מהות התשובה – למוצאי יום הכיפורים ופרשת האזינו

אחד הפסוקים העקרוניים בעולמה של האמונה נמצא בפרשתנו, פרשת "האזינו". פסוק זה נאמר, כאשר מלווים את הנפטר לבית עולמו בשעת צידוק הדין והדבר נלמד ממשה רבנו שאמר זאת טרם פטירתו וכן רצפה בת איה אמרה פסוק זה:

"הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּעֳל֔וֹ כִּ֥י כָל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא" (ל"ב, ד').

ומפרש רש"י במקום:

"אף על פי שהוא חזק, כשמביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא, כי אם בדין כי תמים פעלו. אל אמונה – לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא. ואף על פי שמאחר את תגמולם, סופו לאמן את דבריו. ואין עוול – אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה. צדיק וישר הוא – הכל מצדיקים עליהם את דינו וכך ראוי וישר להם, צדיק מפי הבריות וישר הוא וראוי להצדיקו".

כל עולם התשובה מתבסס על כך. אדם יודע, כי גם אם חטא והרשיע, הוא יודע שהקב"ה ידון אותו בצדק וברחמים כי כל דרכיו משפט ואין עוול.

הגאון הרב יצחק הוטנר זצ"ל (1906-1980), ראש ישיבת רבנו חיים ברלין בארצות הברית וחבר מועצת גדולי-התורה, נחשב לגדול וענק בתורה ותורת המוסר בדור הקודם. פרט משמעותי בקורות חייו של הרב הוטנר זצ"ל הוא, שנשלח לחברון בשנת 1925 על ידי הסבא מסלבודקה לחזק את הישיבה ושם זכה להכיר את הרב אברהם-יצחק הכהן קוק זצ"ל. הוא הושפע רבות  מאישיותו של הרב קוק ואף ביקש את הסכמתו לספרו 'תורת הנזיר', שלימים דאגו מי שדאגו להוציא את הסכמתו מהספר.

מסופר, שבמוצאי יום הכפורים של שנת תרצ"ד, שאל הרב הוטנר את הרב קוק שאלה עקרונית בנושא התשובה – מדוע רבינו יונה בספרו 'שערי תשובה' מרבה לציין ולהזכיר ולשבח את חסד הבורא, שנתן אפשרות על ידי התשובה לעקור את מעשה העבירה? הרי זו גמרא ערוכה במסכת קידושין (דף מ':), שאפילו אם אדם קיים מצווה, אם מתחרט על שעשה מצווה ותוהה על הראשונות הרי מעשה המצווה נעקר, הרי למדנו שחרטה מבטלת ועוקרת אפילו מצווה, אז כ"ש שתעקור עבירה?

שאלה זו מבוססת על מאמרו המפורסם של רבי שמעון בר יוחאי בגמרא (שם):

"ר"ש בן יוחי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה – איבד את הראשונות, שנאמר: 'צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו'; ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה – אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר: ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. וניהוי כמחצה עונות ומחצה זכיות! אמר ריש לקיש: בתוהא על הראשונות".

שאלתו של הרב הוטנר נשאלה כבר לפניו על ידי גאון-ישראל, הרב אלחנן וסרמן הי"ד, שנרצח על ידי הגרמנים ימ"ש בשואה ושימש כראש ישיבת ברנוביץ. הרב וסרמן הי"ד שאל זאת את ה'חפץ חיים', כפי שהוא מספר בעצמו במאמר שכתב והובא בקובץ מאמרים (עמ' כ"ג), שנלקט מספריו השונים וכן ממאמרים שפרסם בכתבי עת ובעיתונות החרדית של טרום השואה. הרב וסרמן הקשה זאת על דברי ה'מסילת-ישרים', שגם הוא טען שעניין התשובה הוא חסד אלוקי.

נראה קודם את לשונו של רבי משה חיים לוצטו בספרו הגדול והמיוחד 'מסילת ישרים' בשאלתו הקשה והמפורסמת (פרק ד'):

"כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיוות והחטא הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר, היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות?

ותשובתו של ה'מסילת-ישרים' לשאלתו –

"אמנם, מדת הרחמים…שהתשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש – שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): וסר עונך וחטאתך תכפר, שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין, אך על – כל – פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד לתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה והצער".

לאור דברים אלה נחזור שוב על השאלה –

מדוע נחשבת התשובה כחסד גמור? הרי מהגמרא בקידושין משמע שזהו מעיקר הדין ופועל במציאות, שתשובה וחרטה עוקרים את המעשה הקודם בין אם זה מצווה או עבירה ולא נחשב כחסד?

שאלת גדולי ישראל אלו נוגעת ביסוד הבנת התשובה ולכן נביא מספר דרכים, שניתן לצרפם להבנה גדולה ויסודית במהות התשובה.

הרב קוק ענה לרב הוטנר, שהיות ונתחדש חידוש בבריאה, שיש אפשרות לתקן על ידי תשובה, זאת למעלה מתפיסת החכמים והנביאים [כפי שמופיע בירושלמי], ששאלו את כולם מה לעשות עם הנפש החוטאת ואף מענה לא נתן את האפשרות של תשובה, אזי לכן גם לגבי מצווה יכול לעוקרה כדי להשוות על המידות כפי שאפשר לעקור עבירה .

ה'חפץ-חיים' ענה לרבי אלחנן וסרמן, שכל מה שכתב ה'מסילת ישרים' שהתשובה היא חסד אלוקי, מדובר על תשובה מאהבה, שבה אדם מתחרט באמת ולא בגלל שירא מהעונש ואז יש חסד אלוקי שעוקר את המעשה השלילי כאילו לא היה ואדרבה הופך את עוונותיו לזכויות.

ברם, רבי אלחנן וסרמן לא קיבל את תשובת רבו ומורו הנערץ ה'חפץ-חיים' והקשה עליו, שמלשון ה'מסילת-ישרים' משמע שהחרטה אינה עוקרת בשום מצב, אלא רק בזכות החסד האלוקי שיש בתשובה – והרי מהגמרא לא משמע כך אלא אפילו במצווה החרטה מועילה ובוודאי לא שייך לומר כאן חסד.

על כן כותב רבי אלחנן, שהרמח"ל הולך כאן לשיטתו בספרו דרך ה' (פרק רביעי)  בעניין החטא והתשובה ולדעתו כל מעשה עבירה מורכב משני חלקים – חלק אחד הינו מה שהעבירה גורמת לאדם מבחינה רוחנית, שהיא מלכלכת את העושה אותה. והחלק השני – שעובר על דברי הקב"ה ומקבל עונש. וכן לגבי עשיית מצווה, יש מה שהאדם עושה לעצמו ע"י שגורמת לאדם להתעלות ולהיותו אדם טוב יותר וכן השכר שמקבל מאת הקב"ה על מעשה המצווה. ממילא, כשאדם שב בתשובה, מצד הדין מתכפר לו החלק שהקב"ה לא יעניש אותו, אך הפגיעה בערכו הרוחני אינה יכולה להסתלק כי-אם על ידי חסד אלוקי [עיין בקובץ מאמרים במאמר על התשובה].

נסיים את מאמרנו מתוך דברים שכתבנו לפני מספר שנים שלא נס ליחם גם היום.

כשיוצאים מארבעים יום של תפילה ושל הדגשת הביקורת הפנימית, כשחולפים הימים הנוראים אשר מדגישים את הצד הרוחני החשוב שבאדם, עלולים לפתח איזו תחושה, שתורת ישראל מבקשת מהאדם לחיות חיים לא טבעיים, חיים שיש בהם ניתוק מזרימת החיים הטבעית. על כך מתריע הרב קוק ואומר "התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש, נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבוא לידי האושר הגדול של תשובה".

החיים הטבעיים והבריאים הם חיים של תשובה ושיבה למקוריות הפנימית של האדם והיא אשר מביאה לו את האושר הגדול יותר.

ואכן, אין טבעי ממנה להיכנס בשמחה טבעית לחג הסוכות, אשר מסמל במהותו את השמחה שבאה מן הטבע ומשלבת את השמחה של ה"יש", של האסיף, עם ההרגשה הרוחנית של הארעיות, שמסמלת הסוכה אשר נראית רעועה חיצונית אולם חזקה וחסונה מבפנים. התשובה יכולה להיות גשר והכנה להסתכלות אמיתית ועמוקה של החיים הטבעיים והחומריים ואיזון הנכון בין נפש בריאה וגוף בריא, כי קיצוניות לכל תחום אינה דרכה של תורה.

על כן, כשאנו נפרדים מהתפילות הארוכות של ראש השנה ויום הכפורים, ימים שבהם עסקנו בבירור פנימי וחיפוש עצמי, לאחר תקופה ארוכה שבה שמנו עצמנו למשפט ובחנו את טיב מעשנו לפני בואנו למשפט אצל בורא עולם, מגיעים עתה ימים עם רוח אחרת ועם אוירה שונה.

מוכרחים אנו לומר את האמת – אנו עוזבים את הימים הנוראים במין הקלה כלשהי, משום שהתברר לנו, שעבודת הלב שהיא התפילה אינה מלאכה קלה ולפעמים אף מאמצת ביותר מבחינה רוחנית, עד כדי כך, שאנו זקוקים לימים של איזון רוחני ורגיעה. הרב קוק זצ"ל מגדיר זאת בסידורו עולת ראיה: "התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה עם הרוח הכללית השולטת בימים המיוחדים לתשובה עם גודל התועלת שלה לזכך את הנפשות…היא מוכרחת להיות סופנת עמה איזו חולשה שלא נמלט אפילו גיבור שבגיבורים".

מהי הסיבה לחולשה שיורדת על האדם, 'אפילו הגיבור שבגיבורים' לפי לשונו של הרב? את התשובה לכך עונה הרב קוק בעצמו וטוען, שגם האדם הגדול שבגדולים קשה לו לעמוד במתח ובעצבות של "כיפוף החיים" [כלשון הרב] והפסקת הזרימה השוטפת של החיים.

על כן, חסד עשה עמנו בורא עולם, שמיד עם צאת יום הכפורים אנו הולכים 'מחיל אל חיל' וכבר תוקעים יתד לסוכה של מצווה שעליה נאמר "ושמחת בחגך".

לסיום, מסופר על חסיד אחד, שבא לפני רבי יהודה-אריה אלתר מגור, והתלונן בפניו: "המחשבות המטרידות אינן עוזבות אותי. אני לא מצליח ללמוד ולהתפלל כי אני כל הזמן חושב שהדברים שעשיתי אינם טובים, ויש לי מזה עוגמת נפש."ענה לו הרבי: "כתוב: 'וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' (במדבר טו, לט), כלומר אל תביט לאחור ואל תלך אחרי לבך ההולך אל העבר."

אנו תפילה, שתשובתנו תתקבל לפני הקב"ה בחסד וברחמים ונזכה לגמר חתימה טובה!

שבת שלום, גח"ט וחג שמח!