ליצנות, לשון הרע ורכילות על אברהם – לפרשת תולדות

כבר בפסוק הראשון של פרשתנו, תוהים רוב הפרשנים ומקשים על 'כפילות' הלשון – "וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק". והרי, אם יצחק הוא בן אברהם, לשם מה מסופר לנו שאברהם הוליד את יצחק? האם זה לא ברור מאליו?

הרשב"ם מבאר, שהכפילות באה להדגיש את היותו של יצחק בנו של אברהם, בניגוד לסיום הפרשה קודמת, בה נאמר לנו שוב שישמעאל היה בנו של אברהם מהגר שפחתו –"…לפי פשוטו של מקרא, לפי שאמר למעלה בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית. אבל כאן יצחק עיקר, בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו הגמורה, כדכתיב 'כי ביצחק יקרא לך זרע'. וכן בדברי הימים, לאחר שכתוב כי בני אברהם היו יצחק וישמעאל ובני קטורה, חוזר וכותב סתם 'ויולד אברהם את יצחק'…" [רשב"ם שם].

ורבי אברהם אבן עזרא בפירושו השני, מפרש את המילה 'הוליד' לא במשמעותו הרגילה, אלא שאברהם גידל ופיתח את יצחק, וז"ל: "…וי"א, כי טעם 'הוליד' גדל ורבה, כמו 'יולדו על ברכי יוסף' (ברא' נ', כ"ג)".

הרד"ק בפירושו השני טוען, שהתורה רצתה ללמדנו, שיצחק הלך בדרכי אביו – "…שהיה ישר ונאמן והולך בדרך טובה ואוהב לבריות כמו אביו, עד שהכל אומרים 'אברהם הוליד את יצחק'…".

גם רבי חזקיה בן מנוח, בעל ספר "חזקוני", שם לב לקושי הזה ועונה ארבע תשובות שונות וזה לשונו:

"…[א] לפי שלא הזכיר כאן שם אמו, כגון שהזכיר למעלה 'ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר', ואלמלא כן הייתי אומר,

[ב] מה שכתב יצחק בן אברהם, היינו על ידי שגידלו בביתו, כמו שמצינו במשה 'ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן', לכך כפל 'אברהם הוליד את יצחק', ללמדך שעיקר תולדותיו של אברהם הוא יצחק,

[ג] ד"א, 'אברהם הוליד את יצחק' ולא אברם הוליד את יצחק,

[ד] ד"א, 'אברהם הוליד את יצחק' וכי הוא לא הוליד אלא יצחק בלבד? – אלא כתב לך הפסוק, את מי שנתגדל בו אברהם [=התגאה בו], הדא הוא דכתיב [=זה מה שכתוב] 'עטרת זקנים בני בנים וגו'…"

את פירושו הרביעי של ה'חזקוני' הרחיבו המדרשים ונלמד אותם דרך   רבנו בחיי.

"שלמה ע"ה הודיענו בכתוב הזה לפי פשוטו, שהבנים הם עטרה וכבוד לאבות…אבל האבות הם תפארת לבנים, כי כשהאבות צדיקים והבנים מתפארים באבותם זה להם לכבוד ולתפארת…ואימתי האבות תפארת לבנים, כשהבנים עושים מעשה אבותיהם, אותה שעה הם להם לתפארת, אבל אם אין אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם אין הדבר להם לתפארת, כי אם לבושת וגם לחרפה וחסרון גדול, כענף המכחש את השורש".

אמנם, רוב הפרשנים וגם אבן-עזרא עצמו בפירושו הראשון, מחפשים הסבר מניח את הדעת לכפילות זו ולכן רש"י מביא כפשט הפסוקים את דברי המדרש הידועים, וזה לשונו "…לפי שהיו ליצני הדור אומרים: מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקדוש ברוך הוא? – צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל 'אברהם הוליד את יצחק', וזהו שכתב כאן 'יצחק בן אברהם' היה, שהרי עדות הוליד את יצחק".

המקור לדברי רש"י הוא מדרש תנחומא, אך רש"י בחר להביא בפירושו את הקטע בתנחומא, שמדבר על הליצנים שהיו בתקופת דוד, שהעלילו עליו שאביגיל התעברה מנבל ולכן הקב"ה יצר את הולד כלאב כמו אביו דוד וכן הליצנים שבדורו של אברהם.

מעניין לראות, שישנו ביאור נוסף במדרש תנחומא, המבאר את כפילות הפסוק, אך רש"י בחר שלא להביאו בפירושו. וזה לשון המדרש:

"בא וראה כח השלום, שבשעה שנתטלטלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה ביצחק, היו אומות העולם אומרים: 'הלבן מאה שנה יוולד?!' – אלא היא מעוברת מאבימלך או מפרעה, והיתה חשד בלבו של אברהם על אלו הדברים…". רש"י השמיט מדרש זה, המבאר שהסיבה שהקב"ה צר קלסתרו של יצחק כשל אביו, לא משום הליצנים שבדור שעלולים היו לרכל על אברהם, אלא משום 'שלום-בית' בין אברהם לשרה כדי שאברהם לא יחשוד בשרה אשתו.

ועל דרך האמת ניתן לומר, שרש"י לא בחר מדרש זה, וכי יעלה על הדעת שאברהם יחשוד באשתו?! והרי אף לא יתכן שהתעברה מהם, שהרי עברו חודשים רבים מזמן שהותה אצל פרעה ואבימלך.

וצריך להבין, כיצד מלכתחילה חשב הדרשן כך על אברהם, שעלה בלבו חשד חס וחלילה על שרה? וכך שאל לפני כמאה וחמישים שנה פרשן המדרש, רבי חנוך זונדל מביאלסטוק שבפולין בפירושו 'ענף-יוסף', שהרי אברהם ידע שעברו מספר שנים מאז שהיה אצל פרעה, אז ודאי שלא נתעברה מפרעה וגם מאבימלך עברה שנה שלמה, אז איך עלה חשד בלבו? לכן הוא גורס במדרש "והיתה חשש בלבו של אברהם…", כלומר: אברהם חשש שייצא לעז על בנו, היות והאנשים לא כל כך בקיאים בעובדות ובתאריכים, אולם לאברהם עצמו לא היה כל חשד באשתו שרה.

אבל בכל אופן, עלינו להסביר את גרסת המדרש שבפנינו, שכתוב שהיה חשד בלבו של אברהם. הייתכן?!

נראה לעניות דעתי לומר, שזהו כוחו השלילי של לשון הרע ורכילות. גם אדם כאברהם, היודע בוודאות שלא דבק בו שום רבב, אך שומע שכל העולם מדבר עליו כך "שלא יתכן שאברהם כל כך זקן יכול להביא ילדים לעולם", אזי אברהם אומר ושואל את עצמו "אולי יש משהו שאני לא יודע?", אם כל העולם מדבר, אז יתכן שאינני מבין מה קורה?!".

במציאות ימינו אנו נוכחים לא פעם, שישנם אנשים שהעלילו עליהם כל מיני דברים ומכיוון שלכולם היה ברור שאכן זה קרה, אותם אנשים החלו לחשוב, שאולי משהו אצלם אינו תקין, כי הרי לא יכול להיות שכל העולם טועים ורק הוא באמת חף מכל חשד. ושמא זה מה שהתורה רצתה ללמדנו, שאין דור שאין בו ליצנים העלולים לגרום לאנשים לחשוד באדם ולהוציא לעז על ילדיו, ללא עוול בכפו, עד שהנחשד עצמו עלול אולי להאמין בלשון הרע שמטיחים בו. ולכן טרח הכתוב להדגיש, שיצחק דומה לאברהם. האם הליצנים פסקו אז מלדבר ולספר בדיות ורכילות? ודאי שלא!! אך בוודאי שאברהם חדל לחשוש, לחשוד וליצור קטטה בביתו בגלל ענין זה [ועיין ב'ענף-יוסף' פירוש נוסף, מה גרמו אותם ליצני הדור].

ונסיים במשל יפה מתוך 'אגדת בראשית' על פרשתנו:

"א"ר חנניה רבה: משל ליונה, שהיו הנצים והעורבים רודפים אחריה. ברחה מהן ונכנסה וישבה על קינה, והיו בני אדם אומרים: 'ביצים הללו מן הנץ הן', וזה אומר 'מן העורב הן'. א"ל אחד: 'כל זמן שהן ביצים, אינן ידועות אם של עורב הן, אם של נץ הן, אלא הניחו עד שתלד ויעשו אפרוחין, ואתם יודעין ממי הן'. כך נטלטלה שרה פעמים הרבה אצל פרעה ואצל אבימלך. כך התחילו אומרים: 'לא עיברה אלא מפרעה', ואלו אומרים: 'לא עיברה אלא מאבימלך', אמר להן הקדוש ברוך הוא: (יסכרו) [יסכר] פי דוברי שקר (תהלים ס"ג י"ב), המתינו עד שתלד, ואתם רואין למי הוא דומה. מיד צווה הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על צורת הולד, אמר לו: אל תצור אותו דומה לאמו אלא לאביו, שידעו הכל שאינו אלא מן אביו. מיד יצא דומה לאביו, לכך נאמר 'אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק'…".

נחזק ונתחזק איש את רעהו, שלא לקבל שום לשון-הרע ורכילות על אף אדם, אלא רק לדון לכף זכות ולדבר טובות על זולתנו.

שבת שלום וחודש טוב לכל בית הישיבה