הדרך אל הקדושה עוברת דרך מצוות 'כיבוד הורים' – לפרשת קדושים

אם נשאל אדם מהשורה כיצד לדעתו בא לידי ביטוי ציווי התורה בפרשתנו 'קדושים תהיו', הוא בוודאי יענה, שלהיות 'קדוש' זה בראש ובראשונה להתפלל בדבקות, לא לדבר לשון הרע, לחיות בצניעות ועוד ואכן יצדק העונה בהגדרה פשוטה מהי קדושה.

רש"י הגדיר את המושג קדושה בהקשר של איסורי עריות וזה לשונו (פרק י"ט, פסוק ב'): "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה".

הרמב"ן, לאחר שהביא את דברי רש"י, אומר דבר יסודי מאוד בהשקפת עולמה של היהדות. לדעתו, התורה בציווי הכללי הזה של 'קדושים תהיו' מדברת על כך, שהתורה דורשת מהאדם להתעלות מעבר לדברים האסורים המוגדרים בתורה וליצור לעצמו מערכת ערכים דווקא מהדברים שהתורה מתירה. שהרי לכאורה, אדם יכול לאכול בשר ולשתות יין ועוד דברים ללא הגבלה ויהיה שקוע כולו בעולם החומר, באה התורה ואומרת לו – שמא לא תעבור על איסור אם תשתה יין בהגזמה, אך ודאי שלא תוכל להגיע לדרגת קדושה. וזה לשונו של הרמב"ן [שם] – "העניין, כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו…ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפירט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות…וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס, כענין שהזכיר הכתוב (ישעיה ט טז) וכל פה דובר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו. וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם, לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות, אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו יח), שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו".

ברם, אם נתבונן בפרשתנו, נבחין שמיד לאחר הציווי 'קדושים תהיו', מביאה התורה את החובה ליראה מאם ואב כמצווה ראשונה המבטאת את הקדושה. ועלינו לשאול מדוע נבחרה מצווה זו להיות ראשונה לאחר הציווי של 'קדושים תהיו'?

ה'אור-החיים' הקדוש התייחס לשאלתנו זו ומבאר – "טעם סמיכות מצוה זו למצות קדושים…ושמעתי משם אנשי אמת, כי דיוקן האב תגביר כוח הקדושה בבן ותמנעהו מבוא אל התיעוב…ולזה מי שתקפו יצרו יצייר בין עיניו יולדו ויהיה לו למשיב נפש … ולזה יצו הא-ל סמוך למצוות העריות מצוות מוראו של אב ואם". לדעתו, התורה חיברה את יראת ההורים לאיסור עריות הסמוך, ללמדנו שחינוך לחיי קדושה ודוגמא אישית של ההורים תמנע מהבן להידרדר לעריות, כפי שהוכח הדבר אצל יוסף, שדמות דיוקנו של אביו מנעה ממנו את הכישלון הרוחני עם אשת פוטיפר. ומוסיף ה'אור-החיים' נקודת עומק נוספת לקשר שבין הקדושה לבין יראת ההורים – "כי שורשי הקדושה  הנמצאים במוליד יעשו כיוצא בהם בנולדים…כי כשיראה הבן שאביו מזלזל בכבוד אביו, יפקע מוראו גם כן ממנו, וכשאדם ירא מאביו הבן לוקח מוסר". כלומר, כאשר האב מכבד את אביו, נותן דוגמא אישית לבנו הלומד מכך ומכבד גם אותו ובכך האב מנחיל לבנו אמות מידה מוסריות ומבט וחינוך לקדושה.

בהקשר לכך, חשובה היא תשובתו של רבי משה אלשיך, ה'אלשיך הקדוש', תלמידו של מרן ה'בית-יוסף' – "הנה צוויתי תהיו קדושים להביאכם לחיי העולם הבא. והנה אביכם ואמכם הביאו אתכם לעולם הזה, כי הם נתנו החומר. עם כל זה, אם לא באתם על ידם אל העולם הזה לא הייתם זוכים לעולם הבא. לכן אל תהיו כפויי טובה, כי אם איש אמו ואביו תיראו". הדרך להגיע לקדושה עוברת  דרך כיבוד הורים, משום שבכך מתחנכים לא להיות כפויי טובה, דהיינו: לקדושה אפשר להגיע דרך הכרת הטוב.

גם הרש"ר הירש מתייחס בפרשתנו לקשר בין קדושה ליראת ההורים ונביא את לשונו הזהב – "…יראת אם ואב היא הצעד הראשון לקדושה. אין זו יראה מפני ההורים; שהיה עולה על הדעת, שנחוש בה רק במעמד ההורים. אלא זו יראה את ההורים: עלינו לשוות את אישיותם לנגדנו תמיד ולזכור את רצונם המחייב אותנו…כאן, בפרשת הקדושה…ביטול רצון הבן מפני רצון הוריו הוא ההכשרה הראשונה לשליטה עצמית; היא תוציא את הצעיר משיעבוד חיי היצר ותשליט אותו על יצרי רצונו; היא תשחרר את הכוחות האלוהיים שבאדם ותביא אותו לידי חירות מוסרית; והן זו כל עצמה של תכונת הקדושה".

לאחרונה, זכינו לפקוד את ציונו של בעל ה'פלא-יועץ', רבי אליעזר פאפו, שהיה רבה של סילסטרה בבולגריה לפני למעלה ממאתיים שנה וראוי להביא מקצת מדבריו החשובים בנוגע לאחריות האב על הכבוד שבנו יעניק לו וכן הערה רלוונטית גם לימינו, ש'הכסף לא יענה את הכל'… – "וראיתי בני עליה והנם מועטים, שיהא להם מורא מאב ואם, אם לא כשהם [עדיין]  יראים [בהיותם קטנים], אבל כשהם גדולים, פורקים עול". לדבריו יש לשים לב להנהגת הילדים לא רק שהם קטנים אלא אף שהם גדולים. פעמים לא מעטות אני שומע הורים, המתרצים את הימנעותם מחינוך בנם הגדול בטענה שהוא כבר גדול ויש לו דעה משלו וכו'. דרך זו הינה טעות נפוצה בחינוך הילדים. ודאי שיש להורים להביע את דעתם ואת השקפת עולמם, גם שהילד נהפך לנער וגם כשהוא בוגר, אך כמובן שיש להתייחס אליו בכבוד ולדבר אליו בצורה מכובדת בלא כפיה, אבל לתת לילד לעשות מה שהוא רוצה בלי השמעת דעת ההורים אינו ראוי וטוב לנהוג כן. וכך שמעתי מפי רבי ומורי ראש ישיבת 'כרם-ביבנה', הגאון הרב גולדוויכט זצ"ל שיש לנהוג בחינוך הילדים כפי שנוהגים עם עץ השדה, כשהוא שתיל נוהגים בו ברכות ובעדינות וכנעשה עץ לא מפקירים אותו, אלא גוזמים אותו, מקצצים לפעמים חלק מענפיו, משקים אותו ולא אומרים הרי השתיל נהפך כבר לעץ שיסתדר בעצמו . וממשיך ה'פלא יועץ' בפניה לבנים –  "…כמה מעות אדם מפזר לעשות מצות פתיחת ההיכל, או להיות סנדק וכדומה אף דליכא לא מצוה דאוריתא ולא מצוה דרבנן…כששומע בקול אביו ובקול אמו מקיים מצוה רבה דאורייתא".

בימים אלו, בהם אנו מציינים את השואה והגבורה מחד ואת חג העצמאות מאידך, הרי מימד הקדושה מקבל גם זווית נוספת. עצם הגדרתו של היהודי כ'יהודי' הינה אמירה, שיש לנו כאן דמות קדושה, שהיא הגורם לכך שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. הרבה הסברים יש בכל דור לשנאת העם היהודי, בין בתקופת השואה ובין במלחמות ישראל. מה שמפריע לאומות העולם היא הייחודיות והקדושה שאופפת כל יהודי באשר הוא יהודי.

ראוי להביא את הדברים ככתבם כפי שכתב ד"ר עזריאל קרליבך, העורך הראשון של מעריב, בעיצומה של השואה בשנת תש"ב [1942]:

"יש דבר מר מזה והוא הרעיון מי הורשה להרים יד על קדושי עליון אלה?…הרוגים אלו, לא במיתתם קדושים נהיו, אלא בחייהם קדושים היו. עיירות אלו שנחרבו, עמדו על רמה מוסרית ששום עם הנתון בתנאים אלו לא היה מגיע אליה ולא הגיע. אם על מאזני הצדק יונחו, יעלה משקלו של בית מדרש עזוב ועלוב אחד על כל הטירות והארמונות המפוארים שבעולם. אם לפי יחוס המוסר ימדדו, יגדל יחסו של קטן הרבנים בעיירה הנידחת על יחס המוסר של שושלות כל האצילים האדירים…אין בין קדושי האומות המגיעים לקרסוליו של רבי לוי יצחק בברדיטשב ואין בכל ספרותם העממית אף דמות דמיון הזכאית ליצוק מים על בונצ'ה שוויג (=של 'שלום עליכם')…".

נתפלל מעומק לבנו להצלחת חינוך הבנים, כך שנהווה עבורם את המקפצה לקדושה, נעשה הכל לשמש דוגמא לבנים למען יזכו לקיים את מצוות כבוד הורים ומוראם ועל ידי זה יזכו לשפע של קדושה והצלחה.

מאמר זה יופיע אי"ה בעתון מצב הרוח השבת בצורה מקוצרת ביותר וכאן מופיע בהרחבה