השופט המקל והתרמיל - פרשת שופטים תשע"ד
- מיכאל הרץ
- 29 בספט׳ 2024
- זמן קריאה 2 דקות
רבי שמלקי מניקלשבורג [רבי שמואל הלוי הורביץ ה 'תפ"ז – ה'תקל"ח ], שהיה בתחילה תלמידו של הגר"א, לימים התקרב לחסידות והיה רבם של 'החוזה מלובלין' ושל רבי לוי יצחק מברדיטשוב". רבי שמלקי היה דיין בעירו, נוסף להיותו אדמו"ר חסידי, ומספרים עליו שבבית דינו היה תלוי מקל ותרמיל וכששאלו אותו חסידיו לשם מה תלוי על הקיר מקל ותרמיל, ענה להם, שידעו כל מכריו וכל אנשי עירו, כי הוא לא מתכוון לשאת פנים לאף אדם וגם לאלה שמינו אותו אין עדיפות על פני אחרים ואם הדבר לא ימצא חן בעיני מישהו, אזי "…המקל והתרמיל נמצאים לידי ואני נוטלם והולך לי …".
אור-החיים הקדוש מבאר את הפסוק "שופטים ושוטרים תתן לך" – "פירוש, שהממנים עצמן לא יאמרו בדעתן, שלא תשלוט עליהם מקל מרדותו של שופט ושוטר, כיוון שהם הממנים אותו, אלא שימנום לשפוט ולרדות אותם, והוא אומרו 'תתן לך' פירוש 'עליך'" .
הכול מתחיל מאופן מינוי השופטים. התהליך חייב להיות נקי וטהור ללא אינטרסים וטובות הנאה. בימים עברו, הדיין התפרנס מעבודה אחרת, ומה ששילמו לו עבור היותו דיין, היה רק 'שכר-בטלה' שהיה בטל ממלאכתו.
גודל האחריות, המונחת על ראשו של הדיין גרמה לרב לשאת תפילה מיוחדת לפני שעזב את ביתו או כשהגיע לבית הדין. וכך מספרת הגמרא במסכת סנהדרין [דף ז' עמוד ב']: "רב, כי הווה אתי לבי דינא, אמר הכי: ברעות נפשיה לקטלא נפיק, וצבי ביתיה לית הוא עביד, וריקן לביתיה עייל, ולואי שתהא ביאה כיציאה". בתרגום לעברית = " כשרב הגיע לבית הדין, אמר כך: ברצון נפשי אני יוצא להריגה [-שהרי אם דיין טעה בדיני נפשות מתחייב מיתה ויש אף דעה

