הצפרדעים שניצחו את האמונה המצרית – לפרשת "וארא"

בספרות העולם בכלל ובספרות הילדים בפרט, ישנם סיפורים רבים על צפרדעים…משום מה נתפסת הצפרדע כנחמדה ועל אף שהצפרדעים עושות רעש בקרקוריהן, ניתן ללמוד מהן הרבה מוסר וחכמת-חיים.

מסופר על להקת צפרדעים, שטיילה ביער. לפתע, נפלו שתי צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור וכשהן ראו עד כמה הבור עמוק, הן צעקו לצפרדעים שנפלו: "אין לכן שום סיכוי שתצאנה מכאן בחיים…אתן נחשבות כבר למתות…חבל לכן בכלל להתאמץ!"

אחת הצפרדעים שמעה בעצתן של הצפרדעים, אפסו כוחותיה, נכנעה, ומיד נפלה ומתה בקרקעית הבור. הצפרדע השנייה לא ויתרה, המשיכה לנסות בכל כוחה בשעה שהצפרדעים מסמנות לה בתנועות וצועקות מפתח הבור – "חבל על המאמץ…אין לך שום סיכוי בעולם…הפסיקי את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמותי!". אך בכל זאת, הצפרדע המשיכה לנסות ואף הגבירה את מאמציה לנוכח קריאות חבריה…בסופו של דבר, בשארית כוחותיה הצליחה לצאת מן הבור עייפה ותשושה. לאחר שנחה מעט, שאלו אותה חבריה הצפרדעים: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק וסיכוייך להינצל היו אפסיים?…" בשפת הסימנים הסבירה להן הצפרדע הזו, כי היא חירשת…היא לא שמעה מה אומרות לה, ובטעות פירשה את קריאותיהן הנרגשות כמילות עידוד…

כשבוחנים את עשר המכות שניחתו על המצרים, מכת הצפרדעים נראית לנו קצת חיוורת ו"מיושנת" בהשוואה לשאר המכות. מה כבר יכולות לגרום צפרדעים? קצת רעש ואי-נעימות? הרי הצפרדעים כל כך נחמדות, כבר אמרנו, אז מדוע הן  שייכות למכות?

אם נשווה זאת לשאר המכות, וכשנתבונן בהן גם במבט של ימינו, הרי אם היו ניתכות עלינו המכות היום ח"ו, הרי היו גורמות גם לנו למהומה ולפחדים, כגון מכת-בכורות שהיא מכת מוות, או מכת-חושך שבוודאי רק לחשוב על מצב כזה היום זה נורא ואיום, לחיות שלשה ימים ללא תאורה, חשמל, תקשורת וללא יכולת לזוז. או מכת-כינים, ה' ישמור, שאם תשאלו את האימהות של ימינו שצריכות להתמודד עם מכת כינים, ולמרות כל התכשירים של תקופתנו לא הצליחו לפתור את הבעיה מיסודה. הכינים זו 'אימת האימהות' ולא נגזים אם נאמר, שהן פוחדות פחות מטילים מאשר מכינים על ראש ילדיהם, שהרי לטילים יש את 'כיפת ברזל'…וכן על זה הדרך כל שאר מכות מצרים.

אבל, מכת צפרדעים?!

אם כן, נרצה להבין את מהות המכה הזו, מכת הצפרדעים, מה לומדים ממנה ומה הייתה מטרתה?

יתכן, ואנחנו צריכים לאמץ את הגישה, העוסקת במהותן של המכות, שהן לא רק אמצעי לפגוע במצרים המשעבדים בלבד, אלא מטרתן הייתה גם ואולי בעיקר שבירת האמונה המצרית, הטוענת שהכול הוא טבע ואין מציאות אלוקית בעולם. כל המכות על האומה המצרית, מעבר לכאב שנגרם לאוכלוסייה המצרית, היתה בהן בעיקר מאבק ומלחמת תרבות בחברה, שלא מאמינה שיש משהו מעבר למה שרואים בעיניים. המכות הביאו את החברה המצרית לעמוד חסרי-אונים לתופעות על-טבעיות. הקבוצה, שעודדה את המסר הזה והייתה לה השפעה עצומה על העם המצרי, היו חבורת החרטומים, שהצליחו לבצע כל מיני פעלולים ותעלולים ושידרו מסר שאין כביכול כוח עליון אלוקי והכל בשליטת בשר-ודם וכל דבר שמשה ואהרון יעשו הם יעשו אותו דבר אבל לא בשם אלוקים.

כאשר נתבונן בפסוקים המתארים את המאבק הזה, נראה שישנה כאן הדרגה ותהליך מאוד מובנה. לפני המכות שניחתו על המצרים, החרטומים מנסים לחקות את אהרון ומשה:

"וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת־מַטֵּהוּ…וַיְהִי לְתַנִּֽין…וַיַּֽעֲשׂוּ גַם־הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּֽן וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם…וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם…".

השלב הבא היתה המכה הראשונה, מכת דם:

"וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן…וַיֵּהָֽפְכוּ כָּל־הַמַּיִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹר לְדָֽם…וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַק לֵב־פַּרְעֹה…".

והתוצאה היתה ברורה! פרעה נשאר בשלו, אינו מתרגש מהמכה ונשאר באמונתו שהרי גם חרטומיו הצליחו בכך.

השינוי מתחיל במכת-צפרדעים. זו הפעם הראשונה, שפרעה מבקש שהמכה תיפסק. החשיבות של המכה היא בתובנה שחודרת למוחו של פרעה, שאין הדבר מעשה כשפים שבהם היו בקיאים במידה מסוימת חרטומיו, אלא יש כאן כוח עליון שלא היה מוכר לו עד עתה. אמנם, אחרי שהוקל לו, חזר פרעה לסורו:

"וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת־יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ…וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן הַֽחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִים עַל־אֶרֶץ מִצְרָֽיִם".

אע"פ שהחרטומים גם עשו כן, בכל אופן פרעה קורא למשה ומבקש להסיר את הצפרדעים:

"וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּֽלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל־יְקֹוָק וְיָסֵר הַֽצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵֽעַמִּי…"ומשה, כדי להוכיח שהכל בא מלמעלה, מהקב"ה, מזמין את פרעה להודיע לו מתי הוא רוצה שיסיר את המכה:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ …לְהַכְרִית הַֽצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ…וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי־אֵין כַּיקֹוָק אֱלֹהֵֽינוּ" ומעניין לדייק מתוך הפסוקים, שרק משום שהוקל לפרעה, המשיך להכביד את ליבו ולא בגלל דחייתו את הוכחת הבעלות על הטבע – "וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָֽיְתָה הָֽרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת־לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם…".

אם-כן, מה התרחש במכת-הצפרדעים ששכנע את פרעה שיש כוח עליון? האם יש משהו שונה מהכשפים שהיה רגיל אליהם עד עתה?

על כך עונה הרש"ר הירש, שלמעשה החרטומים נכשלו בניסיון להראות את כוחם וזאת בגלל שאם הם היו בעלי כוח אמיתי, היו צריכים לבטל את המכות שהנחיתו עליהם משה ואהרון, ואמנם הם התכוונו להפסיק את המכה, אך התוצאה הייתה הפוכה כשהם גרמו להוספת צפרדעים. וכך אומר הרש"ר הירש:

"אם נתבונן מקרוב בעמדת החרטומים בכל הסיפור, נמצאנה תמוהה למדי. אם היו כה בקיאים במקצועם, חייבים היו לנצל את יכולתם לשחרור הארץ מן המכות, ולא לריבויין. וכי מעט היה מספר הצפרדעים בעיניהם? ואמנם נראה, בניגוד לדעה המקובלת, כי תכלית השתדלותם בכל מכה הייתה – הסרתה….לפיכך יש לקרוא את הפסוקים כך: אהרון הנה נטה את ידו על מימי מצרים; והחרטומים עשו גם הם תנועה דומה, כדי לבטל בזה פעולתו של אהרן. אולם התוצאה הייתה הפוכה: "ויעלו את – הצפרדעים וגו'" – משעשו את תנועתם, עוד הוסיפו הצפרדעים לעלות על הארץ".

מה שגרם לפרעה את השינוי והבקשה לשחרר אותו ממכת הצפרדעים, בזה שלאחר שראה שהחרטומים ניסו להפסיק את המכה ולא רק שלא הצליחו אלא אדרבה הגבירו את המכה כך שלא היה להם כח עצמאי, אז הבין מי פה מוביל ומי יש לו כוח אמיתי. וכך ממשיך הרב הירש בפירושו –

"… הצפרדע, [היא] [מ]משפחה  של יצורים חשדניים, שדרכם להתחבא מפני האדם,… לו הצליחו החרטומים גם הם בהעלאת צפרדעים, היה זה רק מעודד את פרעה להמשיך בסירובו. ..אולם לפי דברינו יובן, כי בראותו את אזלת ידם המגוחכת של מומחיו, שבלטיהם רק השיגו היפוכה של כוונתם, מיד "ויקרא פרעה למשה ולאהרן" (רש"ר הירש שמות פרק ח', פס' ב').

וזאת לדעת, שהקדים האבן-עזרא את הרש"ר הירש וביאר:

"ע"כ ראה פרעה, כי יש הפרש בין מעשה אהרן ובין מעשיהם, ע"כ קרא למשה, כי ראה שהחרטומים הוסיפו על המכה, ולא יכלו לחסרה" (אבן-עזרא שמות [הפירוש הארוך], פרשת וארא, פרק ח', פס' ג').

הספורנו דייק בפסוק, שהחרטומים הצליחו להעלות את הצפרדעים, אך לא לייצר צפרדעים חדשים כמו משה ואהרון, וז"ל:

"…ויעלו את הצפרדעים. אבל לא יכלו להוליד אחרים, כי אין לאל ידם להמציא בריה מתנועעת באמת".

אם כן, לומדים אנו מהצפרדעים פרק נוסף בהתנהלות "הטבעית" של העולם. הקב"ה החליט להנהיג את עולמו בדרך שבה יהיה נסתר, בלתי נראה לעין כל, שעל ידה יוכלו האנשים לחשוב כי העולם מתנהג מאליו ובאופן טבעי ולא יקשרו זאת באופן אוטומטי אליו, אלא יגדירו זאת כ"דרך הטבע" וכל הרוצה לטעות יבוא ויטעה. כך מתאפשרת לבני האדם בחירה חופשית באמונתם ובמעשיהם וכך הם יוכלו אם ירצו לבחור בטוב. ואת זאת המצרים לא רצו להבין, עד אשר הגיעה הצפרדע ולימדה אותם שיש מנהיג לבירה. 

עלינו לזכור, שגם בימינו מתרחשת כל הזמן מציאות אלוקית וניסים ה'עטופים' בדרך טבעית וזה הטעם שאנו מברכים "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". על-כן, חובה עלינו לשנן את קביעתו של הרמב"ן, שאחד מעיקרי האמונה היא ההכרה, כי העולם מתנהל על ידי השם יתברך גם כאשר זה נראה לעין כטבעי – "שאין לנו חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו הם כולם ניסים, הכל בגזירת עליון".

שבת שלום וחודש טוב לכל בית הישיבה!