'נחמו נחמו עמי' מאז ועד היום - לפרשת ואתחנן

הרב משה-צבי וקסלר 

השבת נקרא את פרשת "ואתחנן", שבת הנקראת גם "שבת נחמו" על שם ההפטרה "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם", הפטרה הפותחת את שבע הפטרות הנחמה.

השנה אנו זקוקים לנחמה גדולה יותר, לאחר שאנו כבר כמעט שנתיים במלחמת  'חרבות ברזל' שהחלק הקרקעי עדיין בעיצומו ובשעה ששורות אלו נכתבות החליט הקבינט המדיני-בטחוני להכריע את המלחמה בכיבוש עזה כולה.

נחמה אז ולדורות

מופיע בפסיקתא של רב כהנא (טז י), ששאלו עם-ישראל את הנביא ישעיהו, על שהביא בשם הקב"ה את מילות הנחמה של 'נחמו נחמו' - האם דברי הנבואה שלו תקפים לכל הדורות או רק לעכשיו?

וזה לשון הפסיקתא –

"אמרו ישראל: רבינו ישעיה תאמר שלא באת לנחם אלא לאותו הדור?".

ותשובת הנביא ישעיהו הייתה –

"אמר להם: כל הדורות באתי לנחם".

וההוכחה לכך, כי הנביא לא התבטא בלשון עבר - "אמר א-לוהיכם" - אלא בלשון עתיד - 'יאמר א-לוהיכם' .

רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו 'פרי צדיק' שואל על מדרש זה –

"ויש להבין, שהרי הנחמה זו נאמר אז להנביא שבאותו הדור, אבל לדורות הא לא יהיה נביא ואיך שייך יאמר א-להיכם על ידי מי יאמר?".

עונה על כך רבי צדוק, שבאמת יש משהו מיוחד בדברי הנביא, שאכן לעתיד לבוא לא יהיו נביאים שינחמו אותנו, אך נשים לב לכך שישעיהו אומר לנו מי יאמר את הנחמה הזו - "יאמר א-לוהיכם" - הקב"ה בעצמו ינחם אתכם, כפי שהמדרש מספר שעם-ישראל לא רצו לקבל תנחומים מהנביאים ואז אמר הקב"ה לנביאים: 'בואו עמי, אני ואתם ננחם אותם את עם-ישראל'.

ושוב מקשה ה'פרי צדיק' –

"ויש להבין, הא כל הנחמות שאמרו הנביאים גם כן דבר ה' הוא ומה מוסיף נחמה שאמר 'אני ואתם'?"

ועונה על כך רבי צדוק הכהן דברים נפלאים וכותב, שלמעשה הנחמה הייתה כאן בזה שהקב"ה גילה להם את כוחה של תורה שבע"פ, כי רק משה רבנו דיבר עם ה' באספקלריה מאירה והנביאים דיברו בשם ה', אך כשלא יהיו נביאים, התורה שבע"פ היא תהיה הנחמה. וזה מה שהקב"ה אמר לנביאים: בואו עמי - מעתה מה שאתם אומרים להם זה תורה שבע"פ.

וזה שורש ספר דברים שנאמר מפי משה –

"...דספר משנה תורה הוא שורש תורה שבעל פה שמשה מפי עצמו אמרן. (וכן איתא בזוהר (ח"ג רס"א א) תורה שבכתב ושבעל פה והוא איקרי תורה ומשנה תורה) מכל מקום היה גם כן מפורש דבר ה'. והקורא בפרשה במשנה תורה מרגיש בלב מפורש אלה הדברים כמו זה הדבר אשר צוה ה' היינו באספקלריא המאירה. ועל זה כתיב (ישעיה נ"ה, י"א) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו'...".

וזהו שורש הנחמה לדורות, שהקב"ה מדבר אלינו דרך התורה שבע"פ ונביא את לשונו של ה'פרי צדיק' למרות אריכותם משום חשיבותם –

"...דאף והנה כאן בנחמת ציון כתיב דברו על לב ירושלים, אבל לא קיבלו תנחומין שלא נכנס ללב, שבוודאי לדור שהיו בשעת החורבן מה הועיל הניחומים? והלא הלכו בגולה ברעה רבה. ומה שחזרו לסוף שבעים שנה אינו תנחומין לשעת הגלות.

אך עיקר התנחומין, במה שאמר 'כי נרצה עוונה', היינו שזדונות נעשות כזכויות ורצון שבזה יהיה להם נייחא בגלות, על דרך מה שאמרו (שיר השירים רבה ד', י"ב) על פסוק (ישעיה נ"ד, א') 'כי רבים בני שוממה מבני בעולה' הוי הרבה צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבניינה. וכן עיקר התפשטות תורה שבעל פה היה בבבל (סוכה כ' א) והשתי ישיבות שבבבל לא ראו שמד וכו' (תנחומא פרשת נח ג') ועליהם הכתוב אומר (ישעיה ט', א') 'העם ההולכים בחושך ראו אור גדול', אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה. וזה לא נכנס בלבם לקבל תנחומין על ידי הנביאים כנ"ל. על זה אמר הקדוש ברוך הוא: בואו עמי ויהיה כמו 'זה הדבר אשר צוה ה'...ודברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה אשר חפצתי וגו'...' ועל ידי זה יקבלו התנחומין ויכנס ללב.

וזה שאמר 'תאמר שלא באת לנחם אלא אותו הדור', שמה יועיל לדורות איך יכנסו התנחומין ללב כיון שכבר נכתב בספר ולא יהיה להם כח יותר מנביאים. ועל זה נאמר 'יאמר א-להיכם', שגם לדורות כשיקראו בספרי הנביאים הנחמות, אז בעת הקריאה 'יאמר א-להיכם', אלו הנחמות. ויהיה מפורש דבר ה' אשר לא ישוב ריקם ויכנוס ללב שיקבלו הנחמות. וכן בכל שנה ושנה כשקורין בהפטרות שבע דנחמתא מתחדש הנחמה מפי ה' ממש ונכנס ללב. והוא הכנה לראש השנה שיהיו נגאלין בתשרי על ידי תשובה".

נחמה וגבורה

בימים אלו מלאו אחת-עשרה שנים למבצע 'צוק איתן', שהתחיל לאחר רציחתם של שלשת הנערים הי"ד. במבצע זה, שארך חמישים יום, שילמנו מחיר יקר ביותר של למעלה מששים קצינים, חיילים ואזרחים שנפלו במערכה ועוד מאות פצועים, חלקם במצב קשה וגם בימינו אלו עדיין סוחבים הם את פצעיהם וגם הם זקוקים לתפילותינו ליושב במרומים.

כשמתבוננים ברשימת הנופלים והפצועים שהיו במבצע ההוא וברשימת הנופלים במלחמה הנוכחית, מלחמת 'חרבות ברזל', נוכחים לדעת, כי חלקם של הקצינים גבוה ביותר יחסית למה שנעשה בצבאות אחרים וזאת משום שמפקדי צה"ל צועדים תמיד בראש ומשמשים מודל לחיקוי, לאומץ לב ולהקרבה, נורמה צה"לית שהמפקדים קוראים "אחרי" ומובילים את המערכה.

מסורת זו בצה"ל החלה למעשה כבר בשנת 1955באותה רצועת עזה שכבר אז הייתה קן צרעות . מי שהוביל את הקרב היה סרן סעדיה אלקיים ז"ל ('סופאפו'), שעמד בעוז מול האויב, הלך בראש אנשיו והסתער על מחנה האויב ושם נפל בקרב ועל מעשה גבורה זה זכה ב'עיטור העוז'. במעשהו זה נתן שיעור ולימוד לכלל מפקדי צה"ל למושג 'אחרי'.

בתרגיל גדודי שהתקיים בספטמבר 1954 תיאר מוטה גור, ששימש כמפקד פלוגה ד' בגדוד 890 (במקביל לאלקיים), את פעולת פיקוד פלוגה א' (בפיקוד אלקיים) –

"נראה היה לי שמעולם לא בוצעה התקפת-נגד במהירות כה רבה. מרגע קבלו את הפקודה ועד הגיעו עד למרגלות הגבעה שלנו לא הפסיק סופאפו את הריצה ולו אף לשנייה אחת. ... הייתה זו פעולה מעוררת כבוד והערצה. פלוגה א' גמאה מרחק של כחמישה קילומטרים בריצה בלתי-פוסקת על כל חגורה ונשקה ונכנסה מייד לפעולה". 

לקראת פעולה בכפר צוריף, שבסופו של דבר בוטלה, התעורר ויכוח בין שני מפקדי הפלוגות; גור, שפלוגתו סיימה את הכשרתה, דרש להיות בגל ההסתערות השני (לאחר כוח הסיירת הגדודית בפיקוד מאיר הר ציון שבגל ההסתערות הראשון), במקום פלוגה א' שיועדה להסתערות בתכנון המקורי. גור מתאר בספרו: "אריק שרון היה נבוך. מצד אחד רצה את סופאפו בהסתערות. אותו כבר כבר הכיר מפעולות כיסופים וח'רבת סיכה, ולא היה כל ספק, שסופאפו הוא התגלמות המפקד המסתער".

נתפלל בע"ה, שהחלטת הקבינט בימי נחמה אלו תסלק סוף סוף מעם-ישראל את הנגע הזה שנקרא אנשי הטרור חמאס, אשר כל מטרתם היא לחסל את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ומכירים ברגישות המיוחדת של עם-ישראל לחיים ועל כך הם ברשעותם מנצלים זאת למטרות הרצח שלהם – "כן יאבדו כל אויבך ה'".

שבת שלום ובשורות טובות ישועות ונחמות!