כוחה של נאמנות - לפרשת וישב תשע"ה

בסוף פרשת וישב אנו מוצאים סיפור, שלכאורה קוטע את קצב האירועים הדרמטיים הקשורים ליוסף ואחיו.  התורה מעבירה אותנו לתסריט אחר ובו תאור בית הכלא שבו ישב יוסף, חבריו לתא המאסר, כיצד רכש יוסף מעמד בכיר עד כדי כך ששר בית הסוהר נותן לו יד חופשית, וכיצד חווה יוסף חוויה זו של ישיבה מאחורי סורג  ובריח (כאחד מתוך מנהיגים רבים אחרים לאורך ההיסטוריה העולמית).

שאלות רבות עולות מהתיאור הנ"ל:

[א] מדוע מרחיבה התורה בסיפור הסכסוך שהיה לשר המשקים ולשר האופים עם מלך מצרים ? גם ההרחבה בסיפור על אשת פוטיפר נראה ארוך ומיותר ואפשר היה לתמצת אותו בפסוק אחד.

הרי לצורך ספור העלילה של יוסף מבית האסורים, מספיק היה לתאר כי יוסף פתר את חלומו של שר המשקים והנ"ל שכח חסד זה ורק התערבות אלוקית של חלום פרעה הביאה לשחרורו. לשם מה כ"כ הרבה פסוקים?

[ב] איך קרה שבאותו זמן בדיוק שר האופים מגלה רשלנות ולא בודק את הלחם המוגש למלך ושר המשקים לא בודק את כוס המשקה המוגש למלך? רשלנות בו זמנית זו מעוררת תמיהה.

אמנם לשני השרים יש אחריות מיניסטריאלית, אבל טעויות אלו יכולות לקרות לכל אחד – האם מגיע עבור זה עונש מוות ?

 [ג] אם נתבונן לעומק נראה, כי דווקא חטאו של שר האופים קל מחטאו של שר המשקים, כי עבור המלך נאפים ככרות לחם רבים וקשה לבדוק כל ככר וככר שניתנת למלך, ואילו שר המשקים היה (לפי דברי חז"ל) מגיש באופן אישי את הכוס למלך ואין ספק שהיה צריך להבחין בגוף זה הנמצא במשקה. ובכן, מדוע קיבל שר האופים את העונש הקשה יותר ?

 לענ"ד, התורה רוצה להעביר לנו מסר עמוק מאוד והוא: אין תחליף לנאמנות ולמסירות של האדם למקום עבודתו ולמקום שליחותו. זהו הכלי המרכזי בו משתמש יוסף בכל השלבים הקשים שעבר בחייו. גם אם בתקופה מסוימת הוא שילם על כך מחיר כבד עד אובדן פרנסתו ומעמדו בבית פוטיפר.

 סוגיה מורכבת זו, על כל סימני השאלה שבה, מתבארת לנו יפה ע"פ דברי רבי יחיאל מיכל עפשטיין (בעל ערוך השולחן בהגדה שלו הנקראת "ליל שימורים"), המעלה רעיון מקורי לעניין:

למעשה, באמת לא תיתכן מקריות כזו של שני שרים החוטאים בו זמנית, אלא מה שקרה בארמון המלוכה במצרים מאפיין את מה שקורה לעתים קרובות בארמונות מלוכה ובממשלות בכל הזמנים – זוהי מלחמת מעמדות.  המאבק בין שני השרים היה מאבק מתמשך ומכוער המלווה האשמות הדדיות.  מאבקים אלו נסבלים כל עוד הינם מאבקים אישיים בינם לבין עצמם ואינם פוגעים במלך עצמו.  ברגע שהמאבק גולש ופוגע במלך – חייבים השרים לשלם מחיר גבוה מאד כמורדים במלכות שעונשם עונש מוות.

ואכן שר האופים נלחם בעמיתו שר המשקים ודאג להכשילו בזה ששם זבוב בכוסו של המלך ולכן נענש בעונש חמור יותר ואילו שר המשקים אף הוא לא טמן ידו בצלחת ושם קיסם בבית המאפה של המלך מבלי שידע שהקיסם יגיע לשולחנו האישי של המלך – ולכן עונשו היה קל יותר.

כאן החשיבות העצומה לסיפור כולו. יוסף נאסר על רקע נאמנות בלתי מסויגת לאדונו שעמדה אף בפיתויים הרבים של אשת פוטיפר אשר דיברה אליו יום יום.אין יוסף משתמש בנימוק של איסור אשת איש, אלא רק מההיבט שאדונו נתן בו אמון והכל הפקיד בידו ולכן אינו יכול להפר אמון זה.

 אע"פ שיוסף עומד להפסיד משרה חשובה, אין הוא מסוגל לבעוט בתורה, ובדוגמא האישית שקיבל מאביו יעקב והיא נאמנות מוחלטת למעביד.  יעקב אבינו, כשהיה בבית לבן, עבד בנאמנות עשרים שנה, בחורף ובקיץ, למרות שאדוניו התנכל לו ושיקר לו, וזהו הפירוש לדברי חז"ל : דמות דיוקנו של אביו נגלתה אליו בשעות הקשות האלו, אותה דמות מוסרית בעלת נאמנות אדירה.

כך יוסף משלם מחיר כבד ונשללת חרותו בגין נאמנות זו.  בכלא הוא פוגש שני אנשים, שאיבדו את עצמאותם ואת מעמדם על רקע של חוסר נאמנותמוחלט למלכם. למרות שמטרתם לא היתה להזיק לאדונם אלא "רק" אחד לשני – אך הם לא בחלו בשום אמצעי להכפיש אחד את שמו של השני עד כדי פגיעה במלך עצמו.

 לאחר שחרורו של שר המשקים שוב רואים חוסר נאמנות להבטחה שנתן ליוסף כי ידאג לשחרורו, ויוסף נאלץ לשבת שנתיים נוספות בכלא (לפי רש"י בגלל שם מבטחו באדם).

 והנה, מגיע הרגע ששכר הנאמנותמשתלמת. פרעה חולם חלומות ואין מוצאים לו פתרונות מתאימים עד אשר מביאים את יוסף שאינו מבקש שכר עבור הפתרון אלא מגלה נאמנות לבית המלוכה ומציע פתרון לאומי, לא אישי לסיכום: אדם הנאמן לדרכו. וכדברי פרעה: הראיתם איש אשר רוח אלוקים בו.

 ספור פשוט אך נושא בתוכו מסר כה חשוב לימינו –  חשיבותה של הנאמנות.

 ואכן, הלכות רבות נכתבו ברמב"ם על המחויבות של העובד כלפי המעביד ופרשת וישב מוכיחה כי אין הדבר נובע מצידקות יתר, אלא זוהי הרמה והנורמה המוסרית אליה צריכים לשאוף בנושא כה חשוב. וכך כותב הרמב"ם בסוף הלכות שכירות:[פרק יג הלכה ז]

 "כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כוחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאוד. "

שבת  שלום וחנוכה שמח !