top of page
הרב וקסלר

בין מזל לשליחות לאומית: דמותו ותפקידו של שבט גד – לפרשת ויצא ה'תשפ"ז

לפני 9 דקות
זמן קריאה 6 דקות

הרב משה-צבי וקסלר


אפתח (גם) מאמר זה באנקדוטה אישית...השם 'גד' מעורר אצלי אסוציאציה וזיכרונות מבית הוריי.

אקדים ואומר, שלכאורה שבט גד אינו מוזכר רבות בתורה ואינו בעל חשיבות לאומית והיסטורית, כמו שבט יהודה, או שבט בנימין וכו', אלא מוזכר בתורה בעיקר באירוע אחד מרכזי ומשמעותי, כאשר הצטרף לשבט ראובן ולחצי שבט המנשה בתביעה לקבל נחלה בחלוקת הארץ בעבר הירדן המזרחי.

עבורי, המילה 'גד' מספרת משהו אישי, ששינה את מסלול החיים של הוריי וממילא את מסלול חיי וחיי אחיי. כפי שבוודאי כבר הכרתם את הוריי ממאמרים קודמים, שניהם 'זכו' להיות 'שורדי שואה' ונותרו יחידים מבני משפחתם. לא היה להם שום קרוב או מודע בארץ ולא היה מי שיעזור להם להיקלט מיד אחרי השואה ולהתפרנס כראוי.

לימים, אחרי טלטולים רבים, אימא ע"ה מצאה עבודה במאפיה קונדיטורית בתל אביב בשם 'גד' – שלמעשה היה ראשי התיבות של הבעלים - ולימים אף רכשו הוריי את הקונדיטוריה והצליחו לפרנס בכבוד רב את משפחתנו, עד שהמבנה נהרס על ידי בעליו, משום שהיה ב'דמי מפתח', כפי שהיה נהוג בימים ההם של ראשית המדינה.


עד כאן הזיכרונות...ועתה נחזור לפרשתנו ונעיין במהותו של שבט גד ונשאל - מי היה גד, מה היה כוחו כשבט ומהי תרומתו לכלל ישראל?


אם נלך לספר במדבר, נכיר את שבט גד כאחד השבטים המיוחדים והמעניינים ביותר בתולדות ישראל. ייחודו אינו מתבטא רק בנחלתו בעבר הירדן המזרחי, אלא באופי המיוחד של בני השבט. שבט של לוחמים גיבורים, בעלי תודעה של אחריות על הצורך בכיבוש הארץ וגילו אחריות לאומית ולמרות שמשה חשש מבקשתם להתנחל בעבר  הירדן ובכך להתחמק לכאורה מהשותפות בכיבוש הארץ, הם הוכיחו את  מחויבותם לשאר אחיהם ליטול חלק במאמץ הלאומי והצבאי.


אך כמובן תחילת ההיכרות עם גד הוא בלידתו ובשם שלו, שאותו קובעת לאה עם שם בן שתי אותיות –

"וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּגָד, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד" (בראשית ל, יא).

לאה עצמה מנמקת את השם הזה – "וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּגָד" - מה כוונתה במילים אלו?

אנחנו מבינים, שאם התורה מציינת לנו מה אמרה לאה לפני שנקטה בשמו, יש לזה חשיבות. לאה מביעה דרך השם שקראה לבנה רגשות הפוכים, כפי שחז"ל מפרשים במדרשים השונים. מצד אחד, 'בא גד' מופיע כמילה אחת ועל כך כותב המדרש 'שכל טוב' –

"יש אם למסורה שנכתב בלשון אחד ותיבה [=מילה] אחת, כלומר בגד בי -בעלי שנאני, אבל אני לא בגדתי בו, אלא מסרתי לו שפחתי לאשה, ומצד שני יש אם למקרא בא גד שתי תיבות, כלומר בא מזל של בית...".

רש"י בעקבות המדרש מביא גם הוא שני צדדים לכוונת השם 'גד' וזה לשונו –

"בא גד - בא מזל טוב. ומדרש אגדה שנולד מהול. דבר אחר: למה נקראת תיבה אחת בגד, כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים".


אי אפשר להתעלם מפירושו של ה'ספורנו', שההריון והלידה של גד עבור לאה הייתה לידה לא רצויה ולא מתוכננת –

"בא גד. זה בא במקרה, כי לא הייתה כוונתי להביא זה לעולם לולי שעמדתי מלדת. ונכתב 'בגד' מלה אחת, כי היה ההריון לה בוגד...".


ה'אלשיך' הקדוש מסביר לנו, מנין לחז"ל לדרוש על גד שנולד מהול, משום שעל פי שיטתם –

"שהוא לשון כריתה...החלוץ הולך לפניהם שהוא שבט גד, שהוא היה הכורת את גויי ארץ כנען בכיבוש הארץ, כי הוא גיבור שבשבטים כמו שאמרו ז"ל (ילקוט פרשת ברכה רמז תתקסא) על 'וטרף זרוע אף קדקד', וזה אפשר אמרה בא גד לומר בא הכורת...". 

הרש"ר הירש מפנה את תשומת לבנו לכך, ש'גד' בא לעולם בהפתעה ובעתיד נלחם בהפתעה וזה לשונו –

"גד, משורש "גדד": שהוראתו העיקרית: טריז, ובדרך השאלה: פלוגת אנשים מזוינים, העורכים פלישה מהירה ומפתיעה. כדרך ש"כרת", "חרץ", "גזר" מציינים החלטה, ומתארים אותה כחדה ופסקנית, כן מציין גם "גד" - גורל הבא בחתף, ומשנה את הנסיבות במפתיע. [כפי שכתוב נביא] "העורכים לגד שלחן" (ישעיה סה, יא): הם עורכים שולחן למזל ולמקרה. וכן גם כאן "ב(א) גד": אירע לי מזל בלתי צפוי. היה זה בן, שלא יכלה לצפות לו בתנאים רגילים, כל עצמה לא זכתה לו אלא בעקבות דוגמת אחותה".


אולם, לצד הפירושים המיוחדים והיפים הללו, יש מקום להתבונן בקשר שבין השם 'גד' לבין המילה "גדוד", ולראות כיצד כבר בשם שניתן לילד בבית יעקב נרמז משהו מאופיו ומייעודו העתידי של השבט.

ה'אבן עזרא' מפרש את המילה "בגד" כצירוף של שתי מילים, "בא גד", ומקשר את השם גד לגדוד. ואכן, כאשר אנו עוקבים אחר הופעתו של שבט גד בתורה ובנביאים, אנו מגלים קשר מובהק בין שמו לבין דמותו של שבט לוחם, בעל עוצמה וגבורה, הנושא באחריות לגורלו של כלל ישראל כפי שאנו רואים בברכת יעקב את שבט גד. זו אמנם ברכה קצרה מאוד, אבל יש בה תיאור שלם של אופיו של השבט כך היא ברכתו –

"גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב" (מ"ט, י"ט)

ומפרש רש"י שם –

".. שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ והוא יגוד עקב - כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן, ולא יפקד מהם איש".

כלומר, בני גד עתידים להיות לוחמים העומדים בחזית, ואף על פי שנחלתם כבר תהיה בעבר הירדן, הם לא יסתפקו בביטחון נחלתם הפרטית, אלא יצאו להילחם למען כלל ישראל.


יש כאן רעיון חשוב - שבט גד מבטא את החיבור בין הזכות לנחלה ובין החובה לשאת בנטל ובעול המלחמה על הארץ כולה.

אנו רואים, שגם לאחר שנים רבות, נשאר אצל שבט גד בד.נ.א הערך של עזרה לעם-ישראל והם יצאו להילחם בימי דוד ובאו לעזרתו של דוד כשהיה בצקלג כשהסתתר מפני שאול. שבט גד יצא מהשאר ובאו אליו לעזרתו למצודה שם התחבא. הם היו גיבורי חיל זריזים במלחמה וגיבורים כאריות, כפי שמסופר בדברי הימים א' (י"ב, ט') –

"וּמִן־הַגָּדִ֡י נִבְדְּל֣וּ אֶל־דָּוִיד֩ לַמְצַ֨ד מִדְבָּ֜רָה גִּבֹּרֵ֣י הַחַ֗יִל אַנְשֵׁ֤י צָבָא֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עֹרְכֵ֥י צִנָּ֖ה וָרֹ֑מַח וּפְנֵ֤י אַרְיֵה֙ פְּנֵיהֶ֔ם וְכִצְבָאיִ֥ם עַל־הֶהָרִ֖ים לְמַהֵֽר".


נמשיך ללמוד ולהכיר את שבט גד גם לאחר מכן, בזמן ברכתו של משה רבנו –

"וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד, כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" (ל"ג, כ'–כ"א). 

גם משה רבנו מציין את הגבורה הצבאית של בני שבט גד כלביא שטורף זרוע וקודקוד. וכך אנו מחזקים את האופי של שבט גד.

ברם, משה רבנו מוסיף מאפיין מאוד חשוב - שבט גד הופך לדוגמא להקפדה על קיום מסורת ודקדוק בקיום תורה ומצוות. ואת זה אנו לומדים מלשון הברכה –

"וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד, חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן".

וכפי שמסביר זאת הגאון מווילנא בספרו 'אדרת אליהו', שהכוונה ששבט גד נזהר  שלא לדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, שהם אלו שחוזרים מעורכי  המלחמה ושבט גד היו צדיקים ולכן זכו שאלו שנלחמו נגדם נפגעו בראש עם הזרוע בפעם אחת, דהיינו הזכות של הראש והזרוע.

דימוי האריה מבטא כוח, אומץ ויכולת עמידה מול אויב. אולם המשך הברכה מעניין במיוחד –

"וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון"

רש"י מבאר שמשה רבנו נקבר בחלקו של גד, משום שבני גד היו זריזים במצוות, ומשה עתיד היה להיקבר במקום זה.


הקשר בין גד למשה מוסיף ממד רוחני לדמותו של השבט. אין מדובר רק בגבורה צבאית, אלא גם במסירות ובנכונות לקבל על עצמם משימות לאומיות.

רש"י מפרש שמשה נקבר בחלקו של גד, משום שבני גד היו סמוכים למקום כניסתם  של ישראל לארץ, ומשה היה עתיד להיכנס לארץ ולסייע בכיבושה אילו לא נגזרה עליו הגזירה. זכה גד, שבחלקו נקבר משה רבנו וזה לפי  הכתוב 'חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן'. הקשר בין שבט גד למשה רבנו הוא אפוא קשר מיוחד.


כשנמשיך לאפיין את ההתנהלות של שבט גד בהמשך, נלמד על אירוע לא מוכר כל כך של מאבק ומלחמה, שניהלו בני גד יחד עם אחיהם בני ראובן וחצי שבט המנשה, שם אנו לומדים על כוחם הצבאי הגדול של 44,760 לוחמים שנלחמו נגד שבטי הַגְרִיאִ֑ים וִיט֥וּר וְנָפִ֖ישׁ וְנוֹדָֽב.

הַהַגְרִיאִים היו שבטים שישבו בעבר הירדן המזרחי, באזורי המדבר שממזרח לארץ ישראל ולמעשה שבט גד  ערך שתי מלחמות נגד הגריאים שהיו צאצאים של ישמעאל ונקראו כך משום אמו של ישמעאל, הגר [על פי רש"י ועוד מפרשים].

הרקע למלחמה היה כנראה על מרחב המרעה וההתיישבות ועל מקורות המים  בעבר הירדן המזרחי. מלחמה אחת, שבה נצחו בני גד יחד עם בני ראובן, מוזכרת בספר דברי הימים א' (ה', י') –

"וּבִימֵ֣י שָׁא֗וּל עָשׂ֤וּ מִלְחָמָה֙ עִם־הַֽהַגְרִאִ֔ים וַֽיִּפְּל֖וּ בְּיָדָ֑ם וַיֵּשְׁבוּ֙ בְּאָ֣הֳלֵיהֶ֔ם עַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י מִזְרָ֥ח לַגִּלְעָֽד".

המלחמה השנייה הייתה נגד צאצאי ישמעאל בנה של הגר עם צאצאים אחרים שלה המוזכרים בפסוק "וִיט֥וּר וְנָפִ֖ישׁ וְנוֹדָֽב".

המלחמה השנייה מתוארת בהמשך הפרק (ה', י"ח–כ"ב), שם אנו לומדים ששבט גד לא רק נלחם עם חרב וקשת אלא שילבו במלחמה את אמונתם בקב"ה והתפללו וזעקו ובטחו בה' וזה מה שגרם להם לנצח, כפי שנראה מהכתובים –

"בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘ מִן־בְּנֵי־חַיִל֒ אֲ֠נָשִׁים נֹשְׂאֵ֨י מָגֵ֤ן וְחֶ֙רֶב֙ וְדֹ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת וּלְמוּדֵ֖י מִלְחָמָ֑ה וַיַּעֲשׂ֥וּ מִלְחָמָ֖ה עִם־הַֽהַגְרִיאִ֑ים וִיט֥וּר וְנָפִ֖ישׁ וְנוֹדָֽב וַיֵּעָזְר֣וּ עֲלֵיהֶ֔ם וַיִּנָּתְנ֤וּ בְיָדָם֙ הַֽהַגְרִיאִ֔ים וְכֹ֖ל שֶׁ֣עִמָּהֶ֑ם כִּ֠י לֵאלֹהִ֤ים זָעֲקוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְנַעְתּ֥וֹר לָהֶ֖ם כִּי־בָ֥טְחוּ בֽוֹ ...".


האם זכו שנים וחצי השבטים להתנחל קבוע בעבר הירדן המזרחי?

מהמשך הפסוקים בדה"י (שם) אנו קוראים, שזכותם ותרומתם לא עמדו להם לנצח, משום שמעלו מעל בה' ומה שקרה מתאר הכתוב –

"וַיָּעַר֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־ר֣וּחַ׀ פּ֣וּל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֗וּר וְאֶת־ר֙וּחַ֙ תִּלְּגַ֤ת פִּלְנֶ֙סֶר֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּגְלֵם֙ לָראוּבֵנִ֣י וְלַגָּדִ֔י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט מְנַשֶּׁ֑ה ...".


לסיום מאמרנו, כאשר אנו חוזרים אל הרגע שבו לאה מעניקה לגד את שמו, אפשר לראות בשם גד יותר מאשר ביטוי למזל טוב או לשמחה על הולדת בן נוסף.

השם הזה מקבל במהלך הדורות משמעות לאומית ורוחנית. גד הוא הגדוד, הוא האריה, הוא הלוחם היוצא בראש המחנה, והוא השבט המוכן להעמיד את כוחו לרשות כלל ישראל.

אפשר לומר, שהשם 'גד' מבטא מעבר מן הברכה הפרטית של לאה אל השליחות הציבורית של בניה. מה שהתחיל בשמחה של לידה של בן חדש שנוסף למשפחה,   מתפתח לייעודו של שבט שלם – לשאת באחריות, להילחם למען אחיו ולהיות שותף בבניין האומה ובירושת הארץ.

וזו אולי אחת התובנות החשובות העולות מסיפורו של שבט גד: אין די בכך שאדם ימצא את מקומו ואת נחלתו. עליו לשאול גם מה הוא מעניק לכלל ישראל, ומהי אחריותו כלפי אחיו.

כך הופך השם גד, הקשור למזל ולגדוד, לסמל של גבורה שאינה מנותקת מן הכלל, ושל כוח המופנה לא למען עצמו בלבד, אלא למען עם ישראל כולו. הגבורה של גד איננה רק גבורה אישית, אלא גבורה המעמידה את עצמה לרשות הכלל.

בול המוקדש לשבט גד
בול המוקדש לשבט גד

אנו תפילה, שבימים אלו נזכה להמשך רוח הגבורה ומסירות הנפש לכלל ישראל אצל רוב לוחמיה ואזרחיה אוהבי המדינה, שחוגגים ושמחים בעצמאותה של מדינת ישראל ומתפללים לשלומה ושגשוגה.

שבת שלום !!

 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
הזכות להבעת דעה ללא מורא - לפרשת וירא ה'תשפ"ז

הרב משה-צבי וקסלר בשעה ששורות אלו נכתבות, עדיין לא ידוע מהי תוצאת הבחירות לכנסת העשרים-ושש. בין כך ובין כך, עצם היכולת שלנו לקיים בחירות דמוקרטיות במדינתנו, אחרי אלפיים שנות גלות שבהן אומות העולם בחרו

 
 
הרב וקסלר

הרב משה צבי וקסלר

 נולד בתל אביב בשנת תש"י.

עוסק בחינוך עשרות שנים, שימש לג שנים כראש ישיבה התיכונית בקרית הרצוג בבני ברק. זוכה פרס רוטשילד לחינוך

לקבלת דברי תורה ומאמרים חדשים של הרב

תודה על הרשמתך!

 כל הזכויות שמורות לרב משה צבי וקסלר   © 

  • Youtube
bottom of page