האדם אינה נמדדת רק בידיעותיו ובמדרגותיו הרוחניות, אלא גם במידת דאגתו לאחרים. ברכת הצדיק היא אפוא מפגש בין שני עולמות מצד אחד, אדם המבקש ישועה, עידוד ותקווה ומצד שני, אדם גדול הנושא תפילה עבורו. המפגש הזה עשוי להותיר חותם עמוק גם כאשר תוצאותיו אינן נראות מיד.

ישנה משמעות מיוחדת לברכה שאדם מקבל בשעה משמעותית בחייו, כגון לפני יציאתו לדרך, לפני גיוס לצבא כמו במקרה שלי, בשעת סכנה או לקראת התחלה חדשה.

לעיתים האדם אינו יודע באותה שעה עד כמה תלווה אותו הברכה בהמשך חייו. שנים לאחר מכן, כאשר הוא מתבונן לאחור על המאורעות שעברו עליו, הוא נזכר באותו מפגש ובאותן מילים שנאמרו לו, ומרגיש כי הברכה הייתה עבורו מקור של הגנה, אמונה וכוח.

אין פירוש הדבר, שכל מאורע טוב הוא בהכרח תוצאה ישירה של ברכה מסוימת, שהרי דרכי ההשגחה נסתרות מאתנו. אולם עצם האמונה בכוחה של תפילת הצדיק, והידיעה שאדם גדול נשא את שמו מעניקות לאדם ביטחון ותקווה ייתכן שזוהי אחת המתנות הגדולות ביותר שאפשר לקבל מצדיק בתפילתו, לא רק בקשה לישועה, אלא גם חיזוק האמונה והידיעה שאין האדם לבדו בדרכו.

בסופו של דבר, ברכת הצדיק מחברת בין שלושה יסודות: זכותו של הצדיק המברך, תפילתו לפני הקב"ה וכן אמונתו ודרגתו הרוחנית והאישית של המתברך.

הצדיק מבקש רחמים, הקב"ה הוא מקור הברכה, והאדם המקבל אותה נושא עמו תפילה ותקווה. לפעמים הברכה ניכרת בישועה ממשית, ולפעמים כוחה מתבטא בחיזוק הנפש, בעמידה בניסיונות וביכולת להמשיך בדרך מתוך אמונה.

ואולי לכך מכוונים דברי חז"ל: "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך". אם לברכתו של אדם יש משמעות, על אחת כמה וכמה שיש להוקיר ברכה של אדם שכל חייו הם תורה, חסד ועבודת ה.'


אשרי מי שזוכה לקבל ברכה מצדיק, ואשרי מי שזוכה להיות ראוי לברכה זו ולשאת אותה בלבו לאורך ימים ושנים.

שנזכה להתברך!!

שבת שלום וחודש טוב ומבורך!

פוסטים אחרונים

הצג הכול
הזכות להבעת דעה ללא מורא - לפרשת וירא ה'תשפ"ז

הרב משה-צבי וקסלר בשעה ששורות אלו נכתבות, עדיין לא ידוע מהי תוצאת הבחירות לכנסת העשרים-ושש. בין כך ובין כך, עצם היכולת שלנו לקיים בחירות דמוקרטיות במדינתנו, אחרי אלפיים שנות גלות שבהן אומות העולם בחרו

 
 
הרב וקסלר

הרב משה צבי וקסלר

 נולד בתל אביב בשנת תש"י.

עוסק בחינוך עשרות שנים, שימש לג שנים כראש ישיבה התיכונית בקרית הרצוג בבני ברק. זוכה פרס רוטשילד לחינוך

לקבלת דברי תורה ומאמרים חדשים של הרב

תודה על הרשמתך!

 כל הזכויות שמורות לרב משה צבי וקסלר   © 

  • Youtube
bottom of page