לא תעשו עוול במשפט – לפרשת קדושים ה'תשפ"ו

הרב משה-צבי וקסלר

פרשות "אחרי-מות קדושים" נקראות סמוך ליום-העצמאות. במשך השנים, כפי שתוכלו לקרוא באתר זה ובספריי, הבאנו נקודות השקה בין היום החשוב הזה לבין הפרשיות וגם השנה נשתדל אי"ה למצוא חיבור לכך, אך בתחילה נתייחס  לגוף הפרשה.

פעמיים בפרשתנו מזהירה התורה שלא לעשות עוול במשפט. שתי האזהרות  מופיעות לא רחוק האחת מהשנייה - הפעם הראשונה מופיעה בפרק י"ט פסוק ט"ו –

"לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ".

הפעם  השנייה מופיעה לאחר עשרים פסוקים באותו הפרק, בפסוק ל"ה, שם שוב כתובות אותן מילים –

"לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה".

מתבקשות כאן שתי שאלות:

הראשונה - מדוע התורה חזרה על אותה אזהרה פעמיים בסמיכות פסוקים?

השנייה - בכל הפרשה משתמשת התורה בלשון יחיד ואילו רק לגבי עוול במשפט כותבת התורה בלשון רבים?

את השאלה השניה שאל מחבר 'משיבת נפש' רבי יוחנן ב"ר אהרן לוריא, אשר נולד וחי לפני כחמש-מאות שנה באלזס שבגבול צרפת-גרמניה, היה רב ופוסק בכמה קהילות ונחשב לאחד מגדולי הרבנים בדורו. וזה לשונו –

"קצת תימה למה תפש גבי משפט לשון רבים יותר משאר היעודים בפרשה זו, לא תישא פני דל, לא תהדר, לא תלך רכיל?...".

ועונה על כך בעל 'משיבת נפש', שהציווי מכוון לציבור, שלא ימנו דיינים שאינם ראויים ולכן נאמר הציווי בלשון רבים, כי בסופו של דבר המינוי שלהם יפגע בציבור עצמו.

שלשה הסברים נוספים על שאלתנו השנייה כתב בעל ה'אור-החיים' ונסתפק בשניים מהם. ראשית, הפנייה של התורה היא לאלו המתדיינים, משום שהדיין שופט לפי הטענות שלהם ואם ישקרו ויערימו על הדיין ייצא דין מעוות. וזה לשונו –

"...אזהרה זו באה לבעלי דינים שלא יערימו לזכות כפי הדין, והוא עוול, ולזה אמר בלשון רבים לא תעשו ...כי הדיין שופט על פי הטענות אשר יסדרו לפניו, ולזה סמך מצוה זו לאזהרת לפני עוור לא תתן מכשול, כי זה מכשיל הדיין לשפוט משפט מעוול...".

הסבר נוסף כותב בעל 'אור-החיים', בו הוא פונה ליושרם של בעלי הדין ואומר להם: גם אם נפסק לטובתכם, אבל אתם מכירים שהדין האמיתי הוא אחר, הרי על כל אחד מכם מוטל ליידע את הדיין ולא לנצל את טעותו.

ונחזור לשאלתנו הראשונה, מדוע התורה חזרה פעמיים על כך בפרשתנו. אפשר לומר בפשטות, שלעשות עוול במשפט זה ערעור יסודות החברה והסכנה בה כל כך גדולה ולכן התורה חזרה על כך פעמיים, משום חשיבות יתירה בציווי זה.

בימינו אין צורך להכביר במילים על חשיבות מעמדו של בית המשפט ושהדין יהיה ללא עוול. בשנים האחרונות העניין 'מככב' בראש סדר היום והוויכוח הציבורי. אנו רואים את המאבק הפנימי שיש בינינו בנושא החלטות בית המשפט, כאשר כל צד רואה את מה שעושה בית המשפט כפגיעה בדרכו ובאורחות חייו וכן יש הרואים סכנה בפסיקות כאלו ואחרות לשלמות החברה והמדינה.

המדרש-הגדול (ויקרא י"ט, ט"ו) מזהה ומתריע מפני שפיטה שיש בה עוול ועל הסכנות בכך, סכנה רוחנית והן סכנה ביטחונית, עד כדי מותם של יהודים במלחמה ועד אפילו גלות מהארץ וזה לשונו –

"...מלמד שהדיין המקלקל את הדין...גורם לחמישה דברים: מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותן מארצן...".

רבי אפרים מלונצ'יץ בספרו 'כלי יקר' על פרשתנו מתייחס גם הוא לשאלתנו הראשונה ומנמק, מדוע התורה כתבה פעמיים 'לא תעשו עול במשפט'. לדעתו, כפילות זו באה ללמדנו שיש לעתים מצב שהדיינים מטיבים במתכוון עם אדם שזקוק לכך בגלל מידת  החסד, כגון אדם עני, ואז שופטים לטובתו בחושבם שלא יזיק לאדם עשיר שיפסיד מעט יחסית לעני ועל ידי כך נעזור לאדם העני. על כך אומרת התורה, שהדבר הזה פסול ויש לדאוג לאותו עני בדרך אחרת ולא דרך מערכת המשפט, כי מערכת המשפט צריכה לפעול על פי הדין ממש.

ה'כלי יקר' מצטט את רש"י בענין –

"לא תישא פני דל: פירש רש"י, שלא תאמר עני הוא והעשיר חייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות. וענין זה באמת הוא ראוי ומחויב, שהרי ודאי העשיר חייב לפרנסו והרי העניין במשפט הוא, אבל מכל מקום הוא עוול במשפט, כי במילת 'במשפט' מיעט המקום, שאינו מקום המשפט ורצה לומר במקום אחר אין זה עוול...".

בפעם השנייה שמופיע הפסוק 'לא תעשו עוול במשפט' יש להיזהר מלעשות משהו שהיום קוראים לו 'שקר לבן', למשל כאשר אדם מקטין את המידות שבהם שוקלים ולכן מוריד מהמחיר ואנשים חושבים בטעות שהוא מוכר בזול, משום שהוא מוכן להרוויח פחות, אך למען האמת הוא מוכר כמו כולם רק הפחית מכמות המשקל. ואמנם, אדם זה לא גזל מאנשים ולכאורה עושה כדין וכמשפט, אך רימה את קונים בחשבם שהם מרוויחים, לכן התורה חוזרת על 'עוול במשפט', לא רק  בין דיינים ונידונים אלא גם בין סוחרים וקונים, וזה לשונו –

"וכן בסמוך בעניין המידה ומשקל, יש לך אדם שעושה במשפט ומכל מקום הענין עול. הא כיצד, כי יש לך אדם שמקטין מדתו ונותן אותה בזול יותר מאחרים כדי שיהיה לו קופצים, כי יחשבו שהוא מוכר בזול ואינן יודעין שהקטין מדתו וכפי האמת הוא עושה במשפט כן, שהרי אינו גוזל הבריות כלום, ומכל מקום הוא עול אחר שעושה כן דרך רמאות ומסבב שאחרים אין להם קונים, וכל דוגמתו שיש בו צד משפט וצד עול הכל בכלל...".

רבי יצחק מווּרְקי היה דרשן פופולרי מאוד, ואת שיעוריו היו באים לשמוע אנשים רבים, גם גדולי תורה וגם פשוטי עם. פעם אחת שמע מוכר חלב אחד את הרבי מסביר את הכתוב "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם…" (ויקרא יט, לה-לו), ואת חומרת העבירה של מעשי רמייה במשקלות ובמידות.

הרגיש האיש שאליו ואל חטאיו מתכוון הרבי, ומצפונו ייסרו. החליט לשנות דרכיו, ומאותו יום הפסיק להונות את הבריות. התקין לו משֹוּרה נכונה למדוד את החלב וחדל מלמהול אותו במים כפי שעשה עד אז. אחר זמן בא האיש אל הרבי מוורקי וסיפר לו: "כך וכך עשיתי, אלא שמאותו יום שאני מודד את חלבי במשורה נכונה ואיני מוהלו במים, מתלוננים הבריות על החלב שלי שאינו טוב כאשר היה בעבר!"

שמע הרבי מוורקי ואמר: "אם העולם שטוף בשקר עד כדי כך, הוסף טיפה אחת של מים לכל משורה, טיפה אחת בלבד, כדי לצאת ידי חובה."..

כפי שפתחנו בראשית מאמרנו, נחבר את הנושא שבו התמקדנו הפעם בפרשה ליום החשוב - יום העצמאות השבעים-ושמונה למדינת  ישראל, שאותו חגגנו השבוע.

אחת ההבטחות וגם האזהרות של הנביאים לשיבת ציון ולגאולת עם-ישראל היה נושא המשפט והצדקה. הנביא ישעיהו במספר מקומות מזכיר זאת ומזהיר על כך. אחד המקומות הבולטים הוא נבואתו בפרק נ"ו (פסוק א'), פסוק המוכר לנו מהפטרת מנחה בתענית-ציבור –

"כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק שִׁמְר֥וּ מִשְׁפָּ֖ט וַעֲשׂ֣וּ צְדָקָ֑ה כִּֽי־קְרוֹבָ֤ה יְשֽׁוּעָתִי֙ לָב֔וֹא וְצִדְקָתִ֖י לְהִגָּלֽוֹת".

הנביא תולה את הישועה של עם-ישראל בשמירה על 'משפט' ו'צדקה' וכפי שמלמד אותנו ה'אלשיך' הקדוש בפירושו לפסוק זה –

"...'כה אמר ה' שמרו משפט'... אמר: שמרו משפט ועשו צדקה לרבים, לומר אל תהיה הצדקה מממון גזול, כי הוא יתברך שונא גזל בעולה, כי הסניגור נעשה קטגור, וזהו 'שמרו משפט ועשו צדקה', שלא תהיה מעושר שלא במשפט, ואמרו אל כל העם: שמרו שלא תהיו צריכים אל הדיינים יכפו אתכם לעשות משפט, כי אם שמרו אותו אתם מעצמכם, שכל אחד ישמור המשפט לעצמו, והוא כי ע"י התשובה האמורה כבר קרובה תשועתי לבא, כי מקרבת הגאולה וצריך צדקה להביאה לגמרי...".

דברים חשובים ועקרוניים והסכנה שיש לגבי אופן התנהלות המשפט במסגרת של מדינה, כותב הרש"ר הירש (י"ט, ט"ו) – 

"הציבור זכה בעמדת כוח כלפי היחידים - בזכות מוסדות המשפט; אל תנוצל עמדה זו לעושק ולדין שרירותי."

החשש, כאשר יש כוח רב מדי לבית-המשפט, עלול היות מנוצל לרעה. הרב הירש מדייק זאת מהמילה 'עָוֶל ' וזה לשונו –

"...כיחס "אָוֶן" ל"אוֹן" - כן יחס "עָוֶל" ל"עוֹל". "אָוֶן" הוא ניצול לרעה של "אוֹן" - של הגבורה והעושר; וכן "עָוֶל" הוא ניצול לרעה של "עוֹל" - של העליונות והמעמד העדיף ."עול במשפט" הוא ניצול לרעה של מוסד המשפט".

על הדיינים ובתי-הדין והמשפט להבין את מגבלות כוחם וסמכותם ולכן מסכם –

"...המשפט הוא הצדק שהוגשם בחיים - וסדרי הדין שהותקנו על - ידי כך; הוא התכלית העילאית של החברה, ולהגשמתו ניתן כוח בידי הציבור. ניצול לרעה של צורת המשפט כדי לעוות או לענות את הדין הרי זה "עול במשפט" (עי' רמב"ם הל' סנהדרין פ"כ ה"ו).

נסיים בדברי הנביא ישעיהו - "בִּצְדָקָ֖ה תִּכּוֹנָ֑נִי רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙ כִּֽי־לֹ֣א תִירָ֔אִי וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה כִּ֥י לֹֽא־תִקְרַ֖ב אֵלָֽיִךְ" (נ"ד, י"ד) ובהקפדה על משפט וצדקה נזכה אי"ה לחיים שלמים וטובים במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו! 

שבת שלום ובשורות טובות!