הקונספציה - לפרשת שלח תשפ"ד

במקום למגן תתקנו כבר את הנזק האדיר שעשיתם. חשבתי שרק בעיר חלם, במקום לתקן את הגשר שנשבר בונים בית חולים שאליו יגיעו מי שנפצע מהנפילה. די עם פתרונות החלם של עוד ועוד מיגון...

נמצאים אנו כתשעה חודשים מאז פרצה מלחמת 'חרבות ברזל' לאחר הטבח הנורא שביצעו מחבלי החמאס ושותפיהם ימ"ש. מתקפת הרצח שלהם על יישובי הדרום נעשתה תוך הפתעה גדולה ועד עתה לא ברור כיצד קרה הדבר, שצה"ל הגדול והחזק לא הבחין במה שהולך לקרות. כמובן שוועדת חקירה ממלכתית, שתקום קרוב לוודאי לאחר המלחמה, תנסה להבין את השתלשלות האירועים ומהם הגורמים שהביאו לתוצאה הטראגית של למעלה מאלף חללים ופצועים רבים. כולנו מאמינים, שבעזרת ה' תוציא הוועדה מסקנות אופרטיביות, כדי שחלילה אירועים כאלו לא יקרו בעתיד.

אינני מתיימר להיות מומחה ואיש צבא לומר את דעתי למה ומדוע היה עיוורון כל כך גדול להנהגת המדינה והצבא, אך בכל זאת אביע את דעתי בנושא וכל מה שאכתוב בשורות הבאות הוא מתוך אמונה גדולה, שככל שנלמד את תורתנו הקדושה נוכל להתכונן טוב יותר בתחומים רבים בחיים וביניהם גם בתחום הביטחון הפיזי.

ובכן, השאלה המרכזית היא, כיצד לא שמנו לב למה שקורה בצד השני וכיצד הגענו לכך שהייתה לנו הפתעה כל כך גדולה?

לעניות דעתי, הסיבה המרכזית היא, משום שמדינת-ישראל עשתה רבות בניסיון למגן את הישובים בעוטף עזה ובמיוחד בהקמת 'מכשולים' מעל ומתחת לקרקע, בהשקעה של מיליארדי שקלים, בדיוק כדי שלא יקרה מה שקרה בסוף, אך עודף ההגנה וההתמגנות שידרה מסר לאויבנו, שהכל תלוי בהגנה ופירשו זאת כחולשה מצדנו ולכך שאיננו מוכנים להילחם.

היום אנו מבינים, שמלחמה היא לא רק כלי מלחמה משוכללים ואמצעים אלקטרוניים מהשורה הראשונה, אלא תחושת בטחון בצדקת הדרך, נכונות להקרבה, הרתעה והבנה מה האויב באמת חושב עלינו והאם הוא באמת מורתע מאתנו.

לפני שמחת תורה תשפ"ד, הדעה הרווחת גם בקרב אנשי הצבא הבכירים וגם בקרב הפוליטיקאים היתה, שהערבים מחבל עזה מורתעים. זו האמירה שהסתובבה ונשמעה בחלל האוויר כל הזמן ומפי כל הגורמים. לצערנו, יש כאלה שרוצים להפיל על אישיות כזו או אחרת את ה'קונספציה' – מילה שכולם מכירים היום –  שהאויב מורתע ולא מעוניין במלחמה, אך האמת היא שרוב מקבלי ההחלטות מימין ומשמאל היו בטוחים שההתמגנות והמכות שספג החמאס במבצעים קודמים מרתיע אותו.

בפרשתנו, פרשת 'שלח', חז"ל מציעים לנו לקרוא בין השורות של הפסוקים ולהבין מה התורה רוצה מאתנו, כאשר היא מספרת על שליחת המרגלים לארץ ושנשכיל להבין, שעודף התמגנות משדרת חולשה ומזמינה את האויב לפגוע בנו.

ההנחיה הראשונה שמקבלים המרגלים היא –

"וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא? וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה? הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב? וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה? וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים?".

חז"ל הבינו, שהשליחות הזו לארץ-ישראל לא הייתה רק תיאור פיזי של המקום, אלא היכרות עם אפיון התושבים המקומיים ותפיסת עולמם המלחמתית ועל כך הונחו להבין אם הם מרגישים בטוחים במקומם, או מתמגנים ויושבים בתוך מבצרים, כסימן לכך שהם לא סומכים על כוחם ובעצם חוששים ומפוחדים ואינם גיבורים. וזה לשון מדרש אגדה (בובר, שלח, י"ג, י"ח) –

"וראיתם את הארץ מה הוא וגו'. וכמה סימנים נתן להם שיכירהו אותם למוטב, כי כך אמר להם אם תראו אותם שם יושבים במחנים, הם גיבורים מאד ואינם חוששין משום אדם, ועל כן דעו לכם כי הם גיבורים, ועל שהם גיבורים בטוחים בכוחם, וגנאי הוא להם לישב בערי הבצורות, ואם הם יושבים במבצרים, דעו כי הם חלשים".

האם כל השליחות הייתה רק להכיר את הארץ, כדי לדעת איך לכובשה, או שהיו גם מטרות אחרות?

לדעת רש"ר הירש, מטרת השליחות לא הייתה רק הצד הטכני-מבצעי של הכניסה לארץ, אם כי היתה לזה חשיבות –

"וראיתם את הארץ מה הִוא. זו שאלה על טיבה הטופוגרפי של הארץ דרך כלל: אם היא ארץ הרים או ארץ מישור, אם היא עשירה או ענייה בנהרות וכדו':ואת – העם הישב עליה. זו שאלה אתנולוגית על טיבם הגופני, הרוחני והמוסרי של יושביה".

אך לאחר האמירה הזו, כותב הרב הירש, שלמעשה השאלה האם העם היושב עליה חזק או רפה מגלה לנו כוונות נוספות לשליחות ואף חשובות יותר לדעתו, וזה לשונו בהמשך –

"…הכתוב בא לשלול דווקא תפיסה זו של השאלה. מבחינת טובתם של ישראל אין זה חשוב כלל, אם האוכלוסיה היא חזקה או חלשה. אין כאן שאלה של או – או, ולפיכך השאלות כתובות רק זו בצד זו, כאפשרויות שונות, ולא כניגודים".

לכן, המסקנה של רש"ר הירש היא, שלשליחות לא הייתה מטרה להכיר את הארץ לצורך כיבוש, אלא –

"…כדי ללמוד מוסר השכל לדורות. אם ימצאו חסרונות בארץ וביושביה, יספרו עליהם לבניהם אחריהם, שיזכו ויבחינו; כי עתידה הארץ לפרוח ויושביה עתידים לשגשג, על ידי שמירת ה' וברכתו…".

לדעתו, החסרונות אם יימצאו בארץ, לא ימנעו את הכניסה אלא רק יגדילו את האמונה בקב"ה וגרמו להם להבין איזה גודל של חסד עשה עמהם ואת זה יספרו לדורות הבאים –

"…ואם ימצאו בארץ שפע ועושר, יבינו מאליהם לאיזו ברכה היא עוד תגיע כשה' ישים בה את עיניו לטובה".

ומסיים הרב הירש ומלמדנו, שלא נחשוב ש'כוחי ועוצם ידי' גורם להכל וניזהר ונדע ששום דבר לא מובטח לנו אם לא נקיים את דבר ה' או במילותיו – 'המוסר האלוקי', וזה לשונו –

"…ומעל לכל: כשיראו את עוצמתו של הכנעני יושב הארץ, תהיה זו להם אזהרה לדורות: כי הכוח והעוצמה לא יצילו אומה מאבדון אם תעבור על חוק המוסר האלוהי. וכך יזהיר עמוס (ב, ט) את בני דורו המשחיתים את דרכם בלא לחשוש לעתידם: "ואנכי השמדתי את – האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת".

אמנם, ראשי התיבות של צה"ל הן "צבא ההגנה לישראל", אבל עד לשנות התשעים צה"ל דגל בדרך-כלל באסטרטגיה, שתמיד עדיף להעביר את המלחמה לשטח האויב ו"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" ולכן תפיסת הביטחון של מדינת ישראל לא התבססה על ההתמגנות, אלא ההפך מכך – על תקיפה בשטח האויב, ומה שקרה בעשרות השנים האחרונות, מסיבות שונות, הוא שהמנהיגים עברו לתפיסת עולם ביטחונית של מגננה והכלה. תחושת השלווה בוודאי נגרמה גם בזכות מערכת 'כיפת ברזל', שאין ספק שגרמה ונותנת הגנה נפלאה ומנעה מאות הרוגים בשנים האחרונות, אבל זה לא מנע מאויבנו לנסות כל הזמן לשגר עוד ועוד טילים ורקטות, אע"פ שידעו שיש לנו 'כיפת ברזל'.

היינו צריכים ללמוד ולהפנים את דברי רש"י, שאימץ את דברי המדרש –

"החזק הוא הרפה – סימן מסר להם, אם בפרזים יושבים, חזקים הם שסומכים על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבים, חלשים הם".

במאמרנו לפרשת 'בחוקותי' לפני מספר שנים, שכותרתו הייתה "הכל על שלום וביטחון ההגנה הטובה ביותר זו ההתקפה", כתבנו שלא ידוע מי חתום על משפט זה ומי הגה את הסיסמא הזו, שהייתה נחלת כל מפקדי צה"ל וכל האחראים על בטחונה של מדינת ישראל.

במאמר הנ"ל כתבנו, שלדעתנו הראשון שהגה את הסיסמא הזו היה הרמב"ן בפירושו השני על הכתוב –

"וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם: וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם: וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב".

ושואל הרמב"ן, אם הכתוב מבטיח 'וישבתם לבטח', מדוע צריך מיד לומר ולהבטיח 'ונתתי שלום', הרי כבר נאמר לפני כן 'וישבתם לבטח'? ולכן כותב הרמב"ן בפירושו הראשון, שההבטחה הראשונה "וישבתם לבטח" היא מפני האויבים מבחוץ – וברכת השלום "ונתתי שלום" היא על השלום הפנימי שבינינו.

ובפירושו השני אומר הרמב"ן –

"…השלום הוא, שישבית חיה רעה מן הארץ. וחרב לא תעבור בארצכם כלל, אבל אתם תרדפו את אויביכם לצאת אליהם למלחמה וינוסו".

ברכת השלום בהסברו השני של הרמב"ן היא, שאפשר שתהיה מלחמה וגם ננצח בה ונשב לבטח לאחריה, אולם זוהי הבטחה ברמה נמוכה מההבטחה השנייה "ונתתי שלום בארץ". ברכת השלום, משמעותה שאם יכפו עלינו מלחמה הרי זו תתנהל בשטח האויב וכלל הצבור לא ירגיש שהוא נתון במלחמה כי זו תועבר לשטח האויב.

רעיון זה טמון במשפט שכתבנו לעיל "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". נמצאנו למדים לדעת הרמב"ן, שהתורה מבטיחה שתי הבטחות – האחת האידיאלית וזה ונתתי שלום בארץ וכוונתה כאמור שנצליח להפוך כל מלחמה להתקפה על האויב, כך שאנחנו נרדוף אחריהם. ההבטחה השנייה היא, שאם חלילה לא יתאפשר לנו להעביר את החזית לשטח האויב, גם אז ננצח, אבל זה יהיה כשהמלחמה תתרחש בתוך שטחה של ארץ ישראל.

נשים לב לדברי המדרש הנוספים, אותם הביא רש"י, ש'יש ארצות שמגדלות גיבורים ויש ארצות שמגדלות חלשים', ולעניות דעתי זה לא תלוי רק במזג האוויר ובתנאים הטופוגרפיים של הארץ, אלא גם ואולי בעיקר ברוח האומה באותה ארץ –

"יש ארץ מגדלת גיבורים ויש ארץ מגדלת חלשים, יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין".

השבוע התפרסמה זעקתו של ראש עיריית שדרות, אלון דוידי הי"ו, שבה הוא תוקף את הכוונה לתקצב את מיגון הרכבת בשדרות במאות מיליוני שקלים ודורש פעולה תקיפה יותר בעזה ולא צעדי התמגנות בעורף. מר דוידי פנה להנהגה וזעק: "במקום למגן תתקנו כבר את הנזק האדיר שעשיתם. חשבתי שרק בעיר חלם, במקום לתקן את הגשר שנשבר בונים בית חולים שאליו יגיעו מי שנפצע מהנפילה. די עם פתרונות החלם של עוד ועוד מיגון" – אמר ראש העיר בתגובה נרגשת.

בהמשך לדברים הללו ראויים דברי הרשב"ם (י"ג, י"ח) לתשומת לב דווקא בימינו, בהישמע קולות כביכול שהארץ תינתן לעם-ישראל ללא השקעה ועמל וללא צורך להשקיע בהגנתה. על זה כותב הרשב"ם –

"…כי לפי מה שתראו את הארץ תכינו לו כלי מלחמה לסתת את היערים ולהכין הליכת חיילותיכם. כי בטוחים היו שה' יתן להם את ארץ כנען אך לא בלא טורח כי אם בעניין ערכי מלחמה".

לסיום נאמר, ש'פרשת המרגלים' וכל האמור כאן הם בסיס חשוב ומשמעותי להבנת הקשר המיוחד של עם-ישראל לארצו, לא רק בהיבט הבטחוני, ובוודאי אקטואלי לימינו בבחינת 'תורת חיים'. שנזכה ללמוד ולהפנים את המסרים הרבים שיש בפרשה זו.

שבת שלום לכל בית הישיבה ובשורות טובות לעם-ישראל!