ויחן את פני העיר - לפרשת וישלח ה'תשפ"ה

הרב משה צבי וקסלר

לאחר שיעקב נפרד מעשיו וכל אחד הלך לדרכו, מספרת לנו התורה להיכן הלך יעקב ומה הייתה פעולתו הראשונה כשהגיע ליעדו, וכל זה מתואר בפסוק אחד –

"ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (ל"ג, י"ח).

במבט ראשון נראה לכאורה, שיש כאן תיאור טכני ושגרתי של אדם, שיצא ממקומו והגיע ליעדו, אך לא כך חושבים חז"ל. כמובן שגם אנחנו יודעים, שהתורה איננה ספר ביוגרפיה על האבות והאימהות ואיננה באה רק כדי לתאר את מסעותיו של יעקב, ואם יש תיאור כלשהוא של מעשה מסוים הנראה לכאורה כחסר חשיבות ורק נכתב לצורך הסיפור - הרי זה גובל כמעט בכפירה.

אז אחרי ההקדמה הזו, נדרש מאתנו להסביר ולהבין, מהי החשיבות בכך שיעקב הגיע לשכם והאם הגיע לשם משום שהיה נראה לו כמקום נוח להיות בו? ומה המעשה שעשה, המתואר במילה אחת 'ויחן את פני העיר'?

לשאלתנו הראשונה מדוע דווקא בחר יעקב בשכם, נשים לב לכך שהראשון שהגיע לשכם היה אברהם אבינו. וכך נכתב בפרשת לך לך (י"ב, ו') –

"ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ".

האם יעקב בחר דווקא בשכם, משום שהסבא שלו אברהם אבינו בחר את מושבו הראשון בשכם ואם כן מדוע בחר הסבא אברהם את כניסתו הראשונה לארץ לשכם דווקא?

רש"י בפרשת לך לך מסביר מדוע אברהם בחר בשכם דווקא, וזה לשונו –

"ויעבר אברם בארץ – נכנס לתוכה".

רש"י מדגיש, שלא נחשוב שאברהם רק עבר שם, אלא ממש נכנס במטרה לדור בתוכה, כפי שמעיר ה'שפתי חכמים', שזו הכוונה במילים 'ויעבור עד מקום שכם' –

"להתפלל על בני יעקב כשיבואו להילחם בשכם".

לדעת רש"י, על פי חז"ל, אברהם חזה ברוח קדשו שבמקום הזה יתרחש לנכדו אירוע קשה, שיגיע לכך שהנינים שלו יילחמו במקום הזה, ומאידך גיסא, עבר באלון מורה שם עתידים ישראל כשיכנסו לארץ לקבל בשבועה את הברכה והקללה... –

"אלון מורה - הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה".

נעיין במדרש אגדה בפרשתנו, שם הדברים נרחבים יותר בגלל שלל האירועים שהתרחשו במקום וזו הסיבה מדוע בחרו האבות אברהם ויעקב בשכם דווקא. וזה לשון המדרש –

"עיר שכם. מקום מזומן לפורעניות. שם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נתחלקה מלכות בית דוד, בשכם רוצחים, דכתיב דרך ירצחו שכמה כי זימה עשו (הושע ו ט)".

על הפסוק בפרשתנו 'ויחן את פני העיר' שאלנו, מה עשה יעקב אבינו לעיר שאותו תיארה התורה במילה 'ויחן' ועל כך עונה הגמרא (שבת ל"ג:) –

"אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם".

נראה לעניות דעתי לומר, שאין מדובר כאן במחלוקת, אלא כל אחד מהאמוראים טוען שלדעתו זה העיקר בתקנותיו, אך אינו שולל שיעקב גם תיקן את שאר הדברים.

גישה זו מצאנו לענ"ד אצל הראי"ה קוק בספרו עין אי"ה על הגמרא בשבת (שם). בתחילה מסביר הרב קוק את חשיבות שיתוף הפעולה בין האנשים ולדעתו  לחברה גדולה יש כח גדול יותר וכל אחד יכול לתרום לשני ממה שיש לו ולא לחשוב שמה שיש לשני ממעיט ומחסיר לך, אלא אדרבה. וזה לשונו –

"הגברת המוסר הטוב, המתאים אל הצדק העליון, והגברת כח החברה הקיבוצית, הוא ע"י התמדת היחש שימצא בין אדם לחברו, שיהיה כל אחד מרגיש איך שע"י מה שחברו נמצא בעולם, וגם יש לו צרכים שלפי ההשקפה החיצונה הוא דוחק את גבולו וממעט את צרכיו הוא, באמת אין זאת אלא השקפה של טעות, שמזה נולדת השנאה והתחרות וצרות עין בין אדם לחברו ובין מדינה לחבירתה. המבט הפנימי מורה אותנו, שכל מה שיתרבו בני אדם, יותר יוכלו להועיל איש לאחיו ע"י התחלפות הכוחות, שיוכל כל אחד להשתמש וליהנות במה שחברו מוציא אל הפועל. וכל מה שתהיה הכרה זו יותר גלויה ובולטת, יותר יתרחב כוח האהבה ואחוות החברה האנושית, שממנה תוצאות לכל הטוב היותר נשגב שראוי להיות שורר בעולם".

הרב קוק סבור, שכדי ליצור חברה בריאה צריך שלשה אמצעים שאותם תיקן יעקב. הדרך הראשונה היא המטבע, שהוא אמצעי שיוצר קשר בין בני אדם כי מה שיש לאחד מעביר לאחר באמצעות המטבע שמשלם לו וכל אחד נותן ומקבל מהזולת, כפי שאומר הרב קוק –

"...בהיות התמצית של הנקודה כלולה במטבע העוברת לסוחר, הרי בכל עת שיש לו מותר מצרכיו הוא מוכרם במטבע, והוא בטוח שכבר בא לידו כח, שסוף כל סוף יביאנו להשיג ע"י עמל חברו את הנצרך לו, אם כן מתרבה רושם האהבה, שהוא יסוד המוסר בריבוי האיכות ע"י המקרים המתמידים..".

מוסיף הרב קוק, שקשר זה הוא לאנשים הקרובים אליו באמצעות המטבע, אך בזה שיצרנו שווקים (ובימינו עשרת מונים כשהשווקים הפיננסיים הם דרך הדיגיטל ולא צריך להגיע פיזית), שבהם נפגשים אנשים רבים ממקומות שונים הרחבנו את מעגל האהבה וזה הדבר השני שתיקן יעקב, וזה לשון הרב –

"...עוד יורחב כח האהבה הכללית, ע"י מה שיראה האדם, שלא רק מהאנשים הנמצאים כבר בחוגו תימשך מהם תועלת לו...כי אם עוד יותר, שהוא יוכל לבא לידי מדה זו לעשות כונניות בחכמה שירבו הבאים אל מקום אחד, וכפי רוב הבאים והתרבות הצרכים כן תרבה הברכה והעבודה, זאת היא פעולת שווקים".

והדרך השלישית באה לומר, שרק עם התפתחות הצד החברתי בין בני האדם, מתפתחת גם הטהרה ברגשות בני אדם. זהו המעגל השלישי הנחוץ וזה בא לידי ביטוי בהתקנת מרחצאות שהם מקום שאנשים מטהרים עצמם. וזה לשונו –

"אמנם, כל אלה יהיו לתועלת רק ע"י מה שיפותח רגש האדם לטהרה ולטוב טעם, שאז יתרבו צרכיו, ולפי רוב הצרכים כן יהיה הריבוי הנצרך לו מן האנשים מתרחב. ותחילת הטעם הטוב מתיילד מהרחבת מושג הניקיון והטהרה הנמצא במרחצאות ".

יעקב ראה ברוח קדשו, שהמקום שהכי זקוק לזה היא העיר שכם. ואלו המשך דבריו של הרב קוק שם –

"שכל אלה ראה יעקב אבינו, הכולל את כל השלימות ואוגדם יחד להשריש בשכם, שהוא נגד הפרצה שהייתה עתידה שם בחלוקת מלכות בית דוד, ...אבל יעקב איש תם, רק הוא בא שלם. ומעשה אבות סימן לבנים, ולאגד את כל כשרון יחדיו, להיות בחוברת לקדש שם השי"ת ששמו שלום".

המדרש בבראשית רבה (פרשה י"א סימן ז') טוען, שיעקב אבינו תיקן דבר נוסף וזה על ידי זה שקבע 'איסור תחומין' בשבת, והמדרש מבדיל בינו לבין אברהם סבו באופן שבו הקב"ה העניק לכל אחד הם זכות אחרת  בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט. וזה לשון המדרש שם –

"ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במידה שנאמר (בראשית יג) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם- בראשית –ל"ג)' ויחן את פני העיר', נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, [לכן ]ירש את העולם שלא במידה שנאמר (שם בראשית כ"ח) 'והיה זרעך כעפר הארץ ...'.

בפירוש זה של המדרש שראינו כעת, יעקב לא רק דאג לצד הכלכלי והחברתי כפי שאמרו שלשת האמוראים, אלא דאג גם לשים גבולות לעשייה ופעילות האדם בעצם שמירת יום מנוחה ולשים גבולות עד היכן אפשר לצאת מהעיר. כבר אז יעקב הבין, שגבולות הם לתועלת האדם, למרות שבטבע האנושי אדם אינו רוצה שישימו לו גבולות.

במדרש אחר אנו רואים פירוש נוסף, שיש בו מתורת יחסי אנוש וקשר ראשוני למקום חדש, שכאשר נקלע האדם למקום זה, שולח מתנות לכלל האוכלוסייה במקום כדי ליצור אווירת אמון בו - הזר - שמגיע למקום. וזה לשון מדרש אגדה (בובר, וישלח, ל"ג, י"ח) –

"ויחן את פני העיר וגו'. והיה משדר לכל אחד ואחד דורון".

ה'פסיקתא' מדייק, שאת המתנות נתן לשרים של המקום וכך בעזרתם יצליח להתקבל אצל כלל הציבור וידעו שהוא מכיר טובה למקום. וזה לשונו –

"ויחן את פני העיר. מה בא ללמדנו? שצריך אדם להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנה, ומה עשה להם חנן פני העיר, אלו הפנים של עיר, השרים שבהם, שיגר להם דורונות".

החת"ם סופר, רבי משה סופר, בספרו 'תורת משה' מפרש, שלא שלח מתנות רק לשרים, אלא שלח דורון לעשירים שהם כידוע בעלי השפעה גדולה על כלל הציבור ולכן שלח להם בראש ובראשונה.

אמנם, בניגוד לדעות שאומרות שיעקב נכנס פנימה ורק אז התחיל ליצור קשרים כלכליים וחברתיים, הרי לדעת ספר 'מדרש שכל טוב' לרבי מנחם בן שלמה, המילים 'פני העיר' מורות שלא נכנס פנימה לעיר אלא משם יצר את הקשרים המדוברים, וזה לשונו –

"ויחן את פני העיר. קבע חנייתו חוץ לעיר נגד פני השער, התחיל מעמיד איטליסין, פי' שווקים, ומוכר בזול...".

וכן כותב הנצי"ב מוולוז'ין בספרו 'העמק דבר' – אבל בגלל סיבה רוחנית וזה לשונו -

"לפי הפשט, לא נכנס לדור בעיר, אלא חנה בחוץ לעיר ונקרא פני העיר, והוא כמידתו של יעקב להיות בדד ולא מעורב עם אוה"ע".

גם לדעתו של ה'חזקוני' יעקב נשאר בחוץ אך מטעמים פרקטיים, וזה לשונו –

"ויחן את פני העיר - לפי שהיה רכושו רב ונוח לו לעמוד חוץ לעיר".

כל הפירושים שהבאנו עד כה מתמקדים בכך, שמטרת יעקב בכניסתו לשכם הייתה להוקיר טובה וכדי שיתקבל באהדה במקום החדש. ברם, הרמב"ן רואה בפעולת 'ויחן את פני העיר' משהו הרבה יותר משמעותי לגבי עתיד עם-ישראל בארץ ישראל. יעקב אינו רק דואג כיצד יתקבל במקום החדש, ואגב כך מלמדת אותנו התורה כיצד להתנהג כך בעתיד במצבים דומים, אלא –

"ויחן את פני העיר - לא רצה להיות אכסנאי בעיר, אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ. והמעשה הזה היה רמז, כי המקום ההוא יכבש לפניו תחילה, טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו, כאשר פרשתי באברהם (לעיל יב ו)".

הרמב"ן מביא את דעת חז"ל ולא סותרם ולדעתו עיקר מעשהו של יעקב היה החיבור לארץ ישראל והקנין שלה וכן מוסיף את דעת ה'אבן עזרא' שמפרש גם הוא בקשר לחשיבותה של ארץ ישראל, אם כי מזווית קצת אחרת. וזה לשונו בהמשך –

"ורבותינו אמרו (ב"ר עט ו) נכנס עם דמדומי חמה וקבע לו תחומין. ועל דעתם לא היה בכוונה ממנו. אבל על כל פנים היה המאורע לרמוז על העתיד שאמרנו. אבל רבי אברהם אמר כי הזכיר הכתוב זה להודיע כי מעלה גדולה לארץ ישראל ומי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העולם הבא".

יש רק להעיר, שרבי אברהם אבן עזרא פירש זאת על הפסוק (ל"ג, י"ט) –

"וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה". הפעולה הראשונה של יעקב זה קנין בארץ ישראל .

בשורש ההבדלים בין הפירושים של המילה 'ויחן' מבאר מצוין בעל 'הכתב והקבלה'. יש המפרשים מלשון 'חנן', מלשון 'חן, ויש מלשון 'חניה', והאונקלוס מתרגם מלשון 'חניה' - 'שרא' – וזה לשונו –

"ויחן את פני העיר. תרגומו ושרא, ויחן משרש חנה עניין שכון ומנוחה היפך הנסיעה, ומלת 'את פני' כמו לפני, ולרבותינו מילת 'ויחן' משרש חנן ...כי אמרו (במדרש רבה) ויחן את פני העיר חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורונות ...ופי' את 'פני העיר' את החשובים שבעיר כעניין פני הדור. וכמו לחם הפנים, והודיענו בזה שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו".

ראו כמה למדנו ממילה אחת המופיעה ב'סיפור' מסעו של יעקב אבינו – 'ויחן' – הרי שתורתנו הקדושה איננה רק ספר סיפורים ח"ו, אלא תורת חיים ממש, מהימים ההם לזמן הזה, בבחינת 'מעשה אבות סימן לבנים'. כשאנו רואים כיצד יעקב אבינו מתנהג ופועל מול מי שעוין אותו, נתפלל שמנהיגינו ישאפו לפעול בדרך זו של אבותינו הקדושים, מתוך בטחון בקב"ה ומתוך חיבור אמיתי לעמנו, לתורתנו ולמדינתנו.

ברכת שבת שלום לכל עם-ישראל!