כי מלאה הארץ חמ(א)ס - לפרשת נח ה'תשפ"ה

מאמר זה נכתב ביום הזיכרון הממלכתי במלאת שנה לטבח שאירע בשמחת תורה תשפ"ד (השביעי לאוקטובר למניינם), אותו ביצעו רוצחי החמאס ושותפיהם.

בטקס המרגש, שהתקיים בהר-הרצל בנוכחות נשיא-המדינה, ראש-הממשלה, שרים ומשפחות שכולות, הקריא הרב הראשי הראשון-לציון הרב דוד יוסף את פרק ק"מ בתהילים. פרק זה נכתב על ידי דוד-המלך ומילותיו כמו נכתבו לימינו אנו ואף מזכירים לנו את הפסוק בפרשתנו "כי מלאה הארץ חמס", המבטא את התחושה והכעס והסלידה מאנשי חמס בכלל ולצערנו גם מבטא את אופייה של תנועת הטרור הרצחנית הנאצית 'חמאס', שבחרו לעצמם שם שמקורו בערבית אך מבטא גם בעברית את הארגון הבזוי והנאלח הזה, שלא רק שמטרתו לפגוע בנו אלא גם הורס ופוגע בבני עמו.

וזה לשון הפרק –

(א) למנצח מזמור לדוד (ב) חלצני ה' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני (ג) אשר חשבו רעות בלב כל יום יגורו מלחמות (ד) שננו לשונם כמו נחש חמת עכשוב תחת שפתימו סלה (ה) שמרני ה' מידי רשע מאיש חמסים תנצרני אשר חשבו לדחות פעמי (ו) טמנו גאים פח לי וחבלים פרשו רשת ליד מעגל מקשים שתו לי סלה (ז) אמרתי לה' א-לי אתה האזינה ה' קול תחנוני ... (יא) ימיטו [ימוטו] עליהם גחלים באש יפלם במהמרות בל יקומו (יב) איש לשון בל יכון בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפת...".

פסוקים אלו של דוד המלך ע"ה לפני כשלשת-אלפים שנה, אי אפשר שלא להרגיש  כאילו כתבם להיום וניבאם לדורנו. מעבר לשימוש המצמרר בשורש 'חמס', הרי מתוארים האויבים של עם-ישראל כרשעים ואכזריים, ערמומיים ושקרנים כנחשים.

כדאי שנכיר ונפנים מי עמד לצערנו מולנו עשרות שנים ומי הם 'אנשי חמסים' אלו.

ארגון הרצח והטרור "חמאס" הוא ארגון אסלאמי סוני, המוגדר כארגון טרור לא רק על ידי מדינת ישראל, אלא גם על ידי מדינות רבות ברחבי העולם, ובהן ארצות הברית והאיחוד האירופי. מטרתו המוצהרת היא הקמת מדינה אסלאמית על כל שטח ישראל. פירוש המילה חמא"ס בערבית הוא 'התלהבות', והיא גם ראשי תיבות של "תנועת ההתנגדות האסלאמית". לחמאס זרוע צבאית רצחנית  שנקראת "גדודי עז א-דין אל קסאם".

'ההתלהבות' שלהם מנוסחת באמנת התנועה, אשר פורסמה בשנת תשמ"ח (1988). סעיף 6 שם קובע, כי "תנועת ההתנגדות האסלאמית פועלת להניף את דגל אללה על כל שעל מאדמת פלסטין". סעיף 11 מציין, כי התנועה מאמינה ש"אדמת פלסטין היא אדמת ווקף אסלאמי עבור דורות של מוסלמים עד יום הדין. אסור להזניח אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או חלק ממנה".

לארץ-ישראל, על פי האמנה, סגולות ראשוניות - "פלסטין היא טבור כדור הארץ וצומת היבשות ומשחר ההיסטוריה היא מטרה לחמדנים" (סעיף 34).

שטח ארץ ישראל ("פלסטין", בלשון חמאס) מוצג כשטח 'דאר אל-אסלאם', על כן "כל אדם מוסלמי...מחויב לצאת למלחמת קודש [ג'יהאד] כדי להחזיר את הארץ ל'בעליה'...". המסמך מביע את הרצון כי ”יוחזרו ארצות המולדת [לבעליהן] ותישמע מעל מסגדיהן קריאת המואזין המכריזה על כינונה של מדינת האסלאם”.

בסעיף 9 ההתיישבות של יהודים בארץ-ישראל מוגדרת כמה וכמה פעמים כ'פלישה לא לגיטימית' – "הפלישה הציונית היא פלישה זדונית. עצם קיומה של מדינת ישראל קורא תיגר על המוסלמים - ישראל, ביהדותה ויהודייה קוראת תיגר על האסלאם ועל המוסלמים" (סעיף 28). "היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונות היא בגידה בעיקר, וארור העושה כן" (סעיף 32)  (מתוך המרשתת).

ומכאן ל'חמס' שבפרשתנו...

"ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס : וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ : ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ".

כשאנו קוראים במה חטאו  דור המבול, מונה לנו הכתוב פשעים רבים נגד האנושות, גם בתחום הממוני (חמס) וגם בתחום גילוי עריות ועבודה זרה – "ותשחת...כי השחית" - כפי שכותבת הגמרא (סנהדרין נ"ז.) –

"תנא דבי רבי ישמעאל: בכל מקום שנאמר 'השחתה' אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה. דבר ערוה - שנאמר 'כי השחית כל בשר את דרכו'. עבודה זרה - דכתיב 'פן תשחתון ועשיתם' וגו'...".

לכאורה היה מתבקש, שעל עבודה זרה וגילוי עריות הביאו על עצמם את המבול, אך אנו מוצאים ב'ראשונים' המצטטים את מאמר חז"ל (סנהדרין ק"ח.), שגזר-דינם נחתם על הגזל והחמס ולא על גילוי עריות ועבודה זרה –

"אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כוחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ".

הגמרא שם מביאה את דברי הנביא יחזקאל (ז', י"א), שהחמס והרשע שלהם קם עליהם כמקל להכות בהם ואין נראה שמשהו טוב יצא לא מבניהם ולא מכל צאצאיהם. וזה לשון הפסוק שם –

"החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם".

ומסביר רש"י שם –

"החמס אשר בידכם הוא קם עליכם למטה רשע לשחתכם: לא מהם – "כך אמר הקדוש ברוך הוא למשחית אינך זקוק להשאיר נפש [מרשעי ישראל] כי אין טובה יוצאת לא מהם ולא מבניהם ולא מהמונם".

ראשית, נעיר שהלשון 'פשטו ידיהם בגזל' דורשת הסבר, מדוע לא כתבו 'גזר דינם נחתם על הגזל' וזהו, כפי שמעיר בעל ה'תוספת ברכה' (נח, עמ' 80).

ובעיקר, כמובן פלא הוא, שלדעת חז"ל גזר דינם של דור המבול נחרץ על החמס - הוי אומר על הגזל - שהוא שחיתות ממונית, למרות שהם היו מושחתים גם בתחום של גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. תמיהה זו עוררה אצל הפרשנים השונים צורך לדרוש דרשות מוסריות, שיוצא לכאורה שהגזל והחמס, שהם הלכתית פחותים משחיתות מינית, חמורים יותר מגילוי עריות ושפיכות דמים.

ויש שציינו זאת כדבר מיוחד בעם-ישראל, שיושר חברתי הוא חמור יותר מאשר שאר התחומים, אך עם כל הכבוד דבר זה איננו תואם את מה שאנו יודעים על חומרת גילויי עריות שעליו יש עונש מוות ונאמר עליו "ייהרג ואל יעבור", ומאידך גיסא ממון הוא 'בסך הכל' איסור לאו, כמובן עם כל חומרתו של איסור גזל.

כמו כן, על איסורי עריות דורש רבי שמעון (חגיגה ט'.) על הפסוק בקהלת (א', ט"ו) –

"ר' שמעון בן מנסיא אומר 'מעוות לא יוכל לתקון' - זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. אם תאמר בגונב וגוזל - יכול הוא להחזירו ויתקן".

אחרי שאדם פגע באשת-איש עם כל התוצאות החמורות של מעשהו, עד הולדת בנים ממזרים, לא ניתן לתקן זאת - מה שאין כן בגזל שניתן להשיב את הגזלה, כפי שמסביר בעל ה'תורה תמימה' בהערותיו על קהלת (שם, הערה ס"ט) –

"שהביא פסולים בישראל והן לו לזיכרון תמיד, אבל שאר עבירות אין עדיו לפניו, וגם אפשר בתיקונם, כמו גזלה וגניבה".

הסברים טובים ומגוונים נאמרו לענות על הקושי הזה, אך במאמרי זה אני מבקש להתמקד בדברים הנפלאים שכתב הרב ברוך הלוי עפשטיין זצ"ל, מחבר הספרים 'תורה תמימה' ו'תוספת ברכה', משום שיש בדבריו לענ"ד קריאת השכמה והבנה למצבנו היום במדינת ישראל ובמיוחד לאחר הטבח הנורא.

ההסבר, שלעניות דעתי מכוון לאמיתה של תורה וכך גם ניתן לדייק זאת בלשון חז"ל הוא, שלמעשה נחתם גזר דינם על הגזל ובשל כך 'החשבון נפתח' ואנשי דור המבול נענשו על כל מעלליהם האחרים, על חטאם בגילוי עריות ובשפיכות דמים ועבודה זרה. לכן הביטוי 'פשטו ידיהם בגזל' מספר את הסיפור האמיתי ואת סיבת ההחלטה שבגלל כך נחתם גזר דינם, משום שהייתה אוירה קשה בין האנשים ומריבות ומחלוקות בין איש לרעהו, מצב שכל אחד חשד בזולתו על רצונו לקחת ממנו ממון ששייך לו ומנסה לגזול ממנו את מה שעמל עליו.

יש דעות בחז"ל, שגזלו וחמסו פחות משווה פרוטה ועל כך אנשים לא היו צריכים לטרוח ולהתדיין בבית דין.

זו הייתה האווירה הקשה והעוינת בין איש לרעהו בדור המבול. מצב כזה בו האווירה עכורה ואין אחדות כלל וכלל, אלא אדרבה לשון הרע ורכילות ואווירה של 'תפוס כפי יכולתך' ו'איש את רעהו חיים בלעו', מצב בו הציבור איננו כאגודה אחת אלא כיתות כיתות - אזי נחתם דינם גם על כל המעשים הרעים שעשו בעבר.

יוצא, שהעונש היה על העברות החמורות, אבל כל זמן ששרר שלום ואחווה בין האנשים, הקב"ה לא הפעיל את העונש המגיע להם ורק בזמן שאנשים היו במלחמה פנימית אזי נענשו גם על העברות האחרות.

ויתכן לומר, שה'מוגלה' התחילה בצד החברתי ואח"כ עברה והתפשטה וגרמה להידרדרות גם בנושאים אחרים, כגון גילוי עריות ושפיכות דמים, כפי שכותב הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים' (פרק י"א), שבחמדת הממון עלולים להיכשל רבים וטובים –

"כללו של דבר, כמו שחמדת הממון רבה, כן מכשלותיו רבים. וכדי שיהיה האדם נקי מהם באמת, עיון גדול ודקדוק רב צריך לו. ואם נקה ממנו ידע שהגיע כבר למדרגה גדולה, כי רבים יתחסדו בענפים רבים מענפי החסידות, ובעניין שנאת הבצע לא יכלו להגיע אל מחוז השלימות. הוא מה שאמר צופר הנעמתי לאיוב (איוב יא): אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באוהליך עולה, כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא".

היסוד הזה, שאנו למדים עליו מדור המבול, הודגש ויושם ביתר-שאת בעם-ישראל, כי כל זמן שיש אחדות, הקב"ה לא פוגע בציבור, כפי שרבי אלעזר הקפר אומר במסכת דרך ארץ (פרק ז', הלכה ל"ז) ומתייחס לכל ההקשרים החברתיים –

"ר' אלעזר הקפר אומר, אהבו את השלום, ושנאו את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדין עבודה זרה ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני ליגע בהן, שנאמר 'חבור עצבים אפרים הנח לו', אבל בדבר מחלוקת מהו אומר, 'חלק לבם עתה יאשמו'. הא, גדול השלום, ושנואה המחלוקת. כיצד, עיר שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בעיר, שפיכות דמים. בית הכנסת שיש בו מחלוקת, סופו ליחרב. בית שיש בו מחלוקת, סופו ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בבית, זימה. שני בתי דינין והם בעיר אחת, וביניהם מחלוקת, סופן למות, ואמרו חכמים מחלוקת בבית דין, חורבן העולם".

נחזור למה שפתחנו בו. לצערנו הרב, טרם אסון הטבח בחג 'שמחת-תורה' תשפ"ד, היינו בריב אחים נורא ואיום ובמאבק על 'הרפורמה המשפטית', עד כדי החלשת צה"ל. מי יודע מעבר לטעמים הנגלים, שמא אויבנו חשבו שאבד שכלנו ואנו בשפל המדרגה, יחד עם ההשגחה האלוקית על עם-ישראל שהייתה בשפל חסר תקדים של הסתר פנים נורא ואיום, ורק כאשר התאחדנו כעם אנו רואים הרבה ניסים וסייעתא דשמיא גדולה במלחמה נגד אויבינו.

נתפלל בע"ה להשכיל ולשמור על האחדות בתוכנו ולהגיע בעזרת ה' לניצחון הסופי, חזרת התושבים הגולים לעירם ולמקומם וכמובן השבת כל החטופים בחזרה לארצנו בריאים ושלמים, אכי"ר!

שבת שלום וחודש טוב!