הכשרת הלויים לתפקידם - פרשת בהעלותך תשפ"ד

"וכך נרמז להם עם כניסתם לתפקידם - עליהם לחדול מלהיות רק לעצמם, וחובה עליהם להכניס את כל ישותם לשירות הכלל.

לאחרונה עלה בשיח הציבורי, שעוסק בנושא הפטור מגיוס לצבא לבני-ישיבה ולומדי תורה, שהטעם לכך הוא בדיוק מהטעם שפטרו את הלויים מלעשות מלחמה, כפי שמנסח זאת הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל, פרק י"ג, הלכה י"ב) –

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך…".

אין מטרת מאמר זה לדון, האם ההלכה אותה כותב הרמב"ם באמת פוטרת את הלומד תורה ברמה של הלויים מלשרת בצבא. די אם נזכיר את מה שכותב הרב קוק זצ"ל, שדברי הרמב"ם על כך שהלויים לא עורכים מלחמה כשאר ישראל מכוונים למלחמה שבטית, אבל מלחמה כוללת אין הם פטורים.

במאמר זה אנו רוצים ללמוד על התהליך של הכנסת הלויים לתפקידם מתוך פרשתנו. לתהליך זה קוראת התורה "טיהור" וזה לשון הכתוב בפרשתנו (פרק ח') –

"קַ֚ח אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְטִהַרְתָּ֖ אֹתָֽם:(ז) וְכֹֽה־תַעֲשֶׂ֤ה לָהֶם֙ לְטַֽהֲרָ֔ם הַזֵּ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם מֵ֣י חַטָּ֑את וְהֶעֱבִ֤ירוּ תַ֙עַר֙ עַל־כָּל־בְּשָׂרָ֔ם וְכִבְּס֥וּ בִגְדֵיהֶ֖ם וְהִטֶּהָֽרוּ:(ח) וְלָֽקְחוּ֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֔ר וּמִנְחָת֔וֹ סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן וּפַר־שֵׁנִ֥י בֶן־בָּקָ֖ר תִּקַּ֥ח לְחַטָּֽאת".

רק נזכיר, שהלויים זכו בתפקידים החשובים לאחר חטא העגל בו חטאו גם הבכורים ואילו הלויים לא חטאו, ולכן משה בירך את הלווים –

"מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה', כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו, וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה".

וכן ברכת משה בפרשת 'וזאת הברכה' –

"וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י ְרִיבָֽה:(ט) הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו בָּנָ֖יו לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ:(י) יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ".

ובפרשתנו, אנו קוראים מפורש את ההחלטה האלוקית להעביר את המשמרת ללוויים במקום לבכורים, וזה לשון הפסוקים (פרק ח פסוק יד – יט) –

"וְהִבְדַּלְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַלְוִיִּֽם: (טו) וְאַֽחֲרֵי־כֵן֙ יָבֹ֣אוּ הַלְוִיִּ֔ם לַעֲבֹ֖ד אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְטִֽהַרְתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם תְּנוּפָֽה:(טז) כִּי֩ נְתֻנִ֨ים נְתֻנִ֥ים הֵ֙מָּה֙ לִ֔י מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל תַּחַת֩ פִּטְרַ֨ת כָּל־רֶ֜חֶם בְּכ֥וֹר כֹּל֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָקַ֥חְתִּי אֹתָ֖ם לִֽי:(יז) כִּ֣י לִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה בְּי֗וֹם הַכֹּתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם הִקְדַּ֥שְׁתִּי אֹתָ֖ם לִֽי:(יח) וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כָּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל".

לאחר שהלוויים סיימו להיטהר, החל שלב הכפרה שכלל תנופה. כל הפעולה של התנופה של הלויים הייתה חריגה, משום שתנופה בדרך כלל ביצעו בעבודת הקרבנות, ולדעת המדרש זה נעשה בדרך נס, כי כדי להניף אל-על עשרים ושניים אלף לוויים ביום אחד אפשרי רק בנס [אגב, לדעת רבי סעדיה גאון זה נעשה בהולכה ולא בהגבהה].

לדעת התורה, התפקיד הגדול והחשוב של הלויים מחייב היטהרות חיצונית שמובילה להיטהרות פנימית, שמבטאת טהרת הגוף ואת טהרת הנפש.

מה צריך לעשות כדי להיטהר? אומרת לנו התורה – הזאה של מי חטאת, העברת תער על כל הגוף וכיבוס הבגדים במקווה טהרה של ארבעים סאה.

ונשאלת השאלה, כיצד הזאת מי חטאת ושאר הפעולות מביאות לידי טהרה?

רש"י מפרש כפשוטו, שיש צורך להיטהר מטומאת מת, וזה לשונו –

"הזה עליהם מי חטאת – של אפר הפרה מפני טמאי מתים שבהם".

וכן העברת תער לדעת רש"י שם בהמשך –

"מצאתי בדברי רבי משה הדרשן, לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים".

ומדוע דווקא עכשיו צריכים להיטהר מטומאת מת? עונה על כך רבי יוסף בכור שור, הריב"ש מבעלי התוספות, בספרו 'בכור שור' –

"הזה עליהם מי חטאת. שעד עכשיו שלא היו רגילים לבא אל המשכן, לא היו נזהרים כל – כך בטומאת מתים, והזה על הספק, כי מעתה [לאחר] שירגילו במשכן יהיו נזהרים בעצמן, כי הבא למקדש טמא -בכרת".

טעם נוסף העלה רבינו מיוחס (ח', ז') –

"הזה עליהם מי חטאת. מפני שהיו טמאי מתים כשהרגו את אחיהם בעגל ואהרן ובניו הוזו מדם המילואים".

ומדוע על הלוויים להעביר תער על כל בשרם? במה זה תורם לתפקידם?

עונה הריב"ש –

"לפי הפשט נראה לתקן את עצמן, ולייפות את עצמן, לבא לפני המלך …. כמו 'ויגלח ויחלף שמלותיו ויבא אל פרעה'…".

פירוש מעניין מביא בספר 'מושב זקנים' בשם רבי אלעזר מגרמייזא [ 1230-1160 ] –

"והרבי אליעזר מגרמייזא נתן טעם, מפני שאנו אומרים (שבת קי"ד א') כי בגדים שבישל בהן (קדושה) [קדירה] לא ימזוג בהן כוס לרבו, כך השערות האלה הם מלבוש לגוף שנשתמש בחול ולא ישתמש בהם קדש".

על מהות שתי ההזאות שאותן היו צריכים הלויים לבצע – ולא הזאה אחת בלבד – כותב רש"ר הירש לחלק בין שתי ההזאות. הראשונה בעצם מתייחסת לכוחות הצמיחה שיש באדם, וזה לשונו –

"כבר הבענו את הדעה (בפי' בראשית עמ' יג): ההזאה הראשונה מתייחסת לבחינת הצומח שבאדם, לחיי ההנאה של המין, והיא מוציאה אותו מתחום השעבוד המוסרי".

וההזאה השנייה, כותב רש"ר הירש, מתייחסת ל –

"…לאדם הפועל ועושה, והיא מרוממת אותו לתחום החירות המוסרית...".

פעולה שניה נוספת וחשובה צריך לבצע הלוי, כדי שייהנה מהזכויות והמעמד שלו כשבט לוי, והיא העברת תער על בשרו, וזה לשונו בטעם מעשה זה –

"פעמים אחדות כבר אמרנו שהעברת תער רומזת לביטול אנוכיות מבודדת (ראה פי' ויקרא עמ' רכג; לעיל ו, ה). כאן העבירו הלויים תער על כל בשרם, וכך נרמז להם עם כניסתם לתפקידם: עליהם לחדול מלהיות רק לעצמם, וחובה עליהם להכניס את כל ישותם לשירות הכלל. דברים אלה הובאו לתודעתם בצורה המרשימה ביותר, ונמצא שהאדם הפועל כבר הסיר מעליו כל מידה של השתעבדות לרצונותיו, וכבר הכין את כל אישיותו לשירות המטרות הלאומיות. בכך כבר נכנס האיש הפועל והעושה לתחום החירות המוסרית," ולפיכך בטהרת הלויים יכול היה הגילוח לבוא במקום הזאה שניה".

לפעולות אלו מטרה נוספת והיא, כפי שהתורה מציינת, להבדיל את הלוי משאר העם, וכפי שכותב רש"ר הירש –

"…בדרך זו תבדיל את הלויים מתוך האומה ותבטא שהם קנויים לה'…".

אירוע זה של הכנסת הלווים לתפקיד כה בכיר ומשמעותי הצריך לעבור הכנה וטקס עם משמעויות כפי שלמדנו. עניין זה חשוב ועקרוני במיוחד לדורנו, שלעתים קצת מזלזל ביצירת אירועים בעלי משמעות לאומה. נמצאים אנו בתקופה שאחרי טקסי יום השואה והגבורה וטקסי יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל וכמובן לא שכחנו את יום העצמאות ויום ירושלים. אין ספק ש'טקסים' אלו מעצבים את רוח הדור והאומה כולה, בונים קומה נוספת בזהות היהודית וממלאים את לבנו בערכים ומידות נאצלות המרוממות את נפש העם משגרת היום-יום ומהסטנדרט החומרי והחומרני.

נתפלל לה' יתברך, שבימים לא פשוטים בהם אנו נמצאים, נלמד לכבד את האירועים והמעמדות שנותנים מסגרת להבעת רגשות של צער ושמחה שהם מהווים את כח העמידה של עמנו.

שבת שלום ובשורות טובות ישועות ונחמות!