מדוע משה גדל בבית פרעה? - לפרשת שמות

כשמנסים להבין את דרכי ההשגחה העליונה, פעמים עומדים אנו פעורי פה ומנסים בדיעבד להבין מה קורה ומדוע. כך הדבר, כשאנו קוראים כיצד והיכן גדל והתחנך מנהיגם של ישראל, אבי הנביאים משה רבינו. הרי כל הסיפור שלו ממש מתמיה. היינו מצפים שמי שהביא תורה לעם ישראל, מי שדיבר פנים אל פנים עם הקב"ה, שלא קם נביא בישראל כמשה, יגדל בבית שיונק ממסורת הדורות של אברהם יצחק ויעקב, בבית יהודי ששומרים בו שבת וכשרות ומאמינים אמונה שלמה בבורא עולם.

לא כך רצה הקב"ה. משה רבינו גדל בארמונות מצרים, בתרבות נכרית ואלילית ודווקא הוא נשלח להוציא את עם-ישראל מגלות מצרים. הוא האדם, שנבחר לקבל תורה בסיני והוא אשר נלחם כנגד עוולות שהיו בזמן השעבוד. אם כן, נבקש להבין, מדוע בחרה ההשגחה העליונה בדרך הזו?

הנצי"ב מוולוז'ין, בספרו 'שיבת ציון' [ח"א] טוען, שאנו כבני אדם, איננו יכולים להכתיב כביכול לקב"ה מה תהיה צורת ההנהגה ומי וכיצד יוביל את עם ישראל לגאולה, כי אנחנו לא יכולים להבין את דרכו של הקב"ה ואין זה מתפקידנו לומר שהיינו עושים זאת אחרת. וזה לשונו: "אין לנו לחשוב מחשבות כי ראוי היה הדבר הזה באופנים אחרים כאשר מצוייר בדעות בני האדם, כי באמת אין לחוות דעה את ה' וכאשר אמר על ידי ישעיהו הנביא 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי' ואין לנו להתחכם לאמר כי נצרך להיות באופן אחר".

לעומתו, ה'אבן-עזרא' מבקש לנסות ולהבין, מדוע הקב"ה הלך בדרך זו והוא מזכה אותנו בשתי תשובות מעניינות. בהסברו הראשון טוען ה'אבן-עזרא', שרק מי שגדל בארמון מלכים ולא היה תחת עול השעבוד, יכול להוביל מהלך של יציאה מעבדות, וכך לשונו:

"מחשבות ד' עמקו ומי יוכל לעמוד בסודו ולא לבדו נתכנו עלילות, אולי סיבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה…ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. הלא תראה, שהרי הרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים בעבור שהיו עושים חמס…" [שמות ב, ג]

ממשיך ה'אבן-עזרא' ברוח זו ומבאר מדוע בני-ישראל, כשראו את המצריים רודפים אחריהם, נכנסו לחרדה. וכך שואל: "יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?"

ומשיב ה'אבן-עזרא' בכיוון זה, מדוע נבחר משה להוביל את השחרור של עם ישראל –  "…התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה." ולכן, מי שאמור להושיע אותם, חייב לגדול במקום אחר.

על זו הדרך מסביר ה'אבן-עזרא', שיעקב אבינו אומר "בך יברך ישראל לאמור ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", כדי ללמדנו שגדלו שניהם בארמונות מלכות והם אשר יוכלו להוביל את המלחמה בארץ ישראל משום שנפשם לא שפלה.

אולם, ה'אבן-עזרא' אינו מסתפק בטעם הראשון, אלא מספק לנו הסבר נוסף הואיל וכנראה שלא ניתן להכליל שכל מי שגדל בתוך שעבוד לא יכול להרים ראש ולהוביל מאבק לשחרור. בהיסטוריה של העמים מצאנו לא מעט מנהיגים, שהיו חלק מהמשועבדים והנהיגו את עמם לשחרור. גם בהיסטוריה של עם-ישראל, מצאנו משועבדים שהובילו למרד, כמו בר כוכבא [ואולי יש הבדל, כי במצרים לא טעמו אף פעם טעם חירות ולכן הייתה נפשם שפלה, מה שאין כן במקומות אחרים שאיבדו את חירותם ולכן נלחמו].

 על כל פנים, הסברו השני של ה'אבן-עזרא'  נוגע במציאות האנושית – "כי אילו גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו לא היו יראים ממנו כי יחשבוהו כאחד מהם" . במילים אחרות, קשה לסביבה לקבל אדם לעמדת הנהגה, כאשר אותו מנהיג יצא מקרבה. קשה לאדם לשנות תדמית שהודבקה לו בצעירותו ועל כן מנהיג השואף להצליח צריך לבוא בדר"כ מבחוץ.

אין כמו הביטוי "אין נביא בעירו" כדי לבטא את ההסבר השני בדברי ה'אבן-עזרא', המסביר מדוע בורא עולם הצמיח את מנהיגם של ישראל דווקא במקום רחוק ולא מתוכם, כדי שיוכל להפעיל סמכות וכוח להוביל את עם ישראל לחירות.

הביטוי הידוע "אין נביא בעירו" מבטא את המשמעות, שלעיתים קשה לאדם שגדל במקום מסוים לזכות בהערכה רבה, משום שבמקום שבו גדל זוכרים אותו עדיין כילד, ואם היה קצת שובב, או עשה טעויות של ילד, קשה לסביבה הקרובה לשנות את דעתם. [רבים אינם יודעים, שמקור הביטוי הזה אינו נמצא במקורותינו, אלא אדרבה בא ממקורות נוצריים, כאשר "אותו האיש" [יש"ו] הורחק מבית הכנסת בנצרת ואז טען ש'אין נביא בעירו', אך ביטוי זה חדר לכל התרבויות וגם היום משתמשים בו בשפה העברית].

אמנם, יש יתרון לאדם שמכיר את סביבתו וצומח מתוך המערכת, אולי יש גם מעלה ועדיפות למי שכולם מכירים אות מקטנותו, ואין הפתעות מיוחדות לטוב ולרע. ייתכן שכך היה ראוי לבחור לכתחילה אדם מבפנים שינהיג ציבור. אבל זהו דרכו של עולם שאנשים זוכרים למועמד פרטים ואירועים מהעבר.

כך מסביר גם רבי מאיר שמחה מדווינסק, בעל ספר "משך חכמה", מדוע בחרו בני ישראל לעשות עגל ולא להמליך את אהרון כאשר משה עלה השמימה? – כי עדיף אפילו לעשות עגל שהוא "מבחוץ" מאשר להמליך את אהרון שצמח מתוכם.[עיין מאמרנו לפרשת כי תשא]

אין זו הוראה לכל אדם, שעליו לצאת למקום אחר אם רוצה להנהיג ציבור, אולם אין ספק שיש לקחת זאת בחשבון לפני שמקבלים החלטה, היכן למקם את עצמך במשבצת החיים.

בימים ההם בזמן הזה, כששר הפנים ביקש לארגן מחדש את משטרת ישראל וחיפש מפכ"ל חדש, ניסה בכל כוחו להביא אדם בעל שיעור-קומה מחוץ לשורות המשטרה, אע"פ שבמשטרה עצמה קיימים אנשים מוכשרים לתפקיד והדבר עורר ויכוח וביקורת חריפה, מדוע צריך להביא אדם מבחוץ. אולם, כנראה ששר הפנים הרגיש, שכדי לעשות שינוי מהותי צריך למנות אדם שאינו חלק מאותם אנשים ואינו חבר שלהם שצמח מעליהם להיות מפקדם, כי אז יקשה עליו מאוד לשנות ותמיד יהיה ביניהם כחבר ולא כמפקד. כך גם בארגונים אחרים, חשוב להביא בעלי תפקיד מחוץ למערכת, כדי שלא ירגיש שייך ומחויב לכללים הישנים שהוא היה חלק מזה.

יהי רצון שהקב"ה ינחה בעצה טובה כל אדם בדרכי חייו, כדי שיוכל לתרום מכוחותיו לכלל ישראל.

שבת שלום לכל בית הישיבה.