מהותן וסגולתן של אבני השוהם והחושן - לפרשת תצווה ה'תשפ"ה

הרב משה-צבי וקסלר

כשקוראים על אבני השוהם בפרשיות המשכן ובמיוחד בפרשתנו, מפרטת התורה מה מעמדם ותפקידם, מה כתוב בהם וכיצד הם נכתבים. וזה לשון הכתוב בפרשתנו (כ"ח, ט'–י"ג) –

"וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם: מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֘ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם: וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְקֹוָ֛ק עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן".

אני מניח, שרבים הם הקוראים שורות אלו על האבנים שבאפוד ובחושן, ונזכרים בסיפור הנפלא המובא בגמרא במסכת קידושין, על אותו גוי ששמו דמא בן נתינה מאשקלון, שהיה ברשות אביו אבנים יקרות אלו שהיו חסרות במשכן ועל כך שהגוי ויתר על העסקה שהציעו לו חז"ל כדי לא להעיר את אביו נולדה בעדרו פרה אדומה.

את שתי אבני השוהם היה הכהן הגדול נושא על כתפיו לזיכרון, אולי כדי לזכור בכל רגע נתון את גודל האחריות שיש על כתפיו כלפי עם-ישראל ולייצגם לפני הקב"ה בכניסתו לקודש, כי הרי בהם היו שמות שבטי ישראל וכפי שנפרט להלן.

ומדוע לדחוק את כל שמות השבטים עם חמישים האותיות בשתי אבנים ולא לפזרם באבנים נוספות?

על כך כותב ה'אלשיך' הקדוש –

"...בתכשיט הקדוש שעל כל הבגדים בזכות תורה שאני נותן בשני לוחות אבנים על ידי משה. וזהו ולקחת את שתי אבני שהם לעומת שני לוחות אבנים שעל ידי משה. וזהו אבני שהם, שאותיות שהם הן אותיות משה, והן לוחות שניות, כי בזיכרון הראשונות אין זכות לישראל. ופתחת עליהם, מעין חרות על הלוחות, שמות בני ישראל, לרמוז שאם אין ישראל אין תורה".

מוסיף ה'אלשיך' הקדוש ומבאר - מדוע חילקו החושן את שמות השבטים לששה באבן אחת וששה באבן השנייה - ולא למשל שבעה באבן אחת וחמשה באבן השניה?

אלא, שהמספר 'ששה' בכל אבן מזכיר לנו את הדו-שיח שהיה בין יעקב אבינו לבין בניו על פי חז"ל (פסחים נ"ו), שכאשר יעקב שאל את הבנים האם יש בהם חלילה פסול כלשהו, ענו לו כולם "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" - שש מילים! ויעקב ענה להם: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" - גם כן שש מילים!

ולכן, את ההצהרה המשמעותית הזו של ייחוד ה' בעולם נושא הכהן על כתפיו.

בנוסף לנאמר לעיל על הרמזים המספריים שבשתי אבני השהם, עליהן היו כתובים שמות השבטים, חמישים אותיות - עשרים וחמש אותיות בכל אבן בדיוק - ללמדנו על החשיבות העליונה שהתורה רואה בשוויון שראינו בנושא המספרים, בין במספר השבטים בכל אבן ובין במספר האותיות. כל זה בא לומר, שהשבטים חשובים בפני בורא עולם באופן שווה. אמנם כל שבט היה שונה מזולתו באופיו ובגודלו ויש לכך הכרה ברורה בכל התורה כולה - אך בעיני הקב"ה היו שווים!

חשוב להדגיש ענין זה בתקופתנו, כאשר אנו נחשפים ל'ליברליזם מזויף', שהוגיו טוענים שבעיניהם בשם השוויון יש להשוות גם במשימות ובתפקידים של כולם - נשים וגברים, גדולי עולם ויהודים מן השורה.

ידוע הפתגם ש'הצבא צועד על קיבתו' ולכן חשיבותו של הטבח היא קריטית להצלחה במלחמה וכן חשיבותו של המכונאי ואיש התחזוקה, כי הטנק נע על שרשרותיו והמטוס על חלקיו הרבים והשונים ואם הם לא יעשו את תפקידם כראוי, אז גם הלוחם המהולל ביותר לא ינצח בקרב.

באיזה סדר היו כתובים השבטים? - בפסוק כתוב 'כתולדותם' (כ"ח, י').

ומה הכוונה 'כתולדותם'? - בזה נחלקו גדולי ישראל.

רש"י בפרשתנו כותב –

"כתולדתן - כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי, על האחת, ועל השנייה גד אשר יששכר זבולון יוסף בנימין מלא, שכן הוא כתוב במקום תולדתו, עשרים וחמש אותיות בכל אחת ואחת".

רש"י מייצג את העמדה האלוקית אותה הזכרנו לעיל, שלמרות שכל כל אחד מבני יעקב היו לו תכונות אחרות וכוחות אחרים, הרי הם נחשבים כולם כשווים, עד כדי כך שבשני האבנים יש אותו מספר אותיות של השמות בדיוק.

כמובן שאנחנו אוהבים מאוד את המסר הזה בימינו וזה ממש תואם את החשיבה המודרנית של שוויון למרות השוני, עם נורת האזהרה למשמעות האמתית של שוויון.

ברם, לא כולם מסכימים עם פירוש זה ולכן לדעתם זה לא היה רק לפי סדר השבטים ולפי סדר לידתם, אלא היו גם שיקולים נוספים כבדי משקל ואל יהי הדבר הזה קל בעינינו לומר 'מה זה משנה המיקום של כל שבט', הואיל ויש משמעות חשובה ועמוקה לדירוג ולמעמד ולמיקום של כל אחד מהשבטים. אין כוונה חלילה לפגוע במעלה של מי מהאחים, אלא כפי שהמשנה אומרת באבות (ו', ו'), שבין ארבעים ושמונה הקניינים שהתורה נקנית בהם, אחד מהם הוא 'המכיר את מקומו'.

יש פרשנים, הטוענים על פי הגמרא (סוטה ל"ו.) שהמילה 'כתולדותם' מכוונת רק לאבן השנייה ולא לראשונה ובאבן הראשונה הוצב יהודה משום מעמדו המיוחד שעמד בראש הצבא. וכך טוען ה'פסיקתא זוטרתא' (שם) וזה לשונו –

" 'כתולדתם'. תנו רבנן שתי אבנים היה לו לכהן גדול על כתפיו, אחת מיכן, ואחת מיכן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם, ששה על אבן זו, וששה על אבן זו, שנאמר ששה משמותם על האבן האחת, ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדתם, שניה כתולדתם, ולא ראשונה כתולדתם, מפני שיהודה מוקדם לצבא וחמשים אותיות היו שם, עשרים וחמשה על אבן זו, ועשרים וחמשה על אבן זו".

הדעה לעיל, שהסדר היה רק באבן השנייה, מתבססת על הגמרא במסכת סוטה (ל"ו.), שם מדגישים שכפי שעמדו בהר עיבל ובהר גריזים, כך גם סדר האבנים של אבני השוהם. וזה לשון הגמרא שם –

"ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וכו'...אמר רב כהנא: כדרך שחלוקין כאן, כך חלוקין באבני אפוד. מיתיבי: שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם, ששה על אבן זו וששה על אבן זו, שנאמר: ששה משמותם על האבן האחת וגו' שניה כתולדתם ולא ראשונה כתולדתם, מפני שיהודה מוקדם, וחמשים אותיות היו, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו".

בהקשר למה שהוזכר לעיל, שבמעמד המרגש של הברכות בהר עיבל ובהר גריזים עמדו שישה שבטים מול שישה שבטים, כפי שנכתב בספר יהושע (ח', ל"ג) –

"וְכָל־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה וּמִזֶּ֣ה לָאָר֡וֹן נֶגֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י אֲר֣וֹן בְּרִית־יְקֹוָ֗ק כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙ אֶל־מ֣וּל הַר־ גְּרִזִ֔ים וְהַֽחֶצְי֖וֹ אֶל־מ֣וּל הַר־עֵיבָ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־יְקֹוָ֗ק לְבָרֵ֛ךְ אֶת־הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִאשֹׁנָֽה".

רבי יששכר איילנבורג בעל הספר 'צידה לדרך' אשר נולד בעיר פוזן שבפולין לפני כחמש-מאות שנה, שם למד אצל ר' מרדכי יפה, בעל פירוש ה'לבוש' לשלחן ערוך, וכן אצל בעל ספר 'מאירת עיניים' (הסמ"ע). רבי יששכר חיבר פירושים לגמרא ותשובות, שכללם בחיבורו 'באר שבע'. בדרכו לקבל משרת רבנות בקהילה האשכנזית שבצפת הוא נפטר.

ספרו 'צידה לדרך' דן בפירושיו של רש"י על התורה ובפרשתנו שואל רבי יששכר על רש"י - מדוע התעלם לחלוטין מהגמרא במסכת סוטה שהובאה לעיל, בה נכתב שיהודה הוקדם ונמצא באבן הראשונה? רש"י גם מתעלם לגמרי מדעתו של רבי חנינא בן גמליאל בגמרא שם, הטוען שבנימין כתוב בראש האבן השנייה ואחריו בני השפחות ובסוף יוסף. רבי חנינא בן גמליאל אומר, שמופיעים כדרך שחלוקים בספר שמות, כאשר בני לאה כסדרן, בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני השפחות באמצע, ופירוש 'כתולדתם' הוא כשמותן שקרא להן אביהן ולא כשמות שקרא להן משה, ראובן ולא ראובני, שמעון ולא שמעוני".

בעל ה'צידה לדרך' מנסה ליישב את רש"י וסובר, משום שרש"י כדרכו ומנהגו לכתוב בהתאם לפשט הכתובים ולכן 'כתולדותם' נראה בעיניו כסדר שנולדו וזה עולה גם על האבן הראשונה.

יש הטוענים, שכוונת הכתוב במילה 'כתולדותם' היא, ששמות השבטים נרשמו לפי סדר האימהות וכך כתבו 'דעת זקנים' מבעלי התוס', לא לפני שדחו את פירוש רש"י בטענה שאם הולכים לפי סדר הלידה, יוצא שהאבן 'לשם' לא תהיה לשבט דן, והרי נכתב בספר יהושע שהאבן הזאת היא לדן.

נראה את לשונם –

"כתולדתם. פרש"י כסדר שנולדו. 'אודם' לראובן 'פטדה' לשמעון וכן כולם. ואין זה נראה לר"ת שהרי לפי סדר לידתן לא יהי' 'לשם' לדן כי דן הוא בן חמישי ליעקב ובספר יהושע ויקראו שם העיר 'לשם' על שם דן אביהם".

על כן, הם מפרשים אחרת את המילה 'כתולדותם' וזה לשונם בהמשך –

"...ונראה לפרש דבסדר תולדותם כסדר לידת האימהות כל בני לאה תחלה ובני בלהה אחריהן ובני זלפה אחריהן ואחר בני רחל ואז תמצא 'לשם' לדן ו'ישפה' לבנימין ..".

נמשיך עוד קצת 'לחפור' במספרים השונים ונמצא, שהמספר עשרים וחמש אותיות בכל אבן כפי שחז"ל טרחו לידע אותנו, הוא לכאורה אינו כל כך מדויק, כי אם נספור את האותיות אחת לאחת נמצא, שבאבן אחת יש עשרים ושש אותיות - אם כן אות אחת יתרה. על כך כותב בעל ספר 'מנחת יהודה' מרבי יהודה ברבי אליעזר, שאצל זבולון חסר וא"ו (זבלון) וממילא יש רק עשרים וחמש אותיות.

ויש שעשו חשבון שיוצא רק ארבעים ותשע אותיות בשתי האבנים ולא חמישים ועל כך מופיע בחז"ל, שיש המונים 'יוסף' בתוספת ה"א 'יהוסף' כפי שכתוב בתהילים "עדות ביהוסף" ויש שכתבו בנימין מלא בשני יודי"ם, כך שהחשבון יצא בשווה כפי שכתבנו לעיל.

לקראת סיום, נביא רמז נאה כלשונו של רבי מאיר-שמחה מדוינסק בספרו 'משך חכמה', על הברכה שקיבל בנימין מפי משה בסוף ספר דברים –

"לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְקֹוָ֔ק יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵפָ֖יו שָׁכֵֽן".

הרמז הוא על פי הירושלמי (סוטה ז' ,ד'), שהשם 'בנימין' היה מחולק בין שתי אבני האפוד - באחד היה כתוב 'בן' ובשני 'ימין'. הירושלמי דייק זאת מזה שכתוב "ששה משמותם" ולא 'כל שמותם', אלא מקצת משמותם. וזה הכוונה על דרך הרמז, שבנימין נמצא 'בין כתפיו' - בין שתי האבנים.

ולסיום מצאנו ברבנו בחיי (כ"ח, ט"ו) דברים נפלאים על הסגולות של אבני החושן, וזה לשונו –

"ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע, כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא י"ב והם אבות לכל שאר האבנים, וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן "אודם" לראובן, על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והוא גדל במקומות ידועים בים, והוא סלע גדול, ומוצאו כמוצא הכסף וכמוצא הזהב...ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו "אודם" כי מראהו אדום כדם, וסגולתו שכל אישה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים, ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן ששם דמות אדם, ועל כן נכתב "אדם" חסר וי"ו להורות על אדם, כי המקרא יורה עצמותו של אבן, והמכתב בחסרון וי"ו יורה על פעולתו, ומפני זה היה ראובן מפותח על אבן אודם."

 שמעון היה מפותח על "פטדה" היא אבן ירוקה ככרתי בכרכי הים, ..... וסגולת האבן הזאת של "פטדה" שהיא מקררת את הגוף, ועל כן היא מצויה בארצות כוש שהם חמים ושטופי זימה וצריכים אליה לקרר אותם, לוי היה מפותח על "ברקת" נקראת "ברקת" על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר, וכן תרגום: ברקן, והוא אבן שתלה נח בתיבה, ממה שכתוב: (בראשית ו, טז) "צהר תעשה לתיבה", והנביא קראה אקדח שנאמר: (ישעיה נד, יב) "ושעריך לאבני אקדח", על שם שקודח כגחלת, והוא מלשון: (שם נ, יא) "קודחי אש", ונתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירין בתורה, כענין שנאמר: (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", וכן משה שהיה משבט לוי כשנולד נתמלא כל הבית אורה, ונאמר בו: (להלן לד, כט) "כי קרן עור פניו", וכתיב: (קהלת ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו", וסגולת האבן הזאת שהיא מחכימת פתי ומאירת העינים, מלבד שמשתמשין בעצם גופה כמו שמשתמשין באור הנר, ואומרים: כי אם שוחקין אותה ומערבים במאכל ובמשתה או בשאר הסמים יועיל הרבה מאד להחכים ולפתוח הלב...".

ישנם רבים העוסקים בשיווק ומכירת אבנים כסגולות גם כיום, ומסופר גם על בנו של רבי חיים קנייבסקי שמחזיק בערכת אבנים להורדת צהבת, אך חשוב להדגיש את סוף דבריו של רבנו בחיי, שכל הכוח של האבנים הללו טמון במידת הטהרה של הנושא אותם, וזה לשונו –

"וראיתי בספר האבנים שחברו הפילוסוף, שהאבנים צריכות טהרה וידוע מסגולתם שהנושא אותם בטומאה יתבטל כחם אליו או ייחלש ואם ישוב ויטהר תחזור האבן לכוחה הראשון כבתחילה, והסבה והטעם בזה לפי מעלות רוחניות הכח העליון שהאבן מושכת ממנו שהוא מדבק בטהרה ומתרחק מן הטומאה, וכן כתב החבר בחיבורו, וראוי להאמין כך שהרי אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשך כח עליונים כענין שאמר בעשבים אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה".

שבת שלום לכל עם ישראל!