האם יש עבודה זרה בימינו - לפרשת ראה ה'תשפ"ה

הרב משה-צבי וקסלר

באחת הנסיעות בה נסעתי עם רעייתי להינפש למשך כשבוע ימים בחוץ-לארץ ולשאוב כוחות מחודשים לעבודת-הקודש בארץ, היינו בנסיעה מאורגנת עם קבוצה דתית, כך שכל נושא הכשרות והאווירה הייתה כשרה למהדרין.

באחד הטיולים שארגנו בעלי הקבוצה, סיירנו באחת הערים האירופיות והמדריך, שהיה יהודי מסורתי, הביא אותנו לפני אחת הכנסיות הנוצריות, בעלת מבנה מרשים מבחוץ. המדריך הציע לסייר בפנים ולראות את יופייה ואת כל הארכיטקטורה הקיימת בפנים ואמר שהכנסייה הזו אינה פעילה. התעורר ויכוח רציני בתוך הקבוצה - היו שטענו שכנסייה זו עבודה זרה ועל כן אסור להיכנס פנימה וגם לא להתפעל מיופייה החיצוני, והיו שטענו שהואיל והכנסיה כבר אינה  פעילה, הרי הם מבקרים שם כמו במוזיאון. המדריך מצידו צידד והמליץ מאוד להיכנס.

למען הגילוי הנאות אומר, שכמובן אשתי ואני לא נכנסנו לאותה כנסייה, אולם לא נכנסתי לאותו פולמוס שהתפתח בין חברי הקבוצה ומי שממש ביקש שאסביר לו  מה דעתי, אמרתי לו שאינני נכנס לנושא ההלכתי, אך אינני מעוניין ומסוגל לבקר במקומות שמשם יצאו גזירות ואנטישמיות ופוגרומים ביהודים.

ונשאלת השאלה – האם יש בכלל מציאות של עבודה זרה בימינו?

נקדים ונביא את הכתוב בפרשתנו, שם מצאנו פסוקים מאוד ברורים ונוקבים בחובה לבער את העבודה זרה בארץ ישראל –

"כִּ֤י אַתֶּם֙ עֹבְרִ֣ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָ֖הּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ:(לב) וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם:אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂוֹת֒ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְקֹוָ֜ק אֱלֹהֵ֧י אֲבֹתֶ֛יךָ לְךָ֖ לְרִשְׁתָּ֑הּ כָּל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם חַיִּ֖ים עַל־הָאֲדָמָֽה ".

במאמר זה, תוך התחשבות בקוצר היריעה, אתייחס לעניין עבודה זרה בימינו ולאור העובדה שזו גם המסכת בה אנו עוסקים בימים אלו במסגרת 'הדף היומי' - מסכת עבודה זרה.

בפסוקים שהבאנו מפרשתנו ברור ללא צל של ספק, שההתייחסות לעבודה זרה היא מוחלטת ואין שום מקום להכלה. כמובן, שכל החיוב לאבד אותם עד השורש הוא רק בארץ ישראל, כפי שהתורה מקדימה לצווי זה בתחילת הפרק (פסוק א') –

"אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂוֹת֒ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְקֹוָ֜ק אֱלֹהֵ֧י אֲבֹתֶ֛יךָ לְךָ֖ לְרִשְׁתָּ֑הּ כָּל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם חַיִּ֖ים עַל־הָאֲדָמָֽה".

ונשאל - מדוע זו ההוראה הראשונה שעם-ישראל מקבל טרם כניסתו לארץ? האם הדבר הכי חשוב בכניסה לארץ הוא לבער עד היסוד את העבודה זרה?

מסביר הרש"ר הירש על פסוק ב' –

"התפקיד הראשון הוא לטהר את הארץ מכל עקבות האליליות. הארץ נועדה להיות אדמת האל היחיד ותורתו: אל ישאר בה זכר להשקפה מנוגדת על העולם ועל החיים".

ה'אלשיך' הקדוש מוסיף, שמכיוון שהקב"ה רוצה ש'במקום אשר יבחר' יהיה מקום השראת השכינה ובית המקדש יקום וישמש כארמונו של המלך, לכן לפני כן יש לסלק את הזוהמה מסביב, וזה לשונו –

"הנה קרה לו יתברך כמלך החפץ יבנו לו פלטרין לדור בו והנה המקום בלתי טהור מטינופת ודברים מאוסים, ומצוה כי ראשונה יפנו המקום מכל חלאה ואחרי כן יבנו בה ארמון על משפטו לשכון לפי כבודו שם. כך הוא יתברך רצה לזכות את ישראל לדור ביניהם בבית אשר יבנה לו שלמה בחכמתו, וירא והנה אינו לפי כבודו להשרות שכינתו בתוך טומאות טינופת עבודה זרה אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם, על כן הקדים ויצו עלינו לטהר את הארץ ככל הכתוב בשני הפסוקים האלו. ואחר אבד את שמות הבעלים, והאלילים כליל יחלופו מן הארץ הלזו הקדושה, אז צוה על מקום אשר יבחר לשכון יה אלהים, וזהו כי אחר צווי זה מצוונו יתברך לבנות לו בית לשכן שמו שם כאומרו ואבדתם וכו' והיה המקום אשר יבחר ה' וכו'...".

המטרה שעם-ישראל יחיה בארץ ישראל איננה רק מקום 'מקלט בטוח', או אפילו מקום שנוח בו לקיים מצוות, אלא הכתוב מעיד שזה המקום שהקב"ה בחר בו להשרות את שכינתו והחיים שם יתנהלו על פי רצונו ועל פי תורתו. לכן התורה מכפילה את לשונה - "אבד תאבדון" - עד השריד האחרון. 

ומכאן לומדת הגמרא בעבודה זרה (מ"ה:) –

"לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה".

למדנו עוד בגמרא (שם) מלשון הכתוב, שיש לאבד את כל המקומות שאינם מחוברים לקרקע –

"כל המחובר לקרקע איננו נאסר על ידי פולחן של עבודה זרה, שהרי הוא חלק מן הטבע "שאין בו תפיסת ידי אדם" ולפיכך אין הוא בטל לרשות האדם אלא הוא חורג במשמעותו מתחום שלטונו של האדם, ולפיכך אין אדם יכול להחיל עליו איסור. משום כך הרים, מעיינות, אילנות שלא ניטעו לעבודה זרה אינם נאסרים, אפילו עבדו אותם בפולחן אלילי; זאת, אף על פי שהפולחן עצמו הוא חטא ועונשו כעונש עבודה זרה: ...אולם אם אדם ביצע בהם שינוי לשם עבודה זרה גם הם נאסרים: "אף על פי שאמרו המשתחווה לקרקע עולם לא אסרה, חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה"  וכעין זה גם דין דבר שאינו שלו אף על פי שאמרו המשתחווה לבהמת חברו לא אסרה, עשה בה מעשה אסרה" (רש"ר הירש שם).

ונחזור לשאלה בתחילת מאמרנו, בו סיפרנו על האירוע בטיול באירופה שהיא יבשת מלאה כנסיות בכל פינה ובכל עיר וכפר ובוודאי בערים המרכזיות ואי אפשר לפסוח על אותם אתרים וממילא צפה השאלה - האם מותר להיכנס לאותם בתי תיפלה שאינם פעילים או שאסור שתדרוך כף רגלנו במקומות כאלה?

והתשובה ברורה, שרוב הזרמים בנצרות הם עבודה זרה ממש כפשוטו, ועל זה אין מחלוקת בין הפוסקים, ולכן אין היתר להיכנס לכנסיה פעילה בוודאי וגם לכנסיה שהפסיקה את פעילותה אך מלאה בצלמים ובדמויות דתיות נוצריות ובוודאי אותו האיש ימ"ש. במהלך השנים, חלק מאותן כנסיות הפכו למוזיאונים המציגים מוצגים שונים וביניהם פריטים של הכנסייה. המוזיאון הידוע והגדול שביניהם הוא מוזיאון הכנסייה שנמצא בוותיקן, הכולל מספר מוזיאונים, שהתוכן העיקרי שבהם הוא מוטיבים נוצריים מובהקים המוצגים כיצירות אומנות, אם על ידי מוצגים ממש ואם על ידי ציורים שהמכנה המשותף שלהם היא הדת הנוצרית. לא זו אף זו, חלק מהציורים המוצגים שם משקפים חוסר צניעות משווע ואף מעבר לכך, שזו בעיה בפני עצמה.

מובן, שהמוזיאון בוותיקן, שנחשב החשוב ביותר בעולם האומנות הנוצרית  ומסקרן כל חובב אומנות, אך לדעת כמעט כל הפוסקים בני זמננו אין היתר להיכנס ולהתרשם וליהנות מאותם מוצגים שהם נחשבים בהלכה כמשמשי עבודה זרה.

נוסיף על כך, שכל מי שנכנס לשם אין לו כמעט ברירה ומוכרח לעבור דרך הקפלה הסיסטינית והבזיליקה, שהם משמשים גם כיום למקום טקסים דתיים משמעותיים ואי אפשר שלא לעבור דרכם, כי ההליכה במוזיאון היא חד כיוונית ויש להוריד את הכובע והכיפה כשנכנסים לשם ויש שומרים שעומדים על כך ומוודאים כניסה ויציאה מהמקום בגילוי ראש.

חשוב להדגיש, שלא רק שחל איסור להיכנס לבית התיפלה שלהם, אלא ראוי להתרחק ממקום העבודה זרה שלהם, כפי שכותב בפירוש המשנה לרמב"ם מסכת עבודה זרה (א', ד') –

"ולפיכך יש לדעת שכל עיר מערי האומה הנוצרית שיש להם בה במה, רצוני לומר בית תפילתם, אשר הוא בית עבודה זרה בלא ספק, הרי זו העיר אין מותר לעבור בה בכוונה, וכל שכן לדור בה. אבל ה' מסרנו בידיהם עד שנדור בעריהם בעל כרחנו, לקיים ייעודו הרע "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן". ואם זה הוא דין העיר, קל וחומר לדין בית עבודה זרה עצמו, שכמעט אסור להביט בו, וכל שכן לקרב אליוכל שכן להיכנס אליו."

וכך פוסק להלכה ב'שולחן ערוך' (יורה דעה סימן ק"נ) –

"מצוה להתרחק מדרך עבודת כוכבים ד' אמות".

כמובן חשוב לציין את דברי ה'שערי תשובה', שקובע על פי הגמרא שזה כל זמן שהעבודה זרה פעילה, אך אם הסתלקה משם מותר לעבור לידה ואין צורך להתרחק ארבע אמות.

שמעתי סיפורים רבים מאמי עליה השלום שגרה בפולין בעיר לובלין וסמוך לביתה  הייתה כנסיה, וסבלה רבות מהאנטישמיות שלהם, אך תמיד הקפידה שכאשר עברה ליד הכנסיה, ירקה על הרצפה ואמרה "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא" וכך נהגו רבים מיהודי הגלות. וכשביקרתי בלובלין עם תלמידי הישיבה במסגרת הסיורים לפולין, אמי הזהירה אותי להתרחק מהכנסייה הנ"ל אם בגלל בטיחות שעדיין זיכרונות הילדות לא פסקו ממנה ואם בגלל מיאוס ודחייה מאותם גוים אנטישמיים שגם ניסו להסגיר אותה לגרמנים כולל חברותיה מהכיתה.

גם לגבי מסגדים ומוזיאונים מוסלמים, שאמנם אינם נחשבים כעבודה זרה, מן הראוי שלא לבקר שלא לצורך, אבל מעיקר הדין כפי שפוסק הרמב"ם אין דת הישמעאלים נחשבת עבודה זרה למרות כל השיבושים בדרכם.

נגענו בקצה-קצהו של נושא רחב זה, אך חשוב לציין דווקא עתה בתקופת הטיולים בחו"ל, שיש להיזהר בעניין ביקור באתרים נוצריים.

ונסיים בדבריו של רבי בונים מפשיסחה, ששאל פעם כדרכו מזווית קצת אחרת: "האם קיימת בימינו אפשרות להקריב קרבן לעבודה זרה?" וענה על כך:

"ראשית, כאשר אדם מענה את עצמו ולא אוכל, בגלל כעס כלשהו או בשל סיבה אחרת, או כאשר אדם הנחשב בעיני אחרים תלמיד חכם וצדיק יושב עם אנשים אחרים, הוא רוצה להמשיך ולאכול אך נמנע מכך, רק כדי שיחשבו אותו לאדם גדול וצדיק, בכך הוא מקריב קרבן לעבודה זרה. הרי ידוע שכאשר צדיקים צמים, ההימנעות שלהם מאכילה נחשבת קרבן לאלוקים. באמצעות התענית מקריבים הצדיקים את חלבם ודמם לאלוקים כמו קרבן. לעומת זאת, מי שמתענה בשל כוונה פסולה, הרי הוא מקריב את חלבו ודמו לעבודה זרה."

אמירה זו של רבי שמחה בונים מדגישה, כי עבודה זרה אינה עבודת אלילים במובנה הפשוט, אלא גם הגאווה והכעס והתכונות השליליות שבנפש האדם. כאשר אדם "עובד" ומתאמץ, מאמץ פיזי או נפשי, למען מטרות שליליות אלו, ובראשן הגאווה והכבוד, הרי הוא "מקריב קרבנות", מקריב את גופו ונפשו לאלילי השקר.

בימי נחמה אלו נתפלל לקב"ה "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים" ויבואו כל יושבי תבל ויאמרו "קומו נעלה ציון", אמן ואמן!

שבת שלום ובשורות טובות לעם ישראל

.