החובה להתחדש - לפרשת פקודי-החודש ה'תשפ"ה

הרב משה-צבי וקסלר

כולנו מכירים את המשפט המפורסם של רבי נחמן מברסלב, שהפך גם לשיר ידוע - 'מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד'. היגד זה אכן מהווה תובנה חשובה ביותר לחיים, ומי שחי על פיו מרגיש שהוא מצוי בעולם טוב ויפה אע"פ שמבחינה אובייקטיבית יתכן לפעמים שהמצב במציאות יכול להיות הפוך ל"ע.

נדמה לי שלא רבים הם העוסקים בתורתו של רבי נחמן, המעצימים את החשיבות שרבי נחמן ייחס אף להתחדשות האישית של כל אחד ואחד ועל החובה המוטלת על כל יהודי עובד ה' לגלות ולמצוא בעצמו חידושים בתורה.

לדעת רבי נחמן מברסלב, על האדם לייצר אצלו התחדשות תמידית. רבי נחמן כותב –

"כי על ידי חידושי תורה שמגלין, על ידי זה נמשך אלקות..." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, ס').

ובמקום נוסף כותב בצורה נפלאה –

"...כי כשמתחיל לחדש בתורה, אזי מתחיל לנבוע מעין בבחינת ומעין מבית ה' יצא..." (לקוטי מוהר"ן קמא, רסב').

אני מקווה ומייחל שיימצא האדם שילחין את המשפט המכונן הזה שאותו אני רוצה לחדש כסלוגן - "מצווה גדולה להיות בהתחדשות תמיד".

כידוע, החודש הראשון ביהדות הוא חודש ניסן, כפי שהתורה אומרת בפרשת 'החודש' אותה נקרא אי"ה השבת –

"הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה" (שמות י"ב, ב').

חודש ניסן אינו סתם תאריך המציין את סדר החודשים, אלא נקבע כראשון לחודשי השנה בגלל היותו החודש החשוב ביותר לנו כעם וכאומה הישראלית. בחודש הזה יצאנו לעצמאות ולחירות פיזית ובחודש הזה שנה אחר כך יצאנו לחירות רוחנית ועם ישראל קיבל תורה בסיני [וראה מאמרנו "משכן אל וחירות עולם"].

המהפך הלאומי של עמנו, שהתרחש בחודש זה, איננו נשאר רק בתחום הלאומי אלא הוא ניזון מחובת ההתחדשות האישית של כל אחד ואחד, כי בסופו של הסיפור זוהי מטרתה של התורה - בנין עם-ישראל כעם מתחדש ומוסרי על ידי כך שהוא כל הזמן מתקדם וזה נעשה על ידי כל אחד מעם-ישראל.

קריאת פרשת 'החודש' בהיכנס חודש ניסן מטרתה לעורר בנו את ההבנה וההפנמה שהנה מתקרב המועד הגדול בו נקבע הד.נ.א. של עמנו ויש להיערך לכך בכמה היבטים. בראש ובראשונה, עלינו להתחדש רוחנית ואישית וזה נעשה בכמה דרכים - בהעלאת הזיכרון של ההכנות שהיו בעם-ישראל לקראת הקרבת קורבן פסח בזמן שבית המקדש היה קיים, ובימינו שלא זכינו עדיין לבית המקדש השלישי הרי הלכות ומצוות רבות קשורות לחג.

כחלק מתחושת ההתחדשות הנעשית גם בצורה פיזית, אל לנו לזלזל בניקיונות לקראת הפסח, שבדרך כלל מובילות אותו נשות ישראל. ידועים דבריו הנפלאים של 'ספר-החינוך' ש"אחר הפעולות נמשכים הלבבות" ותחושת ההתחדשות של הבית מפעילה 'מנוע פנימי' להתחדשות רוחנית ולתחושה באוויר שהנה הולך להתרחש משהו גדול.

לא לחינם קראה התורה את החג הזה 'חג האביב' וישנה חובה הלכתית שחג הפסח ייצא בחודש האביב – "כי בחודש האביב יצאת מצרים".

נפלאים דברי הרש"ר הירש בפרשתנו (מ', ב'), המחברים את ההתחדשות בהקמת המשכן שהיא התחדשותו של עם-ישראל, עם התאריך של ראש חודש ניסן המהווה אף הוא ביטוי להתחדשות של עם-ישראל. וזה לשונו –

"ראשי - חדשים ביהדות...אינם ימי חג המציינים את המאורע הקוסמי - האסטרונומי, אלא הם מראים לנו באותו מאורע טבעי רק דוגמה ומעוררים אותנו להעמיד ולקיים "ראשי - חדשים", התחדשויות - בתחום החברה האנושית. עם הקמתו של משכן אהל מועד יתחיל כבוד ה' לשכון בארץ בתוך עם ישראל, ובכך יתחיל בישראל ה"מועד", ההתחברות של ישראל עם ה"שמש" שלו, הארתו באור ה'...".

תאריך הקמת המשכן מציין את תחילתה של התחדשות ובשורה של העם היהודי ושל השראת השכינה בתוך עם-ישראל ומכאן התחדשות עצומה קודם כל לעם-ישראל עצמו ואח"כ ומתוך כך לעולם כולו, כפי שממשיך וכותב הרש"ר הירש –

"דבר זה יחול ביום ראש - חודש הראשון, כלומר באותו יום ראש - חודש שהוא תחילת השנה היהודית. והרי היה זה אותו ראש - חודש, אשר הביא לראשונה את הבשורה על ה"התחדשות" התמידית והמיידית בישראל, ובאמצעות ישראל - לכל באי עולם. ראש - החודש של התקומה הלאומית היה גם ראש - החודש של השראת השכינה, של קיום הבטחת "ושכנתי בתוכם", שרק בו הגיעה הגאולה הלאומית לכלל השלמתה...".

&&

דורשי רשומות אומרים, שקריאת ארבע הפרשיות בין פורים לפסח מכוונים בעיקר  למטרה אחת - לעבור כל שנה תהליך של הכנה רוחנית ונפשית ובעקבותיו התחדשות פנימית שתרומם את רוח עמנו בכל דור ודור לפני בוא הרגע הגדול של חג הפסח.

כדי להגיע להתחדשות אמיתית אין זה נעשה ב'זבנג וגמרנו'...אלא תהליך מתמשך והולך הנבנה גם משינויים חיצונים ופנימיים, המקרינים האחד על זולתו וזה בא לידי ביטוי גם בקריאת ארבע הפרשיות.

הפרשה הראשונה מארבע הפרשיות היא 'פרשת שקלים', בה קוראים על החובה של כל יהודי מכל חלקי החברה לתרום ולתת משלו סכום שווה של 'מחצית השקל' שאותו יתנו עשירים ועניים כאחד. זהו הצעד הראשון, אמנם קטן בעוצמתו, אבל כאשר כל עם-ישראל עושה זאת, הדבר מביא לחוזק ובנין הרוח הפנימית וחיזוק המשכן כמרכז הרוחני של עם-ישראל ומתוך כך מבסס את תקומת ישראל כעם בארצו.

וזאת יש לדעת, שבכל מעשה פרטי שעושה כל אחד מישראל, הוא בונה את היסודות  הבריאים של עמנו, ואפילו על ידי סכום פעוט שכזה - רק מחצית השקל - יש בו משמעות שכל אחד הוא רק חצי וחלק מעמנו, כמאמר הנביא ישעיהו (נ"ד, י"ד), שהצדקה היא האירוע המכונן של עצמאות ישראל –

"בִּצְדָקָ֖ה תִּכּוֹנָ֑נִי רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙ כִּֽי־לֹ֣א תִירָ֔אִי וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה כִּ֥י לֹֽא־תִקְרַ֖ב אֵלָֽיִךְ".

וכפי שמסביר המלבי"ם, שבנין ארץ-ישראל מתחיל מנתינה ומצדקה, וזה לשונו –

"הבניין שהזכרתי שתבנה ציון מאבני חפץ, גמר הבניין יהיה על ידי הצדקה שהם המעשים הטובים בין אדם למקום, שבזכותה תמלט ג"כ משני מחריבים הבאים מבחוץ. א] עי"כ רחקי את עצמך מעושק כי על ידי כך לא תירא מן העושק ממונך. ב] על ידי כך תרחקי גם ממחיתה, שהוא הבא על נפשך להרגך, כי המחיתה לא תוכל לקרב אליך".

זו הסיבה, שליל הסדר נפתח בהזמנת העניים לסעוד אתנו – "כל דכפין ייתי ייכול [כל הרעב יבוא ויאכל]", כי באמצעות הצדקה והחסד יתקיים "לשנה הבאה בני חורין" ותבוא הגאולה, כפי שאומרת הגמרא (בבא בתרא י'.) –

"תניא, רבי יהודה  אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות".

יש להעיר על פי דבריו של רבי יוסף חיים ה'בן איש חי' בספרו 'בן יהוידע', שצדקה מקרבת את הגאולה בתנאי שנעשתה כמשפט, כפי שהכתוב מציין - "שמרו משפט ועשו צדקה" וכדברי הנביא שהבאנו לעיל - "בִּצְדָקָ֖ה תִּכּוֹנָ֑נִי רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙..".

&&

השלב השני בהכנה ליום הגדול של חג החירות הוא קריאת 'פרשת זכור'.

קריאת 'פרשת זכור' באה לחדד אצלנו כעם וכפרטים, שלא ל'הלבין' את כוונות האויב שבא להשמיד אותנו. עם-ישראל ידוע כעם רחמן וזו אחת התכונות הבסיסיות של עמנו, אך לצערנו לפעמים הדבר הוא לרועץ לנו, כפי שאומרת הגמרא (יבמות ע"ט.) –

"שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים; רחמנים, דכתיב: ונתן לך רחמים ורחמך והרבך; ביישנין, דכתיב: בעבור תהיה יראתו על פניכם; גומלי חסדים, דכתיב: למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו', כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו".

קריאת 'פרשת זכור' נועדה להזכיר לנו מדי שנה בשנה, שאל לנו לרחם על אויבנו, כפי שאומר רבי אלעזר במדרש (תנחומא, מצורע) –

"כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים".

לצערנו, גם היום יש חלק מעמנו שמתבלבלים בין אויב לאוהב. גם לאחר האסון שנפל עלינו בעיצומו של חג 'שמחת תורה' ה'תשפ"ד, יש כאלו לצערנו הרב שלא הפנימו בצורך לפעול נגד שונאינו ובמקום זה 'נלחמים' באחיהם.

&&

השלב השלישי בתהליך ההכנה לחג החרות הוא 'פרשת פרה'.

אמנם פרשה זו אמורה להזכיר את הצעד הטכני של הכנת אפר פרה אדומה כדי להיטהר לקראת הקרבת קורבן פסח, אך הוא גם מחנך להפנמת התובנה הכללית של היטהרות. הטהרה והנקיות הן בסיס להיותנו אומה בריאה נפשית ורוחנית. בראש ובראשונה יש לדאוג לטהרת הלב והמחשבה, יש חשיבות למחשבות נקיות ומתוך כך אדם מחדש בתוכו רוח חדשה, כתפילתו של דוד המלך (תהלים נ"א, י"ב) –

"לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי".

ההתחדשות באה אחרי לב טהור!

&&

והשלב הרביעי והאחרון זו פרשתנו, 'פרשת החודש', בו מוציאים ספר תורה נוסף ובו אנו קוראים עשרים פסוקים מתחילת פרק י"ב של ספר שמות (פסוק א' עד פסוק כ' ועד בכלל).

יש להעיר, שהסיבה שפרשה זו נקראת 'פרשת החודש' היא בסך הכל להשמיע את שני הפסוקים הראשונים של הפרק, העוסקים בראש החודש (פרק י"ב פסוקים א' – ב') –

"וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר: הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה".

שני פסוקים אלו מלמדים אותנו, שיש כאן מהפכה שנעשתה עוד במצרים ושיש בזה שינוי והתחדשות עצומה שבו יתנהלו החיים של עם-ישראל שהתנתק מלוח השנה המצרי והתחיל לוח חדש ושונה.

&&

היה זה בליל חורף קר באחד מכפרי גליציה, בבית המדרש החסידי של רבי יהושע מבעלזא. התפילה הסתיימה, והחסידים עמדו מסביב לשולחנו של הרבי, מקשיבים בדריכות לדבריו.

"שמעו, אחים יקרים," אמר הרבי בקולו החם, "כל אחד מאיתנו הוא כמו כינור. לפעמים נדמה שהמיתרים שלנו כבר בלויים, שבורים, וכי אין עוד תקווה להשמיע מנגינה טהורה."

עיניו של הרבי סרקו את פני החסידים, והם הרכינו ראשיהם, מרגישים את משמעות המילים.

"אך האמת," המשיך הרבי, "היא שאין דבר כזה כלי נגינה שאי אפשר לתקן. גם אם המיתרים נקרעו, גם אם הכינור נשבר - תמיד יש תקווה להתחדשות."

בדיוק אז, קם זקן אחד מהחסידים. עיניו היו עצובות, וידיו רעדו. "רבי," אמר בקול שבור, "איך אוכל להתחדש? חטאיי מעיקים עליי, נפשי עייפה."

חיוך רך עלה על שפתי הרבי. הוא ניגש אל הזקן, הניח את ידו על כתפו ואמר: "בכל בוקר, כשאתה פוקח את עיניך, זוהי הזדמנות חדשה. כל רגע הוא הזדמנות להתחיל מחדש. אין חטא שאינו ניתן לתיקון, אין נשמה שאינה יכולה להתחדש."

החסידים הביטו זה בזה, וליבותיהם התמלאו תקווה. הרבי הושיט את ידו, לקח כינור ישן שהיה מונח בפינה, והחל לנגן. הצלילים שבקעו ממנו היו עמוקים, מרגשים, מלאי געגוע ותקווה.

"זה הניגון של ההתחדשות," אמר הרבי. "ניגון שאומר: תמיד אפשר להתחיל מחדש."

&&

בימים אלו, כשיד ישראל גוברת על אויבנו בשבע חזיתות, עדיין זקוקים אנו לרחמים ולישועה ולגאולה השלמה ובזכות הרוח החדשה המפעמת בקרב גיבורי ישראל, מעשי החסד הרבים שנעשים בעמנו הן בגוף במסירות נפש אחד לשני במיוחד בשדה הקרב והן בממון ובתמיכה במשפחות השכולות, בפצועים ובמשפחות החטופים, יזכרנו ה' לראות בשוב הבנים והבנות מהשבי ובניצחון מוחלט על אויבנו הרשעים והאכזריים ונתפלל לאהבת חינם וחסד איש לרעהו ובזכות זה נגאל.

בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל!

שבת שלום, חודש טוב ובשורות טובות!